מה עיריית ירושלים תעשה עם כל המלח שהיה מיועד לפיזור על הכבישים ? תזרה אותו על הפצעים.

השבוע הגיעה לתיבת המייל שלי שיחה מאחד מחשובי "קהילת אקלימוס", הלא הוא ידידנו הרב החשוב מאור גליל העליון , ובהקדמת המייל שלו הוא קשר לראשי תואר מאוד מיוחד כ"רב קהילת אקלימוס". והנה אנוכי ידעתי שתפקידי כאן בקהילה נע בין דיווחים על מזה"א וכמויות הגשם בבני- ברק צפון, לבין צילומים של נופי ארצינו וזריחותיה ושקיעותיה, לבין עיסוק ב"ליצנות מטאורולוגית" כפי שהגדרתי זאת בעבר, ולאחרונה לאחר שהגעתי לגיל שיבה התחלתי לעסוק קצת באיחור גם ב"בינה" (שהרי אמרו חז"ל "בן ארבעים לבינה", אז אם לא בגיל 40, אז לפחות בגיל 60). אבל רב הקהילה?! מינוי זה מנלן? אבל אם יש מי שחושב כך, וכ"ש כשמדובר בחבר קהילה חשוב כמו מאור גליל העליון שליט"א, אז אני בלית ברירה חושב שהמעמד שבו נתכבדתי בעל כורחי מחייב, וזה מחייב אותי לעשות דברים מסוימים כפי שמצופה מרב קהילה, ובמיוחד דברים הניצרכים מאוד לחברי הקהילה. אז לרגל המינוי המפתיע לרב הקהילה ולרגל שבוע פרשת שמות חיברתי תפילה מיוחדת שראוי לאומרה בכוונה, ובעז"ה תוושעו ותראו ישועות בנידון.

ובמאי עסקינן? מכיון שרוב השיח כאן בסתיו ובחורף השנה עבר לשיח על השלג שצפוי לרדת באופן ודאי מתי שהוא (כך מאמינים פה רבים וטובים מקהל מרעיתי), וגם כל עידכון מודלים שמתפרסם גולש במהירות לעיסוק בהאם ירד שלג וכמה ומתי כאילו אנחנו באירופה, וכידוע שֶׁ"תּוֹחֶלֶת מְמֻשָּׁכָה מַחֲלָה לֵב", לכן חיברתי תפילה נוראה המתאימה במיוחד לשבוע זה פרשת שמות שבו נזכר השלג, שנאמר (שמות ד', ו') "וְהִנֵּה יָדוֹ מְצֹרַעַת כַּשָּׁלֶג".

וזה נוסח התפילה:

פֶּרֶק ד'- הַטִּיפּוּל שֶׁבַּאבָּא תַּלְגָּא מַמְלִיץ לִבְעָיָתוֹ שֶׁל ר' צְבִי

כַּעֲבֹור כַּמָּה יָמִים מְצַלְצֵל הַטֵּלֵפוֹן בְּבֵיתָם שֶׁל הוֹרָיו שֶׁל צְבִיקָה. "שָׁלוֹם עֲלֵיכֶם, מְדַבֵּר בַּאבָּא תַּלְגָּא מִצְּפַת עיה"ק. חָשַׁבְתִּי רַבּוֹת עַל צָרַת בִּינְכֶם ר' צְבִי, וְנִרְאֶה לִי שֶׁיִּתָּכֵן וּמָצָאתִי דֶּרֶךְ כֵּיצַד לִפְתור אֶת הַבְּעָיָה שֶׁל ר' צְבִי. אִם תּוּכְלוּ לִשְׁלֹחַ אוֹתוֹ אֵלַי אֲנִי אֶשְׂמַח, וְיָפָה שָׁעָה אַחַת קֹודֶם" מְסַיֵּם הַבַּאבָּא.

הַהוֹרִים מְמַהֲרִים לִיצֹר קֶשֶׁר עִם צְבִיקָ'ה וּמוֹסְרִים לוֹ אֶת דִּבְרֵי הַבַּאבָּא. "אֵין בְּרֵרָה, קַח מָחָר חֹפֶשׁ מֵהַ"כּוֹלֵל" וְסַע אֶל הַבַּאבָּא. תִּזְכֹּר- הַבְּרִיאוּת שֶׁלְּךָ מֻנַּחַת כָּאן עַל כַּף הַמֹּאזְנַיִם, אַתָּה אַבָּא לִילָדִים וּבַעַל לְאִשָּׁה, כָּךְ שֶׁתַּעֲשֶׂה כָּל הִשְׁתַּדְּלוּת לְטַפֵּל בְּעַצְמְךָ".

לְמָחֳרָת הַיּוֹם מִתְפַּלֵּל ר' צְבִי תְּפִלַּת וָתִיקִין, וּמִיָּד לְאַחַר מִכֵּן הוּא עוֹלֶה עַל אוֹטוֹבּוּס הַמּוֹבִיל אוֹתוֹ לַתַּחֲנָה הַמֶּרְכָּזִית בִּירוּשָׁלַיִם, וְשָׁם הוּא עוֹלֶה עַל אוֹטוֹבּוּס בְּקַו 968 וְנוֹסֵעַ עַד מֶחְלַף יִשַׁי, שָׁם הוּא עוֹלֶה לְאוֹטוֹבּוּס בְּקַו 360 הַמּוֹבִיל אוֹתוֹ לַתַּחֲנָה הַמֶּרְכָּזִית בִּצְפַת. לְאַחַר רִדְתּוֹ מֵהָאוֹטוֹבּוּס הוּא צוֹעֵד בְּמֶשֶׁךְ רֶבַע שָׁעָה עַד שֶׁהוּא מַגִּיעַ לְבֵיתוֹ שֶׁל הַבַּאבָּא. הוּא עוֹלֶה בַּמַּדְרֵגוֹת, וְנִכְנָס לְבֵיתוֹ שֶׁל הַבַּאבָּא שֶׁמְּקַבֵּל אוֹתוֹ בִּמְאוֹר פָּנִים.

"שָׁלוֹם עֲלֵיכֶם, שֵׁב בְּבַקָּשָׁה, עָשִׂיתָ דֶּרֶךְ אֲרֻכָּה, רוֹצֶה לִשְׁתּוֹת מַשֶּׁהוּ? תַּעֲשֶׂה בְּרָכָה" אוֹמֵר הַבַּאבָּא וּמוֹזֵג מַשְׁקֶה קַר.

