ליקוי הירח-לבנה בראי ההלכה
-
ברכת הלבנה בחודש שיש בו ליקוי לבנה
וכעת נגיע לעיקר הנידון שלשמו נכתב פוסט זה, דהיינו סוף זמן ברכת הלבנה בחודש שבו מתרחש ליקוי לבנה. והנידון- שהרי כידוע ליקוי הלבנה מתרחש בדיוק באמצעיתו של החודש כאשר הלבנה מגיעה למצב של מילוי גמור של פגימתה, ומרגע הליקוי ואילך מתחילה הלבנה להתחסר. נמצא שליקוי הלבנה הוא למעשה אירוע שמודיע ומברר לכולם את המציאות כי אמצעיתו של החודש הגיעה ומכאן ואילך הולכת הלבנה ונחסרת. וא"כ יתכן שאף לנוהגים בכל חודש כדעת מרן השו"ע שאפשר לברך עד סוף ט"ו ימים מעת לעת מהמולד, מ"מ אירוע כמו שהתרחש אתמול שהוא בירור מוחלט שחצי החודש כבר הגיע ומילוי פגימת הלבנה כבר נישלם ומכאן ואילך הלבנה הולכת ונחסרת, אז גם לשיטת מרן א"א יהיה לברך מזמן הליקוי ואילך.
והבית יוסף (טור או"ח סי' תכ"ו) כתב, וז"ל: ומ"ש רבינו והני י"ו מיום המולד מונין אותם. ומצאתי בתשובה אשכנזית (שו"ת מהרי"ל סי' י"ט) דטעמא משום דאמרינן עד שתתמלא פגימתה, ואם כן במילוי תליא מילתא, ולאו דוקא ט"ו וי"ו, אלא חצי כ"ט י"ב תשצ"ג זהו מלאתו, כן נ"ל. ולע"ד נראה אם היה ליקוי לבנה שאנו רואים ניגוד אמיתי אמצעות הלקות, בודאי שאין לברך אח"כ, אבל סתמא סמכינן אחשבונינו שמסרו לנו רבותינו שהוא מולד השוה אפילו אם היה ליקוי חמה שהוא מולד אמיתי קודם לשלנו או אחריו, כי הרמב"ם (קידוש החודש פ"ז הל' ז') כתב שרבותינו כיונו לפגוע באמיתי ע"י הדחיות, עכ"ל. ומתבאר בדברי הב"י ששיטת המהרי"ל היא שאין לברך לאחר ליקוי הלבנה, כי הליקוי מורה על "ניגוד אמיתי אמצעות הלקות", דהיינו שהוא מורה באופן אמיתי על זמן מילוי הלבנה, וממילא נודע שמכאן ואילך הולכת הלבנה ונחסרת, ולכן אין לברך מכאן ואילך. (כיצד יש לנהוג בפועל להלכה יעוין בהמשך).
-
האם הנידון הנ"ל שייך רק למנהג הספרדים או שמא גם למנהג האשכנזים או שמא דוקא למנהג האשכנזים אך לא למנהג הספרדים
נשאלת השאלה- האם כל הנידון שייך רק לספרדים המברכים עד סוף ט"ו ימים מעת לעת מהמולד, או שמא גם לאשכנזים הנוהגים כדעת הרמ"א שאין מברכים אלא עד חצי כ"ט י"ב תשצ"ג ? הרי לכאורה לאשכנזים שאין מברכים אחרי חצי כ"ט י"ב תשצ"ג נמצא שבכל השנים ובכל החודשים אין הם מברכים לאחר אמצע החודש, וא"כ גם בחודש שיש בו ליקוי לבנה אין נפק"מ במה שהליקוי מודיע לנו שכעת הוא אמצעיתו של החודש, שהרי בלאו הכי אין אנו מברכים על הלבנה לאחר אמצעיתו של החודש.
