ישיבת בין הזמנים- שו''ת בנושא ברכת האילנות (תוכן תורני והומוריסטי)
-
שאלה ו'
לאחר תפילת מוסף של ר"ח ניסן יצא ר' משה קלמנובי'ץ מבית הכנסת לכיוון חצר שבה צומחים אילנות פרי מלבלבים לצורך אמירת "ברכת האילנות". ר' משה נעמד על המדרכה הסמוכה לחצר ובירך בקול רם "ברוך אתה ה' וכו' וברא בו בריות טובות ואילנות טובים". בדיוק באותו הזמן עברה במקום הגברת המפורסמת מרת מירב מיכאלי (אשר יסדה כידוע את השפה המכונה "מיכאלית" שבה נאמרים הדברים בלשון נקבה). כשהגברת מירב שומעת אותו אומר בברכה "אילנות טובים" מזדעקת הגברת וממהרת לתקן אותו "אומרים אילנות טובות ולא אילנות טובים". ר' משה שומע את דבריה ועונה לה על אותו משקל "את מדברת דברים משונות".
ובדיוק מגיע למקום הגאון רבי אלחנן שניימן שליט"א שהחליט לבוא בכל זאת ולברך את ברכת האילנות. הוא שומע את דברי ר' משה, ולמרבה הפלא הוא מצדיק את דברי הגברת מירב. "צריך לומר אילנות טובות ולא אילנות טובים". ר' משה תמה "והרי אילן זה לשון זכר, וא"כ היה צריך לומר אילנות טובים".
מדוע באמת אומרים "אילנות טובות" בלשון נקבה ולא "אילנות טובים" בלשון זכר ?
שאלה ז'
שמחה קופרשטיין עומד לחגוג את בר המצוה שלו בחוה"מ פסח. בר מצוה בחוה"מ פסח היא כאב ראש לא קטן, ובמיוחד במשפחה כמו של שמחה קופרשטיין שם האבא הוא ממשפחה ליטאית שאוכלים געברוקט (שרויה) ואוכלים מצות מכונה, ואילו האם היא ממשפחה חסידית שלא אוכלים שרויה ואוכלים רק מצות יד. לך תסתדר עם כולם.
בר"ח ניסן עלו הוריו של שמחה למעונו של הגאון רבי אלחנן שניימן שליט"א (שהיה מסדר הקידושין שלהם) בכדי להזמין אותו לבר מצוה של בנם שתיערך בעז"ה בחוה"מ פסח, וכן בכדי להתייעץ איתו כיצד לסדר את הכל על הצד הטוב והכשר ביותר לשביעות רצונם של כל הצדדים. תוך כדי הדברים שאל אותם הגאון רבי אלחנן האם בנם שמחה כבר בירך את "ברכת האילנות", והם ענו לו שעדיין לא, ואז אמר להם הגאון רבי אלחנן שאולי כדאי שימתין עד לחוה"מ אז יחשב כבר לגדול ויהיה מחוייב בברכה מעיקר הדין.
מה הדין ? האם יש ענין להמתין, או שמא שיברך מיד בתחילת ניסן ?
-
שאלה ז'
שמחה קופרשטיין עומד לחגוג את בר המצוה שלו בחוה"מ פסח. בר מצוה בחוה"מ פסח היא כאב ראש לא קטן, ובמיוחד במשפחה כמו של שמחה קופרשטיין שם האבא הוא ממשפחה ליטאית שאוכלים געברוקט (שרויה) ואוכלים מצות מכונה, ואילו האם היא ממשפחה חסידית שלא אוכלים שרויה ואוכלים רק מצות יד. לך תסתדר עם כולם.
בר"ח ניסן עלו הוריו של שמחה למעונו של הגאון רבי אלחנן שניימן שליט"א (שהיה מסדר הקידושין שלהם) בכדי להזמין אותו לבר מצוה של בנם שתיערך בעז"ה בחוה"מ פסח, וכן בכדי להתייעץ איתו כיצד לסדר את הכל על הצד הטוב והכשר ביותר לשביעות רצונם של כל הצדדים. תוך כדי הדברים שאל אותם הגאון רבי אלחנן האם בנם שמחה כבר בירך את "ברכת האילנות", והם ענו לו שעדיין לא, ואז אמר להם הגאון רבי אלחנן שאולי כדאי שימתין עד לחוה"מ אז יחשב כבר לגדול ויהיה מחוייב בברכה מעיקר הדין.
מה הדין ? האם יש ענין להמתין, או שמא שיברך מיד בתחילת ניסן ?
שאלה ח'
ג'וג'ו אלמקייס הוא בעליו של מגרש המכוניות "בוטיק האוטו" ומחותנם של משפחת קופרשטיין מהשאלה הקודמת. במסגרת עבודתו במגרש הוא שוהה בו מצאת החמה ועד לשקיעתה. מאז שבא בקשרי חיתון עם משפחת קופרשטיין התחיל ג'וג'ו להתקרב לדת, ובהגיע חודש ניסן לאחר ששמע על חשיבות ברכת האילנות ביקש ג'וג'ו לזכות גם כן לברך את הברכה החשובה. אך דא עקא- שג'וג'ו נאלץ לשהות בכל שעות היממה במגרש, כך שהזמן היחידי הפנוי שיש לו זה בשעות הלילה או בשבת קודש. ג'וג'ו רוצה לברך את ברכת האילנות או בלילה או בשבת. מה הדין ?
-
שאלה א'
אלקנה ומאיר הם שני ידידים קרובים. מה משותף ביניהם ? לשניהם יש בעיה עם ברכת האילנות, אך כל אחד מטעמו הוא.
ונתחיל עם אלקנה. אלקנה הוא חבר בפורום מסוים העוסק בענייני מזג האויר. ויהי היום- ולאותו פורום הצטרף איזה יהודי מבוגר חובב צילום אשר התחיל לערוך בפורום שיתופים רחבים של צמחים ופריחות. מה לעשות- לאלקנה הפריחות היפות ממש "לא עושות לו את זה", הן מעניינות אותו בדיוק כמו מזג האויר באמצע הקיץ. אלקנה ביטא את מורת רוחו מהסגנון החדש של השיתופים, הן בפוסטים שפירסם והן במייל שנשלח לאותו יהודי מבוגר, ובו קבל שהפורום אינו המקום המתאים לשיתופים בסגנון זה שאינם עוסקים במזג האויר, ויש אתרים כגון "צמח השדה" המיועדים לאותו זן מוזר של אנשים שמעניינים אותם פרחים וכדו'. באותו מייל הביע אלקנה את תמיהתו שמא אותו יהודי מבוגר היה בגלגול הקודם דבורה או סוג אחר של חרק שנימשכים כ"כ לפרחים. בקיצור- עבור אלקנה גשם ושלג- IN, פרחים וצמחים- OUT.
