יש היסטוריה כובשת שמוצפת באור, ויש גם כזו שנצרבת בדם.
יש זן היסטוריה שנאהב רק לזכור, ויש גם אחרת שהלב בה נדם.
כעת ההיסטוריה מהזן השני,
הן החורף שלנו מסכן ועני.
כשהנה ועוד טרם הוא קפץ לבקר,
והשקדייה כבר פרחה אצלי בחצר.
העונה הקשה לה מאז המבול,
האם הוא חורף או קיץ והכל בבלבול.
בתהומות של יאוש כשאפסה התקווה,
ההיסטוריה הזאת רק בדם נכתבה.
עם מכחול ועל קנבס נמשיך לצייר,
סוג של חורף מסכן שלא בא לבקר.
"החרמון של אמריקה."
"צופה פני דמשק" (שיר השירים ז' ה') "אמר לו עתידה ירושלים להתרחב בכל צדדיה עד שתהא מגעת לשער דמשק" (מדרש רבה).
אמנם, בכדי להגיע אל היעד תצטרך ישראל הקטנה לכבוש גם את החרמון שבדרך.
וכך, כשטיפסה ישראל אל קווי הרוחב הצפוניים ופלשה אל החרמון הסורי, התהפכו כאן באחת סדרי בראשית.
האקלים של תשפ"ה צבר לתוכו ימי שלג נוספים, הטמפרטורה הממוצעת בארצנו צנחה והגובה הטופוגרפי הממוצע נסק כלפי מעלה.
בכל זאת, מאות קילומטרים בין עננים משפרים במעט את המאזן אל מול החוף הלוהט ובקעת הירדן.
ישראל של היום קרה יותר, גבוהה יותר, צפונית יותר.
שנת 2024 שהסתיימה זה עתה, הייתה החמה ביותר שידעה ההיסטוריה, ובאמריקה הגדולה כמו בעולם כולו הטמפרטורות זינקו בהתמדה.
אמנם, לטראמפ שפרש מהסכם פריז, יש פתרון.
קנדה תוסיף כוכב לדגל האמריקאי ודנמרק תאלץ לוותר על גרינלנד.
וכשטיפסה ארה"ב אל קווי הרוחב הצפוניים, אמריקה הפכה קרה יותר, צפונית הרבה יותר. מרחבי הטונדרה בקנדה וגרינלנד ישפרו את המאזן בהתחממות של אמריקה. ובפלורידה ובטקסס מתכוננים אל השלג.
בטח שמתם לב גם אתם לנקודה המפתיעה כי הסיומת האופיינית למודלים לחיזוי מזג אוויר היא f.s.
זה מתחיל עם המודל האמריקאי שקיבל את השם GFS
זה קורה גם עם מודל ה Ai המבוסס על מודל Ecmwf המכונה משום מה AIFS
וזה ממש לא נגמר כאן, כי גם מודל החיזוי השנתי CFS מסתיים באותיות האלו,
ואפילו מודל החיזוי של גוגל המבוסס גם הוא Ai מוכר בשם GCGFS.
וזה לא סתם.
כי אם תתרגמו את זה לעברית מדוברת תבינו כי f.s. או אפס, אבל תכלס' זה ממש אותו דבר...
להר' יששכר אבן סוסאן. חי לקראת סוף תקופת הראשונים ופעמים מובא בבית יוסף ונסמך עליו להלכה.
ללא רעיונות ובלי משלים,
גם לא חרוזים ומשחקים של מילים.
בתחילה התעקשנו ניסינו להדחיק,
אך בביצת הבצורת המשכנו להעמיק.
אם כשנעמוד נתפכח אל מול האמת,
נבין כי זאת עונה איומה בהחלט.
אמנם חשבנו כמעט על הכל,
אך מול פחד כזה נאלם לו הקול.
רשמו לפניכם:
עומדים אנו בשנה אפוקליפטית בקנה מידה היסטורי, בטירוף אקלימי מהגרועים שידעה ישראל. זאת בצורת סרטנית מאיימת, המסכנת את היבולים ושטחי המרעה ופוגעת באדמה ובמקורות המים. המדבר מאיים להתפשט, כשאת הפרות שבאחו יחליפו הגמלים שבחולות. משענת הקנה הרצוץ בדוגמת מערכת הגשם שעברנו, אינם אלא רעשי רקע שהופכים את תשפ"ה מהיסטורית יותר להיסטורית פחות, כשמגמת הבצורת לא התהפכה וינואר שבתחזית מתקדם אל סופו.