הַבַּאבָּא מַמְתִּין לֵר' צְבִי שֶׁיְּסַיֵּם לִשְׁתּוֹת, וְאָז פּוֹנֶה אֵלָיו הַבַּאבָּא: "ר' צְבִי יַקִּירִי, לִבְּךָ הַכּוֹאֵב כּוֹאֵב לְלִבִּי. אַתָּה צָעִיר וּבַעַל מִשְׁפָּחָה וְכָל הַחַיִּים עֲדַיִן לְפָנֶיךָ. אַתָּה חַיָּב לַעֲשׂוֹת כָּל הִשְׁתַּדְּלוּת לְטַפֵּל בְּעַצְמְךָ בִּשְׁבִיל לְהִתְרַפֵּא וְלָצֵאת מֵהַבֹּץ הַטּוֹבְעָנִי שֶׁבּוֹ אַתָּה נִמְצָא וּלְהִשְׁתַּחְרֵר מֵהָרֶשֶׁת שֶׁבָּהּ נִלְכַּדְתָּ, וְלָכֵן אֲנִי מְבַקֵּשׁ שֶׁתַּקְשִׁיב הֵיטֵב לְמָה שֶׁאֲנִי אֹמַר לְךָ, לַמְרוֹת שֶׁיִּתָּכֵן שֶׁהַדְּבָרִים מְאוֹד לֹא יַעַרְבוּ לְךָ, אֲבָל אִם אַתָּה רוֹצֶה לְהַבְרִיא אֵי פַּעַם אֵין לָךְ הַרְבֵּה בְּרֵרוֹת".

ר' צְבִי מִסְתַּכֵּל עַל הַבַּאבָּא בְּמַבָּט חוֹשֵׁשׁ, וּמְהַרְהֵר בְּלִבּוֹ: "מְעַנְיֵן מָה הוּא יְבַקֵּשׁ מִמֶּנִּי, גִּלְגּוּלֵי שֶׁלֶג? אֶת זֶה אֲנִי דַּוְקָא מוּכָן לַעֲשׂוֹת כָּל הַחַיִּים, רַק שֶׁיָּבִיא לִי סוֹף סוֹף שֶׁלֶג. לְהִתְעַנּוֹת פ"ד תַּעֲנִיּוֹת? לַעֲשׂוֹת תִּקּוּן חֲצוֹת כָּל הַשָּׁנָה? לְחַלֵּק ח"י רוֹטֵל בְּמֵרוֹן?".

הַבַּאבָּא כְּמוֹ קוֹרֵא אֶת מַחְשְׁבוֹתָיו שֶׁל ר' צְבִי וְאוֹמֵר לוֹ: "תִּרְאֶה ר' צְבִי. הָרְפוּאָה לְמַכָּתְךָ אֵינָהּ מְצוּיָה אֶצְלִי. לַמַּכָּה שֶׁלְּךָ לֹא יַעַזְרוּ תַּעֲנִיּוֹת וְלֹא תִּקּוּנֵי חֲצוֹת וְלֹא שׁוּם דָּבָר דּוֹמֶה לָזֶה, כִּי הַבְּעָיָה שֶׁלְּךָ הִיא שֶׁנִּכְנַס בְּךָ מִין "דִּבּוּק" שֶׁקּוֹרְאִים לוֹ הַתַּחֲזִיּוֹת וְנִתּוּחֵי הַמּוֹדֵלִים שֶׁאַתָּה עוֹקֵב אַחֲרֵיהֶם בְּאוֹבְּסֶסְיָה, וְהֵם גּוֹרְמִים לְךָ לְפַתֵּחַ צִפִּיּוֹת לֹא מְצִיאוּתִיּוֹת וְאַתָּה לֹא מְסֻגָּל לְהִגָּמֵל מִזֶּה, וְכָל זְמַן שֶׁלֹּא תִּגָּמֵל אֵין רְפוּאָה לְמַכָּתְךָ, וְאַתָּה תִּגְמֹר לְעַצְמְךָ אֶת הַלֵּב, וְאוּלַי גָּרוּעַ יוֹתֵר- שֶׁתִּזְדַּקֵּק בַּסּוֹף גַּם לִפְּסִיכוֹלוֹג בִּגְלַל שֶׁזֶּה יַשְׁפִּיעַ עָלֶיךָ רַע מְאוֹד גַּם מִבְּחִינָה נַפְשִׁית".

"אָז מָה כְּבוֹד הַבַּאבָּא רוֹצֶה שֶׁאֲנִי אֶעֱשֶׂה" ? שׁוֹאֵל ר' צְבִי.

