בלעדי לחברי פורום אקלימוס: להלן הנחיות "פיקוד החורף" לחג הסוכות למקרה של...
-
נספח 1- עד מתי חלה החובה לשהות בסוכה במקרה של גשם
במשנה במסכת סוכה (דף כ"ח ע"ב) נאמר: ירדו גשמים- מאימתי מותר לפנות ? משתסרח (תיפסד) המקפה (התבשיל), דהיינו שהגשם היורד חודר לסוכה באופן שאם היה שם תבשיל היה מתקלקל מהמים הנוטפים. ובגמ' שם (כ"ט ע"א) מבואר שאותה מקפה (תבשיל) היא תבשיל של גריסין, ופירש רש"י שמקפה של גריסין ממהרת להתקלקל גם בגשם מועט. וכ"כ בשו"ע או"ח סי' תרל"ט סעיף ה', וז"ל: ירדו גשמים הרי זה נכנס לתוך הבית. מאימתי מותר לפנות, משירדו לתוך הסוכה טיפות שאם יפלו לתוך התבשיל יפסל, אפילו תבשיל של פול. וכתב במשנ"ב (ס"ק ל"ד) שתבשיל של פול הוא מין המתקלקל במהרה על ידי מיעוט מים. (וזה כשיטת רובם של הראשונים כמו רש"י והרמב"ם והריטב"א והאור זרוע. אבל הכל בו פירש הפוך ולחומרא- שפול הוא תבשיל המאחר להתקלקל).
ולסיכום- כל עוד שלא ירד גשם בכמות הראויה לקלקל תבשיל של גריסים/ פול עדיין יש חובה לשהות בסוכה, רק שיש מחלוקת אם מדובר בגשם מועט או שמא לאידך גיסא שמדובר בגשם מרובה.
-
נספח 2- חדירת גשם לסוכה בכמות הראויה לקלקל את התבשיל, אבל לא במקום שהייתו של הנמצא בסוכה
כתב המשנה ברורה (סימן תרל"ט ס"ק ל"ג) בשם הביכורי יעקב, וז"ל: ומ"מ אם אינם יורדין למקום שיושב שם, צריך לאכול בסוכה בעוד שעדיין אינם יורדים עליו ועל שולחנו. ואפשר דאפילו ברכת "לישב בסוכה" יכול לברך. [בכורי יעקב ע"ש שמביא קצת ראיה לזה ממהרי"ל. ונראה דאם הוא איסטניס ומצטער בזה יכול לצאת, ועכ"פ לא יברך], עכ"ל המשנ"ב.
-
נספח 3 (א)- התפנות מהסוכה עקב ירידת גשם בכמות הראויה לקלקל מאכלים ובטעם הדבר
ברמ"א (או"ח סי' תרל"ט סעיף ה') וכן עוד ראשונים ופוסקים כתבו שהשיעור של ירידת גשם בשיעור "שתסרח המקפה" הוא אף באופן שאין תבשיל לפניו, אלא כל שאם היה תבשיל לפניו היה מתקלקל ה"ז פטור מהסוכה אף שאין בפועל תבשיל לפניו. דהיינו- “שתסרח המקפה" הוא רק שיעור של זמן ואין צריך שיקרה כן בפועל.
ובטעם הדבר כתב בשו"ת הרשב"א (ח"ד סימן ע"ח), כי השיעור הזה של ירידת גשם "כדי שתסרח המקפה" הוא מדין "תשבו כעין תדורו", (דהיינו שהישיבה בסוכה ("תשבו") צריכה להיות דומה לשהות האדם בביתו (“כעין תדורו”), ובאופן שאדם נמנע מלהיות במקום בגלל דברים שמצערים אותו, אף בסוכה הוא פטור מלהיות כשיש שם את אותם דברים). וכיון שאדם לא היה דר בביתו באופן כזה שחודרים אליו מי גשמים בשיעור הראוי לקלקל התבשיל, אף בסוכה הוא פטור מלהיות.
