סיכום קצר ועניני לא להיבהל מכל עדכון יש מגמה סופר טובה:
כשמסתכלים על טווח של 350 שעות (כ-14 וחצי ימים), אנחנו עוברים מהתחזית המדעית המדויקת לתחזית סטטיסטית והסתברותית. בטווחים כאלו, האטמוספירה מתנהגת בצורה כאוטית, ולכן הניתוח משתנה ככל שמתקדמים בזמן:
חלוקת הטווחים והאמינות (עד 350 שעות)
- הטווח האופרטיבי (0–120 שעות / עד 5 ימים)
רמת דיוק: גבוהה מאוד (80%–95%).
מה מחפשים: שעות גשם מדויקות, עוצמת רוח וטמפרטורות בסטייה של מעלה אחת.
המגמה: נחשבת לסופית. אם המודלים (ECMWF, GFS) מסכימים בטווח הזה, התחזית כמעט תמיד תתממש.
- הטווח הבינוני (120–192 שעות / 5–8 ימים)
רמת דיוק: בינונית (50%–70%).
מה מחפשים: זיהוי מערכות גדולות (האם יגיע שקע קפריסאי? האם תהיה רמה חמה?).
המגמה: בטווח הזה המודלים נוטים ל"זגזג". חזאים מקצועיים לא מסתכלים על ריצה בודדת אלא על ממוצע האנסמבל. כאן נבנית הציפייה הראשונית למערכת מזג אוויר.
- הטווח הרחוק (192–240 שעות / 8–10 ימים)
רמת דיוק: נמוכה (30%–40%).
מה מחפשים: "סימנים באופק". זהו שלב הגישוש. אם מודל מראה שלג או סערה בטווח של 240 שעות, זה בעיקר "איתות" שיש פוטנציאל לירידת אפיק קר לאזורנו, אך המיקום והתזמון ישתנו עוד עשרות פעמים.
- טווח ה"פנטזיה" (240–350 שעות / 10–14.5 ימים)
רמת דיוק: נמוכה מאוד (מתחת ל-20%).
מה מחפשים: מגמות אקלימיות רחבות.
המגמה: בטווח של 350 שעות, מודלים כמו GFS מראים תמונה דמיונית כמעט. הסיכוי שהתחזית שמופיעה כרגע לטווח של 350 שעות תתממש בדיוק כפי שהיא מוצגת הוא אפסי. חזאים משתמשים בזה רק כדי לזהות אם האטמוספירה "פעילה" או "חסימה".