הַבַּאבָּא מַבִּיט עַל ר' צְבִי בְּחֲשָׁשׁ וְאוֹמֵר: "יֵשׁ אֵיזֶה יְהוּדִי מְבֻגָּר בִּבְנֵי- בָּרָק שֶׁנִּקְרָא ר' זַ'ק, שֶׁיֵּשׁ אֲנָשִׁים מוּזָרִים שֶׁהִכְרִיזוּ עָלָיו כְּרוֹעֶה רוּחָנִי וּכְרַב קְהִלָּתָם. הוּא פִּתֵּחַ אֶת הַשִּׁיטָה שֶׁהוּא מְכַנֶּה אוֹתָהּ "הַשִּׁיטָה הַקְּדוֹשָׁה" הַדּוֹגֶלֶת בְּלִהְיוֹת פֵּסִימִי בַּיּוֹם וּבַלַּיְלָה. הוּא טוֹעֵן שֶׁהַהוֹלְכִים בַּ"שִׁיטָה הַקְּדוֹשָׁה" שֶׁלּוֹ לֹא יֵדְעוּ צַעַר בְּכָל יְמֵיהֶם, וְרַק נַחַת וְשִׂמְחָה יְכוֹלִים לִהְיוֹת לָהֶם, שֶׁהֲרֵי מִי שֶׁהוּא פֵּסִימִי אֵינוֹ מְפַתֵּחַ צִפִּיּוֹת וּמִמֵּילָא לְעוֹלָם אֵינוֹ מִתְאַכְזֵב, וְאִם בְּמִקְרֶה יֵשׁ לְשֵׁם שִׁנּוּי הַפְתָּעָה לְטוֹבָה אָז אַדְּרַבָּה- הַשִּׂמְחָה תִּגְדַּל שִׁבְעָתַיִם. בְּעוֹד שֶׁאֲנַחְנוּ אוֹמְרִים בְּכָל יוֹם שְׁלוֹשׁ עֶשְׂרֵה פְּעָמִים "אֲנִי מַאֲמִין", הָרַב זַ'ק אוֹמֵר לְפָחוֹת חֲמֵשׁ עֶשְׂרֵה פְּעָמִים "אֲנִי לֹא מַאֲמִין". אֲנִי לֹא מַאֲמִין שֶׁיֵּרֵד גֶּשֶׁם, אֲנִי לֹא מַאֲמִין לַמּוֹדֵלִים, אֲנִי לֹא מַאֲמִין לַתַּחֲזִיּוֹת, אֲנִי לֹא מַאֲמִין שֶׁנַּגִּיעַ לַמְּמֻצָּע, אֲנִי לֹא מַאֲמִין שֶׁלֹּא תִּהְיֶה הַשָּׁנָה בַּצֹּרֶת, אֲנִי לֹא מַאֲמִין שֶׁהַשָּׁנָה לֹא תִּהְיֶה חַמָּה מֵהָרָגִיל, אֲנִי לֹא מַאֲמִין שֶׁהַכִּנֶּרֶת תַּעֲלֶה, אֲנִי לֹא מַאֲמִין שֶׁבְּרָמוֹת ג' הַקַּיִץ הָיָה נָעִים וְקָרִיר, אֲנִי לֹא מַאֲמִין שֶׁאִישׁ הַשְּׁלָגִים הָיָה בְּאֵילַת, אֲנִי לֹא מַאֲמִין שֶׁמָּאוֹר הַגָּלִיל הָעֶלְיוֹן הָיָה בְּמַגְ'דַּל שַׁאמְס וְרָאָה שֶׁלֶג. וְהָ"אֲנִי לֹא מַאֲמִין" הָעִיקָּרִי שֶׁחָשׁוּב לְצֹורֶךְ הַטִּיפּוּל שֶׁלְּךָ- "אֲנִי לֹא מַאֲמִין שֶׁיֵּרֵד שֶׁלֶג, וְאַף עַל פִּי שֶׁיָּבוֹא- אֲחַכֶּה לוֹ שֶׁיִּתְמַהְמֵהַּ". הוּא מַשְׁרֶה עַל סְבִיבָתוֹ אֲוִירָה פֵּסִימִית, כָּךְ שֶׁמִּי שֶׁדַּבֵּק בּוֹ פָּשׁוּט מַפְסִיק לְפַתֵּחַ אַשְׁלָיוֹת וְתִקְווֹת שָׁוְא וּמִמֵּילָא חוֹסֵךְ לְעַצְמוֹ עָגְמַת נֶפֶשׁ וּכְאֵבֵי לֵב, דָּבָר שֶׁחָשׁוּב מְאוֹד לִרְפוּאָתְךָ", מְסַיֵּם הַבַּאבָּא.

ר' צְבִי שׁוֹמֵעַ בְּתַדְהֵמָה אֶת הַדְּבָרִים וְנִרְאֶה כְּמִי שֶׁפָּגַע בּוֹ בָּרָק וּכְמִי שֶׁהִכִּישׁוֹ נָחָשׁ. "הָרַב זַ'ק ? שֶׁאֲנִי אֶהְיֶה אֶחָד מִצֹּאן מַרְעִיתוֹ ?! שֶׁאֲנִי אֲקַבֵּל אֶת הַ"שִׁיטָה הַקְּדוֹשָׁה" הַטְּמֵאָה שֶׁלּוֹ ?! אֲנִי אָמְנָם לִיטָאִי, אֲבָל בִּמְחִילָה אֲנִי מַמָּשׁ מְתַעֵב אוֹתוֹ. הוּא לֹא רַק פֵּסִימִי, הוּא פָּשׁוּט רוֹאֶה שְׁחֹרוֹת. הוּא מְפַרְסֵם כָּל דָּבָר רַע. הוּא נִמְצָא בַּכִּנֶּרֶת- הוּא יִדְאַג לְפַרְסֵם לְכֻלָּם כַּמָּה הַמַּצָּב שֶׁל הַכִּנֶּרֶת גָּרוּעַ, וּלְמִי שֶׁלֹּא מַאֲמִין וְלֹא הִשְׁתַּכְנֵעַ הוּא יִדְאַג לְצָרֵף תְּמוּנוֹת רַבּוֹת שֶׁיַּמְחִישׁוּ עַד כַּמָּה הַמַּצָּב גָּרוּעַ, וְאִם מִישֶׁהוּ עֲדַיִן לֹא הִשְׁתַּכְנֵעַ הוּא יִדְאַג לְצָרֵף תְּמוּנוֹת נוֹסָפוֹת לְשֵׁם הַשְׁוָאָה מֶה הָיָה פַּעַם וּמָה הַמַּצָּב הַיּוֹם. הוּא יְטַיֵּל בַּצָּפוֹן בַּחֹורֶף, הוּא יִדְאַג לְשַׁתֵּף תְּמוּנָה שֶׁל הַחֶרְמוֹן הָעוֹמֵד בְּמַעֲרֻמָּיו חַף מִכָּל שֶׁלֶג. הוּא יְשַׁתֵּף בַּקַּיִץ תְּמוּנוֹת יָפוֹת שֶׁל נְחָלִים, אַךְ יִדְאַג לְהַדְגִּישׁ שֶׁמָּה שֶׁנִּרְאֶה בַּתְּמוּנָה הוּא כְּאֶפֶס וּכְאַיִן לְעֻמַּת מָה שֶׁהָיָה אָמוּר לִהְיוֹת וְשֶׁהַמַּצָּב מַמָּשׁ לֹא טוֹב. הוּא יְשַׁתֵּף תְּמוּנוֹת יְפֵיפִיּוֹת שֶׁל פְּרִיחָה אֲבִיבִית, אֲבָל אָז הוּא יִדְאַג לְצַיֵּן שֶׁמְּדֻבָּר בִּפְרִיחָה שֶׁהִקְדִּימָה אֶת זְמַנָּהּ בְּחֹודֶשׁ עֵקֶב סִיּוּמוֹ הַמֻּקְדָּם שֶׁל הַחֹורֶף. יְדַבְּרוּ עַל הַגֶּשֶׁם שֶׁיּוֹרֵד בְּכָל הָאָרֶץ, הוּא יִדְאַג לְהִתְמַקֵּד בְּדִיּוּק עַל הַנְּקֻדָּה שֶׁבָּהּ הַגֶּשֶׁם שֶׁלֹּא יוֹרֵד. בְּקִיצּוּר- גַּם כְּשֶׁהַכֹּל יִהְיֶה טוֹב הוּא תָּמִיד יִמְצָא אֶת מָה שֶׁלֹּא טוֹב. אֲנִי פָּשׁוּט סוֹלֵד מִמֶּנּוּ !" סִיֵּם ר' צְבִי כֻּלּוֹ נִסְעָר.

הַבַּאבָּא נֹתֵן בֵּר' צְבִי מַבָּט חֲמוּר סֵבֶר. "דַּי, לָשׁוֹן הָרַע ! דִּבַּרְתָּ יוֹתֵר מִדַּי ! אָמְנָם אֲנִי הַשִּׁיטָה שֶׁלִּי הִיא הֲפוּכָה לְגַמְרֵי- לִהְיוֹת בְּשִׂמְחָה תָּמִיד וְתַחְשֹׁב וְתַאֲמִין שֶׁיִּהְיֶה טוֹב אָז יִהְיֶה טוֹב, אֲבָל לְדַבֵּר כָּכָה עַל מִי שֶׁחוֹשֵׁב אַחֶרֶת ?! וְחוּץ מִזֶּה תֵן לִי לְהָבִין, אַתָּה בָּאתָ עַד לְכָאן מִיְּרוּשָׁלַיִם בִּכְדֵי לְנַסּוֹת לַעֲזֹור לְעַצְמְךָ אוֹ שֶׁאַתָּה רוֹצֶה לְהִשָּׁאֵר עִם הַבְּעָיָה שֶׁלְּךָ עַד שֶׁחָס וְחָלִילָה יִגָּמֵר לְךָ הַלֵּב ?! גַּם אִם לֹא אִכְפַּת לְךָ מֵעַצְמְךָ לְפָחוֹת תְּרַחֵם עַל אִשְׁתְּךָ וְעַל הַיְּלָדִים שֶׁלְּךָ וְעַל הַהוֹרִים שֶׁלְּךָ !".

ר' צְבִי מַשְׁפִּיל אֶת מַבָּטוֹ וְעוֹנֶה לַבַּאבָּא: "אֲנִי מְרַחֵם גַּם מְרַחֵם עַל אִשְׁתִּי וְהַיְּלָדִים וְעַל הַהוֹרִים שֶׁלִּי, וְגַם אֲנִי בְּעַצְמִי רוֹצֶה לְהִתְרַפֵּא, אֲבָל כְּבוֹד הַבַּאבָּא תָּבִין בְּבַקָּשָׁה ! לַחֲסוֹת אֵצֶל זַ'ק זֶה כְּמוֹ לְבַקֵּשׁ מִמֶּנִּי לִבְלֹעַ סַם מַר מִמָּוֶת. אֲבָל בְּמַחְשָׁבָה שְׁנִיָּה אֲנִי חוֹשֵׁב שֶׁדַּוְקָא יֵשׁ לִי רַעֲיוֹן שֶׁגַּם כְּבוֹד הַבַּאבָּא יַסְכִּים לוֹ. יֵשׁ רַב אַחֵר הַנִּקְרָא הָרַב א"ש (ר"ת אַרְיָן ש) שֶׁגַּם הוּא סוּג שֶׁל פֵּסִימִיסְט בְּכָל הַקָּשׁוּר לַתַּחֲזִיּוֹת וּלְנִתּוּחֵי הַמּוֹדֵלִים. אֲבָל הוּא לֹא עוֹשֶׂה אֶת זֶה מִמָּקוֹם שֶׁל פֵּסִימִיּוּת לִשְׁמָהּ וּרְאִיַּת שְׁחֹורוֹת, אֶלָּא מִתּוֹךְ נִיתּוּחַ רַצְיוֹנָלִי שֶׁל הַמַּצָּב וְהַשְׁקָפָה רֵאָלִיסְטִית קָרָה. בְּתוֹר לִיטָאִי לַמְדָן יִתָּכֵן בְּהֶחְלֵט שֶׁאֲנִי אַצְלִיחַ לְהִתְחַבֵּר אֵלָיו וְאָז אֲנִי אֶמְצָא מָזוֹר לְמַכָּתִי".

"כְּבָר חָשַׁבְתִּי עַל הָאֶפְשָׁרוּת הַזֹּאת, אֲבָל לֹא נִרְאֶה לִי שֶׁזֶּה יַצְלִיחַ בַּמִּקְרֶה שֶׁלְּךָ. אַתָּה אוּלַי לִיטָאִי לַמְדָן, אֲבָל בְּכָל הַקָּשׁוּר לְרַצְיוֹנָלִיּוּת, הַמְּצִיאוּת מוֹכִיחָה שֶׁאַתָּה דַּוְקָא אָדָם לֹא רַצְיוֹנָלִי הַנִּגְרָר אַחֲרֵי אַשְׁלָיוֹת. אָז בַּמִּקְרֶה שֶׁלְּךָ זֶה לֹא יַעֲזֹור, כִּי בְּמָקוֹם שֶׁבּוֹ הָרֶגֶשׁ וְהַדִּמְיוֹן הֵם שֶׁמַּדְרִיכִים אֶת הָאָדָם אָז לֹא יַעֲזֹור שׁוּם הִגָּיוֹן. לָכֵן אֵין לְךָ בְּרֵרָה אֶלָּא לָלֶכֶת לְמֶשֶׁךְ תְּקוּפָה לִהְיוֹת מִצֹּאן מַרְעִיתוֹ שֶׁל הָרַב זַ'ק, כִּי יָדוּעַ שֶׁאָמְנָם הַדֶּרֶךְ הַמְּמֻצַּעַת הִיא הַטּוֹבָה בְּיוֹתֵר, אַךְ מִי שֶׁנּוֹטֶה לְצַד אֶחָד, הַתִּיקּוּן שֶׁלּוֹ שֶׁיַּעֲשֶׂה אֶת הַדָּבָר הֶהָפוּךְ וע"י זֶה יַגִּיעַ לָאִיזּוּן הַנָּכוֹן. אָז לֵךְ אֵלָיו, תִּלְמַד לַחֲלֹום פָּחוֹת וְלֹא לִשְׁגּוֹת בְּאַשְׁלָיוֹת וְכָךְ אוּלַי תִּמְצָא רְפוּאָה לְמַכָּתְךָ, וְתַחְזֹור אֵלַי בַּחֹורֶף הַבָּא לְבַשְּׂרֵנִי בְּשׂוֹרוֹת טוֹבוֹת" מְסַיֵּם הַבַּאבָּא.

