ינוקא🍼

שלג בשפע בדיוק כתבתי באשכול המקביל אותו דבר
הייתי עם הילדים ברחוב אז בכלל היה מפחיד
לא נבראו רעמים וכו'

בבי”ש גשם חזק מאוד
עם רעמים שלא שמעתי בחיים
הילדים ממש נבהלו

אני כעת בבית שמש מעונן חלקית ומטה
מרגישים עליה בלחות אבל עדיין לא גשם

בטח שרוצים גשם בפסח אבל איך שזה נראה סוף פסח הולך להיות שרב
אז כל מי שקנה בגדי קיץ בשביעי של פסח יוכל ללבוש אותם בקלות

הבוקר המודלים כולם התקפלו לאיסי ai וצופים מערכת יפה מאוד

יום שני.
התמונה המתגבשת.
מיום ד ערב טמפ דצמבר.כ40 עד50ממשאניות,שלג בחרמון,זאת בשני גלים עד יום ג.

איש השלגים אמר בדיווחים יום ראשון ח' ניסן תשפ"ה:

(יאלה ז'ק איך הבינה רואה את המתואר כאן?..

צר לי לאכזב אותך, אבל קצת התעייפתי מההתעסקות בזה, ובמיוחד שיש כאלה שממש לא אוהבים את זה, כולל חלק מהמנהלים כאן, וזה ממש מוציא לי את החשק להתעסק בזה ובשאר הדברים (''שאר ירקות'') שיש כאלה שלא כ''כ מרוצים מהם. (על המשקל של ''מה נשתנה'' אפשר לומר: "שבכל הלילות אכלנו כאן שאר ירקות, עכשיו אנחנו אוכלים מרור''). ולכן אני אשתדל להשלים את הפוסט בנושא ברכת האילנות, וכנראה אפרוש לי למנוחת אביב-קיץ (אא''כ יהיה משהו חריג לשתף בו).

תשובה לשאלה ה'

מלשון הגמרא בברכות מ"ג ע"ב וכן מלשון הרמב"ם והשו"ע משמע לכאורה שאין חובה לצאת ולחפש אחר אילנות מלבלבין כדי לברך עליהם, אלא שהיוצא ורואה הוא שמברך. וכן הוא הדין בברכות הראיה והשבח שאין ענין לחזר והשתדל במיוחד אחר הברכות, אלא שאם נזדמן לו מברך.

ובפרקי אבות פ"ג מ"ז רבי שמעון אומר- המהלך בדרך ושונה, ומפסיק ממשנתו ואומר מה נאה אילן זה מה נאה ניר זה מעלה עליו הכתוב כאילו מתחייב בנפשו. ופירש שם הברטנורא דאשמועינן רבותא, שאע"פ שהוא מפסיק בכדי לברך, אפ"ה מעלין עליו כאילו מתחייב בנפשו מפני שהפסיק ממשנתו.

ולפי"ז צדקו לכאורה דברי הגאון רבי אלחנן שטוען שלהפסיק מלימודו בכדי לברך ברכת האילנות הוא בבחינת ביטול תורה, שהרי אין חובה לכאורה להשתדל במיוחד אחר הברכות, ואפילו אם אדם כן נזדמן למקום שיש בו אילנות, מ"מ אם הוא באמצע לימודו אין לו להפסיק.

אך אנו נאמר לגאון רבי אלחנן שמנהג ישראל תורה הוא, והמנהג הוא בכל המקומות להשתדל בברכה זו, וגדולי עולם השתדלו בה מאוד ולא חששו לביטול תורה, אלא מיד בר"ח ניסן לאחר מוסף הזדרזו לצאת למקום בו יש אילנות מלבלבין בכדי לברך את הברכה ברוב עם, כי אם זה שחלקם לא הקפידו לברך את הברכה דוקא מחוץ לעיר, וסמכו על דעת המקילים לברך בתוך העיר וזאת בגלל הטורח וביטול התורה שיש ביציאה מחוץ לעיר. והאדר"ת כתב: הייתי זהיר וזריז לקיים דברי חז"ל הקדושים לברך בימי ניסן. גם חזרתי לברך בבוקר בעת תפילת שחרית שהיו בביתי המון להתפלל, וברכתיה אחר התפילה כדי לזכות את הרבים שאינם יודעים כלל מדין זה, עכ"ל. ובערוך השולחן כתב שברכה זו רפויה אצל ההמון, אבל כל ת"ח ויראי ה' נזהרין בברכה זו. וכן בספר תשובות והנהגות (ח"א סי' ק"צ) כתב שמידת חסידות לחפש לברך ברכה זו. ובשם מרן הגראי"ל שטיינמן זצוק"ל כתבו שמרגע שיודע מהתחדשות האילנות אפשר שיש חיוב לברך לפי הדעות הסוברות שסומא חייב לברך ברכת הלבנה.

ובמיוחד לפי דברי המקובלים יש ענין מיוחד בברכה זו שיש בה תיקון גדול לנשמות המגולגלות באילנות ובעשבי השדה, ואותן נשמות הבאות לידי תיקונן ע"י הברכה מכירות טובה גדולה למי שזכה לתקן אותן כמובא בספרים.

