תענית שמתענים בארץ ישראל על הגשמים
-
נידון ב'
הרמב"ם נקט "שלא ירדו להם גשמים כל עיקר מתחילת ימות הגשמים". ומשמע שגשם היורד קודם ימות הגשמים אין מתחשבים בו לענין התענית על הגשמים, גם אם יהיה הגשם חזק ומשמעותי. (במושגים של היום- גשם דוגמת הגשם שירד לפני שנה ורבע בסופה דניאל שהיתה בחציו הראשון של חודש ספטמבר והורידה באיזורים מסוימים עשרות מ"מ של גשם. גשם זה אין מתחשבים בו). ויש לעיין מאיזה זמן נחשב "תחילת ימות הגשמים" לענין שגשם שירד אז יבטל את דין התענית על הגשמים בי"ז במרחשוון.
-
נידון ג'
מה קורה אם בארץ ישראל יש מקומות ואיזורים שבהם ירדו גשמים משמעותיים, ואילו במקומות אחרים לא ירדו גשמים משמעותיים או שלא ירדו גשמים בכלל. האם העובדה שבחלק מהמקומות ירד גשם משמעותי מבטל את הצורך בתענית אף ביחס למקומות שלא ירד בהם גשם. או שמא התענית היא לפי המקום, שמקום שלא ירד בו גשם מתענה ואילו מקום שירד בו גשם אינו מתענה. או שמא אף המקומות שירד בהם גשם משמעותי צריכים להתענות מחמת זה שיש מקומות אחרים שלא ירד בהם גשם.
-
נידון ד'
יש לדון האם בזמננו כל זה בכלל שייך. והיינו- שאף אם ננקוט שאף בזמן הזה שייך לגזור תעניות על הגשמים (בהמשך יובאו בעז”ה הצדדים בזה), עדיין תהיה השאלה האם המציאות היום באמת מצדיקה תענית, שהרי יתכן שדוקא בזמנם שהיתה תלות גמורה בגשמים, ואי ירידת גשם פירושו היה בצורת ורעב וצמא, לכן היו גוזרים תעניות על הגשמים. אבל בזמנינו המציאות היא שאף ללא גשם אנחנו יכולים להתקיים, כי יש אפשרות להתפיל מים, וגם מבחינה חקלאית יש אפשרות להשקות את היבולים באופן מלאכותי, או לחילופין לייבא מחו"ל את התצרוכת החקלאית ושאר מוצרי המזון, כך שאי ירידת הגשמים בארץ ישראל בזמנינו אינה מצב מסוכן כפי שהיה בעבר. וא"כ יתכן באופן כזה אין מקום לגזור תענית על הגשמים בארץ ישראל.
-
נידון ה'
יש לעיין בענין התאריכים לתחילת התענית ושאר השלבים של התענית (י"ז במרחשוון, ר"ח כסלו וכו'), שהרי יש שינוי בין השנים, ולדוגמא- השנה עד לתאריך 17/11 כנראה לא אמור לרדת גשם. איזורים רבים בארץ נמצאים עם מאזן של 0 מ"מ גשם עד עתה, או ברמה של מ"מ בודדים במצטבר, שזה מצב שיתכן שמחייב תענית כפי שיתבאר להלן. השנה ב- 17/11 יהיה התאריך ט"ז במרחשוון, דהיינו שעדיין לא הגיע הזמן הראוי לתענית על הגשמים, וממילא אם ירד גשם משמעותי ב-18/11 כפי שצפוי, נמצא שהשנה אינה בכלל השנים שמתענים בהם על הגשמים. אך אם המצב השורר השנה היה קורה בשנה שעברה, ואז 17/11 חל בד' כסלו, נמצא שהיינו כבר אחרי שני התאריכים הראשונים של זמני התענית (י"ז במרחשוון לתענית יחידים ור"ח כסלו לתענית ציבור), והיינו כבר במצב שלכאורה היה ראוי לגזור תענית על הציבור. וכאן נשאלת השאלה- האם התאריך שבו מתחילים להתענות על הגשמים בארץ ישראל הוא קבוע בכל השנים, או שמא בשנה מעוברת כמו שהיה בשנה שעברה שבה י"ז במרחשוון חל ב- 1 בנובמבר היה זמן תחילת התענית על הגשמים שונה.
-
נידון ו'
כאן השאלה נוגעת לזמנינו שבו יש תחזית ומודלים שיכולים לצפות ירידת גשם כמה ימים קודם לכן וגם לחזות את עוצמתו ואת האיזורים שבו הוא ירד. (כמובן שהכל נכתב על הצד שאפשר לסמוך עליהם, אבל זה נושא לדיון אחר המתקיים בעקיפין בפוסטים אחרים כאן). והשאלה היא- האם בכל מקרה שבו הגיע י"ז במרחשוון או ר"ח כסלו ולא ירד גשם היו מתחילים להתענות, וזה אף אם יש תחזית לירידת גשם משמעותי האמור לרדת בימים שלאחר מכן, או שמא באופן שידוע על פי תחזית (אמינה) שבימים שלאחר י"ז במרחשוון או ר"ח כסלו וכדו' אמור לרדת גשם משמעותי אז לא היו מתחילים להתענות כלל.
-
ובראשית הדברים- האם תענית על הגשמים שייכת בכלל בזמן הזה?
בהמשך הדברים נביא בעז"ה בנידון ד' שבמציאות של היום לא שייכת כלל התענית על הגשמים, כי התעניות שהיו גוזרים על הציבור בגלל עצירת גשמים ושאר צרות, היינו דוקא באופן שיש בכך סכנה, וכגון בתענית על עצירת גשמים מדובר באופן שיש חשש לרעב או לצמא כתוצאה מעצירת הגשמים, מציאות שב"ה לא שייכת בימינו.
אבל גם בעבר בזמנים שבהם היה חשש לרעב וצמא כתוצאה מעצירת הגשמים, עדיין היה נידון האם התענית שגוזרים על הציבור שייכת בזמן הזה. והסיבה לכך- משום שבשביל לגזור תענית על הציבור צריך שהדבר יעשה או ע"י הנשיא או ע"י בי"ד סמוכים, ושניהם אינם נוהגים זה מאות בשנים, כי כבר מאות בשנים שאין הסמיכה נוהגת, כך שכבר מאות בשנים אין דיינים סמוכים. וכן אין לנו נשיא שיוכל לגזור תענית על הציבור. ולכן יש שכתבו שבזמן הזה שאין נשיא או בי"ד סמוכין לא שייכת התענית על הגשמים.
אבל יש שסוברים שאף בזמן הזה שייכת התענית על הגשמים. ולמרות שאין לנו היום נשיא או בי"ד סמוכים, מ"מ בית דין שבזמן הזה יש בכוחו לגזור תענית על הציבור, משום שזה חשוב שהם עושים את שליחותם של החכמים הקדמונים שתיקנו בשעתו את התענית על הגשמים (“שליחותייהו דקמאי קא עבדינן"). ויש שכתבו (ספר שולחן מלכים) שלכן באופן שהגיע ר"ח כסלו ולא ירדו גשמים, אף באופן שהבי"ד לא גזרו תענית על הציבור, מ"מ חלה על הציבור חובת תענית אף בלא הבי"ד וזה מחמת שכבר הם גזורים מחכמי המשנה.
אז כל הפוסט הזה נכתב כמובן לפי אותן שיטות שאף בזמן הזה שייכת התענית על הגשמים.
-
נידון א'- מהי ההגדרה של "לא ירדו גשמים"
כאמור- במשנה במסכת תענית (פ"א מ"ד) וכן בשו"ע (או"ח סימן תקע"ה סעיף א') הלשון היא "לא ירדו גשמים", וברמב"ם (פ"ג מהלכות תענית ה"א) הלשון היא "שלא ירדו להם גשמים כל עיקר מתחילת ימות הגשמים". והנה מצד הסברא אין זה מסתבר כ"כ לפרש את הדברים כפשוטם שלא ירד גשם כלל, אבל אם ירד גשם ואפילו קל אז כבר לא מתענים, כי אף אם ירד גשם, אך אותו הגשם אינו משמעותי משום בחינה ואין בו תועלת ממשית, א"כ מדוע שהירידה שלו תפטור אותנו מהצורך להתענות על הגשמים. תשוו בנפשכם את הציור הבא- אנחנו עומדים בי"ז במרחשוון תשפ”ה (שהשנה זה ב- 18 בנובמבר), וח"ו נתוני המדידות מראים על כמות גשם מצטברת של כמה עשיריות המילימטר בלבד מתחילת העונה, או אפילו של כמה מילימטרים בודדים שירדו במצטבר בכמה פעמים, וכי יש בזה לייתר את הצורך בתענית ותפילה על הגשמים? וכי איזה משמעות יש בכלל לגשמים בכמויות כאלה מבחינת חקלאות, מי שתיה וכו'.
ולכן היה נראה פשוט מסברא שמה שכתוב "לא ירדו גשמים", היינו דוקא גשמים הראויים להיחשב כגשם, ולא כל גישמון שמרטיב את הכביש והמדרכה מקבל את התואר של "ירדו גשמים". וכן מה שכתב הרמב"ם לשון של "לא ירדו להם גשמים כל עיקר" אין כוונתו שלא ירד גשם כלל, אלא כוונתו שמתחילת ימות הגשמים לא היתה אף פעם ירידת גשמים משמעותית, כי אם היתה אפילו פעם אחת מתחילת ימות הגשמים ירידת גשמים משמעותית אז כל הדין של תענית על הגשמים משתנה.
ואח"כ מצאתי בספר "מזבח אדמה" (או"ח סי' תקע"ה) שהביא את דברי הרמב"ם שמשמעותם היא לכאורה שבשביל לגזור תענית על הגשמים צריך שלא ירד גשם כלל. אך הביא את דברי רש"י בתענית ו' ע"ב (ד"ה גשמים) שכתב, וז"ל: גשמים ברביעה ראשונה אם באין כל כך שנימס הקרקע בעומק טפח יפין הן ואין צריך להתענות, עכ"ל רש"י. ומשמע מדבריו שהשיעור לפטור מתענית הוא בירידת גשם בכמות שהקרקע נימסה (בפשטות היינו שנעשתה בוצית) בעומק טפח (8- 10 ס"מ עומק), ודבר זה קרוא “רביעה”. ומשמע שאף אם ירדו גשמים קודם י"ז במרחשוון, אך לא היה בהם השיעור הזה, אין זה פוטר מתענית. וכתב ה"מזבח אדמה" לפרש שגם הרמב"ם יסבור כן, ומה שכתב הרמב"ם "לא ירדו להם גשמים כל עיקר" אין כוונתו שלא ירד גשם כלל, אלא כוונתו שמתחילת ימות הגשמים לא היתה אף פעם ירידת גשמים בשיעור של “רביעה”, כי אם היתה אפילו פעם אחת מתחילת ימות הגשמים ירידת גשמים משמעותית אז כל הדין של תענית על הגשמים משתנה.
וכן מצאתי בספר "זרע יעקב" (או"ח סי' תקע"ה) שכתב לבאר בדעת הרמב"ם, וז"ל: דודאי כל שלא ירדו כשיעור הצריך מתחילה גוזרין תענית על היחידים, וכוונת הרמב"ם היא רק לשלול באם ירדו פעם בתחילת ימות הגשמים וכשיעור, אף שאח"כ עבר זמן מה שלא ירדו. וכן ראיתי בס"ס בני בנימין, עכ"ל.
ובכף החיים (או"ח סי' תקע"ה סעיף א') מצאתי שהביא את דברי המזבח אדמה שהבאנו לעיל, וכתב שהשיעור לפטור מתענית הוא כאותם שיעורים שנזכרו בסעיף י"א. ובסעיף י"א כתב, וז"ל: משיכנסו בעומק הארץ החרבה טפח, ובבינונית שני טפחים, ובעבודה שלושה טפחים.
אך יש שכתבו שאם ירדו גשמים קודם י"ז במרחשוון, אף שלא ירדו ככל הצורך, מ"מ אם יש מקומות שבהם ירד גשם אין מתענים. (שו"ת שואל ונשאל ח"ג סי' ע"ט).
-
לשיטות שבשביל לפטור מתענית צריך שירד גשם בכמות של "רביעה", מה קורה אם הכמות הנ"ל ירדה ע"י הצטברות של כמה פעמים שבהם ירד גשם ?
בואו נצייר את הציור הבא- אנחנו עומדים בי"ז במרחשוון ובודקים את נתוני המדידות של התחנות השונות עד לאותו זמן, ומגלים שכמות הגשם המצטברת מתחילת העונה עומדת על 20 מ"מ לדוגמא. ובואו נניח שכמות של 20 מ"מ גשם היא הכמות שראויה לתואר של "רביעה", דהיינו כמות גשם הראויה לחדור לעומק הקרקע בשיעורים שהזכרנו לעיל. אך לאחר בדיקת הנתונים לעומק אנו מבחינים שאותה כמות לא ירדה בפרק אחד, אלא בכמה פעמים כאשר בין אירוע גשם למישנהו יש הפסקה של כמה ימים, כך שבכל אירוע בודד ירדו רק מילימטרים בודדים, אך בהצטברות של כמה פרקי גשם קיבלנו כמות של 20 מ"מ. כיצד היינו נוהגים ?
לעניות דעתי נראה שלאותן שיטות שהזכרנו לעיל המצריכות ירידת כמות של "רביעה" בכדי לפטור מתענית, לא יועיל לנו מה שהיו כמה אירועי גשם קטנים עם הפסקה ביניהם, אע"פ שבמצטבר אנחנו מקבלים כמות גשם של "רביעה", כי רביעה אינה רק שיעור של כמות גשם, אלא תיאור של מצב בו הארץ רוויה במים אשר מחלחלים בשיעורים שנזכרו לעיל (טפח, שני טפחים, שלושה טפחים). אבל במציאות של גשמים בכמות קטנה עם הפסקות ביניהם, הרי המציאות היא שהקרקע אינה הופכת להיות רוויה, ולכן לא יועיל מה שבמצטבר קיבלנו כמות שהיתה ראויה להחשב כרביעה אם היא היתה יורדת בפרק אחד, כך נראה לענ"ד.
מה דעתכם בנידון?
-
נידון ב'- ממתי נחשב שהתחילו ימות הגשמים ?
הרמב"ם נקט "שלא ירדו להם גשמים כל עיקר מתחילת ימות הגשמים". ומשמע שגשם היורד קודם ימות הגשמים אין מתחשבים בו לענין התענית על הגשמים, גם אם יהיה אותו הגשם חזק ומשמעותי בשיעור של “רביעה”. ויש לעיין מאיזה זמן נחשב "תחילת ימות הגשמים" לענין שגשם שירד אז יבטל את דין התענית על הגשמים בי"ז במרחשוון.
וניקח לדוגמא את אלול תשפ"ג- תשרי תשפ"ד (ספטמבר/ אוקטובר 23). בכ"ז באלול תשפ"ג (13/9/23) קיבלנו את זנבה של הסופה דניאל, דבר שהביא באיזורים מסויימים לירידה של עשרות מ"מ של גשם, כמות שללא ספק ראויה לתואר "רביעה" לכל הדעות. בתחילת אוקטובר 23, בתוך ימי חוה"מ סוכות תשפ"ד קיבלנו כאן בבני- ברק ועוד מקומות עוד שני אירועי גשם עם כמה מילימטרים בכל אירוע. כך שבאמצע חוה"מ סוכות היינו כבר עם יותר מ- 40 מ"מ במצטבר. וכאן נשאלת השאלה, האם הגשמים הללו נחשבים כגשמים היורדים בימות הגשמים ? אז לגבי הגשם שירד בחציו הראשון של ספטמבר ובחודש אלול נראה פשוט שהוא אינו נחשב כגשם היורד בימות הגשמים. אך לגבי גשמים היורדים בסוכות יש להסתפק, האם מכיון שאנו לא מזכירים את הגשם עד לאחר סוכות אז גם לענין זה אין סוכות נחשב לימות הגשמים, או שמא אדרבה- הרי הטעם שבסוכות נידונים על המים ושעושים את כל הדברים שאנו עושים לרצות על המים (ניסוך המים, שמחת בית השואבה, הושענות וכו') הוא משום שאז הוא זמן הגשמים, וא"כ גשמים היורדים בסוכות, אע"פ שאינם סימן ברכה, אבל מ"מ בודאי שזה נקרא שהם יורדים בימות הגשמים, וממילא אם ירדו בשיעור של "רביעה" יפטרו מתענית אף שלא ירדו לאחר מכן גשמים עד י"ז במרחשוון ור"ח כסלו.
ובדברי המפרשים והפוסקים מצאנו בזה כמה דעות. יש מי שכתב בתחילת דבריו שרק גשמים היורדים בחודש מרחשוון ואילך חשובים כגשם היורד בימות הגשמים. אבל גשמים היורדים בתשרי אינם חשובים כיורדים בימות הגשמים. (שו"ת וישב אברהם או"ח סי' ס"ח בתחילת דבריו). ויש מי שסובר שרק גשמים היורדים לאחר חג הסוכות נחשבים כגשם היורד בימות הגשמים. (שו"ת וישב אברהם שם). ויש מי שסובר שאף גשמים היורדים בחג הסוכות הרי הם נחשבים כגשם היורד בימות הגשמים. (בריכות מים או"ח סי' תקע"ה ס"א בשם ספר שולחן מלכים).
-
נידון ג'- כיצד לנהוג שבחלק מן המקומות ירד גשם ובחלק אחר לא
בשו"ת שואל ונשאל (ח"ג סימן ע"ט) נשאלה השאלה הבאה: באופן שהגיע י"ז במרחשוון ועדיין לא ירדו גשמים ככל הצורך, אך מעט אכן ירד, האם המעט שירד מספיק בכדי לפטור מתענית יחידים. והשיב המחבר שמכיון שהיה מדובר שהיו כמה עיירות שירד בהם שוב אין מתענים, כי התנאי לתענית הוא שלא ירד גשם כלל. ומתבאר מדבריו שירידת הגשם בעיירות מסוימות פוטר מתענית אף בשאר עיירות שלא ירד בהם.
ויתכן שדבר זה שהוא גמרא מפורשת, שבתענית דף ו' ע"ב אמר רב חסדא שגשמים שירדו על מקצת מדינה ועל מקצת מדינה לא ירדו אין בהם משום הקללה של "ועצר את השמים", ופירש רש"י משום שאותם של מקצת מדינה שירד להם גשם מוכרים לאחרים. ומבואר שאם יורד גשם בחלק מהמקומות אין זה חשוב כעצירת גשמים אף ביחס למקומות שלא ירד בהם גשם. אך במאירי שם הביא שיש מפרשים שרק ביחס לאלו שירדו להם גשמים אין זה בכלל "ועצר", אבל אלו שלא ירדו להם גשמים צריכים להתענות.
