פרשת דברים- שבת "חרמון"
-
על תרדמה והתעוררות בנשירים ועל "שעות קור"
(מאת: ענת זיסוביץ, מדריכת מטעים, שה"ם)
תארו לכם שהלכתם לישון ב 22:00 בלילה והעירו אתכם לאחר שעתיים לקום לעבודה…. אין ספק שתהיו עייפים ותצטרכו לפחות כמה כוסות קפה טובות כדי להתחיל לתפקד. כך גם העצים הנשירים שמקורם באזורים הממוזגים וחייבים בחשיפה לקור ("מנות צינון") על מנת לסיים את שלב תרדמת הפקעים החורפית, להתעורר ולהתחיל לפרוח.
מהי תרדמה וכיצד היא מוגדרת? תרדמה הינה עיכוב זמני של גדילה הנראית לעין של כל מבנה צמחי המכיל מריסטמה (אזור היוצר תאים חדשים ונמצא בקדקודי הצמיחה של הנצר ושל השורש). אופי העיכוב מגדיר את סוג התרדמה, כאשר תרדמת החורף של עצי פרי נשירים נקראת Endodormancy, וזוהי תרדמה של מבנה צמחי המושרית מכוחו של סיגנל שמקורו באיבר הרדום עצמו. מצב זה גורם לחוסר יכולת של המבנה הצמחי לגדול גם כאשר תנאי הסביבה מתאימים לגדילה ולא קיים כל עיכוב שמקורו באיברים אחרים בצמח. תרדמה זו, המכונה תרדמת אמת, מאפשרת את שרידותם של העצים הנשירים באזורים בעלי חורף קר.
התקצרות היום בסתיו ו/או הירידה בטמפרטורות מובילים בשלב ראשון לעצירת התארכותו של קודקוד הצימוח, ולאחר מכן, בתהליך המתמשך על פני מספר שבועות, להתקשות הפקע וכניסה לתרדמה. יחד עם זאת, מהלך הכניסה לתרדמה של אוכלוסיית הפקעים אינו אחיד, ומיקום הפקע על העץ/הענף משפיע על מועד הכניסה לתרדמה ועל עומקה.היציאה מתרדמה בפקעים מותנית בצבירה מספקת של מנות קור. מנות קור נצברות בפקע במהלך התרדמה ומובילות להתעוררות. ישנם שני מודלים בארץ למניית "מנות הצינון" האחד המודל הדינמי אשר פותח ע"י פרופסור אמנון ארז והשני מודל צור-מירון-פרס בו משתמשים באזור הצפון. מודל זה המכונה גם 7-10-18 מבוסס על קביעת ערך לכל שעה על בסיס יומי של 24 שעות (אין הורדה מהיום שאחר במידה וישנו ערך שלילי לצבירה). מתחת ל 7 מ"צ ישנה צבירת שעת קור אחת, בין 7 ל 10 מ"צ מצטברת חצי שעת קורובין 10 ל 18 מ"צ אין צבירה. כל שעה בערך טמפרטורה מעל 18 מ"צ גורמת להורדת שעת קור אחת מהמצטבר היומי. סך כל צבירת שעות הקור היומיות מציג את הקור המצטבר העונתי.
באזורי גידול בעלי חורף חם, כמו רבים מאזורי הגידול בארץ, לא מתאפשרת הצבירה המתבקשת של "מנות צינון"ונדרש פתרון יזום ומלאכותי לשבירת התרדמה ע"י חומרים כימיים שיישומם בעיתוי הנכון גורם לשבירת התרדמה גם כשלא נצברה מכסת מנות הקור הדרושה להתעוררות הטבעית.יחד עם זאת, יש צורך בצבירה של לפחות 70% משעות הצינון הנדרשות בכדי ששוברי התרדמה יהיו יעילים.
-
עוד כמה תמונות מהחרמון המצדיקות את התואר "הר השלג" והסיפור שמאחוריהם
בתאריך 2 באפריל שנת 2019 נסענו לטיול לצפון, וזאת בכדי לחוות את המראות המדהימים של הצפון שהיה אז לאחר ארבעה ימי גשם רצופים עם כמויות גשם מצטברות של יותר מ- 100 מ"מ גשם. אותו חורף היה גשום במיוחד, ואחד מהגשומים ביותר שהיו מאז התחילו המדידות, והמראות היו בהתאם. זרימות אדירות בנחלים, מאגרים בגולן מלאים ובמצב גלישה מרוב מים וכו' וכו'. (יתכן שבעתיד אעשה כאן שיתוף עם המראות המדהימים שהיו באותו טיול).
