"מודל שמיני עצרת" תשפ"ו, הנתונים. הפיענוח ? זקוק לעזרתכם.
-
מודל "שמיני עצרת", בשמיני עצרת או במוצאי שמיני עצרת ? (או: מתי הוא גמר הדין של הגשמים?).
בגמרא בבבא בתרא ובמסכת יומא שהבאנו לעיל לשון הגמרא היא: "במוצאי יו"ט האחרון של חג הכל צופין" וכו'. ובפשטות "מוצאי יו"ט האחרון של חג", היינו מוצאי שמיני עצרת, דהיינו הלילה שלאחר שמיני עצרת. וכן מתבאר מתוך דברי המהרש"א בבבא בתרא. והנה רש"י ביומא (כ"א ע"ב) כתב, וז"ל: מוצאי יו"ט האחרון של חג- שמאתמול נחתם גזר דינם על גשמי השנה כדתנן בחג נידונין על המים, עכ"ל. וכתב בחידושי הרש"ש ביומא (שם) שמדברי רש"י מוכח שבשמיני עצרת נידונים על המים. אך כתב שבטור (או"ח סי' תרס"ד) מבואר שהושענא רבה הוא יום גמר הדין על המים. וכוונתו היא לדברי הטור שכתב: "ביום חמישי של חול המועד שהוא הושענא רבה נוהגין באשכנז שמרבים במיזמורים כמו ביום טוב, ואומרים קדושה רבה במוסף, ומרבים קצת בנרות כמו ביום הכיפורים, לפי שבחג נדונין על המים, והכל הולך אחר החיתום, וכל חיי האדם תלויין במים, עכ"ל. וכן המהרש"א בתענית ב' ע"ב כתב שהושענא רבה הוא גמר הדין והמשפט על המים. וכן בביאור הגר"א על שו"ע (או"ח סי' תרס"ד ס"ק ה'- ו') כתב שבהושענא רבה הוא גמר דינם של האדם ושל המים, שהמים חיים לעולם. ועוד כתב שהסימן שיש בהושענא רבה בצל הלבנה על קורות האדם וקרוביו במשך השנה, הוא משום שהלבנה היא ממונה על המים, והם מתרבים ומתחסרים בחסרונה של הלבנה ובתוספתה.
ומצינו א"כ שתי דעות מתי הוא גמר הדין על המים, האם בהושענא רבה או שמא בשמיני עצרת.
אך יש מי שכתב (הערות על מסכת יומא להגרי"ש אלישיב זצוק"ל) שלכל הדעות יום חיתום גזר הדין של הגשמים הוא ביום הושענא רבה. ומה שנאמר במסכת בבא בתרא ובמסכת יומא "מוצאי יו"ט האחרון של חג", אין הכוונה לשמיני עצרת, אלא להושענא רבה, שהוא הנקרא "יום טוב אחרון של חג". ומוצאי יו"ט האחרון הכוונה היא לשמיני עצרת ביום, כי מצאנו בכמה מקומות שגם היום שאחרי נקרא "מוצאי". ולפי פירוש זה לכו"ע יום חיתום הדין על הגשמים הוא ביום הושענא רבה, כאשר ביום שלאחריו שהוא סמוך ליום החיתום יש את הסימן בכיוון הרוחות המורה על אופי השנה מבחינת הגשמים.
-
האם הזמן שבו היו צופים לעשן המערכה היה ביום או בלילה ?
מדברי המהרש"א (ב"ב קמ"ז ע"א) מתבאר שהזמן שבו היו צופים לעשן המערכה כדי לדעת את כיוון הרוח היה בלילה, שהמהרש"א כתב בתוך דבריו, וז"ל: ואמר שהיו צופין לעשן המערכה שהיה עדיין עשן במוצאי יו"ט דהיינו בלילה מאברים ופדרים שלא נתעכלו. והכל צופין בעשן המערכה ולא בעשן אחר וכו' דשם היה עשן מצוי תמיד בלילה במוצאי יו"ט של חג, עכ"ל.
אבל מדברי הגרי"ש אלישיב שהזכרנו לעיל שכתב לפרש ש"מוצאי יו"ט אחרון של חג" היינו יום שמיני עצרת, אז יתכן שהזמן שבו היו צופים לעשן המערכה היה דוקא ביום.
-
מהו המקום שע"פ כיוון הרוח בו אנו צופים את המגמה הצפויה?
