"וְתֵן טַל וּמָטָר"- לִבְרָכָה? (משולב תוכן תורני ומחשבתי)

[ז'ק]

אנחנו עומדים החורף אחרי סידרת אירועי מזג אויר עם מאפייני קיצון שאפיינו מאוד את מערכות הגשם בחודשי הסתיו וחודשי החורף הראשונים, דבר שבא לידי ביטוי כגון בכמויות גשם גבוהות מאוד שירדו בפרק זמן קצר, דבר שהביא לשיטפונות ולהצפות, ירידת גשמים בכמות חריגה באיזורים שבהם לא יורדים בדר"כ גשמים בכמות כזאת, כגון איזורי המדבר והערבה. ומאידך- איזורים שבהם הגשם מאוד נחוץ וכגון איזור צפון הארץ ואגן הניקוז של הכנרת שדווקא סובלים ממיעוט יחסי של גשמים.

וכאן אני בא בפוסט זה לעמוד על צורת ההתייחסות שלנו לאירועים האלה, ובאופן כללי על צורת ההתייחסות שלנו לחורף שמורכב בעיקר מאירועים מהסוג הנ"ל. (ואקדים ואומר כדרך הדרשנים בהקדמת שיחה מוסרית: "באם וישמע מדברי סוג של ביקורת, אז הדברים שאני כותב מכוונים בראש ובראשונה כלפי עצמי").

לא נעים להיות סוג של "מקלקל שמחות" (או כפי שיש מי שיאמר "רואה שחורות"), אבל אם נרצה להיות ישרים עם עצמינו, לפעמים אנו צריכים לעצור ולשאול את עצמינו, האם דברים שהם מאוד נעימים לנו ואהובים עלינו, האם הם באמת דברים מבורכים, או שמא ההיפך חלילה. כשאנחנו אוֹמְרִים "שֶׁאַתָּה הוּא ה' אֱלֹקֵינוּ וֶאֱלֹקֵי אֲבוֹתֵינוּ מַשִּׁיב הָרוּחַ וּמוֹרִיד הַגֶּשֶׁם- לִבְרָכָה וְלֹא לִקְלָלָה", האם הדברים שאהובים עלינו ומשמחים אותנו בירידת הגשם הם בכלל "לִבְרָכָה ", או שמא הם חלילה בכלל " לִקְלָלָה ".

ובמה הדברים אמורים? אם נעשה סקר בין חברי הפורום בשאלה "איזה דבר מתחום מזג האויר הוא המעניין והאהוב עליכם ביותר", אז בוודאי שנגלה שבמקום הראשון נמצא השלג שהוא החלום של כל חובב מזג האוויר (וגם של אלו שלא). ובוודאי שנגלה שלאחריו בתחום ההתעניינות נמצא הגשם, ולייתר דיוק כמויות הגשם, ומה שיותר- יותר טוב, וכגובה כמות המילימטרים כך גובה הריגוש, ואם אפשר כמה שיותר כמות במה שפחות זמן- זה כבר שיא הריגוש. בסופה של העונה כאשר יערכו סיכומים של החורף נגלה- שעונה שעברה עלינו עם ריבוי של אירועי קיצון שהיו מתורגמים בסופו של חשבון למספרי מילימטרים גבוהים, אותה עונה תסוכם בסופו של יום כעונה "ברוכה בגשמים".

וכאן נשאלת השאלה- האם באמת מדובר בעונה "ברוכה" בגשמים, או שמא בעונה "מקוללת" בגשמים חלילה? האם מספר מילימטרים גבוה מעל הממוצע הוא באמת ברכה, והאם מספר מילימטרים פחות מהממוצע הוא באמת קללה.

על זה ועוד בפוסט הבא.

[ז'ק]

האם הברכה בירידת הגשמים תלויה בכמות הגשם שתרד ?

התשובה כמובן- כן ולא. הגמ' בר"ה י"ז ע"ב אומרת: "עֵינֵי ה' אֱלֹקֶיךָ בָּהּ"- עיתים לטובה עיתים לרעה. "עתים לטובה" כיצד? הרי שהיו ישראל רשעים גמורין בראש השנה ופסקו להם גשמים מועטים, לסוף חזרו בהן, להוסיף עליהן אי אפשר שכבר נגזרה גזרה, אלא הקב''ה מורידן בזמנן על הארץ הצריכה להן הכל לפי הארץ. "עתים לרעה" כיצד? הרי שהיו ישראל צדיקים גמורין בר''ה ופסקו עליהן גשמים מרובין, לסוף חזרו בהן, לפחות מהן אי אפשר שכבר נגזרה גזרה, אלא הקב''ה מורידן שלא בזמנן על הארץ שאינה צריכה להן.

מדברי הגמ' מתבאר שגשמים מועטים, ביסודם הם סוג של עונש וקללה, ואילו גשמים מרובים ביסודם הם סוג של שכר טוב וברכה. אך מאידך באותה גמ' מתבאר שכל זה יכול להשתנות בהתאם לנסיבות. גשמים מרובים שירדו במקום שאין בהם תועלת, אותם גשמים שוב אינם בבחינת שכר טוב וברכה, אלא אדרבה- ירידתם במקום שאין צריכים להם הוא סוג של עונש וקללה. ומאידך גיסא- גשמים מועטים שירדו בזמן שצריך להם ובמקום שצריך להם, שוב אינם בכלל עונש וקללה, אלא אדרבה- מכיון שמופקת מהם התועלת המקסימלית הרי הם נחשבים כברכה.

גמרא נוספת יש במסכת תענית (ח' ע"ב), שם אומרת הגמ': אמר רבי שמואל בר נחמני- מאי דכתיב "אִם לְשֵׁבֶט אִם לְאַרְצוֹ אִם לְחֶסֶד יַמְצִאֵהוּ", אִם לְשֵׁבֶט- בהרים ובגבעות, אִם לְחֶסֶד- ימציאהו לארצו בשדות ובכרמים. אם לשבט- לאילנות, אם לארצו- לזרעים, אם לחסד ימציאהו- בורות שיחין ומערות.

וכך הוא ביאור הגמ', שהפסוק באיוב אומר שהקב"ה מוריד גשמים באופנים שונים, כגון "לשבט" ו"לחסד". "לשבט" פירושו שהקב"ה גוזר שירדו רוב גשמים, אבל גוזר כן לרעה, ואז יורדים הגשמים בכח, כמו השבט (מקל) המכה בכח ומשבר. אז אם לא חזרו העם בתשובה, יורד הגשם כשבט המכה בכח ומשבר ומזיק. אבל אם חזרו העם בתשובה, אז הקב"ה מוריד אותם על ההרים והגבעות במקום שאין שם מגורי בני האדם, כך שירידתם שם בחוזק אינה מזיקה לבני האדם. "ואם לחסד"- אם הקב"ה גזר שירדו הגשמים באופן נוח ומועיל, "ימציאהו לארצו" דהיינו שיוריד הקב"ה את אותם גשמים בשדות ובכרמים של ארץ ישראל, כך שיהיה בגשם את מלוא התועלת וללא נזק. ועוד יש לדרוש את הפסוק: "אם לשבט"- שאם גזר הקב"ה שירדו הגשמים בחוזק, אז הקב"ה יוריד אותם לאילנות דוקא שלהם מועיל גשם חזק. (ומדובר באופן שחזרו העם בתשובה, שאז הקב"ה מוריד את הגשם החזק על הדברים שגשם כזה מועיל להם). "ואם לארצו", דהיינו שאם נגזר שירדו הגשמים בנחת, אז הקב"ה יוריד אותם במקום שהם יועילו לזרעים (הצריכים גשם היורד בנחת ולא בכח). "ואם לחסד ימציאהו"- אם הקב"ה עושה חסד עם הבריות, ירדו להם גשמים אף בשביל למלא בורות שיחין ומערות, דהיינו מאגרי מים. אלו דברי הגמ' בתענית וכפי שפירש רש"י שם.

אבל בפירושו לאיוב (פרק ל"ז פסוק י"ג) פירש רש"י את כוונת הפסוק באופן שונה, וכך הוא ביאור הפסוק לפי פירוש רש"י באיוב: "אם לשבט"- אם הקב"ה גזר להוריד את הגשם לפורעניות בני אדם, אז הוא יוריד אותם בהרים וגבעות שאינם מקום זריעה ואין בירידתם שם כ"כ תועלת לבני אדם. "אם לארצו"- אם נגזר שירדו גשמים רגילים, לא לשבט (פורענות) ולא לחסד (דהיינו שמועילים יותר ממה שהיה ראוי), "אם לחסד"- שאם נעשו הדור צדיקים יותר משהיו בזמן שנגזר על הגשמים בראש השנה, אז אותם גשמים בינוניים שנגזר בראש השנה שירדו, אז הקב"ה מסובב שירדו בזמנם ועל הארץ הצריכה להם, שלא תרד טיפה מהם לאיבוד (לשון רש"י, וכ"ה במצודת דוד).

ובמצודת דוד פירש: "אם לשבט"- שאם נגזר שירד הגשם לענוש את הבריות על ידו, אז הוא ירד במקום עמק ומצולה שהמטר רע להם. ובפירוש רי"ד פירש: "אם לשבט"- שפעמים הקב"ה מוריד את הגשם בכדי לייסר על ידו את בני האדם, שהם שוטפים הזרעים ומשברים האילנות. "ימציאהו"- שהאדם ימצא הגשם פעמים לטובה ופעמים לרעה.

מדברי הגמ' במסכת ר"ה ובתענית מתבאר שמה שנגזר בר"ה מבחינת כמות הגשם שאמורה לרדת במשך השנה, וכן אופי ירידת הגשם,- כל הדברים הללו אינם ניתנים לשינוי, שאם נגזר שירדו גשמים מועטים, אז גם אם ייטיבו העם את מעשיהם לאחר מכן, לא תשתנה כתוצאה מכך כמות הגשמים, אלא מה שישתנה הוא רק העיתוי והמקום של ירידתם, שירדו במקום ובזמן שתהיה מהם מיטב התועלת. ולאידך גיסא- אם נזגר שירדו הרבה גשמים, וקלקלו העם את מעשיהם, אז כמות הגשמים שנגזרה בר"ה לא תשתנה, אבל אופי ירידתם ישתנה לכך שירדו במקום או בעיתוי שאין בהם תועלת, או שיש בהם נזק. וכן לגבי אופי ירידת הגשמים, אופי ירידתם לא ישתנה ממה שנגזר בר"ה, אבל מקום ירידתם וזמן ירידתם יכול להשתנות לפי מעשי העם- לטוב ולמוטב.

[ז'ק]

אז כמה מצבים של ירידת גשמים מצאנו, והאם הם לברכה או לקללה ?

להלן נביא את רשימת המצבים של ירידת הגשם העולים מדברי הגמרות שהבאנו לעיל וכן מדברי המפרשים, ונציין בסוגריים האם הדבר הוא לברכה או לקללה.

א) גשמים מועטים. [ביסודם הם באים כעונש (מיעוט הגשמים), אך אם ייטיבו העם את מעשיהם יכולים להפוך לברכה בכך שירדו בזמן ובמקום שצריכים להם, כך שלא תלך שום טיפה מהם לאיבוד].

ב) גשמים מרובים. [ביסודם הם באים כשכר טוב, אך אם יקלקלו העם את מעשיהם יכולים הגשמים להפוך לקללה בכך שירדו במקום או בזמן שאין בהם תועלת, או שירדו במקום או על דבר שריבוי גשמים מזיק לו].

ג) גשם שיורד בעוצמה חזקה- גשם שוטף. [ביסודו יתכן שהוא לעונש ופורענות ("שבט"), אך אם ייטיבו העם את מעשיהם אז יתכנו שני מצבים. או שהוא ירד במקום שאין בו נזק לבריות, ואז הוא לא יהיה גשם של פורענות, אך מאידך גם תועלת לא תהיה בו (לא קללה ולא ברכה). או שיתכן שירד במקום או על דברים שגשם שוטף אינו מזיק להם, כגון על האילנות או שירד במקום בורות שיחין ומערות (מאגרי מים) שגשם שוטף טוב להם, ואז יהיה אף לברכה].

