האם הדבר נכון בכל גשם ?
התשובה- לא ! אנחנו לא משלים את עצמינו שבכל חורף כשיורד גשם זה סימן שהקב"ה מחל לנו על כל העוונות, כי המציאות היא שבעוונותינו רבים עוברים על אותם דברים שעליהם נאמר בפסוקים בתורה העונש של עצירת השמים. אז דיינו במה שמשמים מרחמים עלינו ולא עוצרים את השמים, אבל מחילת עוונות מנלן ?
והתשובה- בגמרא במסכת תענית דף ז' ע"ב אמר רבי תנחום בריה דרבי חייא איש כפר עכו- אין הגשמים נעצרין אלא אם כן נתחייבו שונאיהן של ישראל (לשון סגי נהור) כליה, שנאמר: "ציה גם חום יגזלו מי שלג שאול חטאו". (ופירש רש"י שכהיובש והחום גוזלים מי שלג דהיינו שאין הגשם יורד, אז בידוע ששאול חטאו, והיינו שחטאו עד שראויים לרדת לגיהינום). וזעירי אמר שלומדים זאת מהפסוק "ועצר את השמים ולא יהיה מטר וגו' ואבדתם מהרה". ומדבריהם משמע שרק כשישראל מתחייבים כליה חלילה אז הגשמים נעצרין, אבל אם לא נתחייבו ישראל כליה, אע"פ שיש בידיהם עוונות בכ"ז יורדים גשמים. וזה סותר לכאורה את הדרשות שהגמרא הביאה קודם לכן בסמוך שאין הגשמים יורדים אלא אם כן נמחלו עוונותיהן של ישראל. (ובמיוחד שיש את זעירי שדרש את שתי הדרשות, והדרשות סותרות לכאורה).
ובישוב הסתירה כתב השפת אמת לפרש שיש שני אופנים של ירידת גשמים: (א) גשמים שה' בעצמו מוציא מ"אוצרו הטוב" כמו שכתוב בספר דברים פרק כ"ח פסוק י"ב, ואותם גשמים מבורכים מאוד. (ב) גשמים שה' שולח בידי שליחים, שהם אינם מבורכים כל כך. ולפי"ז יש לפרש שאותם הגשמים שעליהם דרשו שאינם יורדים אא"כ נמחלו עוונותיהם של ישראל, מדובר באותם גשמים מבורכים הבאים מידי הקב"ה בעצמו. אבל גם באופן שלא נמחלו עוונותיהם של ישראל, בכ"ז יתכן שירד גשם כל זמן שלא נתחייבו כליה, רק שאותו גשם יהיה ע"י שליחים ולא ע"י הקב"ה עצמו.