ר' צְבִי יוֹצֵא בְּלֵב כָּבֵד מִבֵּיתוֹ שֶׁל הַבַּאבָּא, וּפוֹגֵשׁ בְּדַרְכּוֹ לַתַּחֲנָה הַמֶּרְכָּזִית אֶת מָאוֹר הַגָּלִיל הָעֶלְיוֹן שֶׁחוֹזֵר כָּעֵת מֵהַ"כּוֹלֵל". "אַתָּה לֹא מָאוֹר הַגָּלִיל הָעֶלְיוֹן שֶׁפָּגַשְׁתִּי לִפְנֵי שָׁבוּעַ"? שׁוֹאֵל ר' צְבִי. "זֶה אֲנִי" עוֹנֶה מָאוֹר הַגָּלִיל הָעֶלְיוֹן. "תֹּאמַר לִי, בַּאבָּא תַּלְגָּא שָׁלַח אוֹתִי לַחֲסוֹת לְמֶשֶׁךְ תְּקוּפָה אֵצֶל הָרַב זַ'ק בִּבְנֵי- בְּרָק. אַתָּה יוֹדֵעַ בְּמִקְרֶה אֵיךְ מַגִּיעִים אֵלָיו"? שׁוֹאֵל ר' צְבִי. "אֵיזֶה הַשְׁגָּחָה !", עוֹנֶה בְּהִתְלַהֲבוּת מָאוֹר הַגָּלִיל הָעֶלְיוֹן. "אַתָּה אוּלַי לֹא יוֹדֵעַ, אֲבָל אֲנִי הוּא זֶה שֶׁהִכְתִּיר אוֹתוֹ בְּתוֹר רַב קְהִילָּה, וַאֲנִי גַּם הַיָּחִיד כָּרֶגַע שֶׁיּוֹדֵעַ אֶת כָּל הַפְּרָטִים שֶׁלּוֹ בְּדִיּוּק. אָז כַּנִּרְאֶה שֶׁמִּשָּׁמַיִם מוֹלִיכִים אוֹתְךָ בַּדֶּרֶךְ הַזֹּאת. כְּתֹבֶת מְגוּרָיו בִּבְנֵי- בָּרָק הִיא בִּרְחוֹב... מִסְפַּר...בַּקּוֹמָה הָאַחֲרוֹנָה. כְּשֶׁתָּבוֹא אֶצְלוֹ תִּמְסֹר לוֹ דְּרִישַׁת שָׁלוֹם בִּשְׁמִי".

וּבִזְמַן קַיִץ הַקָּרוֹב עוֹמֵד ר' צְבִי לָלֶכֶת לַחֲסוֹת בְּצִילּוֹ שֶׁל הָרַב הַ"פֵּסִימִי בַּיּוֹם וּבַלַּיְלָה" הַמְּכֻנֶּה זַ'ק. וּמָה יִהְיֶה בְּסוֹפוֹ שֶׁל הַסִּיפּוּר, הַאִם הוּא יַצְלִיחַ לְהִתְרַפְּאוֹת? אֶת זֶה נֵדַע רַק בַּחֹורֶף הַבָּא.

התמונה שלי לתחרות צילומי החורף. בעלת סיכויי זכייה גבוהים ביותר.

המנעולים הפכו לאחד המוצרים הניצרכים ביותר למנהלי ומפקחי הפורום.

וכל זה מהשבוע האחרון. צריך דחוף מלאי מנעולים חדש.

דעתי על מה שמתרחש כאן? חבורת משועממים חולמי חלומות לבנים. עליכם אנחנו אומרים בהגדה של פסח: ''צא ולמד: מה ביקש ? לבן''. ️️

ידיעה בלעדית !

הציבור הליטאי החליט לאמץ בחום את ה''סופה'' קורל, וזאת בשל העובדה שהסופה עומדת בכל תנאי הסף להיות חלק מהציבור הליטאי- קרה ויבשה.

שבת שלום לכל חברי הפורום,- אלו שנשארו לשבות את השבת הקרובה בביתם, ואלו שבחרו לשבות בצימר או במלון, הקרובים אלינו או הרחוקים מאיתנו השובתים על שפת ים סוף. אז לנציגנו השבת בעיר הדרומית ביותר, אתה יכול לשלוח דיווחי מזג אוויר מאילת. כנראה שזאת תהיה הפעם הראשונה בפורום עם דיווחים מאילת. גם תמונות מהנוף החריג יתקבלו בשמחה. אז תשמור על עצמך ותקדש את העיר בנוכחותך, ותמסור דרישת שלום וברכת ''גוט שאבעס'' גם ל''זנבות''.

אוהב גשם ולא בוץ אמר בשבוע חג סוכות מה היה לנו תכלס? !:

לנו בביתר טפטף פעם אחת מאוחר בלילה, ומישהו אמר שאם ירידת גשמים בכמות שהתבשיל [מקפה] מתקלקל היא כשפיכת קיתון, הרי שטפטופים כאלו הם כדוגמת האבא שאחרי שנוטל ידים בשבת משפריץ קצת מים שנשארו על ידיו כדי לעורר את ילדיו, וזה מתוך חיבה.
בוקר אחד התפללתי בבית כנסת קטן ולא היה מנין ואז ירד קצת גשם ואחד אמר יופי עכשיו כולם התעוררו ועוד 20 דקות כולם פה וכך היה.

חזק- אהבתי !

דוד 4 אמר בשבוע חג סוכות מה היה לנו תכלס? !:

אנחנו השנה התקנו 3 מזגנים בסוכה בעיקר כלקח משהים עברו שהיה חם
אבל השנה בירושלים היה ממש קר ולמעשה בקושי השתמשו במזגנים

מזגנים בירושלים?! אולי בשביל חימום ! השנה הייתי בירושלים יום אחד, ביום היה ממש נעים, ובלילה היה צריך סמיכה חמה בגלל הקרירות והרוחות. גם בשנה שעברה הייתי בירושלים מספר ימים, ואפילו צורך במאוורר לא היה, ושלא לדבר על הלילות. בבני ברק מאוורר ואם אפשר מזגן זה ממש צורך בסיסי, כי בלי זה הישיבה והשינה בסוכה עלולים להיות סיוט לא קטן, כי אם שהשנה המצב היה פחות נורא.

