השולחן ערוך פוסק באופן שמשתמע לשתי פנים: ”אם היו בצער מחמת עצירת גשמים וירדו גשמים מברכים עליהם, אע"פ שלא ירדו עדיין כדי רביעה, משירדו כל כך שרבו על הארץ, שיעלו עליהם אבעבועות מן המטר וילכו זה לקראת זה.”[7] בלשונו ניתן לראות כי מדובר בברכת הגשמים, שכן הוא מזכיר את ההגדרה "שיעלו עליהם אבעבועות מן המטר וילכו זה לקראת זה" הדומה מאד בצורתה להגדרת התלמוד בנוגע ל"משיצא חתן לקראת כלה"[4]. לכאורה ניתן לראות כי הוא חולק על הרמב"ם, שכן הוא מזכיר שיש לברך את הברכה רק לאחר עצירת גשמים ולא בכל מקרה, אך הרב משה צבי נריה מפרש כי לא מדובר בבצורת ממש, אלא בכל פעם ששמחים בירידת גשמים לאחר שהם חסרו - ניתן לברך[4].
מתי מברכיםאם היו בצער מחמת שלא ירדו גשמים (שלא ירד גשם עד י"ז בחשוון).
אם הייתה הפסקה בירידת הגשמים למשך ארבעים יום.
בארץ ישראל גם אם ירדו גשמים לפני י"ז בחשוון, ראוי להודות לה' בלא שם ומלכות, בגשם הראשון היורד לאחר סוכות (בה"ל סימן רכ"א).
את הברכה מברכים בגשם הראשון היורד לאחר ההפסקה, כאשר ירדו כמות גשמים שיש שלולית מים הקופצת לקראת כל טיפה הנופלת עליה. את הברכה ניתן לברך כל אותו יום עד השקיעה, ולאחר מכן אומרה בלא שם ומלכות. וטוב לאמרה בציבור משום ברב עם הדרת מלך[8].
את הברכה מברכים בגשם הראשון היורד לאחר ההפסקה, כאשר ירדו כמות גשמים שיש שלולית מים הקופצת לקראת כל טיפה הנופלת עליה