ובחכמת שלמה (על השו"ע שם) כתב לחדש שהפטור של גשמים אינו מחמת "מצטער/ תשבו כעין תדורו", אלא בגלל ששעת ירידת הגשמים היא שעת פטור מסוכה, ולכן אין זה משנה אם יש שם תבשיל או לא. [וחידוש זה שבשעת הגשמים ממש אינו מקיים מצות סוכה כתב גם הפתחא זוטא (סי' תרכ"ט ס"ק ט"ו) ובצפנת פענח פ"ו מהלכות סוכה ה"ב].
-
נספח 3 (ב)- האם במקרה של גשמים יש להתפנות באופן מיידי מהסוכה
במשנה במסכת סוכה (כ"ח ע"ב) מובא על ירידת גשמים בסוכות: "משל למה הדבר דומה? לעבד שבא למזוג כוס לרבו ושפך לו קיתון על פניו". ובגמרא שם (כ"ט ע"א) מסתפקת הגמרא מי שפך למי, האם הרב שפך לעבד, או שמא העבד שפך לרב, ומסקנת הגמרא היא שהמשל הוא שהרב שפך לעבד. והנה הרי"ף והרא"ש בהילכותיהם הביאו את דברי הגמרא הללו. וזה קשה, שהרי הרי"ף והרא"ש כותבים בדבריהם דברי הלכות, ומה הקשר בין הגמרא הזאת לעניני הלכה.
ובספר "הערות למסכת סוכה" (כ"ט ע"א) הביא שהגרי"ש אלישיב זצוק"ל תירץ ע"פ דברי הריטב"א בסוכה (שם), שלפי הצד שהעבד הוא ששופך קיתון בפני רבו, אז אומנם מותר מצד הדין לצאת מהסוכה במקרה של ירידת גשמים, אך יש לעשות זאת במתינות, כי אם הוא יוצא במהירות, אז זה דומה לעבד שרואה שרבו אינו מסביר לו פנים (ירידת הגשם), ואז הוא שופך את הקיתון בפני הרב (עזיבה של הסוכה באופן מיידי דומה כמי שמבעט ויוצא). ולעומת זאת על הצד שהרב הוא ששופך קיתון בפני העבד, אז אדרבה- יש ענין לצאת מיד מהסוכה שזה דרך של קבלת נזיפה. ולכן הביאו הרי"ף והרא"ש בהילכותיהם את ספק הגמרא והמסקנה, כי יש בזה נפק"מ לענין צורת היציאה מן הסוכה במקרה של ירידת גשמים.
ומכיון שמסקנת הגמרא היא שהרב הוא ששפך קיתון בפני העבד, נמצא שיש למהר לצאת מן הסוכה במקרה של ירידת גשם (והיינו לאחר שהגיע הגשם לשיעור של "תסרח המקפה" כדלעיל בנספח 1). (אמנם גם כשיוצא יש לעשות זאת בצורה כנועה ולא כמי שמבעט ויוצא וכמו שכתב הרמ"א בסעיף ז' בשם המהרי"ל).
-
נספח 4- מי שפטור מן הסוכה ואינו יוצא ה"ז הדיוט
כתב ההגהות מיימוניות (הלכות סוכה פרק ו' הגה"ה ב'), וז"ל: כתב ר' שמחה- סבורני כל מצטער שפטור מן הסוכה ואינו יוצא אינו מקבל שכר אלא הדיוט הוא כדאיתא בירושלמי (ברכות סוף פרק ב') שכל הפטור מן הדבר ועושהו נקרא הדיוט, עכ"ל. (הובאו דבריו ברמ"א סימן תרל"ט סעיף ז').
ובשו"ת שבות יעקב (ח"ג או"ח סימן מ"ה) כתב שמכיון שדימו את ירידת הגשם בסוכה "לעבד שבא למזוג כוס לרבו ושפך לו רבו קיתון בפניו", והרי אם ירצה העבד למזוג לרבו בעל כורחו בודאי יכעס עליו ביותר, כיון שמתעקש ועושה כנגד רצונו, לכן נקרא "חסיד שוטה והדיוט".
-
נספח 5- המברך על ישיבת סוכה בזמן ירידת גשמים ברכתו ברכה לבטלה
כתב המשנ"ב (סימן תרל"ט ס"ק מ"ה), וז"ל: ק"ו בזה למי שרוצה להחמיר כשיורדים גשמים לילך לסוכה ולברך שם המוציא וברכת לישב בסוכה ואח"כ לאכול בבית והוי ברכה לבטלה אפילו יאכל שם בסוכה אכילת קבע [אחרונים].
-
נספח 6- גם כאשר הגשם הפסיק לרדת, עדיין יש להמתין עד שהמים יפסיקו לטפטף מהסכך
מדברי השערי תשובה בסימן תרל"ט ס"ק י"ג מתבאר שאף אם הגשמים פסקו מלרדת, מ"מ כל זמן שמטפטפים מים מהסכך פטורים מישיבת סוכה, והיושב בסוכה במצב כזה נקרא הדיוט. (וכל זה הוא כמובן באופן שהטפטוף הוא בשיעור הראוי לקלקל תבשיל כדלעיל בנספח 1).
-
נספח 7- יציאה מהסוכה עקב גשם שעומד לרדת ועדיין לא התחיל
דעת הריטב"א (סוכה כ"ט ע"א) היא שלא רק בירידת גשמים ממש הדין הוא שאוכל בביתו, אלא אף אם רואה שהגשמים ממשמשים ובאים ושמים מתקדרים בעננים, ויודע שאם יאכל בסוכה יצטרך להפסיק באמצע סעודתו, רשאי לאכול את סעודתו בביתו (ואינו צריך להתחיל לאכול בסוכה ולהתפנות רק לכשירד גשם).
ומה שיעור הזמן שבו נחשב הגשם כממשמש ובא (וכלשון הריטב"א "ראה גשמים באים ושמים מתקדרין בעבים") ? כתב הגר"נ קרליץ זצ"ל בספרו "חוט השני" (סוכות- עמ' רמ"ז) שלא נאמרו דברי הריטב"א אלא כשנראה שיתחילו הגשמים לרדת תיכף ומיד, אבל לא באופן שיתחילו לרדת רק כעבור זמן קצר.
אך מדברי הביכורי יעקב שהביא המשנה ברורה (עיין לעיל נספח 2) משמע שהוא חולק וסובר שכל זמן שלא חודר לסוכה גשם בשיעור הראוי לקלקל התבשיל עדיין יש חובת ישיבה בסוכה, שהביכורי יעקב כתב שכל זמן שלא הגיע הגשם לשיעור של תסרח המקפה עדיין יכול לברך "לישב בסוכה". ומשמע מזה שעדיין אין פטור מסוכה עד שירד גשם בשיעור שתסרח המקפה, ולכן ניתן לברך. (שו"ת שבט הלוי ח"ז סימן קצ"א ס"ק ב'). וכן בס' דעת תורה (שו"ע שם) כתב שהפוסקים לא נקטו להלכה כהריטב"א.
ומ"מ לענין ברכה חוששים לדעת הריטב"א וה"ז ספק אם אפשר לברך, ולכן מספק אין לברך מרגע שנקשרו השמים בעבים והגשם ממשמש ובא.
-
נספח 8- שינה בסוכה באופן שעומד לרדת גשם בזמן הקרוב
בספר "חוט השני" (סוכות עמ' רמ"ז) כתב הגר"נ קרליץ זצ"ל שאם רואה שהגשמים ממשמשים ובאים, אז אף אם יתחילו לאחר זמן מועט ולא מיד, אין צריך ללכת לישון בסוכה, כיון שאין דרך אדם ללכת לישון במקום שיתכן שיירטב באמצע שנתו מגשמים שירדו. אך לעומת זאת דעת הגרי"ש אלישיב זצ"ל היא שחייב לישון בסוכה, ויצא ממנה רק לכשירד גשם בפועל. (אשרי האיש ח"ג פכ"ו אות ל').
-
נספח 9- לצורך התפנות מהסוכה לענין שינה אין צריך את השיעור של קלקול התבשיל
כתב הרמ"א (או"ח סימן תרל"ט סעיף ז'): מי שהוא ישן בסוכה וירדו גשמים, אין צריך לשער בכדי שיתקלקל התבשיל, דבגשמים מועטים הוי צער לישן שם ויוכל לצאת, עכ"ל.