וכשבאופק אין כל תקווה, גרורות של ייאוש על חורף תשפ"ה.
לא בנינו תיבה לא הגיע מבול,
אין רעם אין כל ברד.
האדמה התייבשה הרקיב היבול,
הגשם עוד טרם ירד.
עבר לו חשוון חלף גם כסלו,
אבוי נגזרה הגזרה.
אנחה מתגברת משברת הלב,
בצורת קשה ומרה.
הטבע מסכן הנחלים שיבשו,
בעצב געו הפרות.
נאלם קולם החקלאים שציווחו,
על שאין עוד ברכה בפירות.
חריצים עמוקים אדמה חרוכה,
מבקשת היא רק קצת מטר.
על שנה נבולה עוד טרם פרחה,
תכף יהיה מאוחר.
על שמי הברזל ואדמת הנחושת,
תסכול עמוק מתגבר.
על עידן הבצורת ועונה רק שלכת,
יאוש פנימי מתגלגל.
על חריצים עמוקים ואדמה חרוכה,
על ישראל שהפכה למדבר.
על צמחים יבשים שאפסה התקווה,
ובאופק אין שום דבר.
על בצורת קשה נוראית מקוללת,
תשפ"ה היתה בעוכרינו.
על שנה קיצונית איומה מבולבלת,
שלא התקבלו תפילתנו.
כשכוחותיו של סינואר פרצו את הגבול ב 7.10.23, הם לא תארו לעצמם כי בכך סותמים הם את הגולל על החלום האיראני להגיע לאל קודס ולכבוש את אל אקצה. הכוחות האירנים בסוריה טיווחו את הגולן, חיזבאללה מלבנון הצטרף למערכה.
ארבעה עשר חודשים לאחר מכן ה 7.12.24.
חמאס בעזה על פתח קברו, חיזבאללה המדמם בלבנון נפח בסוריה את נשמתו, מסלק הוא את האיראנים בבושת פנים. ואם זה לא מספיק, אז... ביידן הולך וטראמפ בדרך אל הבית הלבן.
וכשדגל ישראל על התורן מתנופף לו ברוח בחרמון הסורי, איראן מצטנפת מאימה.
כל כלב בא יומו, חמינאי הוא הבא בתור. האומה הפרסית לבטח תתעורר.
בית הכנסת ביישוב דובב.
את המסע פתחנו בבית הכנסת ביישוב דובב, מתחם שספג פגיעה ישירה. מתחם אמרנו כי בשונה מהמתואר בתקשורת, בית הכנסת עצמו לא נפגע ישירות והפגיעה הייתה בעץ הסמוך. חלונות בית הכנסת אכן התנפצו להם, אל העזבון, השיממון וההרס שזעק מכל פינה. דווקא המבנה הסמוך אל בית הכנסת נפגע עוד יותר, הרעפים התפזרו, המשקופים התרופפו והזכוכיות כיסו את הכל. המחזה היה מרטיט בהחלט. את פרץ פגשנו ליד הלולים. פרץ מתגורר זמנית בטבריה ומופיע כאן מדי יום בכדי ש "לעמישראל לא יחסרו ביצים". פרץ העלה הערכה עצומה על כל אלו שמגוררים בירושלים וביתר, שנאלצים להתמודד עם פיגועים ואבנים... שמענו ממנו על הקושי הרב איתו הם מתמודדים בגבורה, ועל השמחה הגדולה כשדחפורי ה d 9 חרשו שוב ושוב ושוב את הכפר יארון הסמוך.
המצפה בדובב.
מעמדת התצפית המרהיבה המשקיפה אל דרום לבנון ניתן היה להבחין בקלות בפער שבין היישובים השיעים שהושטחו לחלוטין, לבין אלו הנוצרים שלא נפגעו כלל. המראות היו מרשימים עד שהחלטנו לאחד את חורבות הכפר יארון עם חורבות הכפר מארון א ראס, ומעתה יקראו יארון ה רוס... מהמצפה ניתן היה לראות את האופן בו בחר צה"ל להתמודד מול איום העיוורון שהמיט עליו חיזבאללה, ומנופים שהתמקמו ביישובים העלו ציוד צילום ותקשורת, ובכך בעצם החליפו את המגדלים שנפגעו.
מחנה צורית.
לפני שסילקו אותנו החיילים שיצאו מה"פומה" שחנתה לה על גדר המערכת, הספקנו עוד לתעד את השומר. לא תופתעו לגלות שהיה זה דחליל חמוש ברובה פלסטיק עם קסדת פלדה לראשו. הרבה ברירות לא היו לנו ומשמה המשכנו אל
כביש הצפון.
הטנקים שחלפו בכבישים הותירו אחריהם הרס רב, הדרכים ההרריות בהם חצו את הגבול בולטים לכל האופק. וכך ברקע דחפורי d 9 שחנו להם מעבר לגבול תחת חורבות הכפר מארון א ראס, פגשנו צמד חיילים נחמדים שיצאו מפעילות מבצעית בכפר מרכבה, בו חיסלו זה עתה מספר מחבלים. הם נכנסו לכאן שוב להתארגן מחדש, ותכף ישובו לפעילות בדקות הקרובות. בזמן ששוחחנו איתם הופיעו להם שני כלים של כוח שמירת ה"שלום" של יוניפי"ל, ג'יפ צה"לי שנשלח לברר 'מה קורה' הניס אותם במהירות אל העמדה בה הם התבקשו להיות בעשרים השנים האחרונות, ואך עתה נזכרו להופיע בה...
אביבים.
אל היישוב עצמו לא הורשנו להיכנס, אלא שאת הפגיעות הישירות ניתן בהחלט לראות גם מחוץ ליישוב.
יפתח מצפה יפתח והר פאר.
השומר האנושי שהיה בכניסה ליישוב יפתח, לא היה נראה חכם בהרבה מהדחליל שהיה לצידו שהיה חמוש גם הוא ברובה אך מפלסטיק, עומד היכון בעמדת ירי... אל היישוב לא נכנסו, נאלצנו לעבור אל מצפה יפתח. הנוף המרהיב הנשקף למלוא העין מהרי נפתלי ועד פסגות החרמון, לא מסגיר את העובדה הכואבת שזהו בעצם שדה קרב עצום בגודלו. אל המצפה בהר פאר לא נתנו לנו להתקרב, וכך המשכנו בדרכנו אל הציר האדום המשקיף אל הכפר מיס אל ג'בל. ההרס הרב ומגדל המים ההרוס היו בהחלט רגעים של נחת, בתוך הנסיעה הארוכה במרחבי הצפון החרוך. הצפון היפהפה שהפך לשדה קרב, מספק כעת הצצה קטנה אל מימדי ההצלה האגדים שחוו תושבי ארץ הקודש. עמדות הירי ביישובים, בכבישים ובצמתים, חושפות אולי טפח מן ההכנות למלחמה על הבית. המיגוניות שנפרסו, האדמה החרוכה ושאריות התחמושת הפזורים בכל פינה מלמדות גם הן על הנס המופלא. עמדות הקרב שננטשו וקווי ההגנה שלא נעשה בהם כל שימוש נותרו חסרי טעם, כשהמלחמה עברה על צידו הצפוני של הגבול והמיטה על המקום את עונשו הראוי לו.
מנרה וצוק מנרה.
האזור שהיה מתוייר כל כך, הפך למאכולת אש. ההרס שזעק לשמיים הפך את המקום לעמדת ירי צהלית, כך סיפרו לנו שאריות המרגמות שנותרו במקום. ההעדר צווח לחלל, מהדהד הוא אל שמי התכלת של קריית שמונה שהפכה למדבר אורבני. חברת האבטחה המקומית הציבה גם כאן דחליל פיתיון לצלפי חיזבאללה.
משגב עם ומצפה בניה.
הכפר הקסום שהיה סמוך למטולה לא הסגיר דבר. גגות הרעפים האדומות תחת שדרות העצים ירוקי העד והכביש המתפתל בחינניות במעלה הכפר. כל אלו לא נתנו לנו להבין שבעצם ישבו כאן מרצחים תאבי דם. כעת המקום הושמד. בית אחר בית הרוס. האדמה כיום חרוכה והכביש שהתרחב לו למעבר הטנקים כבר לא חינני כל כך. כפר כילא נהרס עד ליסוד. דגלי ישראל מתנופפים ברוח, עמדת צבא לבנון כשדגל ישראל על התורן וחיילי צה"ל משוטטים בחופשיות בכפר, ללא כל צורך בהגנה מינימלית. מרחוק ניצב לו הכפר אל חים, הרוס גם הוא עד ליסוד. אבן על אבן לא נותרה בו. אכן, כך נאה וכך יאה. וכך גם לכל המעלים על דעתם לפגוע באי מי מעמישראל. וכשנשאלנו על ידי סוכנות הידיעות AP על דעתנו על הנשקף מכאן, הבהרנו את עמדתנו שלמשתפי פעולה שיעים שימיטו עלינו אסון נוסף, אין כל מקום בגבול ישראל.
מרגליות.
היישוב שמם, ריק מכל נפש חיה. אין דופק, אין נשימה ואין סימני חיים. אין המולה, אין תושבים ואין רכבים. בכינו, המשכנו הלאה.
מטולה.
לאחר התרעננות קצרה במימי החצבאני, עלינו צפונה אל הצפוני ביותר, אל היישוב מטולה. השומר בכניסה התעקש שהצבא בפעילות ולנו כאזרחים מסוכן ואסור להיכנס למקום. הרבה ברירות גם כאן לא היו לנו המשכנו אל
נחל דן.
צמחיית הפרא והעשבים השוטים שעלו בכל המתחם, לימדו אותנו על השיממון המוחלט בשנה וחצי שעברו. טווסי הפרא שציווחו בקולי קולות הטרידו אותנו, וככל הנראה גם את החיילים שהתמקמו להם כאן בעמדת הירי והשאירו את השאריות מאחור.
עין קיניא.
אל הבית של מאג'ד נכנסנו יחפים, כך על פי מנהג המקום. וכששתינו את הקפה השחור על השטיחים והספות, שמענו ממנו את הצד הדרוזי של המלחמה הקשה. על החברים שנפצעו והפרנסה שנפגעה ועל היום המיוחל שהגיע זה עתה. ביציאה מן הבית נתקלנו בתמונתו של חיל סורי, היה זה אביה של בעלת הבית שנהרג בשנת 1967...
קריית שמונה.
הרס, הרס, הרס. הקניונים שנפגעו, תחנות הדלק שנהרסו, הזכוכיות שתפזרו להם לכל עבר. אין מי ששומע אין מי שרואה. פחי האשפה שערמו להם שאריות מוקשים ותחמושת דיווחו לנו שהדיירים היחידים בעיר אלו הם החיילים שנלחמים כעת על הבית, העומסים את הכבישים בתנועה ערה.
קומי לך ארץ הצפון. ניצחת במלחמת החיים, תעמדי לך במלחמת התקומה.
בטח תזדהו. אם לא עם המילה לפחות עם ההגדרה.
דצמבר כבר כאן, לוח השנה משתף פעולה והטמפרטורות גם הם משתקפות היטיב,
אבל הגשם...
הגשם ממש לא.
חלקיקי אחוזים ביחס לתקופה, כששיא היובש עוד לפנינו ושום דבר טוב לא נראה באופק.
באסה.
זאת לא עוד מילה.
זאת מילה שמבטאת תסכול עמוק וחוסר אונים מוחלט. וביננו, גם לא מעט קנאה צורבת. על אירופה קפואה ואמריקה מושלגת וישראל שלנו שהפכה לסודן.
אכן דצמבר ברובו יסתכם כשחון בהחלט ולא פחות מנובמבר שקדם אליו, אך עוד לא אפסה התקווה והגשם שלנו לבטח עוד בוא יבוא.
יש לנו הרי הבטחה בנושא. "עד כל ימי הארץ זרע וקציר וקר וחם וקיץ וחורף... לא ישבתו" (בראשית ח' כ"ב)
נכון, אז אמרו לכם בתחילת העונה שאנו בפתחו של חורף חם, אז אמרו...
נכון, היה גם את Ecmwf העונתי ושאר מומחים כמו גם השמט שנתנו תחזית לעונה מעל לממוצע, אז נתנו...
והיו עוד כאלו שהסבירו ש"אם הים חם אי אפשר לקבל חורף קר". זה נכון בהחלט, אלא שצריך גם לבדוק האם הים גם ישאר חם...
וכיום,
אחרי אוקטובר קריר ונובמבר קפוא, החליף השמט את תחזיות לחורף החם, ומעתה את דצמבר הוא מגדיר כ"ממוצע" ואת ינואר ככזה שיהיה "קריר מהממוצע"
אז בפעם הבאה שהם נותנים להם, תחזית עונתית עדיף להם שישאלו אותי מראש...
לתשומת לבכם לשינויים בחודשי דצמבר וינואר, בין התחזית לחודשי נובמבר - פברואר, לבין התחזית לחודשי דצמבר - מרץ.
בינות לערפילי ההוד בפסגת החרמון הצחורה, נמוגו להם אשתקד ציורי הסקי המופלאים על השלג הרך. התנפצו הם על סלע הגיר של המציאות המדממת והתחלפו בשרשראות הטנקים שיצרו בוץ ורפש שהכתימו את הלבן היפהפה.
מלחמת הצפון ניטשה, המלחמה במלוא עוזה, החיים איפוא יקרים יותר.
וכשפלאי הטבע הפכו קו חזית נותרנו מרחוק אך לחון במבט.
הבטחנו "יום יבוא ונשוב".
האח... מי יתן כבר היום בו נשוב.
האש השתוללה, קרבנות המלחמה קשים היו מנשוא.
אכן, הגיעה העת לשלום.
טיוטות על טיוטות על טיוטות, דיונים חובקי עולם. חודשים של תקווה וייאוש, שהעפילו לשלב הגמר.
ועם פתיתים ראשונים על ההר, הסכם הסדרה הופיע. על המצע קפוא ולבן, החלה בוהקת תקומה.
הבט נא. הנה תכף כולנו נשוב.
היינו כחולמים.
אחחח... אה... איזה קור!!!
"שלג צפוי לרדת בפסגות רמת הגולן החל ממחר (ב') בשעות אחר הצהריים, אל תוך שעות הערב הלילה והבוקר של יום ג'"
ואכן, לאחר חורף 23 - 24 הלוהט בו לא ירדו כלל שלגים ברמת הגולן [למעט אירוע מסוים אחד בודד וקצר בו טעמו אך ורק תושבי מג'דל שמס מן הלבן הנכסף], זאת בהחלט בשורה מרגשת. שבעתיים מרגשת הבשורה כשמופיעה היא עוד בשלהי חודש נובמבר.
אך היה כבר מי שאמר.
אי אז כשנאנקנו לנו בקיץ הנורא, עוד במהלך חודש אוגוסט, היה מי שכתב תחזית עונתית לשנה קרירה בהרבה מקודמתה, ולשנה קרירה באופיה הכללי.
הפעם תהיו מוכרחים להסכים.
הנה התחלפו הזמנים,
עושים יומולדת לאיש השלגים.
זה האיש של הגשם וקור,
ונופים של השלג בלבן ושחור.
אי אז לפני כבר שנים,
כשהרוב שנמצא כאן היו עוד קטנים.
בחודש חשוון ירח בול,
החודש של תחילת המבול.
כשנתחיל לבקש על גשמים,
זה המועד המתאים.
נולד אל חלל העולם,
תינוק יפיפה ומושלם.
הנה והוא כבר קצת גדל,
התהפך הסתובב וזחל.
בכדורים הוא אהב לשחק,
עם בובות הוא הרבה לשוטט.
חלפו גם עוד כמה שנים,
התחביבים נהפכו קצת שונים.
הכדורים של היום מברד,
ובובות שמשלג ירד.
הברכות בשבילך הם גם לנו,
התחביבים גם שלך גם שלנו.
נברך בשנים מושלגות,
במערכות ארוכות שלו נגמרות.
מאחלים ידידך חברי הפורום.
הלילות הקצרים של אוגוסט המתארכים להם כעת בשלהי אוקטובר, מבשרים הם על כדור העולם המשלים שוב את סיבובו התמידי, על צירו הנטוי סביב השמש.
החום מתפוגג, הקור מתקרב, ריח הסתיו עומד באוויר.
תחושת רעננות מלטפת, כובשת לבבות.
כאלו הם חובבי החורף.
אז רגע לפני ניתוחי מודלים והשוואת אנסמבלים, יצאנו לבדוק אותם. מי הם בדיוק אוהדי החורף.
מספר פרמטרים.
גברים יחבבו חורף, נשים תחבבנה קיץ.
תושבי ההרים יתעדפו את החורף, תושבי החוף ברובם את הקיץ.
הנולדים בתקופת החורף יבחרו בו כפליים מול אלו שלא נולדו בו.
וכעת לפילוח.
העונה על הגדרות כל שלושת הפרמטרים, קיימת סבירות של למעלה משמונים אחוז שהוא יהיה חובב חורף באופן מושבע עד קיצוני (כמוני...). אלו אנשים שיעדיפו לסבול קור הזוי, אוזניים של קרח וידיים של דם, והכל תמורתו של החורף הנכסף. בתקופת החורף לא תמצאו אותם לעולם עצובים, אלא אם תחול שנת בצורת. ואז, הם מסוגלים להציף את הקרקע בדמעות מלוחות.
העונה על שני פרמטרים מתוך השלושה, יהיה חובבן בגבול. הוא יעדיף את החורף על פניו של הקיץ, אך העיוורון לא יהיה מוחלט. הוא יתמקד בנושאים מסוימים בחורף, אך יתרחק מן האחרים. הוא יאהב חורף במידה, כזה שמסוגל לפעמים גם לרטון על הקור.
העונה על הגדרה אחת, אינו מחבב חורף. אמנם לעיתים מסוגל אפילו להנות ממנו.
מי שאינו עונה על אף אחת מן ההגדרות, הינו סולד מן החורף בצורה קיצונית. הוא מסוגל להוריד דמעות כשהעננים יורידו גשם. אלו אנשים שיעדיפו בעיוורון את הקיץ הלוהט, ויהנו בהחלט מסיוטי הלחות. הם יקחו את הקיץ כתחביב מוזר באופן שבלתי אפשרי בשבילנו להבין. כאלו תחביבים - נשגב מבינתי...
רגע להסתייגות: כמובן שמן הנמנע שלא לציין, שהקווים הינם כוללניים במיוחד. טעות הסטטיסטיקה אינה מבוטלת, והפילוח אינו במאת אחוזים.
הא ראיתם, יש לנו ים היפותרמי. ים שאינו מסוגל לשמר טמפרטורות ביחס מתבקש, ומאבד אותם בקצב מסחרר. ים שהחזיק בתואר "החם בהיסטוריה" כשבשיא טמפרטורות של כל הזמנים נסק אל 32 מע"צ, איבד אותם אל ים קפוא בשלהי אוקטובר כשניצבים אנו על סף 24 המעלות כשלוש מעלות בקירוב, מתחת לממוצע העונתי.
ובעצם היה כבר מי שטען לכך. וכנגד כל ה'מומחים', ה'חזאים' ושלל הגופים הרשמיים, וכתב על כך במאמר "התחזית העונתית לחורף תשפ"ה" כתגובה לידידנו כמר 'ז'ק' הנכבד, (בתאריך 02.09.24) "הים הרותח בקלות יאבד לו את עודפי הטמפרטורה. אל תבנו על ים חם בסתיו מספיק אירוע אחד או שנים, ואם תרצו ה'מדיקן' "דניאל" בשנה שעברה, וטמפרטורת הים צונחת."
ואם כבר תרצו, תוכלו לבחון את חודשי ספטמבר אוקטובר שהיו בשינוי משמעותי מאופי חודשיי השנה שחלפה, והתאפינו בטמפרטורות קרירות בהרבה באופן יחסי לממוצע. ויתכן שאלו הם הסימנים הראשונים המבשרים על השינוי הצפוי, העתיד לכאורה לפקוד אותנו במהלך חודשי החורף הקרוב.
