ישיבת בין הזמנים- שו''ת בנושא ברכת האילנות (תוכן תורני והומוריסטי)
-
ז'ק חיביים בברכה דהרי מברכינן גם על הבריות הטובות ודו”ק
-
שאלה ג'
עמיחי מתגורר באחד מישובי עוטף עזה. הישוב בו מתגורר עמיחי מוקף שדות אין סופיים בהם מגדלים סוגי ירקות רבים. למרבה הפלא, בישובו של עמיחי כל העצים הפורחים הם עצי סרק, ומיקצת עצי הפרי שכן גודלים פה ושם אינם פורחים בחודש ניסן. אבל בשדות שמסביב לישוב יש הרבה פריחה של צמחי ירקות. עמיחי רוצה לזכות לברך את ברכת האילנות, אך כאמור אין בסביבתו אילנות שאפשר לברך עליהם, ולכן הוא מעוניין לברך על הפריחה של צמחי ירקות מסויימים שפורחים בימים אלה. הרב אמר לו שהברכה כשמה כן היא- "ברכת האילנות", וירקות אינם אילנות. עמיחי אינו מבין מדוע א"א לברך על פריחת צמחי הירקות, והרי הירקות אינם דומים לעצי סרק שאין מברכים על הפריחה שלהם, כי מהפריחה של עצי סרק לא עתיד לצאת פרי הראוי לאכילה, אבל מהפריחה של צמחי הירקות הרי עתידים לצאת פירות, וא"כ מדוע לא לברך עליהם ?
-
שאלה ד'
הרשל זלמנובי'ץ אינו נחשב ל"מבין" גדול בבוטניקה (תורת הצומח). הוא יכול לראות עץ עם פריחה בצבע לבן-ורוד ולהחליט שזאת פריחה של שקדיה, וזאת למרות שאותו עץ אינו אפילו קרוב משפחה רחוק של השקדיה, ואדרבה- אותו עץ הוא אילן סרק שאינו עושה פירות.
בר"ח ניסן החליט הרשל להכין את עצמו לקראת ברכת האילנות, ולצורך זה עשה חיפוש בגוגל על "ברכת האילנות", חיפוש שהוביל אותו לפוסט בפורום אקלימוס העוסק בברכת האילנות, שם הוא רואה שיש ענין לברך מחוץ לעיר במקום שיש ריבוי אילנות ועשבים. מכיון שהרשל הוא תושב בני- ברק, הוא מחליט לצאת לפארק הירקון/ גני יהושע ולברך שם, כי אין כמו פארק הירקון מתאים לברכת האילנות, גם מחוץ לעיר וגם יש שם ריבוי אילנות ועשבים. וכך מוצא הרשל את עצמו בלב פארק הירקון עומד מול עצים עם פריחה מרהיבה ומברך בכוונה ובהתלהבות את ברכת האילנות.
אחד מתושבי ת"א שיצא לריצת בוקר בפארק עם ארבעת כלביו האהובים הסתכל על "הדוס" מבני- ברק שעומד ומתנדנד למול העצים. הוא פנה אליו בנימוס ושאל אותו האם במקרה הוא מחפש בית כנסת בשביל להתפלל. הרשל שסיים בדיוק את הברכה השיב לו בנימוס שהוא כבר התפלל שחרית ומוסף של ר"ח, ומה שהוא עשה זה לברך את "ברכת האילנות". לנוכח פניו התמהים של בעל הכלבים, עמד הרשל והסביר לבעל הכלבים את מהותה של הברכה ותנאיה. לשמע דברי הרשל פרץ בעל הכלבים בצחוק רועם, "צריך לברך על פריחה של עצי פרי ? העצים האלה לא יוציאו פרי גם אם טראמפ יאיים עליהם בפתיחת שערי הגיהנום". הדבר יצא מפי בעל הכלבים ופני הרשל חפו.
