חידה לפרשת השבוע- פרשת בחוקותי- חזק ("פרשת הגשמים")

[אוהב לדעת הכל]

יש גרסאות ברשי רק על ליל שבת
כי פעם היו מזיקים בליל רביעי, ולכן אנשים לא היו יוצאים באותו זמן. ולאחר שהם בוטלו אז הברכה היא בעיקר ליום רביעי.
רק מעניין לדעת בזמננו שאנשים יוצאים גם לרחוב בליל שבת מה יהיה?
מצד שני, ז לא גורם לעגמת נפש כל כך כמו באמצע השבוע.

[אוהב לדעת הכל]

לגבי חידה ב.
אולי זה התשובה

יט) וְשָֽׁבַרְתִּי אֶת גְּאוֹן עֻזְּכֶם וְנָֽתַתִּי אֶת שְׁמֵיכֶם כַּבַּרְזֶל וְאֶֽת אַרְצְכֶם כַּנְּחֻשָֽׁה
רש''י ושברתי את גאון עזכם. זה בית המקדש, וכן הוא אומר (יחזקאל כד כא) הנני מחלל את מקדשי גאון עזכם: ונתתי את שמיכם כברזל ואת ארצכם כנחשה. זו קשה משל משה, ששם הוא אומר (דברים כח כג) והיו שמיך אשר על ראשך נחשת וגו' , שיהיו השמים מזיעין כדרך שהנחשת מזיעה והארץ אינה מזיעה כדרך שאין הברזל מזיע והיא משמרת פירותיה, אבל כאן השמים לא יהיו מזיעין כדרך שאין הברזל מזיע ויהא חורב בעולם והארץ תהא מזיעה כדרך שהנחשת מזיעה והיא מאבדת פירותיה:

אם אני מבין נכון שאם לא ישמעו בקול הקב"ה שהשמים יהיו נחושת, וזה היגרום לאיבוד הפירות חלילה

[ז'ק]

חידון לפרשת "בחוקותי"- "פרשת הגשמים"- הפיתרון

לא לשוא הצמדתי את השם "פרשת הגשמים" לפרשת בחוקותי, כי זאת הפרשה שבפסוק השני שלה מופיעה ההבטחה "ונתתי גשמיכם בעתם", ונאמרו ע"ז דרשות רבות בדברי חז"ל ובמפרשים, שאת חלקם הקטן נזכיר להלן בעז"ה.

אז מה היה לנו בחידה הראשונה ? מודעה (כמובן לא מקורית אלא מעשה מחשבו של עורך החידה), שבה מודיעים על יוזמה של ריבוי בהרבצת תורה ולימודה, וזאת לנוכח תנאי מזג האויר הקשים המשבשים את מהלך החיים התקין. והקשר ? כמובן שני הפסוקים הראשונים בפרשה ופירוש רש"י עליהם: "אם בחוקותי תלכו וגו', ונתתי גשמיכם בעיתם", ופירש רש"י "אם בחוקותי תלכו- שתהיו עמלים בתורה", "ונתתי גשמיכם בעיתם- בשעה שאין דרך בני אדם לצאת כגון בלילי שבתות". דהיינו- שהברכה על העמלות בתורה היא בין השאר שהגשם ירד באופן שאינו מפריע לבריות.

וכבר הביא ידידנו "אוהב לדעת הכל" בשבוע שעבר את הגמ' במסכת בבא מציעא דף פ"ה ע"א (וכן בתענית ח' ע"ב) שאמר רבה בר רב שילא קשה יום הגשמים כיומא דדינא, ואמר אמימר שאילולי שהיה העולם צריך לגשמים היו חכמים מבקשים רחמים ומבטלים אותו, ופירש רש"י (תענית ח' ע"ב) שהיו מבטלים אותו משום שטורחין בני אדם ואינם יכולים לצאת ולבוא. (מה היו עושים הפורומים למיניהם בלי גשם ? שאלה טובה...).