ולעומתו ידידו מאיר- לו הפריחות "עושות את זה" ועוד איך ! אך במובן השלילי ולא במובן החיובי. מאיר סובל באופן קשה ביותר מהאלרגיה העונתית המכונה "קדחת השחת". עיניים דומעות ושורפות, עיטוש בלתי פוסק, גרד בכל הגוף ונפילה למשכב- אלו הם חלק מהתוצאות של המפגש של מאיר עם הפריחה. וכך- בעוד ששאר האנשים יוצאים בחודש ניסן לראות את האילנות המלבלבים, מאיר מסתגר ככל האפשר בביתו באותם ימים כאשר כל החלונות סגורים ומערכות לסינון האויר פועלות ברצף. מאיר אינו יוצא מביתו אלא אך ורק לצורך דחוף ביותר, וגם זאת כאשר מסכה על פניו. מראה של עץ פורח בדרכו יבריח אותו מהמקום משל היה מדובר במפגש עם מחבל מתאבד.
מידי שנה בהגיע ראש חודש ניסן, יוצאים בצוותא אלקנה ומאיר לעבר חצר בשכונתם בה נטועים עצי פרי שמוציאים פרחים באותם ימים, וזאת בכדי לברך את "ברכת האילנות". מאיר דואג לקחת מראש תרופות נגד אלרגיה במינון גבוה, וגם עוטה על פניו שתי מסכות בכדי להבטיח חשיפה מינימלית לאבקנים של הפריחה. וכך מגיעים אלקנה ומאיר סמוך לעצי הפרי, מברכים את ברכת האילנות בחופזה וממהרים להסתלק מהמקום- כל אחד מטעמו הוא. את אלקנה העצים והפרחים ממש לא מעניינים והוא לא מצליח להתחבר לברכה, ואילו למאיר העצים הפורחים הם ממש מקור לסבל קשה שהוא עלול ליפול למשכב בעקבות המפגש איתם.
וכאן שואלים אלקנה ומאיר את תלמידי החכמים שבפורום אקלימוס, האם אנחנו בכלל חייבים בברכת האילנות? אולי יתכן בכלל שהברכה שלנו היא ברכה לבטלה? הרי אנחנו בכלל לא נהנים מהפריחה (אלקנה) ואפילו סובלים ממנה (מאיר). הרי הדין הוא בברכות הנהנין שאין מברכים במקום שאינו נהנה כלל או שהדבר מזיק לו.
תשובה לשאלה א'
ראשית- יש לדון אם ברכת האילנות היא חובה או משהו שקרוב לחובה, או שמא רשות בעלמא ואין חובה לעשות השתדלות מיוחדת בשביל לברך את הברכה, ועל כך נעמוד בעז"ה בתשובות הבאות. אבל גם אם נאמר שהברכה היא רשות ואין ענין לחזר אחר אילנות בשביל לברך עליהם, מ"מ זה מוסכם שאם אדם הזדמן למקום שיש שם אילנות פורחים אז הוא צריך לברך. וכאן יש מקום לדון בסיפור שלנו, במידה שאלקנה ומאיר הזדמנו למקום שיש בו אילנות מלבלבים שאז באופן רגיל הדין הוא שצריך לברך, מה הדין לגבי שניהם שאינם נהנים כלל ממראה האילנות המלבלבים, ואדרבה- הליבלוב אף גורם סבל קשה לאחד מהם.
והתשובה: אם היינו דנים את ברכת האילנות כברכת הנהנין, אז היה מקום לומר שאלקנה ומאיר שאינם נהנים ואפילו סובלים מן הפריחה היו פטורים מלברך על הפריחה של האילנות. אבל בפשטות ברכת האילנות היא ברכת השבח, וזה בודאי שבח לעולם שהאילנות מלבלבים ועתידים להוציא פירות מאותו לבלוב. וביותר- שהרי גם אלקנה ומאיר, אף שאינם נהנים כלל ממראה הפרחים ואף סובלים מהם, מ"מ מהגידולים היוצאים מן הפרחים הם בודאי נהנים, ועיקר הברכה על הפרחים הוא בגלל תכליתם שעומדים להוציא פירות (ולכן אין מברכים על פרחים של אילנות סרק), וממילא אף ביחס אליהם יש שבח במה שהאילנות מלבלבים.
ואפילו אם היו מאיר ואלקנה מפתחים אלרגיה גם לפירות, ונמצא שאינם נהנים לא מהפריחה ולא ממה שיוצא ממנה, מ"מ לא היה בזה בכדי לפטור אותם מהברכה, שהרי קיי"ל שמי שיציאותיו (ההתפנות לנקביו) עלולים לסכן אותו, בכ"ז מברך את ברכת "אשר יצר", משום שהברכה היא שבח על עצם הבריאה שהיא להנאת האדם, ורק אדם זה גופו מקולקל, וא"כ אין זה סיבה שלא לשבח את הבורא יתברך על כך. וה"ה לעניינינו- גם אם אין הם נהנים כלל, לא ממראה האילנות המלבלבים ואף לא מהפירות היוצאים מלבלוב האילנות, מ"מ עדיין יש לשבח לבורא יתברך על מה שברא את האילנות ופירותיהם להנאת האדם.
-
שאלה ב'
לפני כחמש שנים פרצה לחיינו מגיפת הקורונה. בר"ח ניסן היתה הארץ במצב של סגר שבו לא הותר לצאת מהבתים אלא אך ורק לצרכים חיוניים ביותר. כמובן שברכת האילנות לא נחשבה כצורך חיוני, ומי שנתפס שיצא מביתו לצורך ברכת האילנות קיבל קנס גבוה.
למאיר ידידנו האלרגי מהשאלה הקודמת היו אלו ימים טובים. בעוד שבכל שנה הוא נאלץ להסתגר בביתו בחודש ניסן בגלל הפריחה, כעת צרתו שבכל שנה היתה צרת יחיד הפכה לצרת רבים כאשר כולם מסוגרים בבתיהם. גם השימוש במסכות שהתחילה באותה תקופה גרמה לו להיות פחות חריג בנוף. אבל הדבר הטוב ביותר מבחינתו היתה העובדה שבאותה שנה הוא לא נאלץ ללכת לברך על האילנות, דבר שמבחינתו היה בכל שנה כמו מבצע צבאי מורכב ממש.