והתשובה היא שגם לאשכנזים יש נפק"מ בזה, ואדרבה- המהרי"ל שהזכיר הב"י (תשובה אשכנזית) כותב מחד שסוף זמן ברכת הלבנה הוא חצי כ"ט י"ב תשצ"ג, ובהמשך הוא כותב שאם היה ליקוי לבנה אין לברך אח"כ. ומוכח מזה שיש מציאות שזמן חצי כ"ט י"ב תשצ"ג יהיה אחרי זמן הניגוד האמיתי. והסיבה היא משום שזמן כ"ט י"ב תשצ"ג שאנחנו מונים ומחשבנים לפיו את זמן המולד הוא זמן אמצעי (ממוצע) של פרק הזמן שיש בין מולד למולד. אבל בפועל יש חודש שבו הזמן שבין המולד בתחילתו למולד בסופו הוא יותר או פחות מכ"ט י"ב תשצ"ג, שהרי הדברים תלויים בכמה נתונים, כך שפעמים המולד מקדים קודם כ"ט י"ב תשצ"ג מהמולד הקודם ולפעמים מתאחר יותר, כך שבהחלט יש מציאות שחצי כ"ט י"ב תשצ"ג יחול לאחר זמן הניגוד האמיתי, ואז גם לאשכנזים תהיה נפק"מ בנידון הזה האם מזמן ליקוי הלבנה אפשר עדיין לברך כל שעדיין לא הגיע חצי כ"ט י"ב תשצ"ג.
ולהלכה- יש שכתבו שאין לברך לאחר ליקוי לבנה (לבוש, אליה רבה, ישועות יעקב, כף החיים, סידור יעב"ץ). אך הצד השווה לכולם שהם הולכים כשיטת הרמ"א שאין מברכים את החודש אלא רק עד חצי כ"ט י"ב תשצ"ג, וא"כ לשיטת הרמ"א י"ל דזיל בתר טעמא, וכיון שאנו מקפידים לא לברך את הלבנה לאחר הזמן שידוע לנו שהוא אמצע החודש, א"כ באופן שיש ליקוי לבנה ה"ז מברר לנו את המציאות האמיתית שכעת הוא אמצע החודש בדיוק, וכיון שאנחנו מקפידים שלא לברך אחרי אמצעיתו של החודש, לכן כאשר יש בירור אמיתי מתי הוא אמצעיתו של החודש שוב אין לנו לברך, אף שע"פ החשבון הממוצע עדיין לא הגיע אמצעיתו של החודש.
אבל לשיטת הב"י שסוף זמן ברכת הלבנה אינו באמצעיתו של החודש ממש אלא בסוף ט"ו יום מעת לעת מהמולד, א"כ יש לעיין מה קורה בזמן שיש ליקוי לבנה, שהרי בכל חודש אין אנו חוששים לענין ברכה לאמצעיתו של החודש ממש, וא"כ י"ל שגם בחודש שיש בו ליקוי לבנה אפשר לברך עד סוף ט"ו ימים מעת לעת למולד. או שמא י"ל שהטעם שאפשר לברך עד סוף ט"ו ימים מעת לעת מהמולד הוא כמו שהבאנו לעיל משום שעד הזמן הזה אין ניכר חסרון הלבנה לשום אדם בעולם, וא"כ לא ניכר עדיין שהלבנה התחילה להתחסר. אבל באופן שיש ליקוי לבנה, הרי הליקוי ניכר לכל, וכיון שהליקוי הוא עדות ברורה ואמיתית שכבר נשלם מילוי הלבנה ומכאן ואילך היא הולכת ונחסרת, א"כ מחמת הליקוי ניכר שהלבנה נמצאת מכאן ואילך במצב של חסרון. ולכן אע"פ שכשיסתיים הליקוי שוב לא יהיה ניכר חסרון בלבנה מחמת קוטנה של הפגימה, מ"מ מכיון שהליקוי הוא דבר הניכר לכל והוא מודיע שמכאן ואילך הלבנה נחסרת, אע"פ שאותו חסרון לא יהיה ניכר בפועל, מ"מ יש כאן ידיעה ודאית וברורה על המציאות של החסרון, וא"כ אפשר דמהאי טעמא א"א יהיה לברך על הלבנה מכאן ואילך גם לשיטת הב"י.
