ועכשיו גם לזה יש מקום!
השלג לא ירד, אך הלב מחכה,
כמו פרח שלא נפתח, כמו רוח שלא עפה.
הציפייה לטוהר, לניקיון שאין,
לרגע של חסד, שמכסה את הכאב.
השלג לא יפול, אבל הלב מקווה,
כי בכל טיפה יש סוד, שבחפיה נגלה.
כפרת עוונות, כמו חלום שנדחה,
שממתין לרגע, שמורגש כמו חפץ עתיק, שיבוא.
על פני האדמה, שקט שמסתיר,
את כל מה שנפגע, את כל מה שקרה.
השלג לא ירד, אך הלב תמיד יודע,
כשהוא יחזור, כל הפשעים יכוסו במעטה לבן.
השלג לא ירד, אך הנשמה תמצא,
בין השורות הלבנות, את הדרך חזרה.
לכפר את העוונות, לנקות את הדרך,
ולהתעורר מחדש, ביום שיבוא, לשלום חדש.