אמנם במסכת תענית (פרק ג' משנה ג') נאמר: וכן עיר שלא ירדו עליה גשמים דכתיב "והמטרתי על עיר אחת ועל עיר אחת לא אמטיר חלקה אחת תמטר" וגו', אותה העיר מתענה ומתרעת וכל סביבותיה מתענות ולא מתריעות. והנה המקרה שהמשנה מדברת עליו הוא מקרה מיוחד, שבו יש עיר שלא ירד בה גשם אע"פ שבכל הערים שסביבות אותה העיר ירד גשם כל צורכו, שדבר זה מורה שיש גזירה על אותה העיר ואין זה מנהגו של עולם, ולכן אותה העיר מתחילה להתענות מיד בתעניות החמורות ולא כסדר התעניות הרגיל שנוהג בעצירת גשמים. (ר"ן, ריטב”א).
ובטעם הדבר שהעיירות שסביבות אותה העיר מתענות אע”פ שירד בהם גשם כל צורכו, פירש רש"י (תענית י"ט ע"א ד"ה אותה העיר) משום שאותה העיר שלא ירד בה הגשם תלך לקנות תבואה בעיר שירד בה ויהיה בה רעב. (וכבר כתבו להקשות שדבריו סותרים את דבריו לעיל בביאור דברי רב חסדא). ויש שכתבו (ריטב"א, ר"ן) שהטעם שהערים סביבות אותה העיר מתענות, משום שעל צרת חברים צריך להתענות.
ובריטב"א הביא עוד לפרש בשם אחרים מן הגאונים שמדובר באופן שבעיר אחת לא ירדו גשמים כלל, ואילו סביבותיה ירדו גשמים, אך לא ירדו כל הצורך אלא מעט, שאז יש גם לאותן ערים לחשוש שמא אף הן באותה גזירה נמצאות, ושמא מעתה לא ירדו להם גשמים יותר עד שיעבור זמן הרביעה, ושמא החלה המכה בעיר האחרת ותגמור בהם, ולכן גם הם מתענים.
ולמסקנת הדברים- באופן שירד גשם במקומות אחרים ואילו בעיר או באיזור אחד לא ירדו, יש מי שפירש שבאופן זה אין מתענים על הגשמים. (שו"ת שואל ונשאל). אך יש שכתב שאותה העיר שלא ירד בה גשם צריכה להתענות. (מאירי).
ובאופן שיש עיר שבה לא ירדו גשמים בעוד שבשאר הערים שסביבה כן ירדו גשמים אז מתענים באותה העיר, כי זה אינו דבר טבעי וזה מורה על גזירה, ואז גם הערים שסביבות העיר מתענות, אך אין זה כסדר הרגיל של תעניות על עצירת גשמים, אלא מתחילים להתענות מיד. ואם יש חלק במדינה שבו ירד גשם ובחלקים אחרים של המדינה לא ירד גשם, אז אין מתענים כי זה דרכו של עולם ואין זה בכלל "ועצר את השמים", אך יש מי שפירש שאותם מקומות שלא ירד בהם גשם צריכים להתענות. (מאירי).
-
נידון ד'- האם שייכת היום כלל תענית על הגשמים
התשובה היא חד משמעית- לא ! גם אם לא תרד טיפת גשם אחת במשך כל החורף בשום מקום בארץ ישראל, עדיין במציאות של היום אין שום סיבה לגזור תענית על הציבור. תפילות? בודאי, אבל לא תענית שגוזרים על הציבור. והסיבה- כי לא גוזרים תענית על הציבור אלא דוקא על דבר שיש בו סכנה, ובנידון דידן של עצירת גשמים גוזרים תענית רק באופן שעצירת הגשמים עלולה להביא למצב סכנה מחמת רעב או צמא. אבל אם אין חשש שיצמאו למים, וכגון שיכולים להביא מים ממקום אחר, ואין חשש שירעבו וכגון שיכולים להביא מזון ממקום אחר, אף שיש בדבר טורח והפסד ממון מצד ריבוי ההוצאות, מ"מ מכיון שלא מדובר בסכנה ממש אין מתענים.