והנה הב"י שהביא בדבריו בטור את דברי התשובה האשכנזית (שו"ת מהרי"ל) שלא לברך אחר הליקוי, לא הביא דין זה בשו"ע, ולכאורה משמע שלא נקט כן להלכה, ואם כן הוא, נמצא שאף לאחר ליקוי לבנה עדיין אפשר לברך ברכת הלבנה עד סוף ט"ו ימים מעת לעת למולד. וע"ע בפמ"ג (אשל אברהם סימן תכ"ו ס"ק י"ב) שמדבריו מתבאר שגם לחשבון חצי כ"ט י"ב תשצ"ג אנו הולכים תמיד אחר החשבון הקבוע, בין לחומרא ובין לקולא, ואין מתחשבים במה שהליקוי מגלה לנו את הזמן האמצעי האמיתי. וא"כ על דרך זו י"ל גם לשיטת הב"י.
-
על הצד שאפשר לברך על הלבנה גם לאחר הליקוי עד הזמן שבו מברכים בכל חודש רגיל, האם אפשר לברך עליה גם בזמן הליקוי עצמו
הצדדים בזה- שהרי לשיטת הב"י אפשר לברך עד סוף ט"ו ימים מעת לעת מהמולד, וזאת למרות שבסוף יום ט"ו כבר הלבנה התחילה להתחסר, וא"כ אף כאן נוכל לברך למרות שכעת הלבנה לקויה שהרי עדיין לא הגיע יום ט"ז לחודש. או שמא י"ל שהרי הטעם שמברכים עד סוף ט"ו יום הוא משום שחסרון הלבנה אינו ניכר כלל. וא"כ בזמן הליקוי שהחסרון ניכר ביותר, אף שאין זה אותו סוג של חסרון כמו החסרון שבכל חודש, מ"מ הרי כעת הלבנה חסירה באופן הניכר לכל, וגם במציאות היא כבר מתחילה להתחסר, וא"כ י"ל שאין לברך עליה כל זמן שהיא במצב לקוי עד שיסתיים הליקוי והיא תחזור להיראות במילואה ללא חסרון מורגש.
וראיתי בשו"ת ישועת משה (ח"ג סימן סימן ל"ז) שכתב, וז"ל: נראה לי דגם מטעם אחר אין לברך על הלבנה בשעת לקויה, כי הרי אמרו חז״ל בסוכה כ"ט ע"א בזמן שלבנה לוקה סימן רע לשונאיהם של ישראל. ואמרו: אין מזכירים שמו של הקב״ה על הקללה (מדה״ג בראשית כד), ואין מברכין על כוס של פורענות (ברכות נ"א ע"ב), ואין הקב״ה מייחד שמו על הרעה אלא על הטובה (מד״ת תזריע ט), בפרט במצוה זו שצריכים לקבל פני השכינה בשמחה וקבעהו בדרך זו כבד״מ אר"ח תכ"ו ב', ואנו מתפללים שהם עתידים להתחדש כמותה, ואין להסתכל בליקויה וקלקולה, ואם כן כש״כ שאין לברך אז, עכ"ל.
-
האם יש ענין להימנע מלראות את הלבנה לוקה והאם יש להימנע מלספר לאחר על כך שהלבנה לוקה
הנה הדברי שו"ת ישועת משה שהזכרנו לעיל עולה שיש ענין שלא להסתכל על הלבנה בליקויה וקלקולה, ויתכן שזה כעין מה שמצינו שלא להתבונן בקשת כיון שמציאותה מורה על כך שהיה ראוי שיבוא מבול לעולם. וא"כ לפי"ז גם אינו ראוי להודיע לחבירו שיש ליקוי לבנה, שהרי לגבי ראיית קשת הביא המשנ"ב (סי' רכ"ט ס"ק א') את דברי החיי אדם, וז"ל: ואין כדאי להגיד לחבירו שיש קשת מטעם "מוציא דבה". ואף שידוע שהגר"ע יוסף זצוק"ל פסק שכן יגיד לחבירו שיש קשת בכדי לזכותו בברכה, מ"מ כ"ז לא שייך לענין ליקוי לבנה, שהרי כאן יש רק את הסימן הרע ואין שום ברכה שנוכל לומר שהוא מזכה לחבירו, וא"כ לכו"ע הרי זה בבחינת "מוציא דיבה הוא כסיל".
