אפיק ים סוף אמר בדיווחי שטח מערכת סוכות תשפ"ז (ספטמבר-אוקטובר ):

כעת מטפטף כאן (מערב ירושלים)

כעת מטפטף כאן (מהפנים שלי)

איזה קטע- הש"ץ במנחה התבלבל ואמר "משיב הרוח ומוריד הגשם" (אמיתי !). כנראה בהשפעה ממזג האויר בחוץ...

גשם עד בלי די אמר במודלים - חול המועד סוכות:

שמ"ט עד שבת נראה חביב לדגים וכנראה מקומית מעל הסוכה של ז'ק

כבר קיבלנו מכת גשם קצרה לפני כשעה.

ביו"ט הראשון של סוכות קראנו בהפטרה (זכריה י"ד, ט"ז- י"ז): "וְהָיָה כָּל הַנּוֹתָר מִכָּל הַגּוֹיִם הַבָּאִים עַל יְרוּשָׁלִָים, וְעָלוּ מִדֵּי שָׁנָה בְשָׁנָה לְהִשְׁתַּחֲוֹת לְמֶלֶךְ ה' צְבָאוֹת וְלָחֹג אֶת חַג הַסֻּכּוֹת. וְהָיָה אֲשֶׁר לֹא יַעֲלֶה מֵאֵת מִשְׁפְּחוֹת הָאָרֶץ אֶל יְרוּשָׁלִַים לְהִשְׁתַּחֲוֹת לְמֶלֶךְ ה' צְבָאוֹת וְלֹא עֲלֵיהֶם יִהְיֶה הַגָּשֶׁם". ופירש רש"י (וכן שאר המפרשים), וז"ל: ולא עליהם יהיה הגשם- גשמים ממש להצמיח פירות ארצם. ומה ראה לגזור עליהם עצירת גשמים? לפי שמצוות החג על הגשמים הם- ארבעת מינים שבלולב וניסוך המים לרצות על המים, על שהחג זמן גשמי שנה הוא. ואלו המפקפקין בחג הסוכות לא עליהם יהיה הגשם, כך למדתי בתוספתא דסוכה, עכ"ל רש"י. (ומה שהביא רש"י ראיה מהתוספתא, שהנה בתוספתא סוכה פ"ג ה"ז מובא: א"ר עקיבא וכו' הבא ניסוך המים בחג כדי שיתברכו עליך גשמים, ואומר "וְהָיָה אֲשֶׁר לֹא יַעֲלֶה מֵאֵת מִשְׁפְּחוֹת הָאָרֶץ אֶל יְרוּשָׁלִַים לְהִשְׁתַּחֲוֹת לְמֶלֶךְ ה' צְבָאוֹת וְלֹא עֲלֵיהֶם יִהְיֶה הַגָּשֶׁם". מוכח מהתוספתא שאותו גשם שעליו דיבר הנביא זכריה הוא גשם ממש, ומכיון שבחג הסוכות נידונים על המים, לכן לעת"ל מי שלא יעלה לירושלים לחוג את חג הסוכות לא יזכה לירידת גשמים).

אז אנחנו כעת ממש בימים הגורליים שיקבעו מה יהיה בשנה הקרובה מבחינת הגשמים. וכפי שכבר הארכנו בפוסט אחר לפני כשנתיים, יש כמה דעות בענין זה של מתי הוא הזמן שבו נידונים על הגשמים: (א) דעת הברייתא בר"ה י"ז ע"ב שנידונים ונחתמים על הגשמים בראש השנה. (ב) דעת רבי ישמעאל היא שנידונים (וכן נחתמים) על הגשמים בחג הסוכות. (ודעת הבבלי היא שכן היא דעת המשנה). (ג) דעת רבי יהודה שבראש השנה נידונים על המים, וגזר הדין (חתימה) היא בחג הסוכות. (ודעת הירושלמי היא שכן היא דעת המשנה). [לחץ כאן למעבר לפוסט]. אז עלינו לדעת שהכל תלוי בנו ובעבודת הימים הללו שאנחנו נמצאים בעיצומם, ואם כי שבעוונותינו ניסוך המים בטל בגלל חורבן בית המקדש, אבל עדיין נטילת ארבעת המינים וכן מנהג ההושענות וזכר לשמחת בית השואבה שאנחנו נוהגים בהם קיימים, וכמובן התפילות על הגשמים שאנחנו מתפללים ונתפלל ובמיוחד ביום הושענא רבה.

