מזג האוויר בישראל
-
אקלים ארץ ישראל
את ארץ ישראל נהוג לחלק לשלושה אזורי אקלים עיקריים, למרות היותה של ארץ ישראל קטנה יחסית, סוגי האקלים הם:אקלים ים-תיכוני – רוב חלקה המרכזי והצפוני של ארץ ישראל נמצאים באזור של האקלים הים תיכוני, והיא האזור הדרומי ביותר בחצי הכדור הצפוני בעל אקלים זה. האקלים הים תיכוני מאופיין בשתי עונות עיקריות: קיץ חם ודל במשקעים, עונות מעבר הפכפכות וחורף גשום (לעיתים בהרים הגבוהים אף מושלג). באזורי האקלים הים תיכוני יורדים יותר מ-400 מ"מ של משקעים בשנה.
אקלים ערבתי, צחיח למחצה – מעין אקלים מעבר בין האקלים הים תיכוני לבין האקלים המדברי. אי אפשר להגדיר במדויק היכן עובר הגבול בין סוגי האקלים, מפני שהשוני בין שנה לשנה בכמות המשקעים באזורי האקלים הערבתי הוא גדול מאוד. באר שבע לדוגמה, נמצאת באזור של אקלים ערבתי. באזורי האקלים הערבתי יורדים בין 200 ל-250 מ"מ של משקעים בשנה.
אקלים מדברי – רוב דרום הארץ נמצא באזור של אקלים מדברי ומהווה חלק מרצועת המדבריות הסובטרופיים העולמית. זהו אזור צחיח ודל במשקעים במשך כל השנה, ולא יורדים בו יותר מ-200 מ"מ של משקעים במהלך השנה. (60% משטח הארץ נמצאים בסוג אקלים זה).
אקלים ממוזג יבשתי ים תיכוני - אקלים זה משתרע ברכס החרמון, מעל 2,000 מ' באזור זה יורדים מעל 1,300 מ"מ בשנה כאשר בחורף רוב המשקעים יורדים כשלג, אך למרות זאת הקייצים עדיין יבשים.
סוגי האקלים במדינת ישראל (תחום הקו הירוק ורמת הגולן) לפי שיטת קפן
סוגי האקלים בשטחי יהודה ושומרון וחבל עזה לפי שיטת קפן -
החורף בישראל
החורף בקווי הרוחב שבה נמצאת ישראל (29.50 מעלות צפון עד 33.33 מעלות צפון) מאופיין בנסיגתה של הרמה הסובטרופית דרומה. הרמה הסובטרופית היא זו אשר מונעת כניסת מערכות מזג אוויר דינמיות לאזור במהלך הקיץ וחלק מהאביב והסתיו. עם נסיגתה של הרמה הסובטרופית, מתאפשרת חדירת אוויר קר בשכבות השונות של האטמוספירה, תחילה בגבוהות יותר ומאוחר יותר גם בנמוכות.עונת החורף מאופיינת בירידת גשמים באופן תכוף (בעיקר באזור האקלים הים תיכוני), לעיתים יורד ברד ובמקרים נדירים ביותר אף יורד שלג בישראל, בעיקר בהרים שגובהם מעל 700 מ' ובאופן תדיר יותר בהרים שגובהם מעל 900 מטר. בסתיו ובתחילת החורף, בחודשים נובמבר, דצמבר וינואר, רוב המשקעים יורדים סמוך לחוף, בעיקר בזכות ההבדלים בין טמפרטורת הים, אשר עדיין חם באופן יחסי, לבין טמפרטורת היבשה, שמגיבה לשינויי העונות מהר יותר. הפרשי טמפרטורות גדולים גורמים בדרך כלל לאי יציבות אטמוספירית, המאפשרת התפתחות עננים וירידת משקעים.
בסוף החורף, הכולל את חלקו של חודש ינואר, ואת חודש פברואר, מרבית המשקעים יורדים דווקא באזורי ההר. הים, שבזמן זה כבר מספיק להתקרר, לא מספק יותר תמיכה ליצירתם של עננים רבים סמוך לחוף. לעומת זאת, אורוגרפיה, תופעה שגורמת להתגברות העננות והמשקעים במדרונות הלחים (במקרה של ארץ ישראל, המדרונות המערביים) של ההר הופכת לדומיננטית. לכן בערים ירושלים וצפת למשל, החורף מגיע לשיאו בחודש פברואר.