-
נספח 10- היוצא מן הסוכה יצא כנכנע
כתב הרמ"א (או"ח סימן תרל"ט סעיף ז') בשם המהרי”ל: וכשיוצא מן הסוכה מכח גשמים- אל יבעט ויצא, אלא יצא כנכנע כעבד שמוזג כוס לרבו ושפכו על פניו.
ולעיל בנספח 3 (ב) הבאנו את דברי הגרי"ש אלישיב שכתב ע"פ דברי הריטב"א שבמקרה של ירידת גשמים המחייבת התפנות מהסוכה יש למהר לעשות את זה ולא להשתהות. ונראה שהדברים אינם עומדים בסתירה לדברי הרמ"א בשם המהרי"ל, שי"ל שיש להזדרז ולהתפנות, אך לא באופן של "מבעט ויוצא" (או כלשון העם "ברוך שפטרנו"), אלא מתוך תחושת צער על כך שנאלץ לצאת מן הסוכה. ובביכורי יעקב (סי' תרל"ט סעיף ז') כתב שהיציאה כנכנע היינו שידאג ויפשפש במעשיו וישוב אל ה'.
-
נספח 11- חובת אכילה בסוכה בלילה הראשון אף אם יורדים גשמים
כתב הרמ"א (סימן תרל"ט סעיף ה'): אבל בלילה הראשונה צריך לאכול כזית בסוכה אף אם גשמים יורדין. וכתב המשנה ברורה (ס"ק ל"ה) שלמרות שהוא מצטער מחמת הגשם וכל מצטער פטור מסוכה, סובר הרמ"א כדעת הפוסקים שבלילה הראשון אף מצטער חייב, וטעמם- שמכיון שאת חובת אכילת כזית פת בלילה הראשון למדנו בגזירה שווה מחג המצות, אז כמו שבחג המצות חייב בכל אופן אף בלילה הראשון של חג הסוכות כן.
-
נספח 12- האוכל בסוכה בלילה הראשון בזמן ירידת גשמים אינו מברך "לישב בסוכה"
אומנם הרמ"א שהבאנו בנספח 11 פוסק שיש חובה לאכול כזית פת בלילה הראשון של סוכות אף אם יורדים גשמים, יש כמה מן הראשונים (רשב"א, ראב"ד, תוס') שסוברים שאף בלילה הראשון פטור מלאכול בסוכה אם יורדים גשמים. ולכן הכריעו כמה מהאחרונים (פמ"ג, דרך החיים, צל"ח, בית מאיר, חיי אדם) שאף שלענין האכילה בסוכה מחויב לאכול מספק, מ"מ לענין ברכה לא יברך, שספק ברכות להקל. (משנ"ב סי' תרל"ט ס"ק ל"ה).
-
נספח 13- המתנה בלילה הראשון עד חצות להפסקת הגשם
כפי שהבאנו בנספח 11 ו- 12 יש חובת אכילה בסוכה בלילה הראשון אף במצב של ירידת גשם, אך לענין ברכה אין לברך מספק. ולכן יש שכתבו שראוי להמתין עד חצות הלילה אולי יפסיק הגשם, ואז יוכל לאכול בסוכה ולברך לכתחילה לפי כל הדעות. (משנ"ב תרל"ט ס"ק ל"ט). אבל יותר מחצות לא ימתין, כי זמן סעודה הראשונה (שהיא חובה) הוא לכתחילה רק עד חצות. (שער הציון שם אות ס"ו).
וכל זה בתנאי שההמתנה לא באה על חשבון שאר בני הבית שההמתנה קשה להם ויש בהמתנה משום ביטול שמחת יום טוב, (משנ"ב שם, שערי תשובה שם ס"ק י"ג), וכן לא באופן שהוא מצטער בהמתנה זו מחמת רעב או עייפות, שאז יאכל בסוכה אף שיורד גשם ולא ימתין. (שער הציון שם אות ס"ז).