כידוע כיווני הרוח משתנים בהתאם לאיזור שבו מדובר. לדוגמא- משטר הרוחות באיזור מישור החוף שונה לגמרי ממשטר הרוחות הנוהג באיזור ההר, והוא כמעט הפוך, שבעוד שבאיזור ההר (המרכזי) כיוון הרוח בשעות הערב/ לילה הוא מערבי, באיזור החוף הוא פעמים רבות דוקא מזרחי. ובשעות הבוקר המגמה מתהפכת- כך שבאיזור החוף כיוון הזרימה הוא מערבי, ואילו באיזור ההר הוא יכול להיות דוקא מזרחי. אז לפי איזה איזור אנחנו קובעים את המגמה? הרי בכל איזור יכול להיות שינוי במשטר הרוחות ביחס לאיזור אחר? ונראה שמדברי הגמ' בבא בתרא וביומא מתבאר שאיזור ירושלים הוא הקובע, שהרי שם מתבאר שהכל היו צופין לעשן המערכה שהיה כידוע בהר הבית.
-
ולאחר כל ההקדמות הנ"ל- כעת לנתונים
אז על דבר אחד הסכמנו לכאורה- וזה שהמדידות של כיוון הרוח באיזור ירושלים הן הקובעות. כעת מה שנשאר לנו לעשות זה להביא את נתוני כיוון הרוח בשני התאריכים הספציפיים לענינינו (מוצאי הושענא רבה, מוצאי שמחת תורה, נתוני ליל שמחת תורה ויום שמחת תורה, נתוני ליל מוצאי שמחת תורה). וכאן יש קצת בעיה, כי כפי שתוכלו לראות בגרפים המצורפים יש שם במדידות היום משהו לא ברור, כאשר מדידות הלילה הן דוקא די ברורות.
וכאן נקדים הקדמה קטנה להבנת הגרפים. נתוני כיוון הרוח נמדדים לפי מעלות, כאשר 360 מעלות מייצגים מעגל שלם. מדידה של 0 מעלות מייצגת רוח צפונית, מדידה של 90 מעלות מייצגת רוח מזרחית, 180 מעלות רוח דרומית, 270 מעלות רוח מערבית. מדידות ביניים מייצגות רוח משולבת משני כיוונים, כגון 320 מעלות מייצג רוח צפון מערבית, 220 מעלות מייצג רוח דרום מערבית וכו'.
אז כפי שאפשר לראות בשני הגרפים מאיזור ירושלים אשר מכסים את טווח הזמן שבו ה"מודל" רלוונטי לפי הדעות השונות, בשום שלב של הלילה לא היתה רוח מזרחית, כך שאם הלילה הוא הזמן שעל פיו נקבע ה"מודל" אז בעז"ה שנת בצורת נוספת לא צפויה לנו. מה שכן- הרוח היתה מערבית צפונית עד צפון מערבית. רוח מערבית כאמור לעיל מורה על שנה גשומה באופן ממוצע, ואילו רוח צפונית מורה על שנה עם גשם פחות מהממוצע. אז מה השילוב של שני הרוחות מורה ? שנה עם גשם מעט פחות מהממוצע ? לא יודע. משאיר את הפיתרון לת"ח כאן.
במידה שהזמן שעל פיו נקבע המודל אינו בלילה אלא באחת משעות היום, כאן כבר יש קצת בלגן, כי יש שעות במשך היום בהם כיוון הרוח היה דרומי עד דרום מערבי, ומאידך שעות בהם כיוון הרוח היה מזרחי עד צפון מזרחי,- שני מצבים מנוגדים לגמרי, כאשר המצב הראשון (דרומי עד דרום מערבי) מורה על שנה גשומה מעל הרגיל, ואילו המצב השני (מזרחי עד צפון מזרחי) מורה בדיוק להיפך השם ירחם. לפחות ניתן להתנחם שהמצב השני היה לפרקי זמן קצרים למדי, כאשר המגמה השולטת היתה של רוח מערבית צפונית עד מערבית דרומית, שזה כאמור מורה על שנה בסביבות הממוצע.
אז מתי הוא בדיוק הזמן הקובע? איני יודע. מה שכן- כאמור שנת בצורת דוגמת השנה הקודמת קרוב לודאי שלא צפויה לנו. ימים יגידו.
-
האם ה"מודל" הוא המילה האחרונה?