ד) גשם שיורד במקום שאינו מגורי בני אדם ואין בו תועלת. [ביסודו הוא לעונש ולקללה. אך יתכן שהוא יהיה לא לברכה אך גם לא לקללה, והיינו באופן שמתחילה נגזר שירד במקום ישוב בני אדם בשטף, שאז ירידתו שם היא לפורענות. ולאחר מכן הטיבו העם את מעשיהם, ואז נגזר שירד הגשם בשטף במקום שאינו מגורי בני אדם ואינו מזיק להם, שבאופן זה שוב אין ירידתו לפורענות, אבל מאידך גם ברכה אין בה].

ה) גשם שיורד בשטף על האילנות או בבורות שיחין ומערות. [למרות שלצורך האילנות וכן בורות שיחין ומערות (מאגרי מים) צריכים גשמים מרובים אך אין צריך שירדו בשטף ובכח, מ"מ מכיון שגם בגשם מרובה היורד בשטף יש בו תועלת לאילנות וכן לבורות שיחין ומערות ממילא אינו חשוב כקללה ופורענות, ואדרבה- באופן שנגזר שירד הגשם בשטף לפורענות, והטיבו העם מעשיהם, אז אומנם ירד הגשם בשטף, אך ירד על אותם דברים שיש להם תועלת מגשם היורד בשטף, ונמצא שהגשם היורד בשטף מתהפך מפורענות לברכה].

ו) גשם היורד בשטף במקום הגורם שטפונות או שמזיק לגידולים חקלאיים. [קללה ופורענות].

ז) גשם שיורד בנחת באופן שאינו יכול לגרום נזקים, אך יורד במקום שאין בו תועלת. [קללה ופורענות].

וכעת לאחר שפירטנו את המצבים השונים והאם הם חשובים כברכה או כקללה ופורענות, הבה נבחן אירועי מזג האויר שעברו עלינו השנה וכן בשנים עברו, ונראה האם הם חשובים כברכה או כקללה ופורענות חלילה, והאם יש מקום לשמוח כאשר הם מתרחשים או להיפך חלילה.

[ז'ק]

מצב א': ירידת כמות גשמים גבוהה מאוד בפרק זמן יחסית קצר במקום ישוב בני אדם

נראה שהמציאות הזאת, אע"פ שהיא גורמת לשמחה וריגוש גדולים ל"משוגעים על החורף", קשה מאוד למצוא בה איזה שהוא צד חיובי נוסף, וללא ספק היא הדוגמא הקלסית למה שהפסוק אומר "אם לשבט", דהיינו גשם שיורד בשטף ובכח גדול לפורענות ועונש. כבישים מוצפים, רכבים שקועים עד חציים במים, רחובות חסומים, נזקים לרכוש, סכרים שעולים על גדותיהם ומציפים את האיזורים הסמוכים להם, נזקים לחקלאות, ולמרות הכמות הגדולה של הגשם- תועלת אפסית למשק המים. (האדמה מתקשה לעמוד בקצב ירידת הגשם, כך שבסופו של דבר חלק גדול של המים אינו נספג ומחלחל אלא נשטף והולך לאיבוד). אז אומנם ל"משוגעים על החורף" אלו אירועים מכוננים שמצטלמים היטב ויוצרים דרמה וריגוש, אבל אליבא דאמת? ברכה או פורענות?
אז היכן השנה שלנו נמצאת מבחינה זאת? ללא ספק במקום לא טוב. יותר מידי אירועים של ירידת גשמים בעוצמה גבוהה ובכמויות גבוהות שמביאה לנזקים, ומאידך התועלת למשק המים נמוכה כי רוב המים הולכים לאיבוד בגלל אופי ירידת הגשם.

אבל אל תעיזו לומר את זה בפורומים של מזג האוויר, כי שם כל אירוע קיצון שבו יורדים כמויות גבוהות של גשם בזמן קצר יחסית הוא פשוט חגיגה וסיבה להתרגשות, ויש שלא ישכחו בסוף הדיווח הנירגש שלהם גם להודות לה' על עשרות המילימטרים שירדו בזמן קצר והביאו לתמונות של רכבים שקועים עד חציים במים וכו'. (ושלא תבינו לא נכון- בודאי שצריך לברך על הרעה כשם שמברכים על הטובה, אך להפוך את הרעה לטובה?!). הצפות ושיטפונות בעיקבות כך? נזקים קשים לתשתיות? שיבושים קשים בהתנהלות היום יומית? רכבים תקועים וחילוצים עם סירות? אדרבה- זה עוד יותר סיבה למסיבה ותוספת של צבעים עזים לאירוע. לכשיסתיים האירוע ומזג האויר ירגע, נמהר לבדוק במודלים בגעגועים עזים מתי מצפה לנו חגיגה דומה בזמן הקרוב.