עד כדי כך לא תיארתי לעצמי https://ims.gov.il/he/node/2554?type=ims_article
זה היה צפוי... (ראה תגובה למאמר ליל הכטבמים 15.04.24)
כבר בשעת צהרים הודיע דובר צה"ל על העלאת כוננות למדרג 2 בכל אזורי המרכז השפלה וירושלים, ובכך בעצם האירוע כבר התחיל. ההנחיות חודדו, הכינוסים בוטלו וכל פעילות בכפוף למרחב מוגן.
שלל שמועות וקונספירציות שהתערפלו באינספור הודעות דו"צ, ריקים כולם מכל אינפורמציה - בוקה ומבולקה. מלבנון ועד איראן דרך סוריה עיראק ותימן ואפילו יו"ש, טונות פייק ניוז שהטביעו בערפול חושים מוחלט.
אמנם, כבר בשעות הערב קבלנו את התשובות. מתקפת סייבר צה"לית שפלשה לכלל המכשירים -לרבות אלו הכשרים, הנמצאים באזורי הסיכון. והחדירו בהודעה דחופה הוראת כניסה מיידית למרחב המוגן. הציפופים המוזרים, נאלמו אל צופרי האזעקות שלא פסקו לרגע. תחת מאות טילים בליסטים ששוגרו מאיראן, כנקמת דם על חיסול הצורר מלבנון. היירוטים שראינו והרגשנו כולנו, נשאבו גם הם אל רצף הניסים האגדי בתרחיש דמיוני ובלתי נתפס, בו באירוע בסדר גודל אפוקליפטי נהרגו שני אזרחים, פלסטינים...
איראן לא חזרה על טעויות העבר. ובמקום לשלוח נחילי כטב"מים, המתריעים עשר שעות מראש ומיורטים בקלות על ידי מטוסים. נשלחו הפעם טילים בליסטים בלבד.
ישראל, שהפכה אימת האזור, בפעילויות נועזות בכל מרחבי המזרח התיכון, מהשפלת חיזבאללה עד עפר, עד הפצצת כל נמלי תימן. תאלץ לעמוד שוב למבחן.
בלבנון ובאיראן, והחות'ים בתימן. תכלה שנה וקללותיה.
באירוע מכונן ובלתי יאומן. תחל שנה וברכותיה.
דמדומי חמה בביירות, ובבונקר המבוצר והאפלולי סיים נסראללה להאזין לנאום אויבו המושבע בנימין נתניהו, שנאם בעצרת הכללית של האו"ם בניו יורק.
עשרות המטוסים שמלאו את השמיים והגיחו בטיסות מדרום ומאזור הים, הטילו בתוך טווח זמן קצר במיוחד שאינו עולה על עשר שניות, כמות אסטרונומית של למעלה משמונים ושלוש טונות חומרי נפץ. ומנסראללה האיום נותרו חלקיקי המשקפיים בלבד. שלושים ושתיים שנות שלטון אימה (מאז שנת 1992 עם חיסול עבאס מוסאווי האפרורי מזכ"ל חיזבאללה דאז) שהתנדפו באבק ברגע אחד.
ככל הנראה בתקופה הקרובה תיערך הלוויה המונית לכלום שלא נותר מהצורר, יחד עם שאר המחוסלים באירוע. מפקד חזית הדרום עלי כרכי שאך השבוע (ב') שרד ניסיון התנקשות, כמו גם מפקד גזרת סוריה ולבנון בכוח קודס שהפך גם הוא להיסטוריה שחורה, ועוד.
עידן חדש החל. בכירים נוספים בחיזבאללה לא יחוסלו עוד. זאת כמובן בעקבות העובדה הפשוטה שלא נותרו בכירים בארגון שהושמד מבחינה תקשורתית, ארגונית ומורלית. תקשורת הארגון נוטרלה יחד עם המחזיקים אותה, צמרת הארגון חוסלה כולה עד אחרוני המפקדים. ובסוף המלחמה (במידה ואכן תפרוץ) לא נותר עוד את מי שיכה על חטא "אילו ידענו"...
ואמנם, אם עידן חדש הרי שגם האסטרטגיה חדשה. ועבור ארגון שהפך מחורר מבחינה מודיעינית, ופגיע אנושות מבחינה אנושית. האסטרטגיה הפשוטה והיחידה שיכולה להגן עוד על ראשיו היא לא למנות מחליפים. ולארגון שאין ראש, אי אפשר לקצוץ את הראש -
כמה פשוט.
תחת פיצוצים אדירים, חיסולים ממוקדים, והשמדת מחסני אמל"ח, נפתחה לה בגאון מנוסת – ארץ הארזים.
מאות אלפי גולים מפוחדים שנטשו את העבר בדרום, נמלטים כעת צפונה אל פקקי הענק בדרכי צידון. בכבישים שהפכו חד - סיטריים, בהם הדרך היחידה מובילה אל צפון, הרחק מן האש והמולת המלחמה.
ללא מים ללא מזון ואף ללא דלק, אך המנוסה נמשכת...
וכך גדשו הם בצפון ה'בטוח' את כלל בתי הספר שהוסבו בין לילה למקלט המונים.
ובתוך בוקה ומבולקה, מאות רבות של הרוגים ואלפי הפצועים, נפתחה לה מתקפת המנע האמיתית בכלל מרחבי לבנון. אלפי מטרות שהושמדו במכת הפתיחה, מהדרום עד הבקעה פיצוצים עד לשמיים, התקיפות לא נגמרות פוגעות הן אנושות ביכולותיו של חיזבאללה להתנהל כארגון. הפיקוד חוסל, האמל"ח הושמד, ונסראללה נותר לבדו...
ובעוד בלבנון סופרים מאות הרוגים ואלפי פצועים, בישראל המטווחת מצפון ועד שומרון חסדי שמיים ברורים. פגיעות בנפש, אין. בגוף וברכוש, כמעט ואין. ומתגלגלת לה שאלת השאלות -
לאן כל זה הולך?
נעצור רגע לעצמנו, נשים לב. האירוע ממוסגר. צה"ל (בינתיים) לא תוקף בדאחייה, וחיזבאללה (כביכול) מטווח רק בסיסים. המלחמה אמנם נראית קרובה מתמיד, אך העבר שהפתיע מתעתע ממש. הייתכן שממחר שוב חזל"ש ואין מלחמה?
ימים יגידו.
המשך 22.09.24
מלחמת לבנון האחרונה.
כוננות מלחמה הוכרזה ביחידת העילית 'רדואן' של חיזבאללה.
ציוד תקשורת חולק לאלפים.
רבבות טילים נפרסו כחיפוי אש.
חידוד נהלים בשרשרת הפיקוד.
רוח הלחימה בשיא, אפופה אוויר פסגות.
ריח הניצחון משכר, הכל נראה היה מבטיח.
אך כל זה התפוצץ להם בפרצוף.
אלפי הזימוניות שהתפוצצו והפכו את 'רדואן' לחיה פצועה, קטועת גפיים \ מתנים \ עיניים,
ללא אפשרות תקשורת רציפה והעברת מסרים ופקודות.
מאות משגרים ומחסני אמל"ח הושמדו.
צמרת הפיקוד הפכה לאבק בתת הקרקע של דרום ביירות.
רוח הלחימה אנושה, מדממת היא למוות איטי.
נסראללה נותר לבדו, בודד כמעט במערכה.
אמנם, אם למרות כל זאת, ואחרי הזימוניות שהתפוצצו בפעימה ראשונה (שלישי) ובפעימה שניה (רביעי), מאות מטרות שהושמדו בחמישי בלילה, אברהים עקיל (ראש אגף מבצעים, מ"מ מפקד כוח רדואן, מ"מ רמטכ"ל חיזבאללה ועוד) שחוסל יחד עם שאר צמרת הפיקוד בשישי בצהריים, אלפי קני שיגור נוספים שהושמדו במהלך השבת, פיקוד העורף שהכריז על מצב מיוחד בעורף מחיפה וצפונה, מטחי טילים עצומים ששוגרו במוצ"ש לכל אזור הגליל, העמק, הגולן והקריות, בכל זאת התעוררנו לבוקר שלא הוכרזה בו מלחמה עדיין, תמה אני מתי והאם תפרוץ לה המלחמה.