"כְּחֹום הַיּוֹם" (בראשית י"ח, א')- באיזה תאריך ? (תוכן תורני)
-
מה קורה כאשר עבדכם לומד בשב"ק את דף י"א במסכת ר"ה, ואח"כ במוצאי שב"ק הוא "מציץ" למודלים לראות את החזוי לשבוע הקרוב? מקבלים את הפוסט שלפניכם. תשאלו מה הקשר? הרי התשובה לפניכם בפוסט הבא.
ובתחילה ניתן את סיפור הרקע שהוא מוכר לכולם מהחומש בשילוב דברי הגמ' המדרשים והמפרשים. בגיל תשעים ותשע מצטווה אברהם אבינו ע"ה למול את עצמו ואת כל ילידי ביתו ומקנת כספו (עבדים). אברהם מל את עצמו ואת ישמעאל בנו ואת כל אנשי ביתו יליד בית ומקנת כסף כאשר דיבר איתו אלוקים.
ביום השלישי למילתו (שהוא כידוע היום הקשה ביותר לאחר המילה) אברהם יושב בפתח האהל בציפיה לאורחים שיגיעו והוא יוכל לקיים בהם מצוות הכנסת אורחים. בגלל מצבו של אברהם הקב"ה לא רוצה להטריח אותו באורחים, ולכן הקב"ה מוציא חמה מנרתיקה ("כחום היום") ועי"ז מונע מהאנשים לצאת לדרכם. אברהם שולח את אליעזר עבדו לחפש אורחים, אך אליעזר חוזר בידיים ריקות ומודיע שאין בחוץ שום נפש חיה. אברהם לא מאמין לו ("אין אמונה בעבדים") והולך בעצמו לחפש אורחים. כשהקב"ה רואה את מסירות נפשו של אברהם לקיים מצות הכנסת אורחים, שולח הקב"ה שלושה מלאכים בדמות אנשים. עד כאן הסיפור המפורסם בשילוב דברי הגמ' (ב"מ פ"ו ע"ב) המדרשים והמפרשים.
-
"כחום היום"- עד כמה?
התורה מתארת לנו אירוע של חום חריג ביותר. "הוציא חמה מנרתיקה" כדברי חז"ל. עד כמה האירוע היה חריג מבחינת החום? כמובן שאין לנו הסטוריה של מדידות מאותה תקופה... האם היה מדובר ב- 50 מעלות או אולי 55 מעלות (דבר שקיים גם היום באיזורים מסויימים בעולם) או אולי 60 מעלות? מי יודע. אבל פשוט שלא היה מדובר רק בשרב רגיל וסטנדרטי עם 35 או 40 מעלות. מאיפה אני יודע? את זה למדתי בבין הזמנים האחרון. כולם ידעו כבר שבוע מראש שבשבוע האמצעי של בין הזמנים צפוי גל חום קיצוני ביותר, כאשר באיזורים ה"מתויירים" של הציבור שלנו היה צפי של טמפרטורות של יותר מ- 40 מעלות. אנשים שפויים ונורמטיבים גנזו את התוכניות שלהם לאותם ימים, אבל היו גם כאלה שלא היו מוכנים בשום פנים ואופן לבטל תוכניות, ולמרבה התדהמה יצאו לטייל בחום כבד ביותר של יותר מ- 40 מעלות, דבר שהסתיים במכות חום והתייבשות. אז אמנם אין מביאים ראיה מן השוטים, אבל בכ"ז למדתי מזה שכאשר יש לאדם תוכנית לצאת לדרך שממש חשובה לו, הוא יעשה את זה כמעט בכל תנאי, אא"כ יתרחש משהו ממש קיצוני וחריג ביותר שלא יאפשר לו לצאת לדרך בשום פנים ואופן.
ונחזור לאותו אירוע של "הוציא חמה מנרתיקה". כפי שמתואר בגמ' ובמדרשים, היה מדובר באירוע חום קיצוני ביותר שכתוצאה ממנו א"א היה למצוא בשום אופן שום נפש חיה שיצאה לדרך באותו היום. חשוב לזכור- אברהם אבינו הציב את אוהלו (או את "בית הכנסת אורחים" שלו) במקום מרכזי ביותר שבו יש ריבוי של עוברי דרכים. ולמרות הכל- באותו היום לא היה ניתן למצוא אפילו אדם אחד שיצא לדרכו. האם באותו יום לא היו אנשים שהיציאה לדרך היתה נחוצה להם מאוד ? בודאי שהיו. האם האנשים היו מוכנים מראש לכך שעומד להיות חום חריג ולכן ביטלו תוכניות מראש? לא נראה, כי ממשמעות דברי הגמ' משמע שאירוע החום התפתח במהלך היום השלישי למילת אברהם לאחר שהקב"ה ראה שאברהם עומד לארח אורחים ורצה למנוע ממנו את הטירחה שבזה. ואם למרות הכל א"א היה למצוא אפילו נפש חיה אחת שיצאה לדרך ואפילו במקום מרכזי כמו מקום אוהלו של אברהם, הדבר מורה שהיה מדובר במשהו קיצוני ביותר.
-
מה הקשר בין הסיפור של אברהם אבינו ע"ה לבין המודלים?
כפי שכתבתי בתחילת הפוסט, לימוד הסוגיא במסכת ר"ה (דף י"א) והצפייה במודלים לשבוע הקרוב הביאו לכתיבת הפוסט הנוכחי. מה הקשר בכלל? ובכן- הסיפור של יציאת החמה מנרתיקה היה כאמור ביום השלישי למילתו של אברהם. כידוע יש נידון מתי מל אברהם אבינו ע"ה את עצמו, האם בחודש ניסן קודם פסח, והיום השלישי למילתו היה בפסח, או שמא בחודש תשרי. ולדעות שאברהם נימול בתשרי, יש שסוברים שהיום השלישי למילתו היה בסוכות, וכמשמעות הגמ' בר"ה (י"א ע"א) שאומרת שההבטחה "למועד אשוב אליך ולשרה בן" נאמרה בחג הסוכות. (וההבטחה הזאת נאמרה ביום שבו באו המלאכים והקב"ה הוציא חמה מנרתיקה). אבל בפרקי דרבי אליעזר (פרק כ"ט) מבואר שאברהם אבינו נימול ביום הכיפורים. ולפי"ז נמצא לכאורה שהיום השלישי למילתו שבה הוציא הקב"ה חמה מנרתיקה היה בי"ב בתשרי שהוא היום השלישי למילתו.
וכאן נכנסים לתמונה המודלים, כי נכון להיום צופים המודלים עלייה משמעותית מאוד בטמפרטורות בשבת הבאה שהיא בתאריך י"ב תשרי. אומנם לא משהו קיצוני, אבל בהחלט על גבול השרב. כאמור- התאריך שבו צפויה ההתחממות הניכרת בסוף השבוע הזכיר לי את הסיפור של "הוציא חמה מנרתיקה" שהיה לפני כ- 3700 שנים בתאריך זה.
-
האם זה מוסכם שלפי דברי פרקי דר"א התאריך היה בי"ב בתשרי?
כפי שהזכרנו לעיל, לפי דברי פרקי דר"א זמן מילתו של אברהם אבינו ע"ה היה ביוה"כ, ואילו המעשה של ביאת המלאכים והוצאת החמה מנרתיקה היה ביום השלישי למילתו, שלכאורה זה יום י"ב בתשרי. אבל התוס' בר"ה י"א ע"א מביאים את דברי פרקי דר"א שמילתו של אברהם אבינו ע"ה היתה ביום הכיפורים, וכתבו התוס', וז"ל: והשתא הא דקאמר בחג לאו דוקא, דשני ימים לפני החג הוה כיון דנימול ביוה"כ, עכ"ל התוס'. ומדברי התוס' משמע שיום ביאת המלאכים והוצאת החמה מנרתיקה היה בי"ג בתשרי שזה שני ימים קודם סוכות, ולא בי"ב בתשרי שזה שלושה ימים קודם סוכות.
אך צריך להבין, שאם אברהם נימול ביוה"כ, נמצא שהיום השלישי למילתו היה בי"ב בתשרי ולא בי"ג בתשרי. ובהגהות ר"ש מדעסויא כתב ליישב שאותם שלושה ימים שלאחר המילה נימנים מעת לעת, ולכן חלק מיום י"ג בתשרי היה עדיין בתוך ג' ימים מעת לעת מזמן המילה.