ובאותו בנין שבו מתגורר מאיר, מתגורר בשכנות לו אותו יהודי מבוגר חובב הצילום שהינו גם חובב טבע מושבע. אותו יהודי מבוגר קיבל בפורים באותה שנה למשלוח מנות מנת קורונה (לא הבירה- אלא הוירוס), ובהגיע ימי ניסן הוא היה כבר לאחר שבועיים של בידוד. לקראת חג הפסח "זוכה" סופית אותו יהודי מבוגר ע"י משרד הבריאות, כך שהיה יכול לצאת סוף סוף מהבידוד הארוך שכמעט גרם לו לצאת משפיות דעתו. למרות הסגר המאוד חזק שהיה באותו זמן, אותו יהודי מבוגר היה נחוש שהוא יוצא מהבית על מנת לברך ברכת האילנות וגם ע"מ להתפרק קצת אחרי הבידוד הארוך. לשם כך התגנב אותו יהודי מביתו כאשר הוא מתגנב מחצר לחצר עד שלבסוף הגיע לחצר שהיתה סמוכה ונראית לפרדסים הנמצאים מחוץ לעיר לאורך הירקון, ואז התגנב לפרדסים, בירך ברכת האילנות בהתרגשות ובכוונה, והמשיך לטייל בהם להנאתו הרחק מעיני הפקחים והשוטרים שהסתובבו ברחובות תוך כדי שהוא מצלם במצלמתו את הפריחות הנפלאות.
לאחר שחזר והתגנב בשלום לביתו, שיתף אותו יהודי את התמונות שצילם באתר כלשהו. ובהמשך שיתף גם את שכניו כשהוא שולח לתיבת המייל שלהם תמונות. וכאן נשאלה השאלה ע"י השכנים, האם הם יכולים לברך את ברכת האילנות על סמך ראיית אותן תמונות. אותו יהודי מבוגר גם העלה אפשרות שהוא ישוב ויתגנב שוב לפרדסים, וישדר בזום למי שירצה בשידור ישיר את מראות הפריחה. האם הדבר מועיל ?
תשובה לשאלה ב'
מצאנו בפוסקי דורינו נידון האם סומא יכול לברך את ברכת האילנות על סמך הידיעה על כך שהאילנות מלבלבים, או שמא צריך דוקא ראייה ברורה ממש בשביל לברך. הנה בשו"ת שבט הלוי (ח"ו סי' נ"ג אות ד') כתב להסתפק במי שלא ראה כלל פרחי האילנות, ורק סיפרו לו שהאילנות מלבלבים, ועל סמך שמיעה וידיעה זו נתן שבח והודאה בברכה, שיתכן שלא צריך לחזור ולברך שוב כשיראה אח"כ את האילנות, שאין זה ברור שמש"כ בשו"ע לשון "וראה" הוא תנאי לעכב. ובחזון עובדיה (פסח, עמ' כ"ח) הביא דעת הסוברים (מהרש"ל) שסומא מברך ברכת הלבנה, שאע"פ שאמרו לשון "ראייה" לאו דוקא הוא, וא"כ יתכן שה"ה לענין ברכת האילנות.
והנה זה פשוט שאם באמת אפשר לברך על סמך שמיעה וידיעה בלבד, ק"ו בן בנו של ק"ו שאפשר יהיה לברך על ידיעה ברורה ומוחשית שבאה ע"י תמונה או הסרטה. אך גם אם נאמר שמש"כ השו"ע לשון "וראה" הוא בדוקא, ולא מספיקה ידיעה ושמיעה אלא צריך גם ראייה ממש, מ"מ עדיין יש מקום להסתפק שמא תמונות או הסרטות הבאות להראות את האילנות המלבלבים גם הם בכלל מש"כ השו"ע "וראה אילנות מלבלבין", ואדרבה- לפעמים יש בכח התמונה להמחיש בצורה החזקה ביותר את ה"אילנות מלבלבין" אף יותר מראייה בעלמא, וא"כ יש מקום אמיתי להסתפק שמא אף לכתחילה אפשר יהיה לברך על תמונה או הסרטה של אילנות מלבלבין בניסן.
אבל ראיתי שיש מי שכתב שאין לברך ברכה זו כשרואה את האילן ע"י משקפת שמבוססת ע"י "מראות", דאינו נחשב ראייה. אבל אם המשקפת מבוסס ע"י זכוכית מגדלת, שפיר יכול לברך דרכו (מעשה חמד בשם הגר"י זילברשטיין). ולפי דבריו- על הצד שהראייה מעכבת בברכה, לא נוכל לברך על סמך תמונה או הסרטה או אפילו שידור ישיר בזום וכדו', כי בודאי כל אלו אינם טובים יותר ממשקפת מבוססת מראות.
וגם לפי דברי המקובלים שברכת האילנות אינה רק ברכת השבח גרידא, אלא שתכליתה של הברכה הוא לתקן את הנשמות המגולגלות באילנות ובעשבי השדה ולברר הניצוצות, א"כ בודאי שבראייה של תמונה כל זה אינו שייך.
-
שאלה ג'
עמיחי מתגורר באחד מישובי עוטף עזה. הישוב בו מתגורר עמיחי מוקף שדות אין סופיים בהם מגדלים סוגי ירקות רבים. למרבה הפלא, בישובו של עמיחי כל העצים הפורחים הם עצי סרק, ומיקצת עצי הפרי שכן גודלים פה ושם אינם פורחים בחודש ניסן. אבל בשדות שמסביב לישוב יש הרבה פריחה של צמחי ירקות. עמיחי רוצה לזכות לברך את ברכת האילנות, אך כאמור אין בסביבתו אילנות שאפשר לברך עליהם, ולכן הוא מעוניין לברך על הפריחה של צמחי ירקות מסויימים שפורחים בימים אלה. הרב אמר לו שהברכה כשמה כן היא- "ברכת האילנות", וירקות אינם אילנות. עמיחי אינו מבין מדוע א"א לברך על פריחת צמחי הירקות, והרי הירקות אינם דומים לעצי סרק שאין מברכים על הפריחה שלהם, כי מהפריחה של עצי סרק לא עתיד לצאת פרי הראוי לאכילה, אבל מהפריחה של צמחי הירקות הרי עתידים לצאת פירות, וא"כ מדוע לא לברך עליהם ?