ודבר זה מפורש במקומות רבים בדברי המפרשים, ונזכיר כמה מהם. בגמרא בתענית דף ו' ע"ב אמר רב חסדא שגשמים שירדו על מקצת מדינה ועל מקצת מדינה לא ירדו אין בהם משום הקללה של "ועצר את השמים", ופירש רש"י משום שאותם של מקצת מדינה שירד להם גשם מוכרים לאחרים. ומתבאר מדבריו שאם אפשר להביא מזון ממקום אחר אין זה בכלל "ועצר את השמים".
ובכף החיים (או"ח סימן תקע"ה ס"ק מ') כתב, וז"ל: מעולם לא שמענו שהתענו בירושלים על גשמי בורות כיון דמי השילוח יספיק לכל השנה. הגם דאיכא הוצאת ממון בעבור הבאת המים מן המעין הנזכר שהוא רחוק קצת מן העיר, כי תענית גשמי בורות הוא בדאיכא סכנת נפשות ח"ו וכדמוכח מדברי הר"ן ריש פ"ג דתענית, עכ"ל. ומבואר מדבריו שאם יש דרכים אחרות להספקת מים אף בלא מי גשמים אין מתענים, כי רק במצב של סכנת נפשות מתענים.
ובתורת המועדים הביא בשם החזו"א שבזמנינו שמצוי להביא מזון מחוץ לארץ אין מורגשת הסכנה שבעצירת הגשמים ולכן אין מתענים. והנה החזו"א אמר את הדברים לפני יותר משבעים שנים, אך הדברים הם קל וחומר לימינו שיבוא המזון הוא הליך רגיל שנוהג בכל השנים ללא קשר למצב החקלאות בארץ. וגם נושא המים שבעבר היה נושא מאוד מציק, כיום שיש את המציאות של התפלת מי ים, ממילא מצב של עצירת גשמים אינו דבר שיש לו כמעט השלכות על קיום חיים רגילים (חוץ ממשוגעי מזג האויר המצויים כאן לרוב שנושא זה מאוד מאוד מציק להם ובכללם אני).
-
נידון ה'- האם התאריכים לתחילת התענית על הגשמים הם תאריכים קבועים, או שמא הם נתונים לשינוי
כפי שכתבנו- הרי המציאות היא שיש שינוי בין השנים ביחס לזמן שבו חלים י"ז במרחשוון ור"ח בכסלו, שבעוד שבשנה שלאחר שנה מעוברת יחול י"ז במרחשוון בחציו השני של חודש נובמבר, ור"ח כסלו יחול בתחילת דצמבר, בשנה מעוברת יחול י"ז במרחשוון ממש בתחילת נובמבר, ור"ח כסלו באמצע נובמבר. ומכיון שהגשמים תלויים בשנת החמה, נמצא שיש כאן הבדל גדול בין שנה מעוברת לשנה שלאחריה. (לדוגמא- בשנה שעברה 17 בנובמבר היה בד' כסלו, שזה כבר אחרי התאריך השני של התענית על הגשמים (ר"ח כסלו), ואילו השנה הוא חל בט"ז במרחשוון שזה עוד לפני התאריך הראשון של התענית על הגשמים).
אז האם התאריכים שנזכרו במשנה הם קבועים, או שמא הדבר נתון לשינוי? מצינו בדבר שתי דעות. יש שכתבו שהתאריכים הנ"ל הינם קבועים ואינם משתנים משנה לשנה. (דברי יוסף סימן מ"ה, ספר שולחן מלכים, שו”ת שואל ונשאל חלק ז' סימן נ'). אך יש שכתבו שבשנה מעוברת יש לאחר את זמן התעניות. (שו"ת בני בנימין, שו"ת הלק"ט ח"א סימן צ').