שמא תאמרו- הרי אנחנו לקראת שנת סופר אל ניניו, וגם כל המודלים העונתיים מאוחדים בדעה שאנחנו לפני סתיו וחורף גשומים במיוחד, אז מדוע להתאמץ ולהילחץ כ"כ, וחוץ מזה- היום כאשר מתפילים מי ים לצורך שתיה והשקייה, וכידוע שמי ים יש לנו ללא הגבלה, א"כ ירידת הגשם היום היא יותר סוג של תחביב לחובבי מזג האויר בפורומים השונים שיש להם תחביב לספור מילימטרים, ופחות דבר קריטי למשק המים ולחקלאות שמצליחים ושיצליחו להתקיים גם בלעדיו. אז מי שחושב כך עליו לדעת שיש לו שיבוש ועיוות מחשבתי קשה מכמה בחינות, דבר ראשון- למרות שבדרך הטבע סופר אל ניניו אמור להשפיע עלינו בצורת ריבוי משקעים, ולמרות שהמודלים מאוחדים בדעה שזה באמת מה שעתיד לקרות, אנו כאנשים מאמינים יודעים שבסופו של דבר הכל יהיה כפי שיגזר מלמעלה, ואם חלילה לא יגזר לטובה, אז לא יעזרו סופר ומגה אל ניניו, וכבר היו דברים מעולם. דבר שני- מי שסבור שבמציאות של היום ירידת הגשם היא יותר סוג של עיסוק חביב למשוגעי מזג האויר ופחות דבר קריטי למשק המים ולחקלאות טעות ענקית בידו, והקיץ האחרון הוכיח לנו את זה בענק. אצות ים זעירות (ציאנובקטריה) התפשטו מהדלתא של הנילוס לים התיכון ומשם לחופי הארץ, כאן הן התרבו במהירות וגרמו לסתימת מערך הסינון של מפעלי התפלת המים, מה שהביא להשבתתם- מי באופן מלא ומי באופן חלקי, ובעקבות זה גם לשיבושים בהספקת המים לשתייה וחקלאות. פתאום גילינו שמפלס הכנרת הוא לא רק עיסוק חביב למהמרי פורום אקלימוס המשועממים, אלא דבר קריטי למשק המים, כי בגלל המחסור נאלצו לחזור לשאיבת מים מוגברת מהכנרת שנמצאת הרבה מתחת לקו האדום התחתון, דבר שהגביר עוד יותר את קצב הירידה. ופתאום ניזכרנו שוב במי התהום. וגם אסור לשכוח שבמצב הבטחוני המורכב שאנחנו נימצאים בו, וכן במציאות של סכנה ממתקפות סייבר, מערך ההתפלה נימצא תמיד ברמה של סיכון להיפגע חס ושלום, אם פגיעה פיזית ואם פגיעת סייבר, ואז מה? נצטרך לחזור להתבסס בעיקר על מקורות המים הישנים כגון הכנרת ומי התהום, אך בלי כמות מספיקה של גשם אלו לא יוכלו לספק את כל הנצרך. וגם מבחינת החקלאות, גם אם נוכל להבטיח שמים מותפלים יהיו זמינים לצורך השקייה בכל עת, עדיין אסור לשכוח את העלויות הכרוכות בכך וממילא ביוקר הנגרם בעיקבות זה. ולכן הנושא הזה של ירידת גשמים בכמות מרובה הוא קריטי גם היום.