וכיצד התעוררתי לחידה ול"מודעה" שהפקתי ? מאחורי זה עומד סיפור עם קצת חיוך. בזמנו הגיע אחד מהדרשנים הידועים לאחד מבתי המדרש בשכונת מגורי. קהל המתפללים באותו בית מדרש הוא ציבור אברכים שרובם ככולם כאמור הם אברכי כולל. אז איזה דברי חיזוק מדברים עם אברכים ? כמובן- חיזוק בהתמדת הלימוד ועמל התורה. וכאן סיפר אותו דרשן סיפור (שכמובן לא היה ולא נברא אלא רק משל היה) עם הומור, שכידוע שלפעמים עם הומור אפשר להעביר מסר באופן יותר חזק מאשר בדרשה עם פנים חמורות סבר. וכה היו דבריו: ראש כולל כינס את אברכי הכולל שלו לשיחה. בשיחתו קבל ראש הכולל בפני האברכים על ריבוי האיחורים והחיסורים וגם על כך שהלימוד הוא "לא בדיוק כפי שהיה מצופה מאברכים כמוכם". בתשובה ענו לו האברכים כי הם אינם אשמים במצב, מכיון שמזג האויר ששורר משבש להם את סדר היום והוא הגורם לאיחורים ולחיסורים וממילא גם לרפיון בלימוד. "ככה" ? ענה להם ראש הכולל, "אם כך יש לזה פיתרון. הרי התורה הקדושה מבטיחה לנו שאם תהיו עמלים בתורה אז "ונתתי גשמיכם בעיתם", הגשמים ירדו באופן שלא יפריע. אז באו נעשה "חיזוק" בכולל ובזכות זה נזכה שהבעיות האלו יבואו ממילא על פיתרונן".

למחרת מגיע ראש הכולל לכולל ורואה שעולם כמנהגו נוהג, שום דבר לא השתנה. התפלא ראש הכולל: "הרי קיבלנו על עצמינו להתחזק, למה אתם לא עומדים בזה" ? ענו לו האברכים: "אם נתחזק והגשם ירד בעיתו, איזה תירוץ יהיה לנו כשנרצה לאחר ולחסר"?...

אז מהסיפור הנ"ל שבא להעביר מסר ש"תפסיקו לחפש תירוצים" קיבלתי את הרעיון לחידה ולקריקטורה. חיזוק בלימוד ועמל התורה גורם לכך שזוכים שהגשם ירד באופן שאינו מפריע למהלך החיים התקין.

[ז'ק]

באיזה אופן נוסף נדרש הפסוק "ונתתי גשמיכם בעיתם" ?

יש מהמפרשים שפירשו את כוונת הפסוק "ונתתי גשמיכם בעיתם"- שירדו בזמנם הנכון, כי הצלחת יבול האדמה בתבואת זרעיה ופירותיה, אינה תלויה רק בכמות הגשם הכללית אשר תרד במשך חודשי החורף, אלא גם בחלוקתם ובאופן פיזורם השווה והנכון, שתהיינה הפסקות בין גשם לגשם במידה ראויה ומועילה, לא ארוכות מידי ולא קצרות מידי, באופן שמצד אחד לא תוצף האדמה במים עודפים, ומאידך לא תתייבש לגמרי בין גשם לגשם, אלא כך שתספוג לקירבה את מנת המים הדרושה לה מידי פעם בפעם, וכן הוא אומר (יחזקאל ל"ד, כ"ו) "והורדתי הגשם בעיתו גשמי ברכה יהיו".

[ז'ק]

האם שני הפירושים הנ"ל הם שני פירושים שונים לאותה מילה ?

מהגמ' במסכת תענית (כ"ב ע"ב) משמע לכאורה שזה שני פירושים, וז"ל הגמ' שם: ת"ר "ונתתי גשמיכם בעיתם"- לא שכורה (לא שתויה יותר מידי שמטשטשין את הארץ- רש"י) ולא צמאה אלא בינונית, שכל זמן שהגשמים מרובין מטשטשין את הארץ ואינה מוציאה פירות. דבר אחר- "בעיתם" בלילי רביעיות ובלילי שבתות, שכן מצינו בימי שמעון בן שטח שירדו להם גשמים בלילי רביעיות ובלילי שבתות, עד שנעשו חיטים ככליות ושעורים כגרעיני זיתים ועדשים כדינרי זהב וכו', וכן מצינו בימי הורדוס שהיו עוסקין בבנין בית המקדש והיו יורדין גשמים בלילה. למחר נשבה הרוח ונתפזרו העבים וזרחה החמה ויצאו העם למלאכתן, וידעו שמלאכת שמים בידיהם.

מדברי הגמ' משמע לכאורה שאלו שני פירושים שונים לאותה מילה ("בעיתם"). ובאמת מילת "בעיתם" יכולה להתפרש בשתי המשמעויות יחד, גם "בעיתם" ביחס הניצרך לצמחים, וגם "בעיתם" ביחס למה שניצרך לבני האדם, דהיינו שירד הגשם בזמן שאין דרך בני אדם לצאת.