פוסט זה נמחק! -
שאלה ג'
עמיחי מתגורר באחד מישובי עוטף עזה. הישוב בו מתגורר עמיחי מוקף שדות אין סופיים בהם מגדלים סוגי ירקות רבים. למרבה הפלא, בישובו של עמיחי כל העצים הפורחים הם עצי סרק, ומיקצת עצי הפרי שכן גודלים פה ושם אינם פורחים בחודש ניסן. אבל בשדות שמסביב לישוב יש הרבה פריחה של צמחי ירקות. עמיחי רוצה לזכות לברך את ברכת האילנות, אך כאמור אין בסביבתו אילנות שאפשר לברך עליהם, ולכן הוא מעוניין לברך על הפריחה של צמחי ירקות מסויימים שפורחים בימים אלה. הרב אמר לו שהברכה כשמה כן היא- "ברכת האילנות", וירקות אינם אילנות. עמיחי אינו מבין מדוע א"א לברך על פריחת צמחי הירקות, והרי הירקות אינם דומים לעצי סרק שאין מברכים על הפריחה שלהם, כי מהפריחה של עצי סרק לא עתיד לצאת פרי הראוי לאכילה, אבל מהפריחה של צמחי הירקות הרי עתידים לצאת פירות, וא"כ מדוע לא לברך עליהם ?
פוסט זה נמחק! -
שאלה ג'
עמיחי מתגורר באחד מישובי עוטף עזה. הישוב בו מתגורר עמיחי מוקף שדות אין סופיים בהם מגדלים סוגי ירקות רבים. למרבה הפלא, בישובו של עמיחי כל העצים הפורחים הם עצי סרק, ומיקצת עצי הפרי שכן גודלים פה ושם אינם פורחים בחודש ניסן. אבל בשדות שמסביב לישוב יש הרבה פריחה של צמחי ירקות. עמיחי רוצה לזכות לברך את ברכת האילנות, אך כאמור אין בסביבתו אילנות שאפשר לברך עליהם, ולכן הוא מעוניין לברך על הפריחה של צמחי ירקות מסויימים שפורחים בימים אלה. הרב אמר לו שהברכה כשמה כן היא- "ברכת האילנות", וירקות אינם אילנות. עמיחי אינו מבין מדוע א"א לברך על פריחת צמחי הירקות, והרי הירקות אינם דומים לעצי סרק שאין מברכים על הפריחה שלהם, כי מהפריחה של עצי סרק לא עתיד לצאת פרי הראוי לאכילה, אבל מהפריחה של צמחי הירקות הרי עתידים לצאת פירות, וא"כ מדוע לא לברך עליהם ?
פוסט זה נמחק! -
שאלה ג'
עמיחי מתגורר באחד מישובי עוטף עזה. הישוב בו מתגורר עמיחי מוקף שדות אין סופיים בהם מגדלים סוגי ירקות רבים. למרבה הפלא, בישובו של עמיחי כל העצים הפורחים הם עצי סרק, ומיקצת עצי הפרי שכן גודלים פה ושם אינם פורחים בחודש ניסן. אבל בשדות שמסביב לישוב יש הרבה פריחה של צמחי ירקות. עמיחי רוצה לזכות לברך את ברכת האילנות, אך כאמור אין בסביבתו אילנות שאפשר לברך עליהם, ולכן הוא מעוניין לברך על הפריחה של צמחי ירקות מסויימים שפורחים בימים אלה. הרב אמר לו שהברכה כשמה כן היא- "ברכת האילנות", וירקות אינם אילנות. עמיחי אינו מבין מדוע א"א לברך על פריחת צמחי הירקות, והרי הירקות אינם דומים לעצי סרק שאין מברכים על הפריחה שלהם, כי מהפריחה של עצי סרק לא עתיד לצאת פרי הראוי לאכילה, אבל מהפריחה של צמחי הירקות הרי עתידים לצאת פירות, וא"כ מדוע לא לברך עליהם ?
תשובה לשאלה ג'
האם הברכה היא דוקא על ליבלוב האילנות או שמא אף על ליבלוב ירקות ? הפרי מגדים כתב לדייק מדברי הרמב"ם שכתב "היוצא לשדות או לגנות וראה אילנות פורחות", משמע שמברכים דוקא על אילנות. אבל מאידך הגר"ח קנייבסקי זצוק"ל (הו"ד בספר מעשה חמד סימן ח') כתב לדייק מאותם דברי הרמב"ם לאידך גיסא, שהרמב"ם נקט "היוצא לשדות או לגנות", ובגינות הדרך הוא שגודלים ירקות. ומש"כ הרמב"ם לשון "וראה אילנות", מצינו שגם דברים כגון תבואה או אזוב או פשתן נקראו בלשון הגמרא והמשנה "אילן".
אומנם העולם תפסו כעיקר את הדעה שאין לברך אלא על לבלוב האילנות דוקא ולא על פריחת הירקות, כי הברכה ניתקנה דוקא על האילנות ולא על הירקות. וכמה טעמים מצאנו בזה. (א) אפשר להסביר ע''פ מה שפירש הרא''ה. הרא''ה מסביר שטעם הברכה הוא לשבח את הקב"ה על ההתחדשות שבעצים שהיו יבשים ועתה הם פורחים. דהיינו- בחורף העצים נימצאים במצב של שלכת ולא ניכר הבדל בין עץ חי לעץ יבש. וכעת שהעצים מתחילים לפרוח ניכרת בהם ההתחדשות, ואנחנו מודים לה' על ההתחדשות. ולפי''ז יובן מדוע הברכה לא שייכת על ירקות וכדומה, כי בהם לא ניכרת שום התחדשות. (ב) הערוך השולחן (או''ח רכ''ו, א') כתב שהברכה לה' היא על ההנאות שמגיעות לאדם על אף שהן לא נצרכות לו. האדם מברך על הנאות שאינן הכרחיות כמו פירות האילנות שנועדו רק ליהנות בהן בני אדם (משא''כ הירקות שחשובים כדבר הכרחי, שהרי אמרו בעירובין נ"ה ע"ב שעיר שאין בה ירק אין ת"ח רשאי לדור בה).
