ישיבת בין הזמנים- שו''ת בנושא ברכת האילנות (תוכן תורני והומוריסטי)
-
ז'ק משום מה נהוג אצלנו לומר בריות טובות ואילנות טובים
-
פינקי אמר בישיבת בין הזמנים- שו''ת בנושא ברכת האילנות (תוכן תורני והומוריסטי):
ז'ק משום מה נהוג אצלנו לומר בריות טובות ואילנות טובים
אז אתה הוא ר' משה קלמנובי'ץ ? (התייחסות להערתך בעז''ה מחר בל''נ).
-
ז'ק חחח
הכי רחוק שאני יכול להיות זה בני ברקי -
שאלה ז'
שמחה קופרשטיין עומד לחגוג את בר המצוה שלו בחוה"מ פסח. בר מצוה בחוה"מ פסח היא כאב ראש לא קטן, ובמיוחד במשפחה כמו של שמחה קופרשטיין שם האבא הוא ממשפחה ליטאית שאוכלים געברוקט (שרויה) ואוכלים מצות מכונה, ואילו האם היא ממשפחה חסידית שלא אוכלים שרויה ואוכלים רק מצות יד. לך תסתדר עם כולם.
בר"ח ניסן עלו הוריו של שמחה למעונו של הגאון רבי אלחנן שניימן שליט"א (שהיה מסדר הקידושין שלהם) בכדי להזמין אותו לבר מצוה של בנם שתיערך בעז"ה בחוה"מ פסח, וכן בכדי להתייעץ איתו כיצד לסדר את הכל על הצד הטוב והכשר ביותר לשביעות רצונם של כל הצדדים. תוך כדי הדברים שאל אותם הגאון רבי אלחנן האם בנם שמחה כבר בירך את "ברכת האילנות", והם ענו לו שעדיין לא, ואז אמר להם הגאון רבי אלחנן שאולי כדאי שימתין עד לחוה"מ אז יחשב כבר לגדול ויהיה מחוייב בברכה מעיקר הדין.
מה הדין ? האם יש ענין להמתין, או שמא שיברך מיד בתחילת ניסן ?
-
שאלה ח'
ג'וג'ו אלמקייס הוא בעליו של מגרש המכוניות "בוטיק האוטו" ומחותנם של משפחת קופרשטיין מהשאלה הקודמת. במסגרת עבודתו במגרש הוא שוהה בו מצאת החמה ועד לשקיעתה. מאז שבא בקשרי חיתון עם משפחת קופרשטיין התחיל ג'וג'ו להתקרב לדת, ובהגיע חודש ניסן לאחר ששמע על חשיבות ברכת האילנות ביקש ג'וג'ו לזכות גם כן לברך את הברכה החשובה. אך דא עקא- שג'וג'ו נאלץ לשהות בכל שעות היממה במגרש, כך שהזמן היחידי הפנוי שיש לו זה בשעות הלילה או בשבת קודש. ג'וג'ו רוצה לברך את ברכת האילנות או בלילה או בשבת. מה הדין ?
-
תשובה לשאלה א'
ראשית- יש לדון אם ברכת האילנות היא חובה או משהו שקרוב לחובה, או שמא רשות בעלמא ואין חובה לעשות השתדלות מיוחדת בשביל לברך את הברכה, ועל כך נעמוד בעז"ה בתשובות הבאות. אבל גם אם נאמר שהברכה היא רשות ואין ענין לחזר אחר אילנות בשביל לברך עליהם, מ"מ זה מוסכם שאם אדם הזדמן למקום שיש שם אילנות פורחים אז הוא צריך לברך. וכאן יש מקום לדון בסיפור שלנו, במידה שאלקנה ומאיר הזדמנו למקום שיש בו אילנות מלבלבים שאז באופן רגיל הדין הוא שצריך לברך, מה הדין לגבי שניהם שאינם נהנים כלל ממראה האילנות המלבלבים, ואדרבה- הליבלוב אף גורם סבל קשה לאחד מהם.