אך לאחר שכתבתי את הדברים, ראיתי את דברי הגר"י זילברשטיין שליט"א שהביא שימי בפוסט אחר, ועיקרי הדברים שבודאי יש ענין לראות את נפלאות הבריאה, וללמד את בני ביתו את דברי הגמ' במסכת סוכה על תופעת ליקוי חמה וליקוי לבנה.
-
ז'ק ידעתי שלא תאכזב...
תגיד, מה יהיה הדין אם המולד האמיתי יחול 14 שעות לאחר זה הממוצע (עומד לי בראש שזה קצה הטווח האפשרי ואדרבא תקן אותי אם אני טועה) ויהיה באותו החודש ליקוי לבנה כך שבעצם יעבור טו מעת לעת מלאים קודם הליקוי האם תצא נפק"מ הפוכה שלהב"י כבר לא יתאפשר חברך ואילו למהרי"ל כו יהיה אפשר לברך
ואגב, מה שכבת לדון לברך תוך כדי הליקוי הוא דוקא להפמ"ג לכאו' הוא גם להמהרי"ל שיהיה אפשר לברך עד שעת הליקוי המלא (או אולי אפילו שיא הליקוי) -
מאור גליל העליון מה שכתבת שלמהרי"ל יוכל לברך גם לאחר חצי כ"ט י"ב תשצ"ג עד זמן הליקוי, הנה בפשטות המהרי"ל הסתפק בזה (שו"ת מהרי"ל סי' קנ"ה) האם יש ללכת אחרי הניגוד האמיתי לענין קידוש לבנה להקל ולהחמיר. אך בספר בירור הלכה (חלק רביעי עמ' ש"ה) כתב להכריע שבמקרה שבו יש ליקוי לבנה שזמנה הוא לאחר סוף זמן קידוש לבנה ע"פ המולד האמצעי, אז אפשר להמשיך ולברך בשם ומלכות עד ליקוי הלבנה המסמל את הניגוד האמיתי.
ולשיטת הב"י ניחזי אנן, שלכאורה מצד הסברא מדוע שיהיה הדין שונה מהדין ע"פ שיטת מהרי"ל, שהרי לכאורה שיטה זו באה להקל ביחס לשיטת המהרי"ל ולהאריך הזמן של ברכת הלבנה כל זמן שאין החסרון ניכר, וכפי שהבאנו לעיל הסברא בזה משום שעד סוף ט"ו ימים מעת לעת מהמולד לא ניכר שום חסרון בלבנה, ולהכי חשוב כאילו היא עדיין בחידושה. והחת"ס (שו"ת חאו"ח תשובה ק"ב) כתב בתוך דבריו להתיר לקדש את הלבנה בברכה עד י"ח שעות אחרי חצי כ"ט י"ב תשצ"ג, מכיון שהחסרון של הלבנה כשהיא מלאה לא ניכר עד לפחות י"ח שעות אחרי המילוי, וסיים החת"ס "ולענ"ד יש לסמוך על זה אפילו לכתחילה בשעת הדחק". ולפי"ז מסתבר שבאופן שליקוי הלבנה חל אחרי שעברו ט"ו ימים מהמולד האמצעי מעת לעת, הרי בודאי שלא רק שלא ניכר החסרון לאחר שעברו ט"ו ימים, אלא אליבא דאמת לא היה עדיין שום חסרון כלל ועדיין פגימתה של הלבנה מתמלאת, וא"כ דיינו מה שלא יברך לאחר הליקוי אע"פ שהחסרון לא יהיה ניכר עד י"ח שעות לאחר מכן, אבל שלא יוכל לברך אף קודם הליקוי אע"פ שעדיין לא נחסרה כלל לא מסתבר כ"כ, וצ"ב.