והנה טעמו של הערוך השולחן לא יספיק ביחס לסוגי ירקות שאין בהם הכרח לחיי האדם והם דומים בזה לפירות האילן, וכגון תות שדה או מלון או אבטיח. וכאן נצטרך לסברא שכתבנו לעיל ע"פ דברי הרא"ה. ועוד ראיתי מש"כ שברכה זו נתקנה דוקא על אותם דברים המתקיימים משנה לשנה דוגמת העצים, שדוקא בהם ניכרת ההתחדשות. אבל בירקות כגון תותים ואבטיח ומילון שאין מתקיימים משנה לשנה אין ניכרת ההתחדשות, שהתחדשות היא דוקא בדבר קיים שמתחדש. אבל דבר שהוא חדש לגמרי אינו מתחדש אלא חדש.
-
-
שאלה ג'
עמיחי מתגורר באחד מישובי עוטף עזה. הישוב בו מתגורר עמיחי מוקף שדות אין סופיים בהם מגדלים סוגי ירקות רבים. למרבה הפלא, בישובו של עמיחי כל העצים הפורחים הם עצי סרק, ומיקצת עצי הפרי שכן גודלים פה ושם אינם פורחים בחודש ניסן. אבל בשדות שמסביב לישוב יש הרבה פריחה של צמחי ירקות. עמיחי רוצה לזכות לברך את ברכת האילנות, אך כאמור אין בסביבתו אילנות שאפשר לברך עליהם, ולכן הוא מעוניין לברך על הפריחה של צמחי ירקות מסויימים שפורחים בימים אלה. הרב אמר לו שהברכה כשמה כן היא- "ברכת האילנות", וירקות אינם אילנות. עמיחי אינו מבין מדוע א"א לברך על פריחת צמחי הירקות, והרי הירקות אינם דומים לעצי סרק שאין מברכים על הפריחה שלהם, כי מהפריחה של עצי סרק לא עתיד לצאת פרי הראוי לאכילה, אבל מהפריחה של צמחי הירקות הרי עתידים לצאת פירות, וא"כ מדוע לא לברך עליהם ?
פוסט זה נמחק! -
פוסט זה נמחק!
-
פינקי אמר בישיבת בין הזמנים- שו''ת בנושא ברכת האילנות (תוכן תורני והומוריסטי):
ז'ק סוף סוף הצלחתי לתת לך יותר מלייק אחד על הפוסטים המרתקים
אולי תשלח תמיד כפול?לא שלחתי כפול, אלא עקב החסימה בנטפרי נאלצתי ללחוץ כמה פעמים על ''שלח'' כאשר בכל פעם אני מקבל תשובה באנגלית ''חסום ע''י נטפרי''. לא ידעתי שבפועל ההודעות נשלחו.
-
פינקי אמר בישיבת בין הזמנים- שו''ת בנושא ברכת האילנות (תוכן תורני והומוריסטי):
ז'ק סוף סוף הצלחתי לתת לך יותר מלייק אחד על הפוסטים המרתקים
אולי תשלח תמיד כפול?לא שלחתי כפול, אלא עקב החסימה בנטפרי נאלצתי ללחוץ כמה פעמים על ''שלח'' כאשר בכל פעם אני מקבל תשובה באנגלית ''חסום ע''י נטפרי''. לא ידעתי שבפועל ההודעות נשלחו.
-
תשובה לשאלה ג'
האם הברכה היא דוקא על ליבלוב האילנות או שמא אף על ליבלוב ירקות ? הפרי מגדים כתב לדייק מדברי הרמב"ם שכתב "היוצא לשדות או לגנות וראה אילנות פורחות", משמע שמברכים דוקא על אילנות. אבל מאידך הגר"ח קנייבסקי זצוק"ל (הו"ד בספר מעשה חמד סימן ח') כתב לדייק מאותם דברי הרמב"ם לאידך גיסא, שהרמב"ם נקט "היוצא לשדות או לגנות", ובגינות הדרך הוא שגודלים ירקות. ומש"כ הרמב"ם לשון "וראה אילנות", מצינו שגם דברים כגון תבואה או אזוב או פשתן נקראו בלשון הגמרא והמשנה "אילן".
אומנם העולם תפסו כעיקר את הדעה שאין לברך אלא על לבלוב האילנות דוקא ולא על פריחת הירקות, כי הברכה ניתקנה דוקא על האילנות ולא על הירקות. וכמה טעמים מצאנו בזה. (א) אפשר להסביר ע''פ מה שפירש הרא''ה. הרא''ה מסביר שטעם הברכה הוא לשבח את הקב"ה על ההתחדשות שבעצים שהיו יבשים ועתה הם פורחים. דהיינו- בחורף העצים נימצאים במצב של שלכת ולא ניכר הבדל בין עץ חי לעץ יבש. וכעת שהעצים מתחילים לפרוח ניכרת בהם ההתחדשות, ואנחנו מודים לה' על ההתחדשות. ולפי''ז יובן מדוע הברכה לא שייכת על ירקות וכדומה, כי בהם לא ניכרת שום התחדשות. (ב) הערוך השולחן (או''ח רכ''ו, א') כתב שהברכה לה' היא על ההנאות שמגיעות לאדם על אף שהן לא נצרכות לו. האדם מברך על הנאות שאינן הכרחיות כמו פירות האילנות שנועדו רק ליהנות בהן בני אדם (משא''כ הירקות שחשובים כדבר הכרחי, שהרי אמרו בעירובין נ"ה ע"ב שעיר שאין בה ירק אין ת"ח רשאי לדור בה).
והנה טעמו של הערוך השולחן לא יספיק ביחס לסוגי ירקות שאין בהם הכרח לחיי האדם והם דומים בזה לפירות האילן, וכגון תות שדה או מלון או אבטיח. וכאן נצטרך לסברא שכתבנו לעיל ע"פ דברי הרא"ה. ועוד ראיתי מש"כ שברכה זו נתקנה דוקא על אותם דברים המתקיימים משנה לשנה דוגמת העצים, שדוקא בהם ניכרת ההתחדשות. אבל בירקות כגון תותים ואבטיח ומילון שאין מתקיימים משנה לשנה אין ניכרת ההתחדשות, שהתחדשות היא דוקא בדבר קיים שמתחדש. אבל דבר שהוא חדש לגמרי אינו מתחדש אלא חדש.