והתשובה: אם היינו דנים את ברכת האילנות כברכת הנהנין, אז היה מקום לומר שאלקנה ומאיר שאינם נהנים ואפילו סובלים מן הפריחה היו פטורים מלברך על הפריחה של האילנות. אבל בפשטות ברכת האילנות היא ברכת השבח, וזה בודאי שבח לעולם שהאילנות מלבלבים ועתידים להוציא פירות מאותו לבלוב. וביותר- שהרי גם אלקנה ומאיר, אף שאינם נהנים כלל ממראה הפרחים ואף סובלים מהם, מ"מ מהגידולים היוצאים מן הפרחים הם בודאי נהנים, ועיקר הברכה על הפרחים הוא בגלל תכליתם שעומדים להוציא פירות (ולכן אין מברכים על פרחים של אילנות סרק), וממילא אף ביחס אליהם יש שבח במה שהאילנות מלבלבים.
ואפילו אם היו מאיר ואלקנה מפתחים אלרגיה גם לפירות, ונמצא שאינם נהנים לא מהפריחה ולא ממה שיוצא ממנה, מ"מ לא היה בזה בכדי לפטור אותם מהברכה, שהרי קיי"ל שמי שיציאותיו (ההתפנות לנקביו) עלולים לסכן אותו, בכ"ז מברך את ברכת "אשר יצר", משום שהברכה היא שבח על עצם הבריאה שהיא להנאת האדם, ורק אדם זה גופו מקולקל, וא"כ אין זה סיבה שלא לשבח את הבורא יתברך על כך. וה"ה לעניינינו- גם אם אין הם נהנים כלל, לא ממראה האילנות המלבלבים ואף לא מהפירות היוצאים מלבלוב האילנות, מ"מ עדיין יש לשבח לבורא יתברך על מה שברא את האילנות ופירותיהם להנאת האדם.
-
תשובה לשאלה ב'
מצאנו בפוסקי דורינו נידון האם סומא יכול לברך את ברכת האילנות על סמך הידיעה על כך שהאילנות מלבלבים, או שמא צריך דוקא ראייה ברורה ממש בשביל לברך. הנה בשו"ת שבט הלוי (ח"ו סי' נ"ג אות ד') כתב להסתפק במי שלא ראה כלל פרחי האילנות, ורק סיפרו לו שהאילנות מלבלבים, ועל סמך שמיעה וידיעה זו נתן שבח והודאה בברכה, שיתכן שלא צריך לחזור ולברך שוב כשיראה אח"כ את האילנות, שאין זה ברור שמש"כ בשו"ע לשון "וראה" הוא תנאי לעכב. ובחזון עובדיה (פסח, עמ' כ"ח) הביא דעת הסוברים (מהרש"ל) שסומא מברך ברכת הלבנה, שאע"פ שאמרו לשון "ראייה" לאו דוקא הוא, וא"כ יתכן שה"ה לענין ברכת האילנות.
והנה זה פשוט שאם באמת אפשר לברך על סמך שמיעה וידיעה בלבד, ק"ו בן בנו של ק"ו שאפשר יהיה לברך על ידיעה ברורה ומוחשית שבאה ע"י תמונה או הסרטה. אך גם אם נאמר שמש"כ השו"ע לשון "וראה" הוא בדוקא, ולא מספיקה ידיעה ושמיעה אלא צריך גם ראייה ממש, מ"מ עדיין יש מקום להסתפק שמא תמונות או הסרטות הבאות להראות את האילנות המלבלבים גם הם בכלל מש"כ השו"ע "וראה אילנות מלבלבין", ואדרבה- לפעמים יש בכח התמונה להמחיש בצורה החזקה ביותר את ה"אילנות מלבלבין" אף יותר מראייה בעלמא, וא"כ יש מקום אמיתי להסתפק שמא אף לכתחילה אפשר יהיה לברך על תמונה או הסרטה של אילנות מלבלבין בניסן.
אבל ראיתי שיש מי שכתב שאין לברך ברכה זו כשרואה את האילן ע"י משקפת שמבוססת ע"י "מראות", דאינו נחשב ראייה. אבל אם המשקפת מבוסס ע"י זכוכית מגדלת, שפיר יכול לברך דרכו (מעשה חמד בשם הגר"י זילברשטיין). ולפי דבריו- על הצד שהראייה מעכבת בברכה, לא נוכל לברך על סמך תמונה או הסרטה או אפילו שידור ישיר בזום וכדו', כי בודאי כל אלו אינם טובים יותר ממשקפת מבוססת מראות.
