אנכי הקטן מסכים לכל הנאמר, בפרט לעניין הביטחון המופרז בתחזיות, בפרט במערכות מורכבות כאלה- שלא זכורות שנים (לא, לא מפלס השלג... בזה 'קורל' לא חידשה לנו הרבה, אלא הקושי לחזות, מכיוון שכל עדכון חדש היה בדיוק הפוך מקודמו...).
לכן התחברתי יותר לחזאים שהשתמשו במונחים 'ייתכן' ו'ככל הנראה' בנוגע לתחזיותיהם, לפחות למערכת הנוכחית.
מה שכן, אם מיתוס ההתחממות הגלובלית וכו' יתברר כנכון באחוז מסוים, ייתכן שזו אחת הסיבות לשינויים הפתאומיים של המערכות הסינופטיות, ועל ההפתעות הרבות שהן מייצרות.
לעומת זאת, היו הרבה מערכות שלג בשנים האחרונות שהיו חזויות בצורה טובה, ולא השתנו כמעט עד לרגע האחרון, ובזכות המערכות שבשנים אלו, קנו הרבה חזאים את שמם הטוב ואת אמון הציבור, אף ברמה של 'קרוב לנבואה' כמו מר-מר שמלו, וזה ברור שהמושג 'תחזית' קיים ואינו 'מדע חדש' שהומצא בשנים האחרונות (אגב, כדאי לעיין בספה"ק 'שיחות הר"ן' אות רכ"א מה שכותב בעניין על החזאים של לפני 250 שנה, ובתוך דבריו כתב על הליצנות שבדבר 'שכותבים המאורעות והשינויים כגון קר או חם וכו' ועל פי הרוב אינם מכוונים דבריהם כלל'... כך שהרוצה לפקפק ולהטיל ספק, יש לו על מי לסמוך...) רק ששינויי הטבע משפיעים על מידת האמינות של התחזיות, ולכן נחוץ ביותר להסתייג, למרות שבכך אתה נחשב לחזאי הרבה פחות 'חברה'מן' והרבה פחות כזה ש'רץ על כל הקופה'... אך כשהחזאי 'מכיר את מקומו', הוא גם לא נוחל הצלפות-לשון, דחייה וחוסר אמון מצד הציבור לאחר 'נבואה שלא התממשה', כי הוא לא התיימר להיות נביא 'מעיקרא'....
בתקווה שלא כתבתי מפולפל מדי עקב השעה המאוחרת, ועמכם הסליחה!