-
נספח- מדוע חילקו חכמים את השעה ל-1080 חלקים
כפי שהבאנו לעיל, חלוקת השעה ע"פ חז"ל שונה מחלוקתה המקובלת היום, שבעוד שהיום השעה נחלקת לשישים דקות או ל- 3600 שניות, חז"ל חילקו את השעה ל- 1080 חלקים. מדוע עשו חכמים את חלוקת השעה בצורה זו? כתב הרמב"ם בהלכות קידוש החודש (פ"ו ה"ב), וז"ל: ולמה חילקו השעה למנין זה, לפי שמנין זה יש בו חצי ורביע ושמין ושליש ושתות ותשיע וחומש ועישור, והרבה חלקים יש לכל אלו השמות, עכ"ל. דהיינו- שהמספר 1080 מתחלק לכל המספרים מאחד ועד עשר (חוץ מלספרה 7) כאשר התוצאה תהיה במספרים שלמים בלי שארית, וגם הרבה מהחלקים שלו מתחלקים שוב לכמה מספרים שהתוצאה תהיה מספרים שלמים בלי שארית.
וכאן נשאלת השאלה, שהרי אם נבדוק נגלה שגם המספרים 360 ו- 720 מתחלקים לכל המספרים מ- 1 ועד 10 חוץ מל- 7, וא"כ מדוע לא חילקו את השעה ל- 360 חלקים או ל- 720 חלקים, אלא חילקו אותה למספר 1080 שהוא שלוש פעמים 360. והתשובה- החלוקה הזאת היא לענין חשבון המולד שהוא כ"ט ימים וי"ב שעות ותשצ"ג חלקים. ואם השעה היתה מתחלקת ל-360 חלקים, אז מנין החלקים בחשבון המולד היה 264 חלקים ושליש, דהיינו מספר חלקים לא שלם אלא שכולל חלקי החלק. וכן אם היתה השעה מתחלקת ל- 720 חלקים, אז מנין החלקים שבחשבון המולד היה 528 חלקים ושני שליש החלק. ומכיון שחכמים רצו שחשבון החלקים של המולד יהיה במספרים שלמים, לכן חילקו את השעה ל- 1080 חלקים, שאז מספר החלקים שבחשבון המולד הוא שלם בלי שארית.
והנה בהרבה מהספרים כתבו שחלוקה זאת של השעה ל- 1080 חלקים נתקבלה בסוד העיבור והוא הלכה למשה מסיני. אך י"ל שכל שכתבנו לעיל (שהוא כמובן מדברי המפרשים) הוא כעין טעמא דקרא (או טעמא דהלכה למשה מסיני).
-
ז'ק בהודעה הזאת הפכת למשתמש עם הכי הרבה הודעות
-
סורוצקין אמר בליקוי הירח-לבנה בראי ההלכה:
ז'ק בהודעה הזאת הפכת למשתמש עם הכי הרבה הודעות
מה שמוכיח לך שמזג האויר לא מספק יותר מידי חדשות. כאשר מזג האוויר יחזור להיות העיסוק העיקרי כאן אז חברים כמו גשם עד בלי די ו דוד שוב יחזרו לראש.
-
ז'ק אמר בליקוי הירח-לבנה בראי ההלכה:
סורוצקין אמר בליקוי הירח-לבנה בראי ההלכה:
ז'ק בהודעה הזאת הפכת למשתמש עם הכי הרבה הודעות
מה שמוכיח לך שמזג האויר לא מספק יותר מידי חדשות. כאשר מזג האוויר יחזור להיות העיסוק העיקרי כאן אז חברים כמו גשם עד בלי די ו דוד שוב יחזרו לראש.