וגם לפי דברי המקובלים שברכת האילנות אינה רק ברכת השבח גרידא, אלא שתכליתה של הברכה הוא לתקן את הנשמות המגולגלות באילנות ובעשבי השדה ולברר הניצוצות, א"כ בודאי שבראייה של תמונה כל זה אינו שייך.
-
פוסט זה נמחק! -
פוסט זה נמחק! -
פוסט זה נמחק! -
תשובה לשאלה ג'
האם הברכה היא דוקא על ליבלוב האילנות או שמא אף על ליבלוב ירקות ? הפרי מגדים כתב לדייק מדברי הרמב"ם שכתב "היוצא לשדות או לגנות וראה אילנות פורחות", משמע שמברכים דוקא על אילנות. אבל מאידך הגר"ח קנייבסקי זצוק"ל (הו"ד בספר מעשה חמד סימן ח') כתב לדייק מאותם דברי הרמב"ם לאידך גיסא, שהרמב"ם נקט "היוצא לשדות או לגנות", ובגינות הדרך הוא שגודלים ירקות. ומש"כ הרמב"ם לשון "וראה אילנות", מצינו שגם דברים כגון תבואה או אזוב או פשתן נקראו בלשון הגמרא והמשנה "אילן".
אומנם העולם תפסו כעיקר את הדעה שאין לברך אלא על לבלוב האילנות דוקא ולא על פריחת הירקות, כי הברכה ניתקנה דוקא על האילנות ולא על הירקות. וכמה טעמים מצאנו בזה. (א) אפשר להסביר ע''פ מה שפירש הרא''ה. הרא''ה מסביר שטעם הברכה הוא לשבח את הקב"ה על ההתחדשות שבעצים שהיו יבשים ועתה הם פורחים. דהיינו- בחורף העצים נימצאים במצב של שלכת ולא ניכר הבדל בין עץ חי לעץ יבש. וכעת שהעצים מתחילים לפרוח ניכרת בהם ההתחדשות, ואנחנו מודים לה' על ההתחדשות. ולפי''ז יובן מדוע הברכה לא שייכת על ירקות וכדומה, כי בהם לא ניכרת שום התחדשות. (ב) הערוך השולחן (או''ח רכ''ו, א') כתב שהברכה לה' היא על ההנאות שמגיעות לאדם על אף שהן לא נצרכות לו. האדם מברך על הנאות שאינן הכרחיות כמו פירות האילנות שנועדו רק ליהנות בהן בני אדם (משא''כ הירקות שחשובים כדבר הכרחי, שהרי אמרו בעירובין נ"ה ע"ב שעיר שאין בה ירק אין ת"ח רשאי לדור בה).
והנה טעמו של הערוך השולחן לא יספיק ביחס לסוגי ירקות שאין בהם הכרח לחיי האדם והם דומים בזה לפירות האילן, וכגון תות שדה או מלון או אבטיח. וכאן נצטרך לסברא שכתבנו לעיל ע"פ דברי הרא"ה. ועוד ראיתי מש"כ שברכה זו נתקנה דוקא על אותם דברים המתקיימים משנה לשנה דוגמת העצים, שדוקא בהם ניכרת ההתחדשות. אבל בירקות כגון תותים ואבטיח ומילון שאין מתקיימים משנה לשנה אין ניכרת ההתחדשות, שהתחדשות היא דוקא בדבר קיים שמתחדש. אבל דבר שהוא חדש לגמרי אינו מתחדש אלא חדש.
-
ז'ק סוף סוף הצלחתי לתת לך יותר מלייק אחד על הפוסטים המרתקים
אולי תשלח תמיד כפול? -
פוסט זה נמחק! -
פוסט זה נמחק! -
פינקי אמר בישיבת בין הזמנים- שו''ת בנושא ברכת האילנות (תוכן תורני והומוריסטי):
ז'ק סוף סוף הצלחתי לתת לך יותר מלייק אחד על הפוסטים המרתקים
אולי תשלח תמיד כפול?לא שלחתי כפול, אלא עקב החסימה בנטפרי נאלצתי ללחוץ כמה פעמים על ''שלח'' כאשר בכל פעם אני מקבל תשובה באנגלית ''חסום ע''י נטפרי''. לא ידעתי שבפועל ההודעות נשלחו.
