@אוהב שלג לא ישבע
אני שאלתי את ג'מני וזה מה שהוא ענה.
התופעה שזיהית בנהר הירדן, במיוחד בנקודות כמו שדה נחמיה וגשר הפקק, היא מרתקת ונובעת משילוב של גורמים הידרולוגיים ותפעוליים. מכיוון שהזרימה משתנה באופן עקבי גם בימים בהם אין משקעים, ניתן להסביר זאת באמצעות מספר מנגנונים מרכזיים:
1. ניצול מים לחקלאות (שאיבות)
זוהי הסיבה העיקרית לתנודות היומיות. לאורך הירדן ומקורותיו (הדן, הבניאס והחצבאני) קיימות מערכות שאיבה גדולות המשמשות להשקיית שדות ומטעים בעמק החולה ובסביבתו.
לוחות זמנים: השאיבה אינה רציפה לאורך כל היממה. לרוב, חקלאים שואבים יותר בשעות מסוימות (למשל בלילה או בשעות הבוקר המוקדמות כדי למנוע התאיידות, או בהתאם לתעריפי החשמל).
השפעה על המדיד: כאשר משאבות הקיבוצים והמושבים פועלות, מפלס המים בנהר יורד מעט, מה שמתבטא בירידה בספיקה שנמדדת בתחנות הניטור במורד הזרם.
2. ויסות מלאכותי וסכרים
מערכת המים באזור אצבע הגליל ועמק החולה מנוהלת באופן הדוק.
סכר כפר בלום: בנקודות מסוימות קיימים מתקני ויסות (כמו סכר כפר בלום או מתקני הטיה) השולטים על כמות המים המוזרמת לתעלות הירדן (המזרחית והמערבית).
איזון מפלסים: לעיתים פותחים או סוגרים מגופים כדי לשמור על מפלס מים קבוע בבריכות דגים או במאגרים, מה שיוצר "גלים" של זרימה המגיעים למדידים בפרק זמן קבוע בכל יום.
3. אפקט ההתאיידות (Evapotranspiration)
למרות שהשפעתו קטנה יותר מזו של השאיבות, יש לו תפקיד מצטבר:
בימי הקיץ החמים, צמחיית הנחלים הענפה לאורך הירדן והחולה צורכת כמויות גדולות של מים.
שיא הצריכה של הצמחים (והתאיידות ישירה מהנהר) מתרחש בשעות הצהריים, מה שיכול להוביל לירידה קלה בספיקה הנמדדת במורד הזרם בשעות אלו או זמן קצר לאחר מכן.
4. זמני השהיה (Lag Time)
חשוב לזכור שהשינוי שאתה רואה בשדה נחמיה יגיע לגשר הפקק רק כעבור מספר שעות (בהתאם למהירות הזרימה). לכן, דפוס השינוי עשוי להיראות דומה אך "מוסט" בזמן בין שתי הנקודות.
מה שברור שהוא ענה יותר לענין מצ'אט gpt/
נ.ב. העתקתי את השאלה שלך כלשונה.