מפת לחצי אוויר מ-4 בנובמבר 2005. השקע הקפריסאי, המופיע במפה כעיגול ירוק, הוא הגורם העיקרי לירידת משקעים בישראל בעונת החורף. -
הגשמים בישראל
בשונה מכמה אזורים בעולם עונת המשקעים בארץ ישראל נמשכת כמחצית השנה בלבד – מחודש אוקטובר עד לחודש אפריל. ושיאה הוא בשלושת חודשי החורף דצמבר ינואר ופברואר בהם יורדים 75% מכלל כמות המשקעים השנתית.הגשם בישראל מושפע משלושה פרמטרים עיקריים: גובה טופוגרפי - ככל שעולים בגובה כך גדלה כמות הגשם, קרבה לים - ככל שקרבים לים התיכון כך גדלים אחוזי הלחות באוויר המאפשרים התפתחות עננים ממטירים, וקו הרוחב – ככל שעולים צפונה מתרבים המשקעים.
כמות המשקעים הממוצעת בישראל עומדת על 700–950 מ"מ בגליל העליון, 500–1,000 מ"מ בגולן (900–1,000 מ"מ בצפון הרמה, 600–800 במרכזה, 500–600 בדרומה), 600–700 מ"מ בהר הכרמל, כ-600 מ"מ בשומרון, כ-550 מ"מ בהרי יהודה, 500–600 מ"מ במישור החוף הצפוני והמרכזי,450–500 מ"מ במישור החוף הדרומי וכמות דומה בעמקי הצפון, כ-200 מ"מ בצפון הנגב, 100–250 מ"מ לאורך בקעת הירדן, 75–100 מ"מ במרכז הנגב ו-20–50 מ"מ בלבד באילת ובערבה.
דפוס הגשמים בישראל מאופיין בפרקי גשמים חזקים היורדים בזמן קצר של יומיים–שלושה ולאחריהם הפוגה של מספר ימים עד לבואה של מערכת גשם נוספת כך שלמעשה כמות המשקעים השנתית הממוצעת בצפון ובמרכז הארץ (כ-550 מ"מ[1]) דומה לכמות המשקעים בערים באירופה כגון לונדון, מרסיי או פראג (אם כי הכמות פחותה משמעותית בהשוואה לאזורים הגשומים יותר כמו גלאזגו, ליון או ליובליאנה)[2] אך מספר ימי הגשם בשנה בישראל (50–60 ימים) הוא פחות ממחצית ממספר ימי הגשם באירופה וכך גם כמות הגשם הממוצעת ביום גשם (כ-10 מ"מ ליום גשם בישראל).
מחקר שנערך במכון וולקני ופורסם ב-2025 בכתב העת Climatic Change בדק נתוני משקעים מ-60 תחנות מדידה ברחבי ישראל, שנאספו לאורך 70 שנים. המחקר מצביע על כך שכמות המשקעים בימי חול גבוהה באופן מובהק בהשוואה לסופי השבוע. הסבר אפשרי לתופעה הוא נוכחות של אירוסולים – חלקיקים זעירים שנעים באוויר ומשפיעים על היווצרות עננים ומשקעים. חלקיקים אלו נוצרים בין היתר בעקבות פעילות אנושית כמו פליטת חלקיקים מכלי רכב ומתעשייה. ריכוזם של חלקיקים אלו גבוה יותר בימי השבוע, ולכן הוא יכול להיות קשור לכמות משקעים גבוהה יותר[3].