ועל כן אנו נאמר לגאון רבי אלחנן, אע"פ שמעיקר הדין יתכן שאינך חייב להשתדל אחר הברכה, ובמיוחד שאתה חושש לביטול תורה, אך פוק חזי מה עלמא דבר (צא וראה מה העולם נוהגים), ואל תהא צדיק הרבה במקום שגדולים מאיתנו לא חששו לביטול תורה, ואדרבה- הזדרזו וזירזו על הברכה הזאת מאוד.

אפל שים לב שזה היה אירוע יבש אבל בהר חרשה נמדד מהדבר הזה משב רוח של 90 קמ״ש

ירושלמית אמר בישיבת בין הזמנים- שו''ת בנושא ברכת האילנות (תוכן תורני והומוריסטי):

ז'ק אמר בישיבת בין הזמנים- שו''ת בנושא ברכת האילנות (תוכן תורני והומוריסטי):

תשובה לשאלה ג'-|
(ב) הערוך השולחן (או''ח רכ''ו, א') כתב שהברכה לה' היא על ההנאות שמגיעות לאדם על אף שהן לא נצרכות לו. האדם מברך על הנאות שאינן הכרחיות כמו פירות האילנות שנועדו רק ליהנות בהן בני אדם (משא''כ הירקות שחשובים כדבר הכרחי, שהרי אמרו בעירובין נ"ה ע"ב שעיר שאין בה ירק אין ת"ח רשאי לדור בה).

רש"י מסביר אין תלמיד חכם כו' לפי שהירק טוב למאכל ונלקח בזול ויכול לעסוק בתורה.

את הראיה לדברי הערוך השולחן מהגמ' בעירובין (נ"ה ע"ב) לכך שהירקות נחשבים כדבר הכרחי ראיתי שהביא בספר חשוב מאחד ממחברי דורינו. אבל באמת נראה שאין שום ראיה מהגמ' בעירובין לכך שירק נחשב כדבר חיוני שא"א בלעדיו, וזה כפי שהבאת את דברי רש"י בסוגיא בעירובין שם שכתב שהענין הוא משום שהירק טוב למאכל ונלקח בזול, וממילא יכול לעסוק בתורה. (וכן כתבו בתוס' שם ד"ה כל). נמצא שזה בעיקר ענין פרקטי ולא ענין בריאותי- קיומי, משהו בסגנון "עיר שאין בה רשת מזון מוזלת" אסור לת"ח לגור בה כי היא לא מתאימה לו כלכלית.

ואדרבה- יש להביא ראיה שזה ענין פרקטי גרידא ולא נושא בריאותי- קיומי, שהנה הרמב"ם (פ"ד מהלכות דעות הכ"ג) כתב, וז"ל: כל עיר שאין בה עשרה דברים הללו אין ת"ח רשאי לדור בתוכה, ואלו הן: רופא, אומן, בית המרחץ, בית הכסא, מים מצויין כגון נהר או מעין, ובית הכנסת ומלמד תינוקות ולבלר, וגבאי צדקה, ובית דין מכין וחובשין, עכ"ל. ומקשים מדוע הרמב"ם לא מנה גם את מה שמובא בגמ' בעירובין שעיר שאין בה ירק אין ת"ח רשאי לדור בה. וכתב היד דוד (שם) ליישב שהרמב"ם העתיק את דברי הברייתא בסנהדרין (י"ז ע"ב), ושם לא מנו בתוך הדברים את זה שעיר שאין בה ירק אסור לת"ח לדור בה. וי"ל שהטעם הוא משום שהברייתא בסנהדרין מנתה רק דברים הנצרכים לאדם (עיר שעושים בה צדקה ומשפט, שיש בה רופא ומוסדות חינוך ובתי כנסת, ושאר דברים הנחוצים מבחינה בריאותית. אבל הענין לגור בעיר שיש בה ירק הוא רק משום שעי"ז יכול לעסוק בתורה. אבל מי שיכול לעסוק בתורה גם כשאין לו ירקות, יכול לדור בעיר שאין בה ירק.

ומאותה ברייתא במסכת סנהדרין אפשר שיש להעיר על דברי הערוך השולחן, שבסוף הברייתא מובא: משום רבי עקיבא אמרו שצריך שיהיה בעיר אף מיני פירות מפני שמיני פירות מאירים את העיניים. הנה אנו רואים שגם הפירות נחשבים כדבר חיוני ולא רק הירקות. וגם בלא"ה יש להעיר, שהרי בודאי שיש פירות שהם נחשבים כהכרחיים כגון הזית שממנו עושים שמן וכן הגפן שממנה עושים יין, וכן עוד כמה מיני פירות שהם טובים ומועילים לא פחות מהירקות ואף יותר, וכאותם פירות שהם משבעת המינים. ומאידך יש ירקות שהם בגדר של הנאה לא הכרחית, כגון תות שדה ומלון ואבטיח. ואולי י"ל שרוב הירקות הם קרובים להיות מאכל הכרחי, ולכן לא חילקו בהם. ומאידך רוב הפירות הם הנאה שמגיעה לאדם אע"פ שהיא לא נצרכת לו.