העושה לנו ניסים וכו' אותות ומופתים וכו'- על הניסים ועל האותות והמופתים

[ז'ק 1]

בפוסט אחר כאן בפורום (תחת הכותרת "אוי וי ! חום המועד פסח מתקרב") התפתח דיון בתוך הדברים בין כמה מחברי הפורום לגבי מכות מצרים וניסי קריעת ים סוף, האם אפשר לתלות לפחות חלק מהם בתופעות טיבעיות המוכרות לנו, כגון אפיק ים סוף עמוק מאוד שיכול לגרום לרוח מזרחית חזקה ביותר, וכן להסעה של נחילי ארבה וכן לסופות ברד חריגות. בתוך הדברים הזכירו החברים שיש דעות שבאמת סוברות שהמכות וכן הניסים באו ע"י תופעות טיבעיות.
את תגובתי שתובא להלן רשמתי שם בתוך הדברים, אך מכיון שבמחשבה שניה נראה לי שאפשר לפתח כאן את הנושא למשהו שמתאים במיוחד לפסח, וגם קשור בעקיפין בחלקו למזג האויר, אז הבה נביא את הדברים שכתבתי שם.
ידועה דעת הרלב"ג (ועוד מפרשים) שכל הניסים והמופתים שהיו, אף אחד מהם אינו יוצא מגדרי הטבע, והיינו- שאם נרצה למצוא להם סיבות טבעיות שמוכרות לנו מטבע העולם נוכל למצוא, ואדרבה- זאת היא האמת שהקב"ה כשהוא עושה ניסים ומופתים, הוא אינו מביא אותם ע"י סיבות מחודשות, אלא עושה אותם באמצעות אותם כוחות וטבעים שהוא ברא בעולם בששת ימי בראשית. ולכן אדרבה- מי שיבוא וינסה להלביש על הניסים והמופתים המוכרים לנו לבוש טבעי, אין זה סיבה להפוך אותו לאפיקורס וכופר (אא"כ הוא עושה את זה מתוך מטרה להכחיש שהיה כאן נס), שכן יתכן בהחלט שהנס והמופת הגיעו באמצעות אותן תופעות טבעיות, והנס והמופת אינם בעצם התופעה, שלה כאמור אפשר למצוא סיבות טבעיות, אלא בדברים אחרים כגון התיזמון או העוצמה של התופעה. ודוגמא לזה- פתיחת פי הארץ לבליעת קורח ועדתו, שעל זה תמהה הגמ' בסנהדרין ק"י ע"א שא"א לומר שזה היה דבר מחודש, שהרי "אין חדש תחת השמש". ופירש הרלב"ג שכפי שמבואר בספרי הטבע יש בבטן הארץ פעילות, ולכן תופעה של פתיחת פי הארץ וכדו' הינה תופעה טבעית בהחלט. והנס בפתיחת פי הארץ במחלוקת קורח לא היה בעצם הפתיחה שהיא תופעה טבעית כאמור, אלא בתיזמון שהתופעה קרתה ובהיקפה.
וז"ל הרלב"ג ביהושע פרק ד' פסוק י"ט: שכבר השרישו ז"ל כי לא יתחדש במופתים דבר חדש וכו', אבל לא יחדש השם יתברך דבר חדש אצל הנימצאות כולם וכו', כי השם יתברך הירבה אל מה שיחבר אל המצאת המופתים סיבות מה, ימעטו הזרות אשר בענין המופתים ההם וכו'. והנה הענין הזה בטבע כמו הענין במצוות התורתיות, כי הכל מסודר מהשם יתברך, ולזה כשיצטרך לשם יתברך לשנות הטבע מצד מה, שזהו יותר טוב בעת ההיא ממה שיסודר מהטבע, הנה יתרחק ממנו המעט שאיפשר, כי השם יתברך איננו שונה מהסידור הטבעי, כי כן בראו וכו', ע"כ עיקרי לשונו ביהושע בדילוגים במה שנוגע לענינינו. וכן בפירושו על התורה פרשת בשלח בתועלת הו' כתב, וז"ל: התועלת הו' בדעות, והוא להודיע שהשם יתברך יעשה מה שיעשה מהנפלאות באמצעות הסיבות היותר נאותות שאפשר וכו', וזה שכבר השרשנו שם שהמופתים יהיו בדברים אשר לא ימנע היותם בעצמם מצד הטבע וכו', עכ"ל בדילוגים.
והעולה מדבריו כי הניסים והמופתים המוכרים לנו, אע"פ שביחס להתנהלות הטיבעית נראה כאילו הם חורגים מדרך הטבע, מ"מ החריגה הזאת עצמה נעשית ע"י תופעות טיבעיות, כך שהתופעה החריגה למעשה אינה באמת שינוי מדרך הטבע, אלא רק הנהגה טבעית שהיא חריגה ביחס למצב הרגיל. ואע"פ שבודאי שבכוחו יתברך לעשות גם דברים שהם יוצאים מדרך הטבע, מ"מ הטוב ביותר הוא לעשות את הדברים (ניסים, מופתים) בתוך מערכת הטבע הרגילה ובאמצעותה. זאת דעת הרלב"ג.
אך המלבי"ם (יהושע ג' פסוק י"ז) כתב: "אל תטה אזנך לדברי הרלב"ג", וכתב לחלוק שאכן יתכנו ניסים אשר באים ע"י שינוי הטבע וחריגה מחוקי הטבע. ומה שאמרו ש"אין חדש תחת השמש", היינו שלאחר שנברא העולם בששת ימי בראשית יש מאין, מכאן והלאה שוב לא יברא ה' שום דבר חדש יש מאין, אלא אך ורק יש מיש ע"י המרת הצורות או שינוי טבע העצם הנמצא, וכגון קירור האש (עזריה מישאל וחנניה) או העמדת השמש (יהושע) או העמדת המים כמו נמד נוזלים (קריעת ים סוף וחציית הירדן), שבכל אלה עצם הדבר המשתנה קיים (אש, שמש, מים), רק שטבעו משתנה באיכות או בתנועה וכדו'.
ועכשיו שאלתי לכם- לפי דעת הרלב"ג שכל נס המוכר לנו (וכן מכות מצרים) הוא דבר שקרה במסגרת כללי הטבע הרגילים המוכרים לנו, איזה הסבר טיבעי אפשר לתת לכל מכה ומכה וכן לניסי יציאת מצרים וקריעת ים סוף. לפי דעת המלבי"ם אנחנו לא צריכים להתאמץ מידי, כי את מכת דם לדוגמא אפשר להסביר שה' הפך את המים לדם ממש, דהיינו שהפך את טיבעם לגמרי. אבל לפי הרלב"ג אין הדבר כן, אלא הכל היה במסגרת כללי הטבע הרגילים. והנה במערכת כללי הטבע הרגילים לא מוכרת לנו תופעה של הפיכת מים לדם ממש. (אם למישהו כן ידוע דבר כזה שיפנה בדחיפות לבנק הדם). אז מה באמת קרה שם ? מה קרה במכת ארבה ? מה קרה במכת ברד ? לפי הידוע לכם, מהם התופעות הטיבעיות שעל ידם היו יכולות לבוא המכות?