בקלוואות במקלט

[ביתר ירושמיים]

סלסלת הבקלוואות עודנה על השולחן, קצף השמפניות טרם התפוגג. וכשעוד בקושי מתחרז על לשוננו צמד המילים "פואד שוקר" – רמטכ"ל חיזבאללה, וכבר נדחק הוא הצידה. את מקומו הטרי ממלא כעת הצורר איסמעיל הנייה.

הדם האיראני רותח, האויב נשבע לתגובה, דגל הנקמה הונף בכיכר פלסטין בבירה.

עוצר יציאות בקרבי, מדינה בכוננות ספיגה, ובאחת מתגלגל לו הזיכרון הישראלי לאחור. ליל המתקפה האיראנית, ה 14.04.24.

כמוני בין כולם התגלגלתי לאחור, כשבאמצע הדרך ב 15.04 נתקלתי לי בפוסט שעלה כאן, "הרהורים בעקבות ליל הכטבמים". צופר האימים שהתריע, מפלח את מרחבי הטונדרה, מתגלגל לו באינסוף ישימון. אין מי ששומע, אין מי שמבין.

וכיום, כשברקע מהדהד לו איום איראני מפורש, ותגובת העבר ב'דרדלה' מביש, את מחיר הפחד חווים כעת אזרחי מדינת ישראל, ואת חשבון ההקפה משלמים בריבית.

בתקווה ותפילה, שנהיה הפעם חכמים יותר, הגיוניים יותר, וכך בעזרת ה' חזקים הרבה יותר. עם ישראל חי, נצח ישראל לא ינחם, וישמור על עמו לעד.