אך מפירוש הרא"ם (רבינו אליהו מזרחי) עולה ששתי הדרשות נידרשות משתי מילים שונות. ועיקרי הדברים- שהנה יש להבין מנין לחז"ל שהכוונה ב"עיתם" היינו בשעה שאין דרך בני אדם לצאת, אולי הכוונה היא שהם ירדו בעת שהגשמים יפים לצמחים (וכפי הפירוש השני שהבאנו לעיל וכפירוש הראשון בגמ' בתענית). ותירץ המזרחי שאת הפירוש השני אנו לומדים ממה שנאמר "ונתתי גשמיכם" ולא "ונתתי הגשמים". ו"גשמיכם" משמעותו גשמים הצריכים לכם, דהיינו גשם היורד כפי שצריך לצמחים (וכפירוש השני שהזכרנו לעיל וכפירוש הראשון בגמ' בתענית). נמצא שהמילה "בעיתם" מיותרת לדרוש שירדו בזמן שאין דרך בני אדם לצאת.

נמצא לפי דבריו ששתי הדרשות נידרשות משתי מילים שונות בפסוק, כאשר מ"גשמיכם" לומדים שהגשם ירד כפי הניצרך לכם, ומ"בעיתם" נדרש שירד בזמן שאין דרך בני אדם לצאת. (ויתכן לפרש שזאת גם כוונת הגמ' בתענית, ומה שאמרה הגמ' "דבר אחר" כוונתה היא שדבר נוסף נדרש מחלק אחר של הפסוק).

[ז'ק]

תירוץ נוסף על קושיית המזרחי

בספר "מרגניתא טבא" מביא את הגמ' ביומא נ"ג ע"ב שמספרת שתפילת הכהן הגדול שלא תיכנס לפניך תפילת הולכי דרכים" לא הועילה נגד רבי חנינא בן דוסא, וכשאמר רבי חנינא "כל העולם בנחת וחנינא בצער" פסקו הגשמים. והנה אם יהיה מצב ש"בחוקותי תלכו" והיינו שיהיו כולם צדיקים, נמצא שהמצב היחידי שבו יוכל לרדת גשם זה אך ורק כשכולם בבתים ואין דרך בני אדם לצאת, כי אם ירד בשעה שבני אדם יוצאים יש בכוחם של הצדיקים למנוע את ירידתו. לכך פירש רש"י ש"בעיתו" היינו בזמן שאין דרך בני אדם לצאת, ולא בזמן שצריכים לגשם, כי אז יש בכוח הצדיקים למנוע את ירידתו.

[ז'ק]

"גשמיכם"- משמע גשמים שלכם, מה הפירוש ?

הרבה פירושים נאמרו בזה, ונזכיר חלקם: (א) היינו גשמים הניצרכים לכם, דהיינו גשם היורד כפי שצריך לצמחים. (רבי אליהו מזרחי- הובאו דבריו לעיל). (ב) שהגשמים ירדו במיוחד לישראל, דהיינו דוקא באותם מקומות שישראל יושבים שם והיינו בארץ ישראל. (משמעות תרגום יונתן בן עוזיאל, תורת כהנים). (ג) בספר "צרור המור" כתב: "וזה היה תפארת עוזנו כשקבלו אותנו האומות, לפי שהיינו יודעים להביא מים בעיתם. ובזה אומרים "רק עם חכם ונבון הגוי הגדול הזה", שרואים שליח ציבור מעוטף בטליתו ובהזכירו י"ג מידות מוריד הגשמים. והטעם שהם שלנו, לפי שאנו קיבלנו את התורה שנקראת מים כדכתיב "הוי כל צמא לכו למים", אבל אומות העולם שלא רצו לקבל את התורה, אין ראוי לתת להם מים, וזהו גשמיכם". (ד) התפארת שלמה פירש שמכיון שירידת הגשמים היא בגלל התפילות שמתפללים ישראל על הגשם, לכם נקרא הגשם "גשם שלכם".

[ז'ק]

מדוע הדבר הראשון שפותחים בו את הברכות הוא "ונתתי גשמיכם בעיתם", וכן "ונתתי מטר ארצכם בעיתו יורה ומלקוש" ?