(ובהקשר לזה ראוי להזכיר את מה שקראנו בהפטרת יו"ט הראשון של סוכות. "וְאִם מִשְׁפַּחַת מִצְרַיִם לֹא תַעֲלֶה וְלֹא בָאָה וְלֹא עֲלֵיהֶם תִּהְיֶה הַמַּגֵּפָה אֲשֶׁר יִגֹּף ה' אֶת הַגּוֹיִם אֲשֶׁר לֹא יַעֲלוּ לָחֹג אֶת חַג הַסֻּכּוֹת". ופירשו המפרשים- שהנה המצריים יכולים לומר- מה איכפת לנו אם לא ירדו לנו גשמים, והרי אנחנו לא תלויים בגשם כי אנחנו שותים ומשקים את השדות ע"י מי הנילוס שזמינים לנו תמיד, וא"כ גם אם לא נחוג את חג הסוכות ובגלל זה לא ירד לנו גשם לא איכפת לנו מזה, כי בין כך אנחנו לא תלויים בגשם. ואומר הנביא שאז ה' יביא עליהם מגפה במקום עצירת גשמים. ומהי אותה מגיפה- שתהיה גם להם בצורת ורעב בגלל שהנילוס לא יעלה בשביל להשקות את השדות. לא דומה להחריד למציאות של היום של אלה שמסתמכים על מי ההתפלה ? אז בן אדם- מה לך נרדם- קום קרא אל אלוקיך שיתן לנו גשם בשפע לברכה, ובמיוחד בימים הקדושים הללו שהם הזמן שבו אנו נידונים על המים).

דבר נוסף שצריך לזכור, שכמות מרובה של גשמים בסיכום העונה היא לא סוף פסוק, כי כידוע צריך שהגשם ירד לברכה ולא לקללה, לחיים ולא למוות, לשובע ולא לרזון. ולכן גם אם נניח שבגלל תופעת סופר אל ניניו כבר מעכשיו מובטח לנו חורף עם כמויות גשם של 150% ויותר מהממוצע, עדיין צריך המון תפילות שהגשם ירד בתפזורת ובתיזמון ובמקומות הראויים כפי שצריך. זוכרים את שנת הבצורת הקשה לפני שנתיים? אז היו מקומות שלשם שינוי כן הגיעו לממוצע העונתי ואף יותר כגון איזור זכרון יעקב. אבל איך הם הגיעו לזה ? בכמה אירועים בודדים של גשם מטורף, כאשר במקרה אחד ירדו יותר מ- 200 מ"מ גשם בפרק זמן של כשעתיים, ועוד כמה אירועים של עשרות מ"מ בכל אחד. אם מסכמים את פרק הזמן שבו ירדה כמעט כל הכמות לאורך העונה, אז מדובר במשהו שלא מגיע ליממה (פחות מ- 24 שעות במצטבר). אז מצד אחד קיבלנו את כמות הגשם השנתית ואף יותר, אך במציאות? כל הגשם הזה היה רק נזק אחד גדול בגלל העוצמות המטורפות שלו שירדו בתוך פרקי זמן קצרים יחסית. אז צריך המון תפילות שהשנה הגשומה שאנחנו מאמינים שאנחנו עומדים בפתחה תהיה לברכה ולא לקללה חלילה. [[לחץ כאן למעבר לפוסט בנושא "האם הברכה בירידת הגשמים תלויה בכמות הגשם שתרד"].]

ואל נשכח- שחלק מקיום מצות ארבעת המינים הם גם הנענועים. וכידוע שנטילת ארבעת המינים עניינה הוא לרצות על הגשמים שירדו, וענין הנענועים הוא לעצור רוחות רעות וטללים רעים. וזה בא לומר- שגם אם בזכות קיום מצוות נטילת ארבעת המינים נזכה לירידת גשמים, עדיין אנחנו צריכים שזה יהיה בחסד וברחמים, ללא רוחות רעות וללא טללים רעים, דהיינו ללא נזקים נילווים, אלא גשמי ברכה ונדבה לחיים ושלום כשנים הטובות לברכה.

גמר חתימת גשמים טובה !

אפיק ים סוף אמר בסוכות מול אתגרי מזג האוויר- שם האתגר- רוח (א')- תוכן תורני:

ז'ק אמר בסוכות מול אתגרי מזג האוויר- שם האתגר- רוח (א')- תוכן תורני:

מאור גליל העליון אמר בסוכות מול אתגרי מזג האוויר- שם האתגר- רוח (א')- תוכן תורני:
(האתגרים: גשם, רוח ב', שלג, שרב וקור).

שלג ?

אכן. ולא רק במקומות אחרים בעולם שבהם מצויה ירידת שלגים בסוכות, אלא אפילו כאן בארץ בחרמון באופן תיאורטי תתכן ירידת שלג בסוכות. (אומנם נדיר- אבל בעבר היו מספר מיקרים של שלג מוקדם בחרמון כבר בחודש אוקטובר, כשהתאריך המוקדם ביותר הוא 8 באוקטובר 1979, שזה היה בי''ז בתשרי- ב' דחוה''מ סוכות. בשנה הבאה שנת תשפ''ח, חג הסוכות יחול בין התאריכים 16- 22 באוקטובר, כך שאין זה מן הנמנע שיכול להיות אירוע שלג מוקדם בחרמון, אומנם נדיר, אבל לא מופקע. ואז אם הדבר יקרה, מה יעשו החיילים במוצבי החרמון עם ישיבת הסוכה? על כך בפוסט נפרד בעז''ה).

מאור גליל העליון אמר בסוכות מול אתגרי מזג האוויר- שם האתגר- רוח (א')- תוכן תורני:

הנוסח לא מדוקדק כלל, דאף שישראל קדושים הם ונהגו להיזהר ב'מעמיד' הוא אינו מעיקר הדין דמעיקר הדין קי"ל כרבנן דר' יהודה שהסומך סוכתו בדבר המקבל טומאה, כשירה, ואלם במשנ"ב כ' שלכתחילה ראוי להחמיר ב'מעמיד' דיש כמה פוסקים שכן החמירו בזה (ודעת החזו"א כידוע להחמיר גם ב'מעמיד דמעמיד' דאין הבדל בינם,) והדברים פשוטים וק"ל

יישר כח על הדברים, ולמרות שאנחנו בימי חוה''מ, לא יכולתי להימנע מלהגיה את דברי שזה ממש בבחינת ''דבר האבד'' שמא יש מי שיבין שבאמת מדובר בדבר האסור מעיקר הדין (אומנם יש כזאת שיטה, אבל אנחנו לא סוברים כמותה), ובאמת אין הדבר כן. ולכן הגהתי ושיניתי את הנוסח במקום ''אסור'' ל''נהגו להימנע''. מה לעשות- הדברים נכתבו בימים המאוד לחוצים שבין יוה''כ לסוכות בגלל הרצון להספיק להעלותם לפני סוכות שאולי למישהו יהיה תועלת בזה, ולכן הניסוח לא היה מדויק. יש לי עוד כמה פוסטים בנושא סוכות מול אתגרי מזג האוויר שלא הספקתי להעלות בגלל לחץ הזמן, ואני מסתפק אם להעלותם כעת בחוה''מ כי לחלקם עדיין יכולה להיות תועלת לצורך המועד, ולאחר סוכות זה כבר יהיה בבחינת ''אתרוגים לאחר סוכות'' (האתגרים: גשם, רוח ב', שלג, שרב וקור).

גשם עד בלי די אמר בסוכות מול אתגרי מזג האוויר- שם האתגר- רוח (א')- תוכן תורני:

שאומרים שגשם לא טוב בסוכות הכוונה לדבר הזה?

איך הגשם נכנס לפוסט על הרוח?! לגשם יגיע פוסט נפרד.

אז מה עושים בכדי להבטיח שהסוכה תהיה כשרה? מחזקים וקושרים את הסכך. אבל איך?

וכאן הפיתרון יכול לבוא בכמה דרכים. או שנדאג לקשור את הסכך, כך שהוא לא יוכל לעוף ברוח המצויה באותו מקום. או שנניח משהו כבד על הסכך שימנע ממנו מלעוף. אך כאן יש תנאי- שהדבר שבו אנחנו קושרים את הסכך או מניחים ע"ג הסכך יהיה דבר שאינו מקבל טומאה ושכשר לסכך בו. אבל אם קשירת הסכך נעשתה ע"י דבר שאינו כשר לסכך בו, או שהנחנו ע"ג הסכך דבר כבד שאינו כשר לסכך בו, אז באופן שהסכך לא היה ראוי לעמוד ברוח מצויה מבלי אותה קשירה או הנחת הדבר ע"ג הסכך, ה"ז נחשב כמי שמעמיד בדבר המקבל טומאה או שאינו כשר לסכך בו והמנהג הוא להחמיר שלא להשתמש בו כמבואר במשנ''ב ועוד ספרים. ולגבי אזיקונים או חוטי ניילון- כתב בספר חוט שני (סוכות עמ' ר"י) שאין לקשור בחוטי ניילון או אזיקונים, וכן אין להניח אבן ע"ג הסכך, כיון שכל אלו הם ממין שאין מסכסכים בו. אך בשו"ת שבט הלוי (ח"ט סימן קל"ז, ח"י סימן צ"ה) כתב להתיר להניח אבן ע"ג הסכך שלא יעוף ברוח. והטעם- שמכיון שכל הענין שלא להעמיד את הסכך בדבר שאינו כשר לסיכוך הוא בגלל החשש שמא יבואו לטעות ולחשוב שמותר אף לסכך בו, א"כ באבן אין את החשש הזה. (ולפי"ז יש לדון שמא אף באזיקונים יתכן שיש מקום להתיר להעמיד בהם אע"פ שהם דבר שאין מסככים בו, כי מסתמא הדבר ידוע לכולם שאין מסככים בדברים העשויים מפלסטיק, וצ"ע).

אך כל מה שנהגו שלא להעמיד את הסכך בדבר שאינו כשר לסיכוך, כ"ז מדובר רק באופן שהסכך אינו ראוי לעמוד ברוח המצויה באותו מקום, ובלי אותה קשירה או הנחה הסכך לא יעמוד ברוח מצויה, שאז חייבים ע"פ דין לקושרו, ובלא הקשירה הסוכה פסולה, ונמצא שהסכך עומד ע"י דבר שאינו כשר לסיכוך והמנהג הוא להימנע מזה. אבל אם הסכך יכול לעמוד ברוח המצויה באותו מקום, והקשירה או ההנחה ע"ג הסכך נעשית רק ע"מ לתת לו חיזוק או יציבות כדי שיוכל לעמוד גם ברוחות חזקות יותר, הדבר מותר לכתחילה. (חזו"א או"ח סימן קמ"ג ס"ק ב', שו"ת אור לציון ח"ד פכ"ד, שו"ת בצל החכמה ח"ה סימן מ"ד ובעוד ספרים). וכן אם הסכך יכול לעמוד ברוח מצויה בגלל שהוא ניקשר בדבר הכשר לסכך בו או בגלל שהניחו עליו דבר שכשר לסכך בו, ואנחנו רוצים לתוספת חיזוק ויציבות לקשור גם בדברים שאינם כשרים לסיכוך (כגון אזיקונים כפי שמצוי היום), הדבר מותר לכתחילה. אך דעת הגר"נ קרליץ זצוק"ל שזה בתנאי שנתינת הדבר המעמיד הכשר קדמה לנתינת הדבר המעמיד הפסול. אבל אין לקשור באזיקונים ורק אח"כ לקשור בדברים הכשרים לסיכוך. אך בשם הגר"ש וואזנר זצוק"ל כתבו שאף באופן שהוא מניח או קושר את הדבר הכשר לסיכוך לאחר הדבר הפסול לסיכוך הדבר מותר לכתחילה. (קובץ מבית לוי ח"ד עמ' כ"ג).

אך יש לציין שמרן הגאון רבי ישראל יעקב פישר זצוק"ל (שו"ת 'אבן ישראל' ח', מ"ד) כתב כי "יש להעיר בענין המחצלת, דיש אנשים שקושרים המחצלת לסוכה בכדי שלא תיפול על ידי הרוח, ויש לחוש למה שכתב המג"א (תרכ"ז, ב') בשם האגודה בשם התוספות שהסכך צריך להיות דבר המטלטל ולא קבוע, וכ"ה בתוספות בסוכה (ב' ע"א ד"ה כי עביד) דתמהו והלא יכול לקבוע הנסרים במסמרים שלא ירדו גשמים בסוכה. ותירצו דנהי שלא חיישינן בדפנות אי עביד להו קבע, מכל מקום בסככה שעיקר הסוכה על שם הסכך לא מתכשרא עד דעביד לה עראי". והיינו שכפי המבואר בתוספות בתוס', אסור לחבר את הסכך במסמרים משום שאז הוא כדירת קבע, ולפי"ז אסור לחבר את הסכך בכל אופן שהוא. והגרי"י פישר מסיק כי אכן "לדינא צריך לחוש לדעת התוספות והאגודה ולא לקשור את המחצלת להדפנות, דבעינן שהסכך יוכל ליטלטל. ושמעתי עצה לזה שקושרין קורה בצידי המחצלת ומורידין הקורה לצד הדפנות של הסוכה וזה מכביד על המחצלת שלא תיפול על ידי הרוח, ונכון". וכן הביאו בספר אשרי האיש (פכ"ה אות ל') בשם הגרי"ש אלישיב זצוק"ל, ולכן אין לקשור בצורה מהודקת אלא ברפיון באופן שהסכך יוכל להתנענע מעט ע"י הרוח או בקשר עניבה.

אך כאמור מנהג העולם הוא לחזק את הסכך באופנים שכתבנו לעיל, וכ"ה דעת רוב הפוסקים, יש לציין כי דעה זו של הגרי"י פישר והגרי"ש אלישיב, היא דעה יחידאה בין פוסקי דורנו. ובספר פסקי תשובות (סימן תרכ"ט אות י"א) כתב שיש חילוק בין קובע את הסכך במסמרים לבין קושרו בחוטים ובמעמיד שאינו מקבל טומאה - שזה דבר קל ואין הדרך לעשות כן בדירת קבע, ועל כן אינו שייך לגזירת תקרה.

ומה שכתבנו שראוי להחמיר שלא להעמיד הסכך ע"י דבר שאינו כשר לסכך בו- כל זה הוא לכתחילה. אבל בדיעבד- מי שאכל בסוכה שהסכך שלה עומד ע"י דבר שאינו כשר לסיכוך, דעת החזו"א שאינו צריך לחזור ולאכול בסוכה אחרת (אורחות רבינו ח"ב עמ' רי"ח), ולדעת הגר"נ קרליץ זצוק"ל מי שהולך לבית חמיו, והסכך שם עומד ע"י דבר הפסול לסיכוך, מותר לו לאכול שם. וגם נראה פשוט- שמכיון שמעיקר הדין אין הסוכה נפסלת באופן שמעמיד הסכך בדבר הפסול לסכך בו (ומדברי השו''ע סימן תר''ל משמע שזה אף מותר לכתחילה, לכן באופן שיש לחשוש שמא הסכך לא יעמוד ברוח מצויה שאז הסוכה תהיה פסולה מעיקר הדין, בודאי שיש להעדיף להעמיד הסכך אפילו בדברים הפסולים לסיכוך שזה חומרא בעלמא להימנע ואינו פוזל מעיקר הדין, מאשר לא לקשור את הסכך ולהיכנס לחשש של פסול גמור.

מה הגדר של "רוח מצויה" ?

כפי שנתבאר בגמ', התנאי לכשרות הסוכה היא יכולת העמידה שלה ברוח שהיא מצויה (רגילה) ביבשה, ובלא זה לכו"ע הסוכה פסולה. אבל כאן נשאלת השאלה- איך אנחנו קובעים מהי "הרוח המצויה" ביבשה? הרי לא בכל המקומות ביבשה משטר הרוחות זהה. כאן בבני- ברק ה"רוח מצויה" היא רוח מתונה בדרך כלל, בעוד שבאיזורי פנים הארץ ועמקי הצפון נושבות מידי יום בשעות אחה"צ רוחות ערות עד עזות. וכן באיזורי ההרים נושבות רוחות ערות באופן רגיל. (לדוגמא- בני שיחי' מתגורר בשכונת נווה יעקב בקומה גבוהה, והרוחות שם הם ממש חזקות, במיוחד בשעות הערב והלילה. הנחת הסכך ע"ג הסוכה דורש תכנון ותזמון מתי הרוח תהיה פחות חזקה ואפשר יהיה להניח את הסכך מבלי שהוא יעוף תוך כדי נסיון ההנחה והקשירה. הרוחות שנושבות שם דרך קבע דבר יום ביומו הם רוחות שכאן בבני- ברק חווים בעיקר בחורף).

וגם- סוכות כידוע יוצא פעמים רבות בעונת המעבר, כך שמצוי פעמים רבות שבתקופה זאת ינשבו רוחות חזקות יותר מהרגיל. כיצד אנחנו קובעים מהי הרוח המצויה? האם ע"פ משטר הרוחות הרגיל בחודשי הקיץ, או שמא אנו צריכים להתחשב באיזה שלב של העונה אנחנו נימצאים, והרוח המצויה תיקבע ע"פ הרגיל והמצוי באותה תקופה של השנה ?