-
ז'ק אדרבה ואדרבה
-
ז'ק אמר בישיבת בין הזמנים- שו''ת בנושא ברכת האילנות (תוכן תורני והומוריסטי):
תשובה לשאלה ג'-|
(ב) הערוך השולחן (או''ח רכ''ו, א') כתב שהברכה לה' היא על ההנאות שמגיעות לאדם על אף שהן לא נצרכות לו. האדם מברך על הנאות שאינן הכרחיות כמו פירות האילנות שנועדו רק ליהנות בהן בני אדם (משא''כ הירקות שחשובים כדבר הכרחי, שהרי אמרו בעירובין נ"ה ע"ב שעיר שאין בה ירק אין ת"ח רשאי לדור בה).רש"י מסביר אין תלמיד חכם כו' לפי שהירק טוב למאכל ונלקח בזול ויכול לעסוק בתורה. השאלה מה נקרא ירק? רק העשבים כמו חסה פטרוזליה שמיר וכד'? או גם מה שאנחנו קוראים להם ירקות, כמו מלפפון עגבניה פלפל וכד'?
ואולי הרש"י הוא רמז לתשובה על השאלה אם צריך לבטל מלימודו עבור ברכת האילנות...??? -
תשובה לשאלה ד'
הנה הסכמת כמעט כלל הפוסקים היא שברכת האילנות אינה אלא אך ורק על אילני פרי ולא על אילני סרק, שהרי הברכה עיקרה הוא על הטוב וההנאה שיגיעו לאדם מהאילנות בכך שעתידים לתת פרים, וזה שאנו מסיימים "להנות בהם בני אדם". וזה ג"כ הטעם לברך עליהם בשעת הפריחה, כי אז ניכר שהם עתידים להוציא פירות. (ערוך השולחן או"ח סימן רכ"ו).
אבל האשל אברהם (בוטשאטש) סימן רכ"ו כתב להסתפק שמא אפשר לברך גם על אילני סרק. והיעב"ץ בספר מור וקציעה (סימן רכ"ה) כתב שיש לברך גם על אילנות סרק מלבלבין.
ובשו"ת שבט הלוי (ח"ו סימן נ"ג) נשאל על מי שבירך על אילן סרק האם צריך לחזור ולברך, כי הברכה היא דוקא על אילני מאכל, או שמא יש לחוש לדעת המור וקציעה שגם על אילני סרק אפשר לברך. כתב השבט הלוי שלא יחזור לברך, ולא בגלל ספק ברכה, אלא שברכה זו ברכת שבח על בריות טובות ואילנות טובות- מאכל וסרק, וכיון שנתן הודאה עליהם לא צריך לברך עוד. ועוד-שגם יש להסתפק שמא אפשר לברך על סמך ידיעה אף בלא ראייה ממש, וא"כ גם על הצד הזה אפשר שנפטר בברכה שבירך מחמת הידיעה.
ולכן נאמר להרשל שלאחר שבירך על אילני סרק לא יחזור ויברך. (וכן כתב גם בספר הלכה ברורה חלק י"א סימן רכ"ו סעיף ט', וכן בספר ילקוט יוסף פסח ח"א הלכות ברכת האילנות סעיף ז').
ומ"מ ראוי שהרשל יחפש מישהו שעדיין לא בירך את ברכת האילנות ויבקש ממנו לכוין בברכתו להוציא גם אותו.
-
ז'ק
על הרעמים שנשמעים פה מעזה צריך לברך? -
פינקי אמר בישיבת בין הזמנים- שו''ת בנושא ברכת האילנות (תוכן תורני והומוריסטי):
ז'ק
על הרעמים שנשמעים פה מעזה צריך לברך?על שמועות טובות מברך ''הטוב והמטיב''