זה לשון הרמב"ן (ויקרא פרק כ"ו פסוק ד'): "הקדים דבר הגשמים, כי בבואם בעיתם כאשר יאות, יהיה האויר זך וטוב, והמעיינות והנהרות טובים, ויהיה זה סיבת בריאות לגופים, והפירות כולם ירבו ויתברכו בהן כאשר יאמר "ונתנה הארץ יבולה ועץ השדה יתן פריו". והנה עם זה לא יחלה האדם, ולא יהיה בהם משכלה ועקרה ובבהמתם, וימלאו ימיהם, כי בהיות הגופים גדולים ובריאים יתקיימו כימי האדם, והנה היא גדולה שבברכות".

[ז'ק]

ובשולי הדברים: תופעת "ונתתי גשמיכם בעתם" נוסח בני- ברק

לאורך השנים בולטת מאוד התופעה, שאף אם יורד גשם בשעות הבוקר המוקדמות, הגשם מפסיק לרדת סמוך לשעה שבה הילדים הולכים למוסדות החינוך. רק במספר מועט מאוד של מיקרים בכל חורף קורה שיורד גשם בשעת הבוקר בה הילדים הולכים למוסדות החינוך, והדבר מגובה בנתונים ! (כמדומני שבפורום המקביל אף הקדישו לתופעה הזאת פוסט בעבר). בקיצור- בבני ברק בדרך כלל הגשם אינו תירוץ טוב לתלמיד להסביר למה הוא איחר לכיתה.

[ז'ק]

פיתרון חידה 2- "אמרו אחיכם שונאיכם מנדיכם"- הגשמים נעצרים בגלל שנאת תלמידי חכמים

הנביא ישעיהו אומר (ישעיה פרק ס"ו פסוק ה'): "שמעו דבר ה' החרדים אל דברו אמרו אחיכם שונאיכם מנדיכם" וגו'. על איזה "אחים" ששונאים אותנו ומנדים אותנו דיבר הנביא ? בדורינו השפל קיבלנו המחשה חיה של "אחים" שהם סמל של שונאים ומנדים. אבל לא רק אותנו הם שונאים, הם שונאים את כל מי שקשור אלינו באיזה דרך, ואם הוא במקרה "הראש" אז הוא כמובן אשם בכל דבר רע שקורה בעולם. זוכרים את הסיפורים ההיסטוריים שבהם האשימו את היהודים בכך שלא ירד גשם ? זה לא מופקע שהדבר היה קורה עם חבורת המופרעים הזאת במידה ולא היה יורד גשם. הרי "אתה הראש- אתה אשם"- לא ?

אך מה היא האמת המרה ? אומר לנו הקב"ה בתורתו הקדושה (ויקרא פרק כ"ו פסוקים י"ד- ט"ו): "וְאִם-לֹא תִשְׁמְעוּ לִי וְלֹא תַעֲשׂוּ אֵת כָּל-הַמִּצְוֹת הָאֵלֶּה. וְאִם-בְּחֻקֹּתַי תִּמְאָסוּ, וְאִם אֶת-מִשְׁפָּטַי תִּגְעַל נַפְשְׁכֶם, לְבִלְתִּי עֲשׂוֹת אֶת-כָּל-מִצְוֹתַי, לְהַפְרְכֶם אֶת-בְּרִיתִי". ופירש רש"י: ואם לא תשמעו לי -להיות עמלים בתורה ולדעת מדרש חכמים וכו’, ולא תעשו- משלא תלמדו לא תעשו הרי שתי עבירות, ואם בחוקותי תמאסו -מואס באחרים העושים, משפטי תגעל נפשכם- שונא החכמים, לבלתי עשות- מונע את אחרים מעשות, את כל מצוותי- כופר שלא צויתים, להפרכם את בריתי- כופר בעיקר. הרי שבע עבירות, הראשונה גוררת השניה וכן עד השביעית, ואלו הן: לא למד, ולא עשה, מואס באחרים העושים, שונא את החכמים, מונע את האחרים, כופר במצות, כופר בעיקר, עכ"ל רש"י. והעונש על זה (פרק כ"ו פסוק י"ט): "ונתתי את שמיכם כברזל". עצירת הגשמים מוחלטת הבאה בעוון שנאת ומאיסת תלמידי חכמים ומהנסיון למנוע מהם לעשות.

ה"אחים" הנ"ל הם דוגמא וסמל לארגון שלא למד ולא עשה ומואס באחרים העושים ושונא את החכמים ומונע את האחרים וכופר במצוות וכופר בעיקר. ועליהם אפשר לומר "בגלל שאין לך ראש- אני אשם?".