בארץ ארזים נפלה שלהבת

[ביתר ירושמיים]

תחת פיצוצים אדירים, חיסולים ממוקדים, והשמדת מחסני אמל"ח, נפתחה לה בגאון מנוסת – ארץ הארזים.

מאות אלפי גולים מפוחדים שנטשו את העבר בדרום, נמלטים כעת צפונה אל פקקי הענק בדרכי צידון. בכבישים שהפכו חד - סיטריים, בהם הדרך היחידה מובילה אל צפון, הרחק מן האש והמולת המלחמה.

ללא מים ללא מזון ואף ללא דלק, אך המנוסה נמשכת...

וכך גדשו הם בצפון ה'בטוח' את כלל בתי הספר שהוסבו בין לילה למקלט המונים.

ובתוך בוקה ומבולקה, מאות רבות של הרוגים ואלפי הפצועים, נפתחה לה מתקפת המנע האמיתית בכלל מרחבי לבנון. אלפי מטרות שהושמדו במכת הפתיחה, מהדרום עד הבקעה פיצוצים עד לשמיים, התקיפות לא נגמרות פוגעות הן אנושות ביכולותיו של חיזבאללה להתנהל כארגון. הפיקוד חוסל, האמל"ח הושמד, ונסראללה נותר לבדו...

ובעוד בלבנון סופרים מאות הרוגים ואלפי פצועים, בישראל המטווחת מצפון ועד שומרון חסדי שמיים ברורים. פגיעות בנפש, אין. בגוף וברכוש, כמעט ואין. ומתגלגלת לה שאלת השאלות -

לאן כל זה הולך?

נעצור רגע לעצמנו, נשים לב. האירוע ממוסגר. צה"ל (בינתיים) לא תוקף בדאחייה, וחיזבאללה (כביכול) מטווח רק בסיסים. המלחמה אמנם נראית קרובה מתמיד, אך העבר שהפתיע מתעתע ממש. הייתכן שממחר שוב חזל"ש ואין מלחמה?

ימים יגידו.

[ז'ק]

ביתר ירושמיים יום ל"ג בעומר שנת תשפ"ד, דרכי מירון כמעט שוממות לגמרי, וגם אותם שהחליטו להגיע בכל מחיר לאתרא קדישא מירון טועמים את נחת זרועם של שוטרי מחוז הצפון. את "ההדלקות" באיזור מירון עושים בעיקר שלוחי השטן מביירות, כך שלהדלקות האמיתיות לכבוד התנא האלוקי רבי שמעון בר יוחאי כמעט ולא נותר מקום, הדלקות בודדות הנעשות בחופזה, שלא לפי כבודו של התנא האלוקי.
וידענו גם ידענו כמה התנא האלוקי הקפיד על ההילולא שלו, והסיפורים ידועים, וכאן היה ברור שמי שגרם לכך שדרכי מירון יהיו שוממות ובמיוחד ביום ההילולא של התנא האלוקי ישלם מחיר יקר מאוד על זה. וכך לאחר כמעט שלושה חדשים- בארץ הארזים נפלה שלהבת, ביטלתם הדלקות? תקבלו הדלקות כהנה וכהנה,- מי בביפרו ומי במכשיר הקשר שלו, מי בביתו ומי בבונקרו, ובעז"ה עוד היד נטויה.