איש השלגים אמר בשבוע חג סוכות מה היה לנו תכלס? !:

ז'ק אמר בשבוע חג סוכות מה היה לנו תכלס? !:

ועוד אירוע שני של ''שבר ענן'' קצר מועד שאמנם הצליח להרטיב אותנו כהוגן,

מזיעה נרטבתם?
או שהיה סביר?

היה לי מזגנים בסוכות שישבתי וישנתי בהם, כך שאפילו היה לי קר לפעמים. אבל מחוץ לסוכה הזעתי לא מעט. (במקרה שלי- מצטער חייב סוכה...).

האם יש עניין לעשות את כל הפתרונות הנ"ל, והאם זה מועיל בכלל ?

הדבר תלוי במחלוקת במפרשים ובפוסקים מה מהות הפטור מישיבת סוכה בזמן שיורדים גשמים. האם זה רק בגלל הדין הכללי שמצטער פטור מהסוכה, אבל באמת מצות ישיבת סוכה קיימת גם בזמן ירידת גשמים. או שמא זה פטור כללי ממצות ישיבת סוכה, דהיינו שבזמן שיורדים גשמים אז מצות סוכה אינה נוהגת כלל, שהרי זה כמי ששפך לו רבו קיתון בפניו ואמר לו אי איפשי בשימושך, וא"כ בזמן ירידת גשמים כביכול הקב"ה אומר לנו שאין הוא רוצה באותו זמן בקיום מצות סוכה.

וממילא- לאותן שיטות הסוברות שכל הפטור הוא מדין מצטער שפטור מן הסוכה, בודאי שבמקום שהוא לא מצטער אז אין את הפטור, אלא אדרבה- יש חיוב לשבת בסוכה. וממילא- מי שנמצא בסוכה שבפועל לא יורדים לתוכה גשמים באופן שזה מצער אותו, אז הוא מחויב להמשיך לשבת בסוכה, ואדרבה- יש ענין לעשות כל מה שאפשר בכדי לאפשר את הישיבה בסוכה בלא צער.

אבל לשיטות הסוברות שבזמן ירידת גשמים לא קיימת בכלל המצוה של ישיבת סוכה, א"כ אין שום ענין לעשות כל מיני פטנטים בכדי למנוע את ירידת הגשם לתוך הסוכה בכדי לאפשר את המשך הישיבה בה, כי בין כך לא מקיימים בכך שום מצוה (וזה גם על הצד שאותם פטנטים לא פוסלים את הסוכה). ויש מי שאומר שאדרבה- שמי שמתעקש לשבת בסוכה בזמן ירידת גשמים ה"ז נקרא "חסיד שוטה והדיוט", שבשו"ת שבות יעקב (ח"ג או"ח סימן מ"ה) כתב שמכיון שדימו את ירידת הגשם בסוכה "לעבד שבא למזוג כוס לרבו ושפך לו רבו קיתון בפניו", והרי אם ירצה העבד למזוג לרבו בעל כורחו בודאי יכעס עליו ביותר, כיון שמתעקש ועושה כנגד רצונו, לכן נקרא "חסיד שוטה והדיוט".

פריסת ניילון למניעת כניסת הגשם- הפיתרון ?

השו"ע (או"ח סימן תרל"ט סי"ט) הביא שתי שיטות בענין לפרוס סדין בכדי להגן מפני החמה או העלים שלא ינשרו עליו, שלשיטה הראשונה הסוכה פסולה, ואילו לשיטה השניה הסוכה כשרה, וזה בתנאי שהסדין נמצא בתוך ד' טפחים לסכך. ולכאורה גם לפרוס ניילון להגן מפני הגשם זה דומה לפורס סדין מפני החמה או הנשר, וממילא לשיטה הראשונה בשו"ע לכאורה הסוכה תהיה פסולה, ואילו לשיטה השניה הסוכה תהיה כשרה. וכתב המג"א (ס"ק כ"ה) שאם הגשמים נוטפין מהסכך מוטב לפרוס סדין משיאכל חוץ לסוכה, אך לא יברך לישב בסוכה משום שספק ברכות להקל (שהרי רק לפי השיטה השניה הסוכה כשרה, ואילו לפי השיטה הראשונה הסוכה פסולה). וכן בשו"ת שבט הלוי (ח"ד סימן נ"ז) כתב שראוי לעשות כן לפרוס ניילון שימנע את כניסת הגשם, וכך יוכל להמשיך לשבת בסוכה.

ויש מי שרצה לומר סברא להכשיר לכסות ולהגן בניילון שהוא שקוף, שמכיון שהוא שקוף והשמש נכנסת דרכו והוא אינו עושה צל, ממילא הרי הוא חשוב כאויר, וממילא החסרון שלו אינו מצד שהוא יושב תחת סכך פסול, אלא רק מצד מה שהגשמים אינם יכולים להיכנס, והרי יש שיטות בפוסקים שהדבר אינו פוסל, ולכן בודאי שהיכן שיורדים גשמים יש עניין לפרוס ניילון ולהמשיך לשבת כך בסוכה. (עיין חזון איש או"ח סימן ק"נ ס"ק ד', ספר אורחות רבינו ח"ב עמ' רי"ח ששם מבואר שדבר שאינו עושה צל הרי הוא חשוב כאויר ולא כסכך פסול).

וראיתי עוד מי שכתב רעיון לעשות ניילון שהוא למעשה קישוט לסוכה, ולפרוס אותו בתוך ד' טפחים לסכך, כך שאותו ניילון ישמש גם כנוי סוכה (שדינו הוא שבטל לסכך אם הוא נמצא בתוך ד' טפחים לסכך), וגם כהגנה מפני מי הגשמים. (ילקוט יוסף סוכה סימן תרכ"ז סעיף ה', חזון עובדיה).

לשבת בסוכה תחת מטריה- הפיתרון?

מדוע מה שטוב לנו בשביל להגן על עצמנו כשאנחנו הולכים ברחוב בזמן שיורד גשם לא יהיה טוב גם לצורך הישיבה בסוכה בזמן שיורד גשם? האם זה לא פיתרון טוב לשבת בסוכה עם מטריה מעל הראש ?