מה שלא ידענו כשיצאנו לאותו טיול זאת העובדה שהחרמון גם הוא קיבל מנה גדולה של שלג באותם ארבעה ימים, כי אף אחד בכלל לא דיבר על זה שבחרמון אמור לרדת שלג. עונת הסקי כבר הסתיימה רישמית, הדיווחים על גובה השלג ברכבל העליון/ תחתון פסקו זה מכבר, שהרי אנחנו כבר בתחילת אפריל- חודש אביבי על פי רוב, האתר נפתח לכניסה חופשית ללא תשלום, שעון הקיץ גם הוא התחיל. בקיצור- לא היה נראה שיש איזה סיבה אמיתית להטריח את עצמינו לעלות לחרמון. מה עוד שבאותו יום שרר ערפל כבד ביותר בחרמון, כך שגם לראות הרבה א"א היה.
ובכל זאת מאיזה סיבה שאיני זוכר מהי, בשלב מסוים סובבתי את ההגה ועליתי על הכביש המוביל לאתר החרמון, תוך נסיעה בערפל כבד ביותר עם ראות של מטרים בודדים. עד היום אני לא מבין מה בדיוק עבר לי בראש כשהחלטתי לעלות לראש ההר תוך כדי נסיעה בתנאי ראות קשים ביותר, אך בסופה של נסיעה איטית של כמחצית השעה מצאתי את עצמי בחניון העליון סמוך לרכבל. למרות הערפל המאוד כבד, הבנתי שאני הולך לחוות משהו מיוחד. בירידה מהרכב מצאתי את עצמי בלב איזור שחטף מנת שלג גדולה מאוד בימים שלפני.
וכך מצאנו את עצמינו יושבים ברכבל הישן שהיה למעשה ספסל זוגי שתלוי באויר ונסע לאיטו עד לרכבל העליון, תוך כדי שרוחות חזקות וקפואות מנשבות במהלך הנסיעה ברכבל ומאיימות להקפיא כל איבר שחשוף לרוח. למרות הערפל- המראות תוך כדי הנסיעה ברכבל היו עוצרי נשימה, מכיון שכאמור היה מדובר במנת שלג גדולה וטריה שנוספה בארבעת הימים הקודמים.
בהגיענו לרכבל העליון מצאנו את עצמינו בלב אזור מכוסה בשכבת שלג עמוקה ביותר. איזור הרכבל העליון קיבל באותם ארבעה ימים מנת שלג של כמטר שנוספה לשלג שהיה שם כבר קודם לכן. ההליכה במקומות שבהם ירד שלג טרי ועדיין לא נידחס היתה ממש קשה, כאשר אנחנו שוקעים בשלג עד מעל לגובה הברך תוך כדי הליכה. המיבנים והביתנים באיזור היו מכוסים וקבורים בשלג, רוח חזקה נשבה כאשר מידי פעם יורד גם שלג. כאמור- הערפל המאוד כבד ששרר באותו יום קילקל את החויה, אך בכל זאת זאת היתה חויה חזקה בגלל ההפתעה שלא ציפינו לה כלל.
-
ועוד תמונה והסיפור שמאחוריה
כשהגענו למיפלס העליון וירדנו מהרכבל, התחלנו לחפש היכן נמצאת המסעדה/ חנות נוחות שאמורה להיות במקום. לא הצלחנו לראות את מבנה המסעדה, ותלינו זאת בערפל הכבד שכנראה מונע מאיתנו להבחין בה. ניגשנו לאחד החיילים שהיה מוצב במקום לשאול אותו היכן נמצאת המסעדה/ חנות, ותשובתו היתה- אתם עומדים עליה... התברר שעמדנו למעשה על גג המסעדה לאחר שהיא ניקברה בשלג. (כיום יש כבר מסעדה חדשה ומיבנים חדשים שלא היו אז).
-
ז'ק 2 היי מה אתה עושה כאן בשעה כזאת?
עכשיו זה שלי....
צ'מע ממש יפה אני צריך למצוא זמן לקרוא הכל
בכל אופן התמונה והסיפור של הגג של המסעדה חזק מאוד. -
ז'ק 2 קראתי את הכל שוב ושוב ושוב, כ"כ הרבה תוכן יהודי, תורני, וידיעות על העולם מסביבינו, שאפו ענק
-
זלמן יישר כח שוב על פירגון אין סופי. מאז שהצטרפת לכאן הבאת איתך רוח מרעננת של פירגון לשאר החברים, וזה מחמם את הלב.
ולא רק, כי בודאי אתה יכול לשער שפוסט כזה שאני מעלה כאן זה לא ענין של כמה דקות וזהו. זה לפעמים ישיבה של ערב שלם כדי לערוך ולנסח את הדברים, ובמיוחד שיש כאן גם הרבה מאוד טקסט, ורק ההקלדה בפני עצמה לוקחת זמן לא קטן. (מה לעשות- אני עדיין לא משתמש בהשבעת קולמוס/ מיקלדת...). אז נכון שכשאני ניגש לכתיבה ולעריכה זה לאחר שכבר יש לי את הבסיס/ מראי מקומות למה שאני מתכנן לכתוב, ובחלק התורני אני יושב קודם לכן ועורך לעצמי את מראי המקומות למה שאני עומד להעלות, אך כאמור הכתיבה והעריכה הסופיים לוקחים זמן, ובפוסטים כמו הפוסט הזה אפילו זמן לא מבוטל של כמה שעות. (איש-השלגים, עכשיו אתה מבין מדוע פלשתי הלילה למשמרת שלך?). אז מה נותן לי את הכוח והסבלנות לעשות את כל זה? התשובה- חברי פורום כמוך שמתייחסים למה שהאחרים מעלים כאן וגם יודעים לומר לפעמים מילה טובה או לתת לייק
, למרות שזה לא חסר לי, אבל בודאי כשזה קורה אז זה נותן לך את ההרגשה הטובה שיש מישהו שהפיק טובה או תועלת או הנאה ממה שעשית, ובשביל זה שווה המאמץ. אז אומר שוב- יישר כח! -
זלמן גשם עד בלי די וכל השאר. רק שתבינו- מה שכתבתי לעיל לא היה הזמנה או בקשה ללחוץ לייק
על כל מילה שכתבתי ושאכתוב להבא בעז''ה. אל תטריחו את עצמכם ללחוץ לייק על כל פוסט, אא''כ מדובר במשהו באמת מיוחד מבחינתכם. -
עוד מהחרמון באותה שנה (תשע''ט/ 2019)
כאמור- חורף תשע''ט (2019) היה אחד מהחורפים הגשומים ביותר מאז תחילת המדידות. אותה שנה היתה שנה מעוברת, אך למרות הכל החורף המשיך במלוא העוצמה אל תוך ימי הפסח, וביומיים הראשונים של פסח ירד בחרמון שלג כבד שהוסיף עוד כמה ס''מ מכובדים של שלג לחרמון, מה שהפך את החרמון למוקד עלייה מרכזי בימי חוה''מ פסח.
לפניכם שתי תמונות של החרמון שצילמתי בחוה''מ פסח באותה שנה ממטולה (שמורת נחל עיון). להזכירכם- תאריך הצילום הוא 23 באפריל ! אפשר להבחין במעטה השלג העוטף את החרמון עד מרגלותיו. מראה נדיר ביותר לתאריך זה בשנה !
-
ז'ק 2 חלק לחצתי אתמול בלילה עד שפשוט נרדמתי
אני זה לא מרשמלו
-
גשם עד בלי די אמר בפרשת דברים- שבת "חרמון":
ז'ק 2 חלק לחצתי אתמול בלילה עד שפשוט נרדמתי
אם הקריאה של הדברים שאני כותב עוזרת למישהו להירדם והיה זה שכרי !
-
ז'ק 2 פעמיים בחיי הייתי בחרמון הפעם השנייה הייתה אכן באותו חוה''מ פסח תשע''ט וזה היה ממש כאי' שיא החורף. שלגים בגובה לא מבוטל וקור.
-
זלמן אמר בפרשת דברים- שבת "חרמון":
ז'ק 2 קראתי את הכל שוב ושוב ושוב, כ"כ הרבה תוכן יהודי, תורני, וידיעות על העולם מסביבינו, שאפו ענק
אני גם מצטרף לפרגון על הפרגונים הבלתי פוסקים של אחד מגדולי המפרגנים
באמת מוסיף הרבה
מי שניחון בעין שרואה תמיד טוב אצל זולתה
זה אומר שהוא אדם טוב. כי כל אחד רואה באחרים את מה שיש בתוכו פנימה...
וכמו שנאמר טוב עין הוא יבורך, אל תקרי (רק) יבורך אלא יברך.
ואם כבר בברכות עסקינן נשמח שתברך אותנו בהצלחה וס''ד בכל הדברים, ובגאולה קרובה....
(כי מהפסוק הזה גם משמע שיש לך כח ברכה יותר מסתם אדם... כי אמנם במובן אחד הפסוק מתאר מציאות, אך במובן אחר זה גם הענקת כח הברכה למי שהוא טוב עין) -
ז'ק 2 השעה רצתה להרדים אבל המלל לא נתן.....
-
ז'ק 2 אמר בפרשת דברים- שבת "חרמון":
מקור ושורש השם "שיאון"
בפשטות מקור השם הוא מחמת גובהו של החרמון, שהוא גבוה יותר מכל ההרים שסביבותיו.
אחרי שבת נזדמן לידי הספר "טעמא דקרא" של מרן הגר"ח קנייבסקי זצוק"ל, ומצאתי שם דבר פלא המסביר מדוע נקרא ההר בשם "שיאון". הגר"ח מביא את דברי רש"י בפרשה (שהבאנו לעיל בתחילת הפוסט) שארבעה שמות יש לחרמון, להודיע שבחה של ארץ ישראל וכו'. והקשה הגר"ח, הרי בפרשת דברים ניזכרו רק שלושה מן השמות- חרמון, שריון, שניר, אבל השם "שיאון" לא נזכר בפרשת דברים אלא בפרשה הבאה פרשת "ואתחנן". וזה קשה, שהרי כל הטעם לזה שטרח הכתוב להודיע באיזה שם קראה כל אומה להר החרמון הוא להודיע שבחו שארבעה שמות היו לו וכו', וא"כ מדוע לא נזכר גם השם "שיאון" ?
וכתב הגר"ח ליישב ע"פ מדרש מופלא שמספר: "כשאמר הקב"ה למשה "כי לא תעבור את הירדן", אמר משה א"כ אעלה דרך הר חרמון, והיה עולה וההר עולה עמו והגביה ההר כו' ולכך קורין אותו שיאון שהי' תולה עצמו ועולה מלשון "אם יעלה לשמים שיאו", ע"כ. ולכן בפרשת דברים כשהזכיר את הר חרמון בתוך סיפור כיבוש סיחון ועוג, אז עדיין לא נקרא שמו שיאון עד שעלה עליו משה לאחר מכן. אבל בפ' ואתחנן שמדובר כששנה להם את התורה ואז כבר נקרא שיאון ולכן כתוב שם עד הר שיאון, עכתו"ד ודפח"ח.
נידון שמתעורר לנוכח המדרש שהביא הגר"ח קנייבסקי זצוק"ל- האם אפשר לברך על ראיית החרמון את ברכת "עושה מעשה בראשית"?
בשו"ע או"ח סימן רכ"ח סעיף א' ניפסק: על ימים ונהרות הרים וגבעות ומדבריות אומר "ברוך אתה ה' אלוקינו מלך העולם עושה מעשה בראשית". ובסעיף ג' שם: "ולא על כל הרים וגבעות מברך, אלא דוקא על הרים וגבעות המשונים וניכרת גבורת הבורא בהם". והנה בודאי שהחרמון עומד ללא ספק בתנאי ההלכה לברכת "עושה מעשה בראשית", כי מאיזה הר "ניכרת גבורת הבורא" יותר מהחרמון ?
אך בסעיף ב' יש תנאי נוסף לברכת "עושה מעשה בראשית", שדבר שנוצר לאחר מעשה בראשית א"א לברך עליו את הברכה, שהרי אינו "מעשה בראשית". (ולכן להרבה דעות לא מברכים על ים המלח "עושה מעשה בראשית", כי לפי המדרש ים המלח נוצר כתוצאה ממהפיכת סדום ועמורה). ולפי המדרש שהביא הגר"ח קנייבסקי נימצא שיש חלק בחרמון שנוסף על מה שהיה קודם שעלה משה על ההר, ואותו חלק לא היה במעשה בראשית, וא"כ על אותו חלק א"א יהיה לברך ברכת "עושה מעשה בראשית". וא"כ במידה ואנו רוצים לברך ולצאת מידי כל ספק, יש לברך רק באופן שרואים ממש את ההר בכל גובהו, שאז בודאי רואים גם את אותם חלקי ההר שהיו במעשה בראשית, ואין להסתפק רק בראיית ראש ההר או לחילופין רק את מרגלותