ליקוי הירח-לבנה בראי ההלכה
-
פוסט זה היה דינו להתפרסם קודם הליקוי שהיה אמש, אך אילוצי הזמן לא איפשרו את פירסומו בצורה מסודרת קודם לכן, אז עדיף מאוחר מאשר לעולם לא, כי אין מוקדם ומאוחר בתורה, ובכל הקשור ללימוד וידיעת התורה עדיף כאמור מאוחר מאשר לעולם לא, למרות שכעת הדברים הם בגדר של לימוד לשם לימוד וכבר אינם הלכה למעשה כעת עד הליקוי הבא.
אז לאחר ליקוי ירח מרשים שחווינו בליל אמש, הגיע הזמן לפרט ולהאריך יותר במה שהחברים כאן בפורום הביאו בקצרה, והיינו הנידון של ברכת הלבנה בחודש שיש בו ליקוי לבנה, עד מתי אפשר לברך את ברכת הלבנה. אך בראשית הדברים צריך להקדים הקדמה שממנה נבין את ההשלכה שיש לליקוי הלבנה על ברכת/קידוש הלבנה שאנחנו עושים בכל חודש, ובשביל זה צריך להקדים את עיקרי השיטות שיש לגבי סוף זמן ברכת/קידוש לבנה.
ועיקרי הדברים- שהנה בגמ' בסנהדרין (מ"א ע"ב) א"ר אסי א"ר יוחנן- עד כמה (עד מתי) מברכין על החודש, עד שתתמלא פגימתה, וכמה וכו' נהרדעי אמרי עד ששה עשר. ומצינו במפרשים ובפוסקים שתי דעות עיקריות בפירוש דעת נהרדעי שאמרו "עד ששה עשר". דעת הרבה מן המפרשים שהכוונה היא עד ששה עשר ימים מתחילת החודש ולא עד בכלל, דהיינו שאפשר לברך על הלבנה עד סוף יום ט"ו מהמולד, וכן פסק מרן השו"ע (או"ח סי' תכ"ו ס"ג), וז"ל: עד מתי מברכין עליה, עד ט"ז יום מהמולד ולא ט"ז בכלל, וכתב המשנ"ב (ס"ק י"ז) ש"מיום המולד" לאו דוקא, אלא משעת המולד מנינן, דמשעה זו מנינן ט"ו יום מעת לעת.
והשיטה השניה היא שאפשר לקדש רק עד חצי כ"ט י"ב תשצ"ג מן המולד. (הרמ"א סי' תכ"ו ס"ג בהג"ה בשם תשובת מהרי"ל). דהיינו- שבין מולד למולד יש עשרים ותשעה וחצי ימים ועוד 793 חלקי השעה (שמחולקת ל- 1080 חלקים, ראה נספח), דהיינו כ- 44 דקות שלנו. והזמן האמצעי של משך הזמן הזה הוא הזמן שבו מגיעה הלבנה למילואה, דהיינו לאחר 14 יום ו- 18 שעות ו- 22 דקות מהמולד, ומהזמן הזה ואילך הולכת הלבנה ומתחסרת, ולכן א"א לברך על הלבנה מזמן זה ואילך, כי אין מברכין על הלבנה אלא רק עד זמן מילואה ולא כשהיא נחסרת והולכת, "כי על הטובה יש לנו לברך" (לשון הב"י בטור או"ח סי' תכ"ו).
נמצא שלספרדים ההולכים בדרך מרן אפשר לברך על הלבנה עד תום חמישה עשר ימים מלאים מעת לעת מהמולד, ואילו לאשכנזים הנוהגים כפסקי הרמ"א אפשר לברך רק עד 14 ימים ו- 18 שעות ו- 22 דקות מהמולד, דהיינו שסוף זמן קידוש לבנה לאשכנזים הוא 5 שעות ו- 38 דקות קודם לסוף הזמן לספרדים. ומ"מ המשנ"ב בביאור הלכה (סי' תכ"ו) כתב שבדיעבד אם איחר עד לאחר שעברו 14 ימים ו- 18 שעות ו- 22 דקות, אך הוא עדיין לפני שעברו 15 ימים מעת לעת מהמולד, אפשר שיש לסמוך על בעל המור וקציעה שדעתו להתיר לברך בשם ומלכות. (ולענ"ד נראה שבמקרה כזה, הטוב ביותר הוא שאם יש גם ספרדי שעדיין לא בירך על הלבנה, אז עדיף שהאשכנזי יבקש מהספרדי שיוציא אותו בברכה).
-
מהו שורש המחלוקת בין השיטות
הנה זה בודאי מוסכם לכל השיטות שאין לברך על הלבנה אלא עד שתתמלא פגימתה וכדברי ר' יוחנן בסנהדרין, והטעם הוא כמו שכתב הבית יוסף (טור או"ח סי' תכ"ו), וז"ל: ולכך מברכין עד שתתמלא פגימתה, כי כל מה שתקרב הלבנה אחר חצי החודש לחמה יתכסה אורה, ולכך מברכין על התוספת ולא על החסרון, כי על הטובה יש לנו לברך, עכ"ל הב"י.
ושיטת הרמ"א שאין מברכים אלא עד חצי כ"ט יום וחצי יום ותשצ"ג חלקים היא פשוטה וברורה, דזיל בתר טעמא, שהרי יש לברך על הלבנה עד שתתמלא פגימתה, כי יש לברך על התוספת ולא על החסרון, וכיון שהמציאות היא שבחצי כ"ט י"ב תשצ"ג הוא הזמן שמתמלאית פגימתה, ומכאן ואילך הולכת הלבנה ונחסרת, לכן אין לברך לאחר זמן זה, כי אין מברכין על החסרון. ומ"מ פשטות לשון נהרדעי דאמרי "עד ט"ז" אינה כדברי הרמ"א, דמשמע שעד ט"ז ימים אפשר לברך, וזה כשיטת מרן השו"ע. אך יש לעיין באמת מדוע אפשר לברך על הלבנה עד סוף ט"ו יום מעת לעת מהמולד, והרי באותן 5 שעות ו- 38 דקות שבסוף היום החמש עשרה כבר מתחילה הלבנה להתחסר, וא"כ כיצד אפשר לברך עליה באותו זמן, שנמצא שמברך על החיסרון.
וצ"ל כמו שראיתי מי שכתב (ספר בירור הלכה) שבאותם חמש שעות ו- 38 דקות שלאחר חצי כ"ט י"ב תשצ"ג עדיין לא ניתן בשום פנים ואופן להבחין בפגימת הלבנה, כי בסוף ט"ו ימים מעת לעת מהמולד מגיעה פגימת הלבנה רק ל- 0.06 אחוז (דהיינו ששה חלקים מעשרת אלפים !). עדיין לא נבראה בעולם עין אנושית שמסוגלת להבחין בכזה שיעור של פגימה, וגם באמצעים הטכנולוגים הקיימים היום אין כמעט אמצעי שמסוגל להבחין ברמה כזאת של שינוי, ורק אמצעים מעטים ומשוכללים ביותר דוגמת האמצעים המצויים בנאס"א וכדו' מסוגלים לזהות רמה כזאת של שינוי. ומכיון שעד סוף ט"ו ימים מהמולד לא ניתן בשום פנים ואופן להבחין בחסרון הלבנה, לכן אפשר לברך עליה אף לאחר חצי כ"ט י"ב תשצ"ג למרות שבמציאות כבר יש חסרון כלשהוא בלבנה באותו זמן.
-
ברכת הלבנה בחודש שיש בו ליקוי לבנה
וכעת נגיע לעיקר הנידון שלשמו נכתב פוסט זה, דהיינו סוף זמן ברכת הלבנה בחודש שבו מתרחש ליקוי לבנה. והנידון- שהרי כידוע ליקוי הלבנה מתרחש בדיוק באמצעיתו של החודש כאשר הלבנה מגיעה למצב של מילוי גמור של פגימתה, ומרגע הליקוי ואילך מתחילה הלבנה להתחסר. נמצא שליקוי הלבנה הוא למעשה אירוע שמודיע ומברר לכולם את המציאות כי אמצעיתו של החודש הגיעה ומכאן ואילך הולכת הלבנה ונחסרת. וא"כ יתכן שאף לנוהגים בכל חודש כדעת מרן השו"ע שאפשר לברך עד סוף ט"ו ימים מעת לעת מהמולד, מ"מ אירוע כמו שהתרחש אתמול שהוא בירור מוחלט שחצי החודש כבר הגיע ומילוי פגימת הלבנה כבר נישלם ומכאן ואילך הלבנה הולכת ונחסרת, אז גם לשיטת מרן א"א יהיה לברך מזמן הליקוי ואילך.
והבית יוסף (טור או"ח סי' תכ"ו) כתב, וז"ל: ומ"ש רבינו והני י"ו מיום המולד מונין אותם. ומצאתי בתשובה אשכנזית (שו"ת מהרי"ל סי' י"ט) דטעמא משום דאמרינן עד שתתמלא פגימתה, ואם כן במילוי תליא מילתא, ולאו דוקא ט"ו וי"ו, אלא חצי כ"ט י"ב תשצ"ג זהו מלאתו, כן נ"ל. ולע"ד נראה אם היה ליקוי לבנה שאנו רואים ניגוד אמיתי אמצעות הלקות, בודאי שאין לברך אח"כ, אבל סתמא סמכינן אחשבונינו שמסרו לנו רבותינו שהוא מולד השוה אפילו אם היה ליקוי חמה שהוא מולד אמיתי קודם לשלנו או אחריו, כי הרמב"ם (קידוש החודש פ"ז הל' ז') כתב שרבותינו כיונו לפגוע באמיתי ע"י הדחיות, עכ"ל. ומתבאר בדברי הב"י ששיטת המהרי"ל היא שאין לברך לאחר ליקוי הלבנה, כי הליקוי מורה על "ניגוד אמיתי אמצעות הלקות", דהיינו שהוא מורה באופן אמיתי על זמן מילוי הלבנה, וממילא נודע שמכאן ואילך הולכת הלבנה ונחסרת, ולכן אין לברך מכאן ואילך. (כיצד יש לנהוג בפועל להלכה יעוין בהמשך).
-
האם הנידון הנ"ל שייך רק למנהג הספרדים או שמא גם למנהג האשכנזים או שמא דוקא למנהג האשכנזים אך לא למנהג הספרדים
נשאלת השאלה- האם כל הנידון שייך רק לספרדים המברכים עד סוף ט"ו ימים מעת לעת מהמולד, או שמא גם לאשכנזים הנוהגים כדעת הרמ"א שאין מברכים אלא עד חצי כ"ט י"ב תשצ"ג ? הרי לכאורה לאשכנזים שאין מברכים אחרי חצי כ"ט י"ב תשצ"ג נמצא שבכל השנים ובכל החודשים אין הם מברכים לאחר אמצע החודש, וא"כ גם בחודש שיש בו ליקוי לבנה אין נפק"מ במה שהליקוי מודיע לנו שכעת הוא אמצעיתו של החודש, שהרי בלאו הכי אין אנו מברכים על הלבנה לאחר אמצעיתו של החודש.
והתשובה היא שגם לאשכנזים יש נפק"מ בזה, ואדרבה- המהרי"ל שהזכיר הב"י (תשובה אשכנזית) כותב מחד שסוף זמן ברכת הלבנה הוא חצי כ"ט י"ב תשצ"ג, ובהמשך הוא כותב שאם היה ליקוי לבנה אין לברך אח"כ. ומוכח מזה שיש מציאות שזמן חצי כ"ט י"ב תשצ"ג יהיה אחרי זמן הניגוד האמיתי. והסיבה היא משום שזמן כ"ט י"ב תשצ"ג שאנחנו מונים ומחשבנים לפיו את זמן המולד הוא זמן אמצעי (ממוצע) של פרק הזמן שיש בין מולד למולד. אבל בפועל יש חודש שבו הזמן שבין המולד בתחילתו למולד בסופו הוא יותר או פחות מכ"ט י"ב תשצ"ג, שהרי הדברים תלויים בכמה נתונים, כך שפעמים המולד מקדים קודם כ"ט י"ב תשצ"ג מהמולד הקודם ולפעמים מתאחר יותר, כך שבהחלט יש מציאות שחצי כ"ט י"ב תשצ"ג יחול לאחר זמן הניגוד האמיתי, ואז גם לאשכנזים תהיה נפק"מ בנידון הזה האם מזמן ליקוי הלבנה אפשר עדיין לברך כל שעדיין לא הגיע חצי כ"ט י"ב תשצ"ג.
ולהלכה- יש שכתבו שאין לברך לאחר ליקוי לבנה (לבוש, אליה רבה, ישועות יעקב, כף החיים, סידור יעב"ץ). אך הצד השווה לכולם שהם הולכים כשיטת הרמ"א שאין מברכים את החודש אלא רק עד חצי כ"ט י"ב תשצ"ג, וא"כ לשיטת הרמ"א י"ל דזיל בתר טעמא, וכיון שאנו מקפידים לא לברך את הלבנה לאחר הזמן שידוע לנו שהוא אמצע החודש, א"כ באופן שיש ליקוי לבנה ה"ז מברר לנו את המציאות האמיתית שכעת הוא אמצע החודש בדיוק, וכיון שאנחנו מקפידים שלא לברך אחרי אמצעיתו של החודש, לכן כאשר יש בירור אמיתי מתי הוא אמצעיתו של החודש שוב אין לנו לברך, אף שע"פ החשבון הממוצע עדיין לא הגיע אמצעיתו של החודש.
אבל לשיטת הב"י שסוף זמן ברכת הלבנה אינו באמצעיתו של החודש ממש אלא בסוף ט"ו יום מעת לעת מהמולד, א"כ יש לעיין מה קורה בזמן שיש ליקוי לבנה, שהרי בכל חודש אין אנו חוששים לענין ברכה לאמצעיתו של החודש ממש, וא"כ י"ל שגם בחודש שיש בו ליקוי לבנה אפשר לברך עד סוף ט"ו ימים מעת לעת למולד. או שמא י"ל שהטעם שאפשר לברך עד סוף ט"ו ימים מעת לעת מהמולד הוא כמו שהבאנו לעיל משום שעד הזמן הזה אין ניכר חסרון הלבנה לשום אדם בעולם, וא"כ לא ניכר עדיין שהלבנה התחילה להתחסר. אבל באופן שיש ליקוי לבנה, הרי הליקוי ניכר לכל, וכיון שהליקוי הוא עדות ברורה ואמיתית שכבר נשלם מילוי הלבנה ומכאן ואילך היא הולכת ונחסרת, א"כ מחמת הליקוי ניכר שהלבנה נמצאת מכאן ואילך במצב של חסרון. ולכן אע"פ שכשיסתיים הליקוי שוב לא יהיה ניכר חסרון בלבנה מחמת קוטנה של הפגימה, מ"מ מכיון שהליקוי הוא דבר הניכר לכל והוא מודיע שמכאן ואילך הלבנה נחסרת, אע"פ שאותו חסרון לא יהיה ניכר בפועל, מ"מ יש כאן ידיעה ודאית וברורה על המציאות של החסרון, וא"כ אפשר דמהאי טעמא א"א יהיה לברך על הלבנה מכאן ואילך גם לשיטת הב"י.
והנה הב"י שהביא בדבריו בטור את דברי התשובה האשכנזית (שו"ת מהרי"ל) שלא לברך אחר הליקוי, לא הביא דין זה בשו"ע, ולכאורה משמע שלא נקט כן להלכה, ואם כן הוא, נמצא שאף לאחר ליקוי לבנה עדיין אפשר לברך ברכת הלבנה עד סוף ט"ו ימים מעת לעת למולד. וע"ע בפמ"ג (אשל אברהם סימן תכ"ו ס"ק י"ב) שמדבריו מתבאר שגם לחשבון חצי כ"ט י"ב תשצ"ג אנו הולכים תמיד אחר החשבון הקבוע, בין לחומרא ובין לקולא, ואין מתחשבים במה שהליקוי מגלה לנו את הזמן האמצעי האמיתי. וא"כ על דרך זו י"ל גם לשיטת הב"י.
-
על הצד שאפשר לברך על הלבנה גם לאחר הליקוי עד הזמן שבו מברכים בכל חודש רגיל, האם אפשר לברך עליה גם בזמן הליקוי עצמו
הצדדים בזה- שהרי לשיטת הב"י אפשר לברך עד סוף ט"ו ימים מעת לעת מהמולד, וזאת למרות שבסוף יום ט"ו כבר הלבנה התחילה להתחסר, וא"כ אף כאן נוכל לברך למרות שכעת הלבנה לקויה שהרי עדיין לא הגיע יום ט"ז לחודש. או שמא י"ל שהרי הטעם שמברכים עד סוף ט"ו יום הוא משום שחסרון הלבנה אינו ניכר כלל. וא"כ בזמן הליקוי שהחסרון ניכר ביותר, אף שאין זה אותו סוג של חסרון כמו החסרון שבכל חודש, מ"מ הרי כעת הלבנה חסירה באופן הניכר לכל, וגם במציאות היא כבר מתחילה להתחסר, וא"כ י"ל שאין לברך עליה כל זמן שהיא במצב לקוי עד שיסתיים הליקוי והיא תחזור להיראות במילואה ללא חסרון מורגש.
וראיתי בשו"ת ישועת משה (ח"ג סימן סימן ל"ז) שכתב, וז"ל: נראה לי דגם מטעם אחר אין לברך על הלבנה בשעת לקויה, כי הרי אמרו חז״ל בסוכה כ"ט ע"א בזמן שלבנה לוקה סימן רע לשונאיהם של ישראל. ואמרו: אין מזכירים שמו של הקב״ה על הקללה (מדה״ג בראשית כד), ואין מברכין על כוס של פורענות (ברכות נ"א ע"ב), ואין הקב״ה מייחד שמו על הרעה אלא על הטובה (מד״ת תזריע ט), בפרט במצוה זו שצריכים לקבל פני השכינה בשמחה וקבעהו בדרך זו כבד״מ אר"ח תכ"ו ב', ואנו מתפללים שהם עתידים להתחדש כמותה, ואין להסתכל בליקויה וקלקולה, ואם כן כש״כ שאין לברך אז, עכ"ל.
-
האם יש ענין להימנע מלראות את הלבנה לוקה והאם יש להימנע מלספר לאחר על כך שהלבנה לוקה
הנה הדברי שו"ת ישועת משה שהזכרנו לעיל עולה שיש ענין שלא להסתכל על הלבנה בליקויה וקלקולה, ויתכן שזה כעין מה שמצינו שלא להתבונן בקשת כיון שמציאותה מורה על כך שהיה ראוי שיבוא מבול לעולם. וא"כ לפי"ז גם אינו ראוי להודיע לחבירו שיש ליקוי לבנה, שהרי לגבי ראיית קשת הביא המשנ"ב (סי' רכ"ט ס"ק א') את דברי החיי אדם, וז"ל: ואין כדאי להגיד לחבירו שיש קשת מטעם "מוציא דבה". ואף שידוע שהגר"ע יוסף זצוק"ל פסק שכן יגיד לחבירו שיש קשת בכדי לזכותו בברכה, מ"מ כ"ז לא שייך לענין ליקוי לבנה, שהרי כאן יש רק את הסימן הרע ואין שום ברכה שנוכל לומר שהוא מזכה לחבירו, וא"כ לכו"ע הרי זה בבחינת "מוציא דיבה הוא כסיל".
אך לאחר שכתבתי את הדברים, ראיתי את דברי הגר"י זילברשטיין שליט"א שהביא שימי בפוסט אחר, ועיקרי הדברים שבודאי יש ענין לראות את נפלאות הבריאה, וללמד את בני ביתו את דברי הגמ' במסכת סוכה על תופעת ליקוי חמה וליקוי לבנה.
-
ז'ק ידעתי שלא תאכזב...
תגיד, מה יהיה הדין אם המולד האמיתי יחול 14 שעות לאחר זה הממוצע (עומד לי בראש שזה קצה הטווח האפשרי ואדרבא תקן אותי אם אני טועה) ויהיה באותו החודש ליקוי לבנה כך שבעצם יעבור טו מעת לעת מלאים קודם הליקוי האם תצא נפק"מ הפוכה שלהב"י כבר לא יתאפשר חברך ואילו למהרי"ל כו יהיה אפשר לברך
ואגב, מה שכבת לדון לברך תוך כדי הליקוי הוא דוקא להפמ"ג לכאו' הוא גם להמהרי"ל שיהיה אפשר לברך עד שעת הליקוי המלא (או אולי אפילו שיא הליקוי) -
מאור גליל העליון מה שכתבת שלמהרי"ל יוכל לברך גם לאחר חצי כ"ט י"ב תשצ"ג עד זמן הליקוי, הנה בפשטות המהרי"ל הסתפק בזה (שו"ת מהרי"ל סי' קנ"ה) האם יש ללכת אחרי הניגוד האמיתי לענין קידוש לבנה להקל ולהחמיר. אך בספר בירור הלכה (חלק רביעי עמ' ש"ה) כתב להכריע שבמקרה שבו יש ליקוי לבנה שזמנה הוא לאחר סוף זמן קידוש לבנה ע"פ המולד האמצעי, אז אפשר להמשיך ולברך בשם ומלכות עד ליקוי הלבנה המסמל את הניגוד האמיתי.
ולשיטת הב"י ניחזי אנן, שלכאורה מצד הסברא מדוע שיהיה הדין שונה מהדין ע"פ שיטת מהרי"ל, שהרי לכאורה שיטה זו באה להקל ביחס לשיטת המהרי"ל ולהאריך הזמן של ברכת הלבנה כל זמן שאין החסרון ניכר, וכפי שהבאנו לעיל הסברא בזה משום שעד סוף ט"ו ימים מעת לעת מהמולד לא ניכר שום חסרון בלבנה, ולהכי חשוב כאילו היא עדיין בחידושה. והחת"ס (שו"ת חאו"ח תשובה ק"ב) כתב בתוך דבריו להתיר לקדש את הלבנה בברכה עד י"ח שעות אחרי חצי כ"ט י"ב תשצ"ג, מכיון שהחסרון של הלבנה כשהיא מלאה לא ניכר עד לפחות י"ח שעות אחרי המילוי, וסיים החת"ס "ולענ"ד יש לסמוך על זה אפילו לכתחילה בשעת הדחק". ולפי"ז מסתבר שבאופן שליקוי הלבנה חל אחרי שעברו ט"ו ימים מהמולד האמצעי מעת לעת, הרי בודאי שלא רק שלא ניכר החסרון לאחר שעברו ט"ו ימים, אלא אליבא דאמת לא היה עדיין שום חסרון כלל ועדיין פגימתה של הלבנה מתמלאת, וא"כ דיינו מה שלא יברך לאחר הליקוי אע"פ שהחסרון לא יהיה ניכר עד י"ח שעות לאחר מכן, אבל שלא יוכל לברך אף קודם הליקוי אע"פ שעדיין לא נחסרה כלל לא מסתבר כ"כ, וצ"ב.
-
נספח- מדוע חילקו חכמים את השעה ל-1080 חלקים
כפי שהבאנו לעיל, חלוקת השעה ע"פ חז"ל שונה מחלוקתה המקובלת היום, שבעוד שהיום השעה נחלקת לשישים דקות או ל- 3600 שניות, חז"ל חילקו את השעה ל- 1080 חלקים. מדוע עשו חכמים את חלוקת השעה בצורה זו? כתב הרמב"ם בהלכות קידוש החודש (פ"ו ה"ב), וז"ל: ולמה חילקו השעה למנין זה, לפי שמנין זה יש בו חצי ורביע ושמין ושליש ושתות ותשיע וחומש ועישור, והרבה חלקים יש לכל אלו השמות, עכ"ל. דהיינו- שהמספר 1080 מתחלק לכל המספרים מאחד ועד עשר (חוץ מלספרה 7) כאשר התוצאה תהיה במספרים שלמים בלי שארית, וגם הרבה מהחלקים שלו מתחלקים שוב לכמה מספרים שהתוצאה תהיה מספרים שלמים בלי שארית.
וכאן נשאלת השאלה, שהרי אם נבדוק נגלה שגם המספרים 360 ו- 720 מתחלקים לכל המספרים מ- 1 ועד 10 חוץ מל- 7, וא"כ מדוע לא חילקו את השעה ל- 360 חלקים או ל- 720 חלקים, אלא חילקו אותה למספר 1080 שהוא שלוש פעמים 360. והתשובה- החלוקה הזאת היא לענין חשבון המולד שהוא כ"ט ימים וי"ב שעות ותשצ"ג חלקים. ואם השעה היתה מתחלקת ל-360 חלקים, אז מנין החלקים בחשבון המולד היה 264 חלקים ושליש, דהיינו מספר חלקים לא שלם אלא שכולל חלקי החלק. וכן אם היתה השעה מתחלקת ל- 720 חלקים, אז מנין החלקים שבחשבון המולד היה 528 חלקים ושני שליש החלק. ומכיון שחכמים רצו שחשבון החלקים של המולד יהיה במספרים שלמים, לכן חילקו את השעה ל- 1080 חלקים, שאז מספר החלקים שבחשבון המולד הוא שלם בלי שארית.
והנה בהרבה מהספרים כתבו שחלוקה זאת של השעה ל- 1080 חלקים נתקבלה בסוד העיבור והוא הלכה למשה מסיני. אך י"ל שכל שכתבנו לעיל (שהוא כמובן מדברי המפרשים) הוא כעין טעמא דקרא (או טעמא דהלכה למשה מסיני).
-
ז'ק בהודעה הזאת הפכת למשתמש עם הכי הרבה הודעות
-
סורוצקין אמר בליקוי הירח-לבנה בראי ההלכה:
ז'ק בהודעה הזאת הפכת למשתמש עם הכי הרבה הודעות
מה שמוכיח לך שמזג האויר לא מספק יותר מידי חדשות. כאשר מזג האוויר יחזור להיות העיסוק העיקרי כאן אז חברים כמו גשם עד בלי די ו דוד שוב יחזרו לראש.