ליכא מידי דלא רמיזא באורייתא. מצאתי למה שכתבתי רמז בפרשת השבוע. בפרשה נאמר: "יפתח לך ה' את אוצרו הטוב את השמים לתת מטר ארצך בעיתו", ונאמר בפסוק שלאחריו: "ונתנך ה' לראש ולא לזנב והיית רק למעלה ולא תהיה למטה". רמז לחברים כ גשם עד בלי די ו דוד ועוד שכאשר יפתח לנו ה' את אוצרו הטוב את השמים ויתן לנו את מטר הארץ, אז ה' יתן אותם לראש והם יהיו רק למעלה.
-
מדוע לא בירכנו ברכת "ברוך דיין האמת" על ליקוי הלבנה
בשביל להסביר מה עומד מאחורי השאלה, נקדים בהבאת דברי הגמ' בסנהדרין מ"ב ע"א, שם מובא שרב אחא מדיפתי שאל את רבינא מדוע לא מברכים ברכת "הטוב והמטיב" על מילוי הלבנה. וענה לו רבינא- הרי כשהיא נחסרת אין אנו מברכים על חסרונה ברכת "ברוך דיין האמת", וכשם שאין ברכים על חסרונה "ברוך דיין האמת" כך אין מברכים על מילואה ברכת "הטוב והמטיב". ושואלת הגמ' שמדוע באמת לא יברכו גם "הטוב והמטיב" על מילואה וגם "ברוך דיין האמת" על חסרונה. ועונה הגמ' שמכיון שכך הוא דרך העולם מברייתו שהלבנה מתמלאת ונחסרת, לכן לא שייך לברך ברכת "הטוב והמטיב" וברכת "ברוך דיין האמת", ופירש רש"י שמכיון שכך הוא מנהגו של עולם מאז נברא העולם, אין כאן דין פורענות בחסרונה, ולא הטבתה לנו במילואתה.
וכאן נשאלת השאלה, שמתוך דברי הגמ' מתבאר שדבר שאינו רגיל תמיד ויש בו פורענות אכן ראוי לברך עליו ברכת "ברוך דיין האמת". וא"כ היה ראוי לברך ברכת "ברוך דיין האמת" על ליקוי לבנה ובודאי ליקוי לבנה מלא שזה דבר שאינו תדיר וגם יש בו פורענות כדברי הגמ' בסוכה כ"ט ע"א.
והאבודרהם (ברכת הראיה ד"ה ואמרינן) הביא קושיא זו בשם התוס', ותירצו שהטעם שלא מברכים ברכת "ברוך דיין האמת" על ליקוי המאורות הוא משום "שאינם אלא לפי שעה".
וצריך להבין את דבריהם במש"כ הטעם "לפי שאינם אלא לפי שעה", שאם כוונתם שאין לברך "ברוך דיין האמת" על דבר רע שהוא זמני בלבד ועתיד לעבור לאחר זמן (וליקוי מאורות הוא דבר זמני, שהרי לאחר זמן קצר יחזרו המאורות למצבם הרגיל), יש להקשות על זה, שאם נניח שעצם הליקוי הוא דבר רע ופורענות, א"כ מה בכך שהוא רק לפי שעה ולאחר זמן יחזור המצב לקדמותו, והרי הדין הוא שמי שנשטפה שדהו מברך "ברוך דיין האמת" אע"פ שכשיעבור השטף תחזור השדה לאחתנה לאחר זמן וגם יש לו תועלת וטובה במה שנשטפה שהשקה שדהו (שו"ע או"ח סי' רכ"ב ס "ד). ומתבאר שגם על פורענות לשעה מברכים ברכת "ברוך דיין האמת" ואפילו באופן שגם באה טובה מחמת הפורענות. וא"כ על הצד שיש בליקוי הלבנה משום פורענות, מדוע שלא יברכו על הליקוי "ברוך דיין האמת". ועוד קשה, שהרי הליקוי הוא סימן רע לישראל, ומי יאמר לנו שהסימן הרע הוא רק לשעה ולא יותר מכן חלילה, וצ"ע.