וכאן שואל הרשל את חכמי פורום אקלימוס, מה אני עושה עכשיו ?
-
שאלה ה'
הרה"ג רבי אלחנן שניימן שליט"א הוא ת"ח עצום ומתמיד מעין כמוהו. בשונה מהיהודי המבוגר מהשאלות הקודמות שאוהב לשוח בשדה, הגאון רבי אלחנן אינו זז כמעט מבית המדרש כי אם לצורך שינת לילה קצרה בביתו. כך זה בתוך הזמן וכך זה בבין הזמנים- הכל רצף אחד של לימוד.
והנה הגיע חודש ניסן, ולבית המדרש שבו קבע הגאון רבי אלחנן את מקום מושבו ותלמודו נכנס אותו יהודי מבוגר שבא ללמוד במקום במסגרת "ישיבת וכולל בין הזמנים". אותו יהודי מבוגר ניגש לגאון רבי אלחנן כדי לשאול אותו כמה שאלות שהוא ראה קודם לכן בפוסט בפורום אקלימוס בענין ברכת האילנות. תוך כדי שמיעת הדברים הביע הגאון רבי אלחנן את תמיהתו כיצד יש ליהודי מבוגר זמן מיותר ללכת ולטייל בפרדסים בשביל לברך ברכת האילנות ולצלם את הפריחה, וכיצד קורה שיהודי בשם הרשל מגיע לפארק הירקון בשביל לברך, ומסיים הגאון רבי אלחנן: "אני לא מטריח את עצמי ללכת לברך את ברכת האילנות, זה גובל אצלי בביטול תורה".
האם צדקו דברי הגאון רבי אלחנן ?
-
ז'ק השאלה היא האם צריך לחפש עצי פרי ולברך או שאם נזדמן לו בימי ניסן מברך
-
שאלה ו'
לאחר תפילת מוסף של ר"ח ניסן יצא ר' משה קלמנובי'ץ מבית הכנסת לכיוון חצר שבה צומחים אילנות פרי מלבלבים לצורך אמירת "ברכת האילנות". ר' משה נעמד על המדרכה הסמוכה לחצר ובירך בקול רם "ברוך אתה ה' וכו' וברא בו בריות טובות ואילנות טובים". בדיוק באותו הזמן עברה במקום הגברת המפורסמת מרת מירב מיכאלי (אשר יסדה כידוע את השפה המכונה "מיכאלית" שבה נאמרים הדברים בלשון נקבה). כשהגברת מירב שומעת אותו אומר בברכה "אילנות טובים" מזדעקת הגברת וממהרת לתקן אותו "אומרים אילנות טובות ולא אילנות טובים". ר' משה שומע את דבריה ועונה לה על אותו משקל "את מדברת דברים משונות".
ובדיוק מגיע למקום הגאון רבי אלחנן שניימן שליט"א שהחליט לבוא בכל זאת ולברך את ברכת האילנות. הוא שומע את דברי ר' משה, ולמרבה הפלא הוא מצדיק את דברי הגברת מירב. "צריך לומר אילנות טובות ולא אילנות טובים". ר' משה תמה "והרי אילן זה לשון זכר, וא"כ היה צריך לומר אילנות טובים".
מדוע באמת אומרים "אילנות טובות" בלשון נקבה ולא "אילנות טובים" בלשון זכר ?
-
עד כאן להערב. שאלות נוספות וכן תשובות על השאלות הקודמות בעז"ה מחר.
-
ז'ק משום מה נהוג אצלנו לומר בריות טובות ואילנות טובים
-
פינקי אמר בישיבת בין הזמנים- שו''ת בנושא ברכת האילנות (תוכן תורני והומוריסטי):
ז'ק משום מה נהוג אצלנו לומר בריות טובות ואילנות טובים
אז אתה הוא ר' משה קלמנובי'ץ ? (התייחסות להערתך בעז''ה מחר בל''נ).