-
עוד אירוע מטאורולוגי חריג- "יורה ומלקוש בראשון"
בהפטרת שבת שובה קראנו על אירוע חריג ביותר. ונקדים- בספר יואל מתוארת מכת ארבה חסרת תקדים בהיסטוריה שהיתה מורכבת מהרבה מינים, כגון ארבה גזם ילק וחסיל שעליה נאמר (יואל ב', ב') "כָּמֹהוּ לֹא נִהְיָה מִן הָעוֹלָם וְאַחֲרָיו לֹא יוֹסֵף עַד שְׁנֵי דּוֹר וָדוֹר". המכה הביאה לכילוי מוחלט של כל הצומח. בנוסף לכל היתה שנת בצורת לאחר המכה כאשר עד לחודש ניסן לא ירדו גשמים. העם נמצא בסכנה נוראית של חרפת רעב.
לאחר שהעם עושה תשובה ומקדש צום ומתפלל, ה' מבטיח "אַל תִּירְאִי אֲדָמָה גִּילִי וּשְׂמָחִי כִּי הִגְדִּיל ה' לַעֲשׂוֹת. אַל תִּירְאוּ בַּהֲמוֹת שָׂדַי כִּי דָשְׁאוּ נְאוֹת מִדְבָּר כִּי עֵץ נָשָׂא פִרְיוֹ תְּאֵנָה וָגֶפֶן נָתְנוּ חֵילָם. וּבְנֵי צִיּוֹן גִּילוּ וְשִׂמְחוּ בַּה' אֱלֹקיכֶם כִּי נָתַן לָכֶם אֶת הַמּוֹרֶה לִצְדָקָה וַיּוֹרֶד לָכֶם גֶּשֶׁם מוֹרֶה וּמַלְקוֹשׁ בָּרִאשׁוֹן. וּמָלְאוּ הַגֳּרָנוֹת בָּר וְהֵשִׁיקוּ הַיְקָבִים תִּירוֹשׁ וְיִצְהָר. וְשִׁלַּמְתִּי לָכֶם אֶת הַשָּׁנִים אֲשֶׁר אָכַל הָאַרְבֶּה הַיֶּלֶק וְהֶחָסִיל וְהַגָּזָם חֵילִי הַגָּדוֹל אֲשֶׁר שִׁלַּחְתִּי בָּכֶם. וַאֲכַלְתֶּם אָכוֹל וְשָׂבוֹעַ וְהִלַּלְתֶּם אֶת שֵׁם ה' אֱלֹקֵיכֶם אֲשֶׁר עָשָׂה עִמָּכֶם לְהַפְלִיא וְלֹא יֵבֹשׁוּ עַמִּי לְעוֹלָם".
ובגמ' בתענית (ה' ע"א) א"ר יוחנן: בימי יואל בן פתואל נתקיים מקרא זה שכתוב בו "יתר הגזם אכל הארבה" וגו'. אותה שנה יצא אדר ולא ירדו גשמים. ירדה להם רביעה ראשונה באחד בניסן, אמר להם נביא לישראל: צאו וזרעו. אמרו לו: מי שיש לו קב חיטים או קביים שעורין יאכלנו ויחיה או יזרענו וימות?! אמר להם: אעפ''כ צאו וזרעו. נעשה להם נס ונתגלה להם מה שבכתלין ומה שבחורי נמלים. יצאו וזרעו שני ושלישי ורביעי בניסן, וירדה להם רביעה שניה בחמשה בניסן, והקריבו עומר בששה עשר בניסן. נמצאת תבואה הגדילה בששה חדשים גדילה באחד עשר יום, נמצא עומר הקרב מתבואה של ששה חדשים קרב מתבואה של אחד עשר יום. ועל אותו הדור הוא אומר "הזורעים בדמעה ברנה יקצרו".
הרי לפנינו אירוע נדיר שבו כל החורף החקלאי מסתכם בחמישה ימים בהם היו שני פרקי גשם בלבד, כאשר הפרק הראשון הוא למעשה היורה באותה שנה, ואילו הפרק השני הוא המלקוש, ובניהם מפרידים רק שלושה ימים, אך בדרך נס התוצאה היתה זהה לששה חודשי חורף רגילים.