[ז'ק]

מצב ב': ירידת כמות גשם לא גדולה, אך באופן מתון ורציף במקום ובזמן הצריכים להם

"גשם אנגלי"- "גשם חקלאי", הגשם שיש בו הכי הרבה תועלת באופן יחסי, אך סובל מיחסי ציבור גרועים מאוד בפורמים של מזג האויר. גשם רציף לאורך כל שעות היום שהפיק בסה"כ 10-15 מ"מ? לא שווה, מה כבר קיבלנו? מספר מילימטרים גבוה? לא, אירוע גשם עוצמתי? גם לא, "גשם אנמי" יאמר מי שיאמר. אז מה אם הגשם יש בו 100% תועלת לחקלאות וכן למשק המים מבלי לגרום נזק ומבלי להוות הפרעה משמעותית למהלך החיים. לא לילד הזה התפללנו כשביקשנו "ותן טל ומטר לברכה". אבל בינינו, מה האמת- "לקללה" או "לברכה"?

[ז'ק]

מצב ג': ירידת גשם בכמות גדולה או בעוצמה חזקה במקום שאינו ישוב בני אדם, או במקום שאין בו לבני האדם תועלת ממשית

עשרות מ"מ גשם בבאר שבע? במדבר יהודה? בערבה? ללא ספק זה מצטלם מאוד טוב. נחלי הדרום והערבה זורמים בספיקה של 150 ממ"ק לשניה, ללא ספק מראה מרשים שאפילו ז'קן כמוני לא יכול להישאר אדיש למולו. אדמת הלס שבאיזור הנגב ובאר שבע אינה סופגת מים, וממילא כל ירידת גשם באיזורים אלה הופכת לזרימת מים עילית. אך צריך לזכור שהגשם היורד שם מתנקז בסופו של דבר למקומות שאין במים האלה כמעט תועלת, ושלא לדבר על כך שפעמים רבות מדובר בזרימה שטפונית המביאה לחסימת צירי תנועה ונזקים לתשתיות. אבל את מי כל זה מענין? ראיתם פעם איך נראה שיטפון בנגב או בערבה? "שובה ה' את שביתנו כאפיקים בנגב". ראיתם פעם את המפלים המרשימים שנוצרים במורדות מדבר יהודה בעקבות ירידת הגשמים האלה? ללא ספק "מה רבו מעשיך ה'". ובכל זאת, במחשבה שניה- כאשר אנחנו יודעים שהקב"ה גזר בר"ה איזה כמות גשם תרד בסה"כ בארץ ישראל, ואז אנחנו מגלים שחלק לא קטן מהכמות הזאת יורדת במקומות שהיא שם חסרת תועלת כמעט לגמרי, האם זה לברכה או לקללה חלילה?

[ז'ק]

ובסיכומו של דבר- כמות גשם גדולה שאין תועלת לחקלאות בריבוי הגשם, וכ"ש אם ריבוי הגשם גורם נזק לחקלאות, וכן אם כמות הגשם הגדולה יורדת באופן הגורם לרוב המים ללכת לאיבוד, ספק גדול אם היא יכולה להיכנס תחת הכותרת של "גשמי ברכה" (חוץ מבעיתון "יתד נאמן" ששם יכולה להופיע כותרת מקדימה "גשמי ברכה", ואח"כ כותרת ראשית שמספרת על שטפונות ונזקים קשים, ואח"כ כותרת משנה שמפרטת את ההרס שגרם הגשם, וכ"ז כאמור תחת הכותרת "גשמי ברכה". מתאר לעצמי את הכותרת הראשית שהיתה בעיתון אם הוא היה יוצא בתקופת המבול: גשמי ברכה יורדים ברציפות כבר ארבעים יום. ''מודים אנחנו לך על כל טיפה וטיפה'').