-
נספח 14- פטור מישיבת סוכה בגלל שרב או קור חזק
למרות שבגמ' הוזכר הפטור מסוכה במקרה של ירידת גשמים, כתבו הפוסקים שכשם שמפנים מפני הגשמים, כך מפנים מפני השרב. (משנ"ב תרל"ט ס"ק ל"א). וכן אם האדם מצטער מפני הקור שמותר לו לצאת מן הסוכה. (שער הציון שם אות נ"ט).
-
נספח 15- התפנה מהסוכה בעקבות הגשם והתחיל לאכול בבית ופסק הגשם, רשאי לסיים סעודתו בביתו
שו"ע או"ח סימן תרל"ט סעיף ו': היה אוכל בסוכה וירדו גשמים והלך לביתו ופסקו הגשמים, אין מחייבין אותו לחזור לסוכה עד שיגמור סעודתו. וכתב המשנ"ב (ס"ק ל"ז) שהוא הדין אם היה בביתו וירדו גשמים ולכן התחיל לאכול בביתו, לכשיפסקו הגשמים אין צריך להפסיק סעודתו בביתו, אלא גומר בביתו.
-
נספח 16- אם עדיין לא התחיל לאכול והפסיק הגשם חייב לחזור לסוכה
משנ"ב (סי' תרל"ט ס"ק ל"ח): אם לא ישב עדיין לאכול בביתו, אף שפסק מלאכול בסוכה והלך לבית, צריך לחזור לסוכה אם פסקו הגשמים.
ובביאור הלכה (שם ד"ה היה אוכל) הביא שתי דעות מה הדין אם כבר התיישב לאכול אך לא הספיק להתחיל לאכול ופסק הגשם, שמלשון הלבוש משמע שדוקא אם התחיל לאכול אז יכול לסיים לאכול בביתו. אבל אם רק נתיישב לאכול ועדיין לא התחיל לאכול ופסק הגשם צריך לחזור ולאכול בסוכה. אבל ברש"י הלשון היא "כשישב לו פסקו", ומשמע שכבר כשהתיישב לאכול נפטר מלחזור לסוכה ויכול לסיים לאכול בביתו. אבל מ"מ בודאי שאם עדיין לא התיישב לאכול ופסק הגשם אז חייב לחזור לאכול בסוכה.
-
יישר כח.
מחכים ומעשיר כתמיד.
אם במצטער עסקינן - אשאל שאלה שנוגעת לי כל שנה למעשה, שאלתי אותה ת"ח גדול שלא ידע להשיב, אולי כבודו שעוסק בנושא - יידע.
אני אדם שמתקשה להירדם באור - על גבול הבלתי אפשרי (הלוואי בחושך זה היה תמיד בקלות), האם היות שמרב הסיכויים שלא ארדם, אני יכול מראש לישון בבית. (לאור מה שכתבתם נראה שכן, לא?) -
נספח 17- אם התפנה לביתו עקב ירידת גשם אינו חייב לחזור לסוכה קודם עלות השחר או קודם שיתעורר משנתו- המאוחר משניהם
שו"ע או"ח סימן תרל"ט סעיף ז': היה ישן וירדו גשמים בלילה, ונכנס לתוך ביתו ופסקו הגשמים, אין מטריחין אותו לחזור לסוכה כל אותו הלילה, אלא ישן בביתו עד שיעלה עמוד השחר. והוסיף הרמ"א: ויעור משנתו. וכתב במשנ"ב (ס"ק ל"ט- מ"ג) שהוא הדין במי שהתחיל לישון בבית בגלל שירדו גשמים שאין צריך לחזור לסוכה כל אותו הלילה, ואף אם התעורר באמצע הלילה קודם שיעלה עמוד השחר אינו צריך לחזור לסוכה. אך יש שכתב שאם אין בזה טורח לחזור לסוכה, צריך ללכת לסוכה כדי להמשיך לישון שם. (הגר"נ קרליץ חוט השני סוכות עמ' רמ"ח).
ואם לא התעורר קודם עמוד השחר, אין צריך להעיר אותו בעמוד השחר אלא ימשיך לישון בבית עד שיתעורר מעצמו, ואינו צריך לדאוג שיהיה מי שיעיר אותו בעמוד השחר, אלא ממשיך לישון בבית עד שיתעורר מעצמו. (משנ"ב).
-
ז'ק מוקירנו
אין עליך