ואילולא דברי התוס' היה נראה ליישב בפשטות שלכן לא תקנו לברך ברכת "ברוך דיין האמת" על ליקוי לבנה, משום שאין זה דבר ברור שבאמת יש פורענות בדבר, שהנה בגמ' בסוכה כ"ט ע"א מתבאר שאפשר שלא תבוא שום פורענות לישראל אע"פ שלקו המאורות, וכגון בזמן שישראל עושים רצונו של מקום. (וידידנו היקר הרב אדיב שליט"א תירץ כן בפוסט שלאחר מכן, וברוך שכיוונתי). ואף אם חלילה אין ישראל עושים רצונו של מקום, מ"מ אין זה דבר ברור ומוחלט שבודאי תבוא פורענות. ועוד- בשביל לברך ברכת "ברוך דיין האמת" יש תנאי שהדבר שקורה כעת הוא כבר כעת דבר רע, וגם שהאדם הרואה או שומע מאותו דבר יש לו צער מאותו דבר. אבל בליקוי הלבנה, הרי בשעת הליקוי לא ניכר שום דבר רע שקורה בעת הזאת, וגם לרוב אין למי שרואה את הליקוי צער בשיעור כזה שראוי לברך עליו. וגם אם יש מי שבאמת מצטער מחמת שמאמין באמונה שלימה שהליקוי מורה על פורענות העתידה לבוא והדבר גורם לו צער גדול, מ"מ אין מברכים ברכת "ברוך דיין האמת" על פורענות שעדיין לא באה, אע"פ שבאמת יש מקום גדול לחוש שתבוא פורענות לאחר זמן מחמת דבר שקרה כעת, שהרי המשנה בברכות (נ"ד ע"א) אומרת שחייב אדם לברך על הטובה מעין הרעה, ומפרשת הגמרא (שם ס' ע"א) שמדובר כגון שהוא מצא מציאה, ויכולה לצמוח לו רעה מאותו מעשה ע"י שישמע המלך שהוא מצא מציאה ויעניש אותו, ואעפי"כ מברך "הטוב והמטיב" ואינו מברך "ברוך דיין האמת". וכתב הרמב"ם בפירוש המשניות (פרק תשיעי משנה ג'), וז"ל: ודמיון הענין השני- כגון שימצא מטמון ויראה איש בשעת מציאותו, וזה טוב, ואף על פי שאפשר שסופו לרע כי זה האיש שראהו בשעת מציאת הממון ילשין בו לשופט ויענהו ויבקש ממנו יותר ממה שמצא. והטעם- שהדברים המצויים אשר אין במציאותם ספק יברך על מה שנמצא מהם תחילה, ואל יהא חושש למה שיקרה בסופם, לפי שהעתידות ההם אפשר שיהיו או שלא יהיו, עכ"ל הרמב"ם. ומתבאר מדברי הרמב"ם הברכות ניקבעות לפי המצב העכשוי ולא ע"פ מה שיכול שיהיה בעתיד, כי דברים עתידיים אינם דבר ברור שאכן כן יהיה.
ובאופן נוסף נראה שאפשר ליישב מדוע אין מברכים ברכת "ברוך דיין האמת" על ליקוי לבנה, משום שיש תנאי בברכת "דיין האמת" שהברכה תהיה דוקא באופן שהדבר הרע בא בצורה של הפסד של דבר שהיה קיים ונפסד. אבל באופן שהדבר לא בא לעולם, וכגון שאדם חרש שדהו וצמחו בו הרבה מאוד עשבים, אע"פ שזאת רעה גדולה מאוד בשבילו והוא מצטער ממנה ביותר, מ"מ כיון שאין כאן הפסד של דבר קיים אלא רק שמנע ממנו הבורא יתברך טובה, אין מברכים באופן זה "ברוך דיין האמת", כי לא נתקנה ברכה זו אלא על דבר שמתחילה ניתן לו ואח"כ נתקלקל או נאבד, אבל באופן שהטובה שציפה לה לא באה אלא בא דבר אחר שלא רצה לא שייך לברך "ברוך דיין האמת". (ביאור הלכה סי' רכ"ב בשם האליה רבה והאבודרהם). ולפי"ז נראה שמטעם זה גם לא שייך לברך "ברוך דיין האמת" על ליקוי הלבנה, שהרי מה שנחסר אורה לאיזה זמן אין בזה שום בחינה של רעה שראוי לברך עליה, כמו שאין אנו מברכים "ברוך דיין האמת" באופן שהלבנה מוסתרת ע"י עננים. ואם הצד הפורענות שהליקוי מורה על בואו חלילה, הרי אין מברכים אלא דוקא על דבר רע שהוא חסרון של דבר קיים. אבל על מניעת טובה וכדו' או ביאת דבר רע שאינו הפסד של דבר קיים אין מברכים. ובליקוי הלבנה- גם אם נאמר שבודאי יבוא איזה דבר שאינו טוב מחמת זה, מ"מ מי יאמר לנו שהוא יבוא בצורת חסרון והפסד של דבר קיים, שמא הוא יבוא בצורה של מניעת טובה או של דבר רע מחודש שאינו הפסד של דבר קיים, ולכן אין שייך לברך ברכת "ברוך דיין האמת" על ליקוי לבנה.
ולסיכום הדברים****- יש לנו צירוף של כמה טעמים מדוע לא לברך ברכת "ברוך דיין האמת" על ליקוי לבנה: (א) אין זה ברור שבאמת תצא רעה ופורענות מהליקוי, ומטעם זה אין מברכים "דיין האמת" על דבר שיתכן שתבוא ממנו רעה בעתיד. (ב) יש תנאי לברכה והוא שיצטער צער גדול על הדבר, ובליקוי לבנה לא מצוי שיהיה בגלל זה צער גדול. (ג) גם אם נאמר שהליקוי מורה באופן ברור שתבוא פורענות חלילה, ומחמת זה האדם מצטער הרבה, מ"מ צריך תנאי נוסף בשביל לברך "דיין האמת", וזה שהדבר הרע בא בצורת הפסד של דבר קיים. אבל אם הוא בא בצורת מניעת טובה, או אפילו ביאת דבר רע אבל שאותו דבר רע הוא דבר שהתחדש ולא דבר קיים שהתקלקל ונפסד, אז א"א לברך "ברוך דיין האמת". ובליקוי לבנה- גם על הצד שזה ודאי שתבוא רעה חלילה, מ"מ הרי אין ידוע לנו באיזה אופן תבוא הרעה, ושמא היא תבוא באופן של מניעת טובה, או אפילו רעה אבל רעה מחודשת ולא קלקול והפסד של דבר קיים, וממילא לא שייך לברך ברכת "ברוך דיין האמת".
-
ז'ק אפשר לענות ע"פ הגמרא בסוכה שהבאתי באשכול אחר בה מודגשות המילים "ובזמן שישראל עושין רצונו של מקום אין מתיראין מכל אלה"
וע"כ אין מברכין שהרי זה לא חד משמעי שיבוא פורענות.מזג האוויר היא חוויה שמסוגלת להשכיח את רוב הטרדות!
-
אדיב נפלא ביותר, הקדמת אותי, כי את כתיבת הפוסט אתמול הפסקתי באמצע בגלל השעה המאוחרת, וכעת אני עומד להמשיך את כתיבתו, וזה באמת התירוץ הפשוט שהיה צריך לתרץ על השאלה, רק שאתמול רציתי לשתף אתכם בדברי התוס' שהביא האבודרהם שהם צריכים עיון לכאורה כפי שכתבתי, כי אמרתי אולי מישהו מיכם ימצא פשט אחר בדברי התוס' שלא יקשה מה שהקשנו על דבריו. אבל לולא דברי התוס' בודאי שיש לתרץ בפשטות כפי שכתבת. וכעת אני נפנה להשלים את הפוסט שלא סיימתי אתמול.