-
השלג בישראל
בישראל ממעט השלג לרדת. המקומות היחידים שבהם יורד שלג מדי שנה הם בהר החרמון ובצפון רמת הגולן, שהם אזורים גבוהים יחסית (1,000 עד 2,000 מטר מעל פני הים). לעיתים יורד שלג גם באזורים נמוכים יותר, בגבהים של 700–900 מטר מעל פני הים, כמו צפת, גוש עציון, ירושלים, והרים ביהודה, שומרון והנגב. שלג באזור מישור החוף של ישראל נדיר ביותר. למעט הר החרמון, מרבית המקרים של ירידת שלג באזורי ההרים מתרחשים מחודש ינואר ועד למחצית מרץ. מקרים של שלג בהרי הצפון והמרכז אחרי מחצית מרץ נדירים, אולם מתועדים: ב-2 באפריל 1990 ואף ב-12 באפריל 1949 ירדו שלגים בפסגות הרי הצפון והמרכז כולל ירושלים
אתר החרמון שעל רכס החרמון פעיל במשך מספר שבועות בשנה. בתמונה אתר הסקי שבחרמון, מבט לעבר הרכבל העליון -
באביב נחלשת פעילות מזג האוויר בישראל, בעיקר בשל התקדמותה צפונה מחדש של הרמה הסובטרופית. הסיבה להפחתת הגשמים באביב היא היחלשות אפיק הרום, כפי שנראה היטב במפה המצורפת (מפת רום- 500 מ"ב) המתארת אפיק רום טיפוסי של חודש אפריל, זה גורם בדרך כלל למז"א מעונן עם גשם מקומי, אך לא יותר מכך. האביב בישראל מתרחש בחודשים מרץ, אפריל ומאי. ביוני לעיתים קרובות מתגבשות כבר המערכות הקיציות והחודש מקבל אפיון קיצי מובהק, כבר בתחילת אפריל הדשא והפרחים שצמחו בחורף מתחילים לנבול, ועשב מקבל גוון צהבהב חום שנמשך עד החורף הבא.
2 מערכות עיקריות פוקדות את ארץ ישראל באביב:
שקע שרבי - או שקע צפון אפריקה - בניגוד לשקעים המאפיינים את החורף, באביב מתחילים להיווצר ולהגיע אל ישראל שקעים שרביים. שקעים שרביים מאופיינים בחזית חמה מפותחת וחזית קרה מנוונת. אולם, לעיתים קרובות באביב מגיע שקע שרבי לאזור קפריסין והופך לשקע קפריסאי בעל מאפיינים חורפיים לכל דבר. דוגמה קיצונית לכך היא שקע שרבי שפקד את ישראל במרץ 1998 - ב-16 במרץ שררו תנאי שרב בארץ, וב-18 במרץ, עם שבירת השרב, ירד שלג בהרים. זה קרה בעקבות התמזגות השקע השרבי עם אפיק רום מצפון.
אפיק ים סוף - מערכת נוספת שפוקדת את ארץ ישראל באביב ובסתיו היא אפיק ים סוף (או בקיצור אי"ס). זו שלוחה של שקע תרמי שמרכזו באזור סודאן. לרוב אי"ס מלווה ברכס רום ולכן לא גורם למשקעים. אולם כאשר נוצר מצב ובו אי"ס מלווה באפיק רום מפותח דיו, נוצרת הסעה של לחות מהאזורים הטרופיים. לחות זו מגיעה לאזור ישראל, ואם התנאים מאפשרים זאת, מתרחשת קונבקציה ויצירה של ענני סופות רעמים (קומולונימבוסים).
לפעמים מופיעים באביב גם שקעים קפריסאיים, אך לרוב עוצמתם חלשה במידה ניכרת ביחס לעוצמתם בחורף.
אפיק רום רדוד (צורת ה"קערה") קרוב מאוד לישראל. כשהוא מגיע, הוא גורם למזג-אוויר מעונן עם גשמים מקומיים, אך בדרך כלל לא יותר מכך. (מפת 500 מ"ב) -
הקיץ בישראל
הקיץ בישראל, הכולל בעיקר את החודשים יוני, יולי אוגוסט וספטמבר, מאופיין באקלים חם ולח במישור החוף והשפלה, ובאקלים חם ויבש יותר בהרים ובעמקים הפנימיים. גשם (או כל משקע אחר) בקיץ הוא נדיר מאוד, בעיקר בהרים. בחוף, לעיתים רחוקות, קורה ומטפטף מעט בשעות הבוקר, אולם בדרך כלל אין זו כמות מדידה.לאקלים השורר בישראל במהלך הקיץ אחראיות שתי מערכות מזג אוויר:
האפיק הפרסי – במהלך חודשי הקיץ נוצר באזור הודו שקע המונסון, אשר גורם לגשמים כבדים במזרח אסיה לאורך חודשי הקיץ. שלוחה של השקע הזה, שנקראת האפיק הפרסי, עוברת דרך המפרץ הפרסי ומגיעה עד לים התיכון. שקע המונסון והאפיק הפרסי הן מערכות תרמיות וסטטיות, אשר אינן דועכות, מתגברות או משתנות בצורה דרסטית במהלך חודשי הקיץ. האפיק הפרסי גורם לרוחות צפון מערביות בישראל, מלבד במקומות שבהם יש השפעות מקומיות אחרות, כמו רוח העמק-הר או הבריזה הלילית. הרוחות הצפון מערביות מביאות לחות רבה לאזור החוף, אולם לחות זו לא מצליחה לטפס על ההרים או ליצור ענני גשם מכיוון שהיא חסומה על ידי אינוורסיה.
הרמה הסובטרופית – במהלך הקיץ הרמה הסובטרופית מצפינה וחוסמת את חדירתם של אפיקי רום לאזורינו. הרמה הסובטרופית גורמת להתמוככות ברום ומדכאת התפתחות של עננות מסוג כלשהו. לעיתים, כאשר הרמה הסובטרופית מתגברת, האפיק הפרסי נחלש ונוצר שרב התמוככות, בסיס האינוורסיה מנמיך והטמפרטורות בהרים עולות בחדות. בחוף לעומת זאת, אין עליה חדה של הטמפרטורות אבל ישנה התגברות של הלחות.
הרמה הסובטרופית השולטת בקיץ הגורמת להיעדר גשם. (מפת 500 מ"ב) -
הסתיו בישראל
הסתיו בישראל דומה מאוד לאביב, והוא תופס את מקומו בחודשים ספטמבר, אוקטובר, נובמבר וחלק מדצמבר. גם בסתיו מופיע לעיתים קרובות אפיק ים סוף, ולעיתים רחוקות יותר שקעים שרביים. כיוון שבחודשי הסתיו הים חם עדיין (כאמור, הים מגיב לאט יותר לשינויי העונות עקב חומו הסגולי), מתאפשרת פעילות מזג אוויר ענפה יותר מבאביב ומתרחשות סופות רעמים רבות, בין אם כתוצאה מאפיק ים סוף ובין אם כתוצאה משקעים קפריסאים ראשוניים. בנוסף, בשל הקרינה החלשה והימים הקצרים, מופיעה לעיתים קרובות הרמה הסיבירית ואירועי קרה נפוצים בסתיו יותר מבאביב.בשלב המוקדם של הסתיו האפיק הפרסי עדיין לא עזב את המזרח התיכון ולעיתים מתקיימים שני אפיקים בו זמנית: אפיק ים סוף והאפיק הפרסי. תופעה זו מכונה אפיק פרסוף, שילוב של שתי המילים פרסי וסוף. זהו למעשה מצב בו האפיק הפרסי ואפיק ים סוף נאבקים על השליטה במזרח התיכון. מאבק זה מסתיים במהלך אוקטובר בניצחון מוחץ של האפיק מים סוף.
אפיק ים סוף – מערכת נוספת שפוקדת את ארץ ישראל באביב ובסתיו היא אפיק ים סוף . זו שלוחה של שקע תרמי שמרכזו באזור סודאן. לרוב אפיק ים סוף מלווה ברכס רום ולכן לא גורם למשקעים. אולם כאשר נוצר מצב ובו הוא מלווה באפיק רום מפותח דיו, נוצרת הסעה של לחות מהאזורים הטרופיים. לחות זו מגיעה לאזור ישראל, ואם התנאים מאפשרים זאת, מתרחשת קונבקציה ויצירה של ענני סופות רעמים (קומולונימבוסים).
הראשון שמצליח לפרוץ את "חומת האש", יממה לפני היורה. אפיק רום משמעותי ראשון לעונת 2005/6 מתארגן ליד טורקיה לקראת כניסה לארץ (מפת 500 מ"ב).