ז'ק אמר בישיבת בין הזמנים- שו''ת בנושא ברכת האילנות (תוכן תורני והומוריסטי):
תשובה לשאלה ג'-|
(ב) הערוך השולחן (או''ח רכ''ו, א') כתב שהברכה לה' היא על ההנאות שמגיעות לאדם על אף שהן לא נצרכות לו. האדם מברך על הנאות שאינן הכרחיות כמו פירות האילנות שנועדו רק ליהנות בהן בני אדם (משא''כ הירקות שחשובים כדבר הכרחי, שהרי אמרו בעירובין נ"ה ע"ב שעיר שאין בה ירק אין ת"ח רשאי לדור בה).רש"י מסביר אין תלמיד חכם כו' לפי שהירק טוב למאכל ונלקח בזול ויכול לעסוק בתורה. השאלה מה נקרא ירק? רק העשבים כמו חסה פטרוזליה שמיר וכד'? או גם מה שאנחנו קוראים להם ירקות, כמו מלפפון עגבניה פלפל וכד'?
ואולי הרש"י הוא רמז לתשובה על השאלה אם צריך לבטל מלימודו עבור ברכת האילנות...??? -
שאלה ד'
הרשל זלמנובי'ץ אינו נחשב ל"מבין" גדול בבוטניקה (תורת הצומח). הוא יכול לראות עץ עם פריחה בצבע לבן-ורוד ולהחליט שזאת פריחה של שקדיה, וזאת למרות שאותו עץ אינו אפילו קרוב משפחה רחוק של השקדיה, ואדרבה- אותו עץ הוא אילן סרק שאינו עושה פירות.
בר"ח ניסן החליט הרשל להכין את עצמו לקראת ברכת האילנות, ולצורך זה עשה חיפוש בגוגל על "ברכת האילנות", חיפוש שהוביל אותו לפוסט בפורום אקלימוס העוסק בברכת האילנות, שם הוא רואה שיש ענין לברך מחוץ לעיר במקום שיש ריבוי אילנות ועשבים. מכיון שהרשל הוא תושב בני- ברק, הוא מחליט לצאת לפארק הירקון/ גני יהושע ולברך שם, כי אין כמו פארק הירקון מתאים לברכת האילנות, גם מחוץ לעיר וגם יש שם ריבוי אילנות ועשבים. וכך מוצא הרשל את עצמו בלב פארק הירקון עומד מול עצים עם פריחה מרהיבה ומברך בכוונה ובהתלהבות את ברכת האילנות.
אחד מתושבי ת"א שיצא לריצת בוקר בפארק עם ארבעת כלביו האהובים הסתכל על "הדוס" מבני- ברק שעומד ומתנדנד למול העצים. הוא פנה אליו בנימוס ושאל אותו האם במקרה הוא מחפש בית כנסת בשביל להתפלל. הרשל שסיים בדיוק את הברכה השיב לו בנימוס שהוא כבר התפלל שחרית ומוסף של ר"ח, ומה שהוא עשה זה לברך את "ברכת האילנות". לנוכח פניו התמהים של בעל הכלבים, עמד הרשל והסביר לבעל הכלבים את מהותה של הברכה ותנאיה. לשמע דברי הרשל פרץ בעל הכלבים בצחוק רועם, "צריך לברך על פריחה של עצי פרי ? העצים האלה לא יוציאו פרי גם אם טראמפ יאיים עליהם בפתיחת שערי הגיהנום". הדבר יצא מפי בעל הכלבים ופני הרשל חפו.
וכאן שואל הרשל את חכמי פורום אקלימוס, מה אני עושה עכשיו ?
תשובה לשאלה ד'
הנה הסכמת כמעט כלל הפוסקים היא שברכת האילנות אינה אלא אך ורק על אילני פרי ולא על אילני סרק, שהרי הברכה עיקרה הוא על הטוב וההנאה שיגיעו לאדם מהאילנות בכך שעתידים לתת פריים, וזה שאנו מסיימים "להנות בהם בני אדם". וזה ג"כ הטעם לברך עליהם בשעת הפריחה, כי אז ניכר שהם עתידים להוציא פירות. (ערוך השולחן או"ח סימן רכ"ו).
אבל האשל אברהם (בוטשאטש) סימן רכ"ו כתב להסתפק שמא אפשר לברך גם על אילני סרק. והיעב"ץ בספר מור וקציעה (סימן רכ"ה) כתב שיש לברך גם על אילנות סרק מלבלבין.
ובשו"ת שבט הלוי (ח"ו סימן נ"ג) נשאל על מי שבירך על אילן סרק האם צריך לחזור ולברך, כי הברכה היא דוקא על אילני מאכל, או שמא יש לחוש לדעת המור וקציעה שגם על אילני סרק אפשר לברך. כתב השבט הלוי שלא יחזור לברך, ולא בגלל ספק ברכה, אלא שברכה זו ברכת שבח על בריות טובות ואילנות טובות- מאכל וסרק, וכיון שנתן הודאה עליהם לא צריך לברך עוד. ועוד-שגם יש להסתפק שמא אפשר לברך על סמך ידיעה אף בלא ראייה ממש, וא"כ גם על הצד הזה אפשר שנפטר בברכה שבירך מחמת הידיעה.
ולכן נאמר להרשל שלאחר שבירך על אילני סרק לא יחזור ויברך. (וכן כתב גם בספר הלכה ברורה חלק י"א סימן רכ"ו סעיף ט', וכן בספר ילקוט יוסף פסח ח"א הלכות ברכת האילנות סעיף ז').
ומ"מ ראוי שהרשל יחפש מישהו שעדיין לא בירך את ברכת האילנות ויבקש ממנו לכוין בברכתו להוציא גם אותו.
-
-
פינקי אמר בישיבת בין הזמנים- שו''ת בנושא ברכת האילנות (תוכן תורני והומוריסטי):
ז'ק
על הרעמים שנשמעים פה מעזה צריך לברך?
על שמועות טובות מברך ''הטוב והמטיב''
-
שאלה ח'
ג'וג'ו אלמקייס הוא בעליו של מגרש המכוניות "בוטיק האוטו" ומחותנם של משפחת קופרשטיין מהשאלה הקודמת. במסגרת עבודתו במגרש הוא שוהה בו מצאת החמה ועד לשקיעתה. מאז שבא בקשרי חיתון עם משפחת קופרשטיין התחיל ג'וג'ו להתקרב לדת, ובהגיע חודש ניסן לאחר ששמע על חשיבות ברכת האילנות ביקש ג'וג'ו לזכות גם כן לברך את הברכה החשובה. אך דא עקא- שג'וג'ו נאלץ לשהות בכל שעות היממה במגרש, כך שהזמן היחידי הפנוי שיש לו זה בשעות הלילה או בשבת קודש. ג'וג'ו רוצה לברך את ברכת האילנות או בלילה או בשבת. מה הדין ?