בשבת הקרובה (בראשית) נקרא (פרק ב' פסוק ה'): "וְכֹל שִׂיחַ הַשָּׂדֶה טֶרֶם יִהְיֶה בָאָרֶץ וְכָל עֵשֶׂב הַשָּׂדֶה טֶרֶם יִצְמָח כִּי לֹא הִמְטִיר ה' אלוקים עַל הָאָרֶץ וְאָדָם אַיִן לַעֲבֹד אֶת הָאֲדָמָה", ופירש רש"י, וז"ל: עדיין לא היה בארץ כשנגמרה בריאת העולם בשישי קודם שנברא אדם, וכל עשב השדה עדיין לא צמח, ובג' שכתוב "ותוצא", לא יצאו אלא על פתח הקרקע עמדו עד יום ו', ולמה? "כי לא המטיר", ומה טעם לא המטיר? לפי שאדם אין לעבוד את האדמה ואין מכיר בטובתן של גשמים, וכשבא אדם וידע שהם צורך לעולם התפלל עליהם וירדו וצמחו האילנות והדשאים, עכ"ל רש"י. והמהר"ל בספר "גור אריה" כתב שאם לא היה האדם מתפלל עליהן מכל שכן שלא היה ה' נותן מטר, שהרי אם האדם מכיר בטובתן, ואפילו הכי לא התפלל עליהן - אם כן הוא כפוי טובה, והוא יותר גרוע מן מי שלא מכיר בטובת המטר.
ובספר משכיל לדוד (בראשית ב', ה') כתב שהטעם שלא רצה השי"ת להוריד הגשמים עד שבא אדם והתפלל עליהן, היה זה להודיע לבריות לדורות עולם שהגשמים תלויים במעשה התחתונים- שאם ייטיבו מעשיהם כתיב ונתתי מטר ארצכם וכו' ואם לאו ועצר וכו'.
הרי שהכל תלוי בתפילה שלנו ובמעשים שלנו, ובמיוחד שלנו שאנחנו יודעים להכיר בטובתן של גשמים, נתפלל- נקבל, לא נתפלל? מי יודע? ה' ירחם.
-
עד היכן מגיעה החשיבות של תפילה על הגשם?
בספר תפארת יהונתן (בראשית ב', ה') כתב שבבריאת האדם נאמר "נעשה אדם בצלמינו כדמותינו", שהכוונה שיהיה כביכול שותף במעשה בראשית. וע"י שלא המטיר ה' מטר על הארץ עד שבא האדם והתפלל על המטר וירדו גשמים וצמחו, נמצא שהאדם הוא הגומר וכביכול שותף במעשה בראשית. ואם לא היו הצמחים צומחים מכח תפילת האדם, היה אסור לו לשלוח יד בברואי יוצר כל והיה האדם אסור באכילת הצמחים כמו שהיה אסור באכילת בשר בעלי חיים קודם המבול. ורק מכיון שהצמחים צמחו מכח הגשם שירד ע"י תפילת האדם, לכן הותר לאדם לאכול את הצמחים ופרי העץ, כמו שהותרה לו אכילת בשר לאחר שהציל בתיבה את כל בעלי החיים.
-
הוזכר על-ידי
ז'ק
-
תודה ענקית על פוסט מושקע ומחכים.
שני דברים שרציתי להבין -
א. הבנתי מדוע יש צד שמוצאי יו"ט היינו הו"ר, אך לא מובן מדוע יש ס"ד שכיוון הרוח ביום שמיני עצרת מהווה אינדיקציה? (ונפק"מ לדידן דאז אין הו"א ש"נכשלנו" ברוח מזרחית, רח"ל).
ב. לגבי תפילה על הגשם - בגמ' בר"ה (יז',ב כמדומני) מבואר דכמות הגשם הצפויה כבר נחתמה והנפק"מ בתפילות וכד' היא לגבי אם הגשם ירד לברכה דהיינו בזמן הנוח יותר ובמקומות הצריכים להם וכד'. (אולי בעניין זה מוטב לחובבי הגשם מגוש דן למעט בתפילה...).
תודה מראש. -
ואו זה מאוד מענין אפילו לא ידעתי אפשר לפענח בצורה כזה מידע קשור למטראולוגיה
-
איש רכסים 0 יישר כח. לגבי הנושא של מתי נחתם הדין של הגשם, פירסמתי בעבר פוסט בנושא. בהמשך אביא בעז''ה קישור לפוסט.
-
ואו זה מאוד מענין אפילו לא ידעתי אפשר לפענח בצורה כזה מידע קשור למטראולוגיה
-
ואו זה מאוד מענין אפילו לא ידעתי אפשר לפענח בצורה כזה מידע קשור למטראולוגיה