היום בצהריים (יום ראשון, י''ט באלול, 22/9) יחול יום השוויון, שזה אומר תחילת הסתיו האסטרונומי, ובלשון התלמודית: ''תקופת תשרי'' (האמיתית).

''יום השיוויון'', האומנם ? אם תבדקו בלוח תגלו שלדוגמא בבני- ברק רק ביום חמישי כ''ג באלול יהיה אורך היום והלילה שווה- 12 שעות בדיוק. (הזריחה והשקיעה שניהם ב- 6:32 am/pm). אז יום השיוויון'' היה ביום ראשון י''ט באלול (22/9), או יהיה רק ביום חמישי הקרוב כ''ג באלול (26/9) ? התשובה: יום השיוויון היה ביום ראשון 22/9. אז מדוע בפועל מבחינת זמני הזריחה והשקיעה היום ממשיך להיות ארוך מהלילה עוד כמה ימים?
תשובה מפורטת בתוך הדברים בפוסט שבקישור שלפניכם. https://weather-forum.co.il/topic/1821/הלילה-ליל-שישי-ט-ו-בסיון-בשעה-23-46-תקופת-תמוז-האמיתית-דהיינו-שהיום-הוא-היום-הארוך-ביותר-בשנה

אדם אחד הגיע עם בתו לבית החולים לצורך טיפול רפואי, וכך סיפר את סיפורו.

התחום הרפואי תמיד מלא בחששות, וכן בתקוות שהכל יצליח. ובכלל, ועצם השהות במרכז רפואי, במקום בו מצויים חיידקים כאלו ואחרים, צריך שיהיה הרבה סייעתא דשמיא. בכל אופן, לפני שהבת נכנסה לטיפול, אמרתי לה לומר את התפילה המובאת בהלכה: "יהי רצון מלפניך… שיהיה עסק זה לי לרפואה כי רופא חינם אתה", ואז הבת שאלה אותי: "לפני שאני אומרת משהו, אני רוצה לדעת מה הפירוש של הדבר שאני אומרת. אז מה הפירוש של "כי רופא חינם אתה”?

עודנו מדברים, ולחדר נכנסת עגלה מלאה כל טוב ואחריה אישה. היו שם סנדוויצ'ים, שתיה, ממתקים, ומה לא. היא מציעה לנו: " בבקשה, תתכבדו! מה אתם רוצים? סנדוויץ', ממתק, שתייה, קחו גם וגם!" "כמה זה עולה?" שאלתי. "הכל בחינם"! הייתי בהלם. "מאיזה אירגון את"? הוספתי ושאלתי. וכאן פירטתי את שמותיהם של שורת ארגונים. " מאיזה ארגון?" – "שום אירגון". "אז מי מממן את כל השפע הזה?" "אהה. לבד". "לבד. למה?" לא התאפקתי וביקשתי להבין. "אם אתה כבר שואל, אספר לכם את הסיפור שלי".

במשך שנים רבות לא זכיתי בפרי בטן. ניסינו כל מיני דברים, מה לא ניסינו? ברכות וסגולות, אבל שום דבר לא עזר. אחרי שנים של סבל ותסכול הרגשתי שזהו, אני כבר לא יכולה יותר. בצערי פניתי אל רבן של ישראל, מרן הגאון רבי שלמה זלמן אויערבאך זצ"ל. תיניתי בפניו את צרתי בבכי, ואף לא הסתרתי את תסכולי הרב. " אני כבר לא מסוגלת יותר!" ובכיתי כפי שלא בכיתי מעולם. במשך כל השיחה רב שלוימ'ה זלמן הקשיב. לאחר שסיימתי את דברי, הגיב ואמר: "הקב"ה לא חייב לך כלום!" בתגובה פרצתי בבכי חזק יותר. הרגשתי שאבדה כל תקווה באופק, שכבה האור בקצה המנהרה, הלוא הייתי בטוחה שהרב יברך אותי וירגיע אותי, אך לא זו בלבד שהרב לא נהג כך, אלא מודיע לי באופן חד משמעי – "הקב"ה לא חייב לך כלום! ומה שהוא נתן לך עד כה בריאות, בעל טוב, משפחה תומכת, פרנסה – כל זה הוא מתנה!" אז אני בוכה, ושוב הרב ממתין. נותן לי להירגע. רק לאחר שהסערה שלי משתתקת, הוא ממשיך ואומר:

"תראי, אמנם הקב"ה לא חייב לנו כלום, אבל אני חושב, שאם תראי לו שאת עושה משהו שאת לא חייבת, משהו התנדבותי – אולי גם הוא יחון אותך ויחוס עלייך ויתן לך מתנה בהתנדבות, משהו שהוא לא חייב לך!" שמעתי את הדברים בריכוז רב, הודיתי לרב שלוימ'ה זלמן ויצאתי את ביתו רגועה במקצת. הגעתי לביתי וחשבתי לעצמי: מה אני יכולה לעשות "משהו התנדבותי"? ואז החלטתי שאני מתנדבת בבית חולים, מחלקת את המזון הזה שאתם רואים כאן לפניכם… ובס"ד. הקב"ה עזר, ונולדו לי שלושה ילדים – בן ובנות תאומות. הבן נשוי, הבת הגדולה נשואה גם זה מכבר – ב"ה. הבת הקטנה? היום בערב היא מתחתנת! המספרת הלכה. ואני ובתי היינו תחת הרושם של הסיפור המופלא, ואז נצנץ לי: "מה ששאלת מקודם?" מה הפירוש של "כי רופא חינם אתה"? הנה שלחו לך משמים תשובה מאלפת!".

נקווה שזה יהיה סיפתח מוצלח לשנה מוצלחת ברוח ובגשם
וגם שנה טובה לכל עם ישראל
נראה לי מגיע לנו אחרי השנה הקשה הזאת

הערה קטנה. התחברתי כמעט לכל מילה שלך, ומתפלל ומייחל לכך בלב ונפש. אבל מדוע רק "כמעט"? כי המילים האחרונות "נראה לי מגיע לנו אחרי השנה הקשה הזאת" הם קצת לא במקום, כי עלול ח"ו להשתמע מהדברים כאילו אנחנו אומרים "אחרי הסבל שה' הביא עלינו השנה, מגיע לנו שהוא יפצה אותנו על כל הסבל שהוא הביא עלינו". וצריך להיזהר בזה, כי הגמ' במסכת ברכות (י"ט ע"א) אומרת שהמגיס דעתו כלפי מעלה חייב נידוי, ועיקרי הדברים- כאשר אנחנו אומרים דברים המתייחסים לאבינו שבשמים, צריך להקפיד שהדיבור לא יהיה כמו שבן מדבר אל אביו, שהבן מרשה לעצמו להטריח את אביו לעשות את רצונותיו מתוך תחושה שאך טבעי הוא שאביו יעשה את רצונו (ובעניינינו- "מגיע לנו").

אז בודאי שאינני חושד שח"ו לזאת היתה כוונתך, אלא כתבת סוג של ביטוי ששגור אצל אנשים שהמסר הוא כדברי הפסוק "שמחנו כימות עיניתנו שנות ראינו רעה". רק שבפסוק הדברים נאמרים בתורת בקשה ולא מתוך גישה של "מגיע לנו שתשמחנו כימות עיניתנו". כך שעל המילים "מגיע לנו" אולי היה ראוי לוותר.

וצריך לזכור שמעיקר הדין לא מגיע לנו דבר, והכל הוא נטו חסד של הקב"ה. הגמ' בברכות (שם) אומרת שאונן (אדם אבל עד הקבורה) אינו מתפלל עם שאר האנשים, אלא בשעה שהם מתפללים הוא עומד ומצדיק עליו את הדין ואומר: ריבון העולמים ! הרבה חטאתי לפניך ולא נפרעת ממני אחד מני אלף, יהי רצון מלפניך ה' אלהינו שתגדור פרצותינו ופרצות כל עמך בית ישראל ברחמים. אבל אביי חולק ואומר שאין ראוי לומר כך כי יש בזה משום פתיחת פה לשטן (כי משמעות הדברים היא שהוא אומר שמגיע לו עונש גדול פי אלף). ובכ"ז מתוך הסוגיא מתבאר שאילולא הענין של פתיחת פה לשטן היה ראוי לאדם לומר על כל צרה וצרה שבאה עליו שזה אפילו לא אחד חלקי אלף ממה שהיה ראוי שיקרה לו באמת, כי זאת באמת צריכה להיות ההשקפה, וכ"ש לאידך גיסא- שעל כל טובה שבאה עליו צריך לזכור שזהו חסד גמור ולא בגלל ש"מגיע לו" משהו.

צבי דוידוביץ הדיווח לא נכון, במצב הנוכחי שלג יכול לרדת אולי בגובה 3,000 וגם שם לא בטוח

גם לי זה היה מאוד מוזר לכן שאלתי עם זה נכון
גם כל שנה שלג ראשון בחרמון זה יום שמזכירים אותו
ומעניין כי המקום שלקחתי משם יחסית אמין
אבל כנראה התברר שלא

וככה זה נראה באנליזת הגשם, קצת משונה אבל מתאים למדידות.