אז תדעו שלדעת כמה פוסקים מי שיושב תחת מטריה בסוכה, אין למטריה דין אוהל המפסיק בינו לבין הסכך, כיון שהמטריה אינה קבועה אלא מחזיקים אותה ביד, ולכן לדעת אותם פוסקים עדיף לשבת בסוכה עם מטריה בזמן ירידת גשמים מאשר לצאת מן הסוכה, כי יתכן שבאופן זה מקיים מצות סוכה אף בזמן ירידת גשמים. (כמובן שמדובר ביום חול ולא בשבת או יו"ט). ובאופן שהוא מקרב אותה לתוך ד' טפחים של הסכך אז זה בודאי עדיף. (עיין בספר פסקי תשובות סימן תרכ"ז אות ב' ובהערות 3- 4 שם). ויש שהביאו שכך נהג הגרי"ז (הרב מבריסק) שהיה יושב בסוכה בזמן הגשמים תחת מטריה.

מ"מ הגרי"ש אלישיב זצוק"ל סבר שישיבה תחת מטריה בסוכה אינה נחשבת כישיבה בסוכה, מפני שהמטריה נחשבת כאהל, וזאת למרות שאינה קבועה ומחזיקים אותה ביד. ויש שפיקפקו עוד בזה, שאף אם נאמר שאין כאן חסרון של אהל, אבל בודאי שאין זה בבחינת "תשבו כעין תדורו", שאין זו דרך לשבת בבית כשמטריה בידו.

והסכמת כל הפוסקים, שאף אם נאמר שמטריה אינה חשובה כאהל המפסיק, מ"מ לענין ברכה אין לברך על ישיבת סוכה כעין זו.

סכך עבה באופן שאין הגשמים יכולים להכנס לסוכה- מה דין הסוכה ?

דעת ר"ת היא שסוכה שאין הגשמים יכולים לרדת בתוכה פסולה. (הובאו דבריו בטור וב"י סימן תרל"א ותרל"ה). ובטעם הפסול כתב המשנ"ב (תרל"א ס"ק ו') בשם האחרונים שכיון שהוא מעובה כ"כ עד שאין הגשמים יורדים לתוכה הרי הוא כעין בית ויש בזה משום גזירת בית.

ובאופן שהסכך אומנם עבה עד שהגשם לא יורד מיד לסוכה, אבל במצב של גשם מרובה אז הגשם מטפטף לסוכה לאחר זמן, ה"ז סכך כשר, וזה בתנאי שיש אפשרות לכניסת גשמים בשיעור של "תסרח המקפה".

ובאופן שרק חלק מהסוכה מסוכך בסכך עבה שאין הגשם נכנס דרכו, וחלק אחר מסוכך בסכך שהגשם יכול לעבור דרכו, מצינו בזה מחלוקת בפוסקים, שהמשנ"ב (סימן תרל"א ס"ק ה') כתב שאם היה הסכך מעובה מאוד עד שאין הגשמים יורדים דרכו, אז לדעת הפוסלים- כל שיש ארבעה טפחים ביחד ה"ז נקרא סכך פסול. וממילא- אם תהיה מציאות שהסכך המעובה הוא על פני כל אורך הסוכה, ה"ז כאילו יש כאן סכך פסול ברוחב ארבעה טפחים על פני כולה והסוכה פסולה. אך יש שחלקו וסוברים שכל שיש בסוכה מקום שהוא לפחות ז' על ז' טפחים שהסכך שם מדולל באופן שיכולים להיכנס בו גשמים, כל הסוכה נקראת דירת עראי, ולא רק שהסכך המעובה אינו פוסל, אלא אף במקומות שהסכך מעובה שאין הגשם יורד שם כשר לשבת שם. (פתחא זוטא סימן תרל"א סק"א, שו"ת כנף רננה או"ח סימן כ"ז).

וממילא- אף שבודאי שלכתחילה יש לחוש לדעת הט"ז והמשנ"ב שלא לשבת תחת סכך מעובה שיש בו ד' על ד' טפחים, מ"מ במקומות שהגשמים מצויים ניתן להסתמך על המקילין לעשות הסוכה בחלקה סכך מעובה ובחלקה סכך מדולל, ובעת ירידת הגשמים ישב תחת המקום המעובה שאין יורדים שם גשמים. (אמרי דוד סימן תרל"א, מועדים וזמנים חלק ח' בהוספות לחלק א' סימן צ"ו). וגם באופן שהסוכה כולה מעובה באופן שאין יורדים לתוכה גשמים, אף שלרבים מהפוסקים ה"ז סוכה פסולה, מ"מ באופן שאין לו סוכה אחרת יש לסמוך על שיטת המקילים שאין הסוכה נפסלת בכך, (עיין משנ"ב סימן תרל"א ס"ק ו'), ויש שכתבו שאפשר שאף יברך "על ישיבת סוכה".(עיין הפרטים והשיטות בזה בספר פסקי תשובות סימן תרל"א אות ג' ובהערות שם, משנ"ב מהדורת דרשו סימן תרל"א הערה 7). ולעניינינו- נמצא שבמקום שבו מצויה ירידת גשמים בסוכות העלולה למנוע את קיום המצוה, אז יתכן שיש מקום לעשות סוכה עם סכך מעובה באופן שאין הגשמים יכולים להיכנס לסוכה ולסמוך על שיטת הפוסקים שסכך מעובה שאין הגשמים עוברים דרכו אינו פוסל את הסוכה.

סכך העשוי בצורת חצאי קנים- הפיתרון ?

לפי דעת רבים מהפוסקים יתכן שכן, ולפעמים יתכן שיש מצבים שאף חובה לעשות כן כפי שיתבאר להלן בעז"ה. (ויש שחולקים).

ובתחילה נקדים במה מדובר. הסכך עשוי משתי שכבות חצאי קנים המורכבים זה על גבי זה, באופן שפני הקנים התחתונים כלפי מעלה, וכנגד האויר שביניהם מונחים על גביהם חצאי קנים שפניהם כלפי מטה, ובשעה שנופלות הטיפות על הקנים העליונים הן נופלות לקנים התחתונים העשויים כמרזב, ועל ידי כך אין הגשמים נכנסים לסוכה. (עיין תמונה).