שאלה ט'
הגברת פורטונה אלמקייס (אשתו של ג'וג'ו אלמקייס מהשאלה הקודמת) שמעה מבעלה על חשיבות ברכת האילנות. בעוד בעלה עסוק במשך כל ימות השבוע בכל שעות היממה בלמכור גרוטאות שנקראות ''מכוניות'' בבוטיק האוטו, ולא מוצא זמן פנוי לברך את ברכת האילנות, לאשתו פורטונה יש זמן פנוי בשפע. וכך מוצאת פורטונה את עצמה מרימה טלפון למחותנת שלה מרת שרה באסה קופרשטיין, ושואלת אותה מה דעתה על הרעיון שהן תיפגשנה, ומרת שרה באסה תיקח אותה לברך את ברכת האילנות. מרת שרה באסה עונה לה שצריך לראות האם נשים חייבות או רשאיות בכלל לברך את ברכת האילנות.
התוכלו לענות לשתי הגברות הנכבדות מה הדין ?
-
ז'ק אמר בישיבת בין הזמנים- שו''ת בנושא ברכת האילנות (תוכן תורני והומוריסטי):
תשובה לשאלה ג'-|
(ב) הערוך השולחן (או''ח רכ''ו, א') כתב שהברכה לה' היא על ההנאות שמגיעות לאדם על אף שהן לא נצרכות לו. האדם מברך על הנאות שאינן הכרחיות כמו פירות האילנות שנועדו רק ליהנות בהן בני אדם (משא''כ הירקות שחשובים כדבר הכרחי, שהרי אמרו בעירובין נ"ה ע"ב שעיר שאין בה ירק אין ת"ח רשאי לדור בה).רש"י מסביר אין תלמיד חכם כו' לפי שהירק טוב למאכל ונלקח בזול ויכול לעסוק בתורה. השאלה מה נקרא ירק? רק העשבים כמו חסה פטרוזליה שמיר וכד'? או גם מה שאנחנו קוראים להם ירקות, כמו מלפפון עגבניה פלפל וכד'?
ואולי הרש"י הוא רמז לתשובה על השאלה אם צריך לבטל מלימודו עבור ברכת האילנות...???ירושלמית אמר בישיבת בין הזמנים- שו''ת בנושא ברכת האילנות (תוכן תורני והומוריסטי):
ז'ק אמר בישיבת בין הזמנים- שו''ת בנושא ברכת האילנות (תוכן תורני והומוריסטי):
תשובה לשאלה ג'-|
(ב) הערוך השולחן (או''ח רכ''ו, א') כתב שהברכה לה' היא על ההנאות שמגיעות לאדם על אף שהן לא נצרכות לו. האדם מברך על הנאות שאינן הכרחיות כמו פירות האילנות שנועדו רק ליהנות בהן בני אדם (משא''כ הירקות שחשובים כדבר הכרחי, שהרי אמרו בעירובין נ"ה ע"ב שעיר שאין בה ירק אין ת"ח רשאי לדור בה).רש"י מסביר אין תלמיד חכם כו' לפי שהירק טוב למאכל ונלקח בזול ויכול לעסוק בתורה.
את הראיה לדברי הערוך השולחן מהגמ' בעירובין (נ"ה ע"ב) לכך שהירקות נחשבים כדבר הכרחי ראיתי שהביא בספר חשוב מאחד ממחברי דורינו. אבל באמת נראה שאין שום ראיה מהגמ' בעירובין לכך שירק נחשב כדבר חיוני שא"א בלעדיו, וזה כפי שהבאת את דברי רש"י בסוגיא בעירובין שם שכתב שהענין הוא משום שהירק טוב למאכל ונלקח בזול, וממילא יכול לעסוק בתורה. (וכן כתבו בתוס' שם ד"ה כל). נמצא שזה בעיקר ענין פרקטי ולא ענין בריאותי- קיומי, משהו בסגנון "עיר שאין בה רשת מזון מוזלת" אסור לת"ח לגור בה כי היא לא מתאימה לו כלכלית.
ואדרבה- יש להביא ראיה שזה ענין פרקטי גרידא ולא נושא בריאותי- קיומי, שהנה הרמב"ם (פ"ד מהלכות דעות הכ"ג) כתב, וז"ל: כל עיר שאין בה עשרה דברים הללו אין ת"ח רשאי לדור בתוכה, ואלו הן: רופא, אומן, בית המרחץ, בית הכסא, מים מצויין כגון נהר או מעין, ובית הכנסת ומלמד תינוקות ולבלר, וגבאי צדקה, ובית דין מכין וחובשין, עכ"ל. ומקשים מדוע הרמב"ם לא מנה גם את מה שמובא בגמ' בעירובין שעיר שאין בה ירק אין ת"ח רשאי לדור בה. וכתב היד דוד (שם) ליישב שהרמב"ם העתיק את דברי הברייתא בסנהדרין (י"ז ע"ב), ושם לא מנו בתוך הדברים את זה שעיר שאין בה ירק אסור לת"ח לדור בה. וי"ל שהטעם הוא משום שהברייתא בסנהדרין מנתה רק דברים הנצרכים לאדם (עיר שעושים בה צדקה ומשפט, שיש בה רופא ומוסדות חינוך ובתי כנסת, ושאר דברים הנחוצים מבחינה בריאותית. אבל הענין לגור בעיר שיש בה ירק הוא רק משום שעי"ז יכול לעסוק בתורה. אבל מי שיכול לעסוק בתורה גם כשאין לו ירקות, יכול לדור בעיר שאין בה ירק.
ומאותה ברייתא במסכת סנהדרין אפשר שיש להעיר על דברי הערוך השולחן, שבסוף הברייתא מובא: משום רבי עקיבא אמרו שצריך שיהיה בעיר אף מיני פירות מפני שמיני פירות מאירים את העיניים. הנה אנו רואים שגם הפירות נחשבים כדבר חיוני ולא רק הירקות. וגם בלא"ה יש להעיר, שהרי בודאי שיש פירות שהם נחשבים כהכרחיים כגון הזית שממנו עושים שמן וכן הגפן שממנה עושים יין, וכן עוד כמה מיני פירות שהם טובים ומועילים לא פחות מהירקות ואף יותר, וכאותם פירות שהם משבעת המינים. ומאידך יש ירקות שהם בגדר של הנאה לא הכרחית, כגון תות שדה ומלון ואבטיח. ואולי י"ל שרוב הירקות הם קרובים להיות מאכל הכרחי, ולכן לא חילקו בהם. ומאידך רוב הפירות הם הנאה שמגיעה לאדם אע"פ שהיא לא נצרכת לו.
