חברים, אחרי המעבר על המודלים של הצהריים (עדכון 12Z) והשוואה לנתוני הבוקר, הנה ניתוח קצת יותר מעמיק של המצב, מעבר ל"יש גשם/אין גשם" בטווח הרחוק.
-
הבעיה המרכזית: תצורת "אומגה" שלא נסגרת הסיבה המרכזית לזיגזג שאנחנו רואים (פעם האפיק אצלנו, פעם נמרח לאיטליה/יוון) היא מיקום גרעין הרמה במערב/מרכז אירופה. כדי שנקבל מערכת חורפית משמעותית בטווח של 240+ שעות, אנחנו צריכים רמה חוסמת (Blocking High) יציבה שתבנה מעל בריטניה/צרפת ותדחף את האפיק מזרחה ("גלישה"). כרגע, המודלים מתקשים לייצר רמה כזו בצורה הרמטית. כתוצאה מכך, שקעים אטלנטיים מצליחים "לכרסם" את הרמה ממערב, מה שגורם לאפיק שלנו להימשך אחורה (Retrogression) או סתם להישאר תקוע באזור הים האיוני (יוון-איטליה). השיפור ב-GFS צהריים נובע מכך שהוא זיהה לרגע התחזקות של הרמה הזו, אבל זה שברירי מאוד.
-
אנסמבלים מול הרצה מבצעית כמו שציין @ג׳מיני המלך, ההסתכלות על ההרצה המבצעית (הקו הצבעוני הבודד) בטווחים של מעל 7 ימים היא הימור נטו. כשמסתכלים על ממוצע האנסמבלים (Ensemble Mean), רואים שהתרחיש של "משיכה מערבה" עדיין דומיננטי. זה לא אומר שהמערכת בוטלה, אלא שמרכז הכובד שלה עדיין לא "ננעל" עלינו. ה"צבעים" במבצעית הם בסך הכל תרחיש אחד קיצוני מתוך כ-30 תרחישים אפשריים.
-
אינדקסים וקשרים עולמיים (Teleconnections) מבט על אינדקס ה-NAO (התנודה הצפון אטלנטית) מראה נטייה לערכים שליליים או ניטרליים-נמוכים. מצב כזה יכול להביא מערכות לישראל, אבל הוא גם מגדיל את הסיכון שהקור ידרים מוקדם מדי למערב אירופה במקום אלינו. אנחנו צריכים שהאינדקס יעלה מעט כדי "לדחוף" את המערכות מזרחה.
סיכום והערכה להמשך: האופטימיות של גפס 12Z היא מבורכת, אבל חייבת להילקח בערבון מוגבל ("טווח הזייה"). המפתח לימים הקרובים הוא לעקוב אחרי התצורה במערב אירופה ולא לחפש משקעים במפות המשקעים של ישראל. ברגע שהרמה שם תתייצב – האפיק יגיע אלינו כמו שצריך.
נמשיך לעקוב.
) מצד אחד הקונצנזוס של גפס, הבריטי והגרמני שנראה מצוין, ומנגד האירופאי שמתעקש על תרחיש מתון משמעותית. ההבדל הדק במיקום ובעוצמת הרמה במערב אירופה הוא זה שיכריע את הכף.