ומה דינה של סוכה המסוככת באופן זה? דעת הגרי"ש אלישיב (קובץ תשובות ח"א סימן ס"א) שהסוכה כשרה, כיון שיסוד הפסול של סוכה שאין הגשמים יורדים לתוכה (לדעת ר"ת, עיין לקמן) הוא משום שבכך שהסוכה מוגנת מפני הגשמים בסכך עבה הרי היא נחשבת כבית, משא"כ בסוכה זו שיש אויר בין הקנים העליונים לקנים התחתונים שדרך אותו אויר אפשר לראות את הכוכבים וגם נכנסת רוח לסוכה, וא"כ אין צורתה כצורת בית בכלל, אלא רק נעשתה תחבולה בכדי למנוע את כניסת הגשם, וזה כעין דברי הט"ז (סימן תרל"ה ס"ק ב') שסוכה בגדיש כשרה ואפילו באופן שהקש שבגגה מונע כניסת גשמים לסוכה, כיון שהגדיש אינו נראה כבית כלל. וכן דעת הגרש"ז אויערבך זצוק"ל (הליכות שלמה סוכות פ"ח ס"ו). וגם בשם הגר"ח קנייבסקי הביאו שהסכך כשר, והוסיף סברא נוספת- שהרי אם הגשם ירד באלכסון הוא יכנס לסוכה דרך הרווח שבין שני הסככים.

ומכיון שהסכך העשוי בצורה זו של חצאי קנים כשר לסיכוך, כתב הגרי"ש אלישיב זצוק"ל שמי שיש לו סוכה הבנויה בצורה הזאת הרי הוא מחוייב לשבת בסוכתו בשעת הגשמים ואף לברך עליה.

והגר"י זילברשטיין שליט"א הורה מחמת זה שמותר לנסוע מארץ ישראל למדינה שבה יורדים גשמים בסוכות, וזה בתנאי שיסדר שם סוכה עם סכך כזה המגן בפני הגשמים, ובכך אינו נחשב כמי שמכניס את עצמו למצב שאינו יכול לקיים את המצווה. (חשוקי חמד סוכה כ"ח ע"ב). ובספר פסקי תשובות (תרכ"ט אות כ"א) הביא שיש שכתבו להדר לעשות סוכה כזאת במקום שמצוי הרבה ירידת גשמים בסוכות.

אך יש שכתב שאף אם להלכה הסוכה הזאת כשרה לכתחילה, מ"מ אין לייצר סכך כזה ולהתחכם לעשות דבר שאינו הצורה הפשוטה של מצות סוכה. (הגר"ש וואזנר זצוק"ל בשו"ת שבט הלוי ח"ז סימן ס' אות א'), וגם אין צריך להדר אחר זה כדי שיוכל לשבת בסוכה גם בעת ירידת גשמים. (תשובות והנהגות ח"ו סימן קמ"א).

ויש שכתבו לערער על האפשרות לסכך בסכך כזה של חצאי קנים, שמכיון שסכך זה מונע את כניסת הגשם בקביעות, דומה הסוכה לסוכת קבע וה"ז סוכה פסולה. (הגר"נ קרליץ זצוק"ל בחוט שני סוכות פ"ו ס"ק ג', שו"ת קנה בשם ח"ב סימנים כ"ו- כ"ז ועוד, עיין פסקי תשובות סימן תרכ"ט הערה 130).

וחשוב להדגיש שאף המכשירים את הסכך העשוי כחצאי קנים, כל זה הוא דוקא בתנאי שחצאי הקנים העליונים מונחים מעל חצאי הקנים התחתונים, כך שיש רווח ביניהם שדרכו אפשר לראות את הכוכבים, וגם נכנסת רוח דרך אותו רווח, ואז אין צורת הסכך כצורת בית. אבל באופן שראשי חצאי הקנים העליונים מונחים בתוך חצאי הקנים התחתונים, הרי זה ממש כצורת בית ואין לסכך באופן כזה כי לשיטת ר"ת הסוכה פסולה.

ללא ספק האתגר האקלימי הבולט ביותר בכל הנוגע לחג הסוכות הוא הגשם. חג הסוכות כידוע הוא הזמן שבו נידונים על המים, ולכן יש בו מצוות ומנהגים רבים הסובבים סביב ענין זה, כגון חובת ניסוך המים ע"ג המזבח בכל שבעת ימי חג הסוכות, נטילת ארבעת המינים ומנהג ההושענות וכן הושענא רבה וחיבוט ערבה שכולם עניינם הוא לרצות על המים, וכן שמחת בית השואבה. כך שלמעשה סוכות נחשב כבר כזמן הראוי לגשמים, וכמו שכתב רש"י (זכריה י"ד, י"ז) "שהחג זמן גשמי שנה הוא". רק שאנחנו לא מזכירים גשם עד לאחר סוכות משום שגשם בסוכות הוא סימן קללה. (לפוסט בענין זה של "גשמים בחג סימן קללה" לחץ כאן).

אבל מה עושים אם בכ"ז משמים נגזר שירד גשם בסוכות ? כיצד עלינו לנהוג ? לפני כשנתיים פירסמתי פוסט ארוך ומקיף בנושא, אשר בהשראת ימי המלחמה שהיו אז והנחיות פיקוד העורף, פירסמנו את הנחיות "פיקוד החורף" למקרה של אירוע אקלימי בימי חג הסוכות, והדברים נכונים כמובן גם בשאר השנים. (למעבר לפוסט לחץ כאן).

אבל במידה ויורד גשם, ואנחנו מאוד רוצים להמשיך בכ"ז לשבת בסוכה, אז האם יש פיתרונות אחרים להתמודד עם ירידת גשם בסוכות מבלי שנצטרך לצאת מהסוכה, וכך נוכל גם להנות מגשם בסוכות מצד אחד, ומצד שני לא נתבטל ממצוות סוכה, כך שהגשם לא יהיה מבחינתנו "סימן קללה" וכמי ששפך לו רבו קיתון בפניו, כי אנחנו נוכל להמשיך לקיים את מצות הישיבה בסוכה. (ולבסוף- האם יש בכלל ענין לנסות למצוא פתרונות במצב שבו יורד גשם).

על כך ועוד בפוסט הבא.

שימי אני לא יודע מה היה אצלך (למרות שאתה לא כ''כ רחוק ממני), אבל ב''ה סוכות עבר כאן בצפון ב''ב (קרית הרצוג) כמעט ללא הפרעה, חוץ מאירוע אחד של גשם קצר שלא גרם להפרעה מיוחדת, ועוד אירוע שני של ''שבר ענן'' קצר מועד שאמנם הצליח להרטיב אותנו כהוגן, אבל זה נמשך רק דקה אחת, ולאחר מכן כבר הספקנו לשכוח מזה. הלילות ב''ה עברו ללא הפרעה, ובסה''כ במושגים של גוש דן מזה''א היה פחות נורא מהרגיל. בל נשכח שאנחנו עדיין היינו בספטמבר שזה בשנים האחרונות חודש קייצי לכל דבר כאן, כך שבסה''כ בזכות האפיקיות היה יותר נעים מהרגיל.