-
שאלה ה'
הרה"ג רבי אלחנן שניימן שליט"א הוא ת"ח עצום ומתמיד מעין כמוהו. בשונה מהיהודי המבוגר מהשאלות הקודמות שאוהב לשוח בשדה, הגאון רבי אלחנן אינו זז כמעט מבית המדרש כי אם לצורך שינת לילה קצרה בביתו. כך זה בתוך הזמן וכך זה בבין הזמנים- הכל רצף אחד של לימוד.
והנה הגיע חודש ניסן, ולבית המדרש שבו קבע הגאון רבי אלחנן את מקום מושבו ותלמודו נכנס אותו יהודי מבוגר שבא ללמוד במקום במסגרת "ישיבת וכולל בין הזמנים". אותו יהודי מבוגר ניגש לגאון רבי אלחנן כדי לשאול אותו כמה שאלות שהוא ראה קודם לכן בפוסט בפורום אקלימוס בענין ברכת האילנות. תוך כדי שמיעת הדברים הביע הגאון רבי אלחנן את תמיהתו כיצד יש ליהודי מבוגר זמן מיותר ללכת ולטייל בפרדסים בשביל לברך ברכת האילנות ולצלם את הפריחה, וכיצד קורה שיהודי בשם הרשל מגיע לפארק הירקון בשביל לברך, ומסיים הגאון רבי אלחנן: "אני לא מטריח את עצמי ללכת לברך את ברכת האילנות, זה גובל אצלי בביטול תורה".
האם צדקו דברי הגאון רבי אלחנן ?
תשובה לשאלה ה'
מלשון הגמרא בברכות מ"ג ע"ב וכן מלשון הרמב"ם והשו"ע משמע לכאורה שאין חובה לצאת ולחפש אחר אילנות מלבלבין כדי לברך עליהם, אלא שהיוצא ורואה הוא שמברך. וכן הוא הדין בברכות הראיה והשבח שאין ענין לחזר והשתדל במיוחד אחר הברכות, אלא שאם נזדמן לו מברך.
ובפרקי אבות פ"ג מ"ז רבי שמעון אומר- המהלך בדרך ושונה, ומפסיק ממשנתו ואומר מה נאה אילן זה מה נאה ניר זה מעלה עליו הכתוב כאילו מתחייב בנפשו. ופירש שם הברטנורא דאשמועינן רבותא, שאע"פ שהוא מפסיק בכדי לברך, אפ"ה מעלין עליו כאילו מתחייב בנפשו מפני שהפסיק ממשנתו.
ולפי"ז צדקו לכאורה דברי הגאון רבי אלחנן שטוען שלהפסיק מלימודו בכדי לברך ברכת האילנות הוא בבחינת ביטול תורה, שהרי אין חובה לכאורה להשתדל במיוחד אחר הברכות, ואפילו אם אדם כן נזדמן למקום שיש בו אילנות, מ"מ אם הוא באמצע לימודו אין לו להפסיק.
אך אנו נאמר לגאון רבי אלחנן שמנהג ישראל תורה הוא, והמנהג הוא בכל המקומות להשתדל בברכה זו, וגדולי עולם השתדלו בה מאוד ולא חששו לביטול תורה, אלא מיד בר"ח ניסן לאחר מוסף הזדרזו לצאת למקום בו יש אילנות מלבלבין בכדי לברך את הברכה ברוב עם, כי אם זה שחלקם לא הקפידו לברך את הברכה דוקא מחוץ לעיר, וסמכו על דעת המקילים לברך בתוך העיר וזאת בגלל הטורח וביטול התורה שיש ביציאה מחוץ לעיר. והאדר"ת כתב: הייתי זהיר וזריז לקיים דברי חז"ל הקדושים לברך בימי ניסן. גם חזרתי לברך בבוקר בעת תפילת שחרית שהיו בביתי המון להתפלל, וברכתיה אחר התפילה כדי לזכות את הרבים שאינם יודעים כלל מדין זה, עכ"ל. ובערוך השולחן כתב שברכה זו רפויה אצל ההמון, אבל כל ת"ח ויראי ה' נזהרין בברכה זו. וכן בספר תשובות והנהגות (ח"א סי' ק"צ) כתב שמידת חסידות לחפש לברך ברכה זו. ובשם מרן הגראי"ל שטיינמן זצוק"ל כתבו שמרגע שיודע מהתחדשות האילנות אפשר שיש חיוב לברך לפי הדעות הסוברות שסומא חייב לברך ברכת הלבנה.
ובמיוחד לפי דברי המקובלים יש ענין מיוחד בברכה זו שיש בה תיקון גדול לנשמות המגולגלות באילנות ובעשבי השדה, ואותן נשמות הבאות לידי תיקונן ע"י הברכה מכירות טובה גדולה למי שזכה לתקן אותן כמובא בספרים.
ועל כן אנו נאמר לגאון רבי אלחנן, אע"פ שמעיקר הדין יתכן שאינך חייב להשתדל אחר הברכה, ובמיוחד שאתה חושש לביטול תורה, אך פוק חזי מה עלמא דבר (צא וראה מה העולם נוהגים), ואל תהא צדיק הרבה במקום שגדולים מאיתנו לא חששו לביטול תורה, ואדרבה- הזדרזו וזירזו על הברכה הזאת מאוד.
שלום! נראה שהשיחה הזו מעניינת אותך, אבל עדיין אין לך חשבון.
נמאס לכם לגלול בין אותם הפוסטים בכל ביקור? כשנרשמים לחשבון, תמיד תחזרו בדיוק למקום שבו הייתם קודם, ותוכלו לבחור לקבל התראות על תגובות חדשות (בין אם במייל, ובין אם בהתראת פוש). תוכלו גם לשמור סימניות ולפרגן ב-upvote לפוסטים כדי להביע הערכה לחברי קהילה אחרים.
בעזרת התרומה שלך, הפוסט הזה יכול להיות אפילו טוב יותר 💗
הרשמה התחברות