בספר חוט שני (הגר"נ קרליץ זצוק"ל, סוכות פ"ד ס"ק א') כתב שאפשר שהולכים אחר אותה עונה. בקומות הגבוהות, או שמא לפי המקום המישורי שבאותו מקום, ונשאר בצ"ע. אך בשם הגרי"ש אלישיב (סוכה כהלכתה הוספות ותיקונים לעמ' 54) כתבו שסוכה העומדת על גבי גג ואינה יכולה לעמוד ברוח המצויה שם בגג, אע"פ שהיא יכולה לעמוד ברוח המצויה בקרקע בכ"ז הרי היא פסולה. וכן בספר נטעי גבריאל (חג הסוכות פ"ו סעיף ט' והערה י"ב) הביא בשם הגרש"ז אויערבך זצוק"ל שסוכה העומדת ע״ג דבר שהרוח המצויה בו יותר חזקה מהרוח ע״ג קרקע, צריך שהסוכה תוכל לעמוד ברוח המצויה שם, שמשערים כל מקום לפי הרוח המצויה בו.

נמצא לפי"ז שסוכה הנבנית בירושלים לדוגמא צריכה להיות חזקה בהרבה מאשר סוכה הנבנית בבני- ברק, ויתכן שסוכה שהיא למהדרין מן המהדרין בבני- ברק תחשב כסוכה פסולה בירושלים.

התנאי לכשרות הסוכה- היכולת לעמוד ברוח מצויה

המשנה בסוכה (כ"ב ע"ב) אומרת: העושה סוכתו בראש העגלה או בראש הספינה כשרה. ובגמ' שם (כ"ג ע"א) מביאה הגמ' שנחלקו בזה בברייתא ר"ע ור"ג, שר"ע מכשיר סוכה ע"ג העגלה או הספינה, ואילו ר"ג פוסל. ומספרת הברייתא: מעשה בר"ג ור"ע שהיו באים בספינה, ועשה ר"ע סוכה בראש הספינה. למחרת נשבה הרוח ועקרה את הסוכה, אמר לו ר"ג: "עקיבא, היכן סוכתך?".

ומפרש שם אביי, שבאופן שהסוכה אינה יכולה לעמוד ברוח מצויה (רגילה) ביבשה היא בודאי פסולה לכו"ע. והטעם- מכיון שאינה חשובה אפילו כדירה עראית. (רש"י). או משום שאם המחיצות לא יכולות לעמוד ברוח מצויה, אז הן לא חשובות כמחיצות, וסוכה ללא מחיצות פסולה. (חידושי רבי אברהם מן ההר). [והנפק"מ בין הטעם של רש"י לטעם של רבי אברהם מן ההר תהיה במקום שהמחיצות יכולות לעמוד ברוח מצויה, אך הסכך אינו יכול לעמוד, שבאופן זה החסרון הוא רק מצד שאינה חשובה אפילו כדירה עראית, כי דירה ללא גג אינה חשובה דירה, אבל מצד המחיצות אין חסרון, ואכמ"ל].

ובאופן שהסוכה יכולה לעמוד ברוח שאינה מצויה ביבשה (שהיא מקבילה לרוח מצויה בים), אז בודאי שהסוכה כשירה לכו"ע, אע"פ שהיא לא יכולה לעמוד ברוח שאינה מצויה בים (שהיא חזקה יותר מאשר ביבשה).

והמחלוקת של ר"ג ור"ע היא באופן שהסוכה יכולה לעמוד ברוח מצויה ביבשה, אך אינה יכולה לעמוד ברוח מצויה בים (שהיא כמו רוח שאינה מצויה ביבשה), שר"ג פוסל מכיון שהוא סובר שסוכה צריכה להיות "דירת קבע", ולכן רק אם היא עומדת ברוח מצויה בים (שהיא כמו רוח שאינה מצויה ביבשה) אז היא נחשבת ל"דירת קבע" וכשרה. אבל ר"ע סובר שסוכה צריכה להיות "דירת עראי", ולכן מספיק מה שהיא עומדת ברוח מצויה ביבשה. ולהלכה אנו פוסקים כר"ע, ולכן מספיק מה שהסוכה יכולה לעמוד ברוח מצויה ביבשה, אע"פ שהיא אינה יכולה לעמוד ברוח מצויה בים שהיא בדרגה של רוח שאינה מצויה ביבשה.