-
ז'ק חחח
הכי רחוק שאני יכול להיות זה בני ברקי
-
שאלה ז'
שמחה קופרשטיין עומד לחגוג את בר המצוה שלו בחוה"מ פסח. בר מצוה בחוה"מ פסח היא כאב ראש לא קטן, ובמיוחד במשפחה כמו של שמחה קופרשטיין שם האבא הוא ממשפחה ליטאית שאוכלים געברוקט (שרויה) ואוכלים מצות מכונה, ואילו האם היא ממשפחה חסידית שלא אוכלים שרויה ואוכלים רק מצות יד. לך תסתדר עם כולם.
בר"ח ניסן עלו הוריו של שמחה למעונו של הגאון רבי אלחנן שניימן שליט"א (שהיה מסדר הקידושין שלהם) בכדי להזמין אותו לבר מצוה של בנם שתיערך בעז"ה בחוה"מ פסח, וכן בכדי להתייעץ איתו כיצד לסדר את הכל על הצד הטוב והכשר ביותר לשביעות רצונם של כל הצדדים. תוך כדי הדברים שאל אותם הגאון רבי אלחנן האם בנם שמחה כבר בירך את "ברכת האילנות", והם ענו לו שעדיין לא, ואז אמר להם הגאון רבי אלחנן שאולי כדאי שימתין עד לחוה"מ אז יחשב כבר לגדול ויהיה מחוייב בברכה מעיקר הדין.
מה הדין ? האם יש ענין להמתין, או שמא שיברך מיד בתחילת ניסן ?
-
שאלה ח'
ג'וג'ו אלמקייס הוא בעליו של מגרש המכוניות "בוטיק האוטו" ומחותנם של משפחת קופרשטיין מהשאלה הקודמת. במסגרת עבודתו במגרש הוא שוהה בו מצאת החמה ועד לשקיעתה. מאז שבא בקשרי חיתון עם משפחת קופרשטיין התחיל ג'וג'ו להתקרב לדת, ובהגיע חודש ניסן לאחר ששמע על חשיבות ברכת האילנות ביקש ג'וג'ו לזכות גם כן לברך את הברכה החשובה. אך דא עקא- שג'וג'ו נאלץ לשהות בכל שעות היממה במגרש, כך שהזמן היחידי הפנוי שיש לו זה בשעות הלילה או בשבת קודש. ג'וג'ו רוצה לברך את ברכת האילנות או בלילה או בשבת. מה הדין ?
-
תשובה לשאלה א'
ראשית- יש לדון אם ברכת האילנות היא חובה או משהו שקרוב לחובה, או שמא רשות בעלמא ואין חובה לעשות השתדלות מיוחדת בשביל לברך את הברכה, ועל כך נעמוד בעז"ה בתשובות הבאות. אבל גם אם נאמר שהברכה היא רשות ואין ענין לחזר אחר אילנות בשביל לברך עליהם, מ"מ זה מוסכם שאם אדם הזדמן למקום שיש שם אילנות פורחים אז הוא צריך לברך. וכאן יש מקום לדון בסיפור שלנו, במידה שאלקנה ומאיר הזדמנו למקום שיש בו אילנות מלבלבים שאז באופן רגיל הדין הוא שצריך לברך, מה הדין לגבי שניהם שאינם נהנים כלל ממראה האילנות המלבלבים, ואדרבה- הליבלוב אף גורם סבל קשה לאחד מהם.
והתשובה: אם היינו דנים את ברכת האילנות כברכת הנהנין, אז היה מקום לומר שאלקנה ומאיר שאינם נהנים ואפילו סובלים מן הפריחה היו פטורים מלברך על הפריחה של האילנות. אבל בפשטות ברכת האילנות היא ברכת השבח, וזה בודאי שבח לעולם שהאילנות מלבלבים ועתידים להוציא פירות מאותו לבלוב. וביותר- שהרי גם אלקנה ומאיר, אף שאינם נהנים כלל ממראה הפרחים ואף סובלים מהם, מ"מ מהגידולים היוצאים מן הפרחים הם בודאי נהנים, ועיקר הברכה על הפרחים הוא בגלל תכליתם שעומדים להוציא פירות (ולכן אין מברכים על פרחים של אילנות סרק), וממילא אף ביחס אליהם יש שבח במה שהאילנות מלבלבים.
ואפילו אם היו מאיר ואלקנה מפתחים אלרגיה גם לפירות, ונמצא שאינם נהנים לא מהפריחה ולא ממה שיוצא ממנה, מ"מ לא היה בזה בכדי לפטור אותם מהברכה, שהרי קיי"ל שמי שיציאותיו (ההתפנות לנקביו) עלולים לסכן אותו, בכ"ז מברך את ברכת "אשר יצר", משום שהברכה היא שבח על עצם הבריאה שהיא להנאת האדם, ורק אדם זה גופו מקולקל, וא"כ אין זה סיבה שלא לשבח את הבורא יתברך על כך. וה"ה לעניינינו- גם אם אין הם נהנים כלל, לא ממראה האילנות המלבלבים ואף לא מהפירות היוצאים מלבלוב האילנות, מ"מ עדיין יש לשבח לבורא יתברך על מה שברא את האילנות ופירותיהם להנאת האדם.
-
תשובה לשאלה ב'
מצאנו בפוסקי דורינו נידון האם סומא יכול לברך את ברכת האילנות על סמך הידיעה על כך שהאילנות מלבלבים, או שמא צריך דוקא ראייה ברורה ממש בשביל לברך. הנה בשו"ת שבט הלוי (ח"ו סי' נ"ג אות ד') כתב להסתפק במי שלא ראה כלל פרחי האילנות, ורק סיפרו לו שהאילנות מלבלבים, ועל סמך שמיעה וידיעה זו נתן שבח והודאה בברכה, שיתכן שלא צריך לחזור ולברך שוב כשיראה אח"כ את האילנות, שאין זה ברור שמש"כ בשו"ע לשון "וראה" הוא תנאי לעכב. ובחזון עובדיה (פסח, עמ' כ"ח) הביא דעת הסוברים (מהרש"ל) שסומא מברך ברכת הלבנה, שאע"פ שאמרו לשון "ראייה" לאו דוקא הוא, וא"כ יתכן שה"ה לענין ברכת האילנות.
והנה זה פשוט שאם באמת אפשר לברך על סמך שמיעה וידיעה בלבד, ק"ו בן בנו של ק"ו שאפשר יהיה לברך על ידיעה ברורה ומוחשית שבאה ע"י תמונה או הסרטה. אך גם אם נאמר שמש"כ השו"ע לשון "וראה" הוא בדוקא, ולא מספיקה ידיעה ושמיעה אלא צריך גם ראייה ממש, מ"מ עדיין יש מקום להסתפק שמא תמונות או הסרטות הבאות להראות את האילנות המלבלבים גם הם בכלל מש"כ השו"ע "וראה אילנות מלבלבין", ואדרבה- לפעמים יש בכח התמונה להמחיש בצורה החזקה ביותר את ה"אילנות מלבלבין" אף יותר מראייה בעלמא, וא"כ יש מקום אמיתי להסתפק שמא אף לכתחילה אפשר יהיה לברך על תמונה או הסרטה של אילנות מלבלבין בניסן.
אבל ראיתי שיש מי שכתב שאין לברך ברכה זו כשרואה את האילן ע"י משקפת שמבוססת ע"י "מראות", דאינו נחשב ראייה. אבל אם המשקפת מבוסס ע"י זכוכית מגדלת, שפיר יכול לברך דרכו (מעשה חמד בשם הגר"י זילברשטיין). ולפי דבריו- על הצד שהראייה מעכבת בברכה, לא נוכל לברך על סמך תמונה או הסרטה או אפילו שידור ישיר בזום וכדו', כי בודאי כל אלו אינם טובים יותר ממשקפת מבוססת מראות.
וגם לפי דברי המקובלים שברכת האילנות אינה רק ברכת השבח גרידא, אלא שתכליתה של הברכה הוא לתקן את הנשמות המגולגלות באילנות ובעשבי השדה ולברר הניצוצות, א"כ בודאי שבראייה של תמונה כל זה אינו שייך.
-
פוסט זה נמחק! -
פוסט זה נמחק! -
פוסט זה נמחק! -
תשובה לשאלה ג'
האם הברכה היא דוקא על ליבלוב האילנות או שמא אף על ליבלוב ירקות ? הפרי מגדים כתב לדייק מדברי הרמב"ם שכתב "היוצא לשדות או לגנות וראה אילנות פורחות", משמע שמברכים דוקא על אילנות. אבל מאידך הגר"ח קנייבסקי זצוק"ל (הו"ד בספר מעשה חמד סימן ח') כתב לדייק מאותם דברי הרמב"ם לאידך גיסא, שהרמב"ם נקט "היוצא לשדות או לגנות", ובגינות הדרך הוא שגודלים ירקות. ומש"כ הרמב"ם לשון "וראה אילנות", מצינו שגם דברים כגון תבואה או אזוב או פשתן נקראו בלשון הגמרא והמשנה "אילן".
אומנם העולם תפסו כעיקר את הדעה שאין לברך אלא על לבלוב האילנות דוקא ולא על פריחת הירקות, כי הברכה ניתקנה דוקא על האילנות ולא על הירקות. וכמה טעמים מצאנו בזה. (א) אפשר להסביר ע''פ מה שפירש הרא''ה. הרא''ה מסביר שטעם הברכה הוא לשבח את הקב"ה על ההתחדשות שבעצים שהיו יבשים ועתה הם פורחים. דהיינו- בחורף העצים נימצאים במצב של שלכת ולא ניכר הבדל בין עץ חי לעץ יבש. וכעת שהעצים מתחילים לפרוח ניכרת בהם ההתחדשות, ואנחנו מודים לה' על ההתחדשות. ולפי''ז יובן מדוע הברכה לא שייכת על ירקות וכדומה, כי בהם לא ניכרת שום התחדשות. (ב) הערוך השולחן (או''ח רכ''ו, א') כתב שהברכה לה' היא על ההנאות שמגיעות לאדם על אף שהן לא נצרכות לו. האדם מברך על הנאות שאינן הכרחיות כמו פירות האילנות שנועדו רק ליהנות בהן בני אדם (משא''כ הירקות שחשובים כדבר הכרחי, שהרי אמרו בעירובין נ"ה ע"ב שעיר שאין בה ירק אין ת"ח רשאי לדור בה).
והנה טעמו של הערוך השולחן לא יספיק ביחס לסוגי ירקות שאין בהם הכרח לחיי האדם והם דומים בזה לפירות האילן, וכגון תות שדה או מלון או אבטיח. וכאן נצטרך לסברא שכתבנו לעיל ע"פ דברי הרא"ה. ועוד ראיתי מש"כ שברכה זו נתקנה דוקא על אותם דברים המתקיימים משנה לשנה דוגמת העצים, שדוקא בהם ניכרת ההתחדשות. אבל בירקות כגון תותים ואבטיח ומילון שאין מתקיימים משנה לשנה אין ניכרת ההתחדשות, שהתחדשות היא דוקא בדבר קיים שמתחדש. אבל דבר שהוא חדש לגמרי אינו מתחדש אלא חדש.
-
ז'ק סוף סוף הצלחתי לתת לך יותר מלייק אחד על הפוסטים המרתקים
אולי תשלח תמיד כפול? -
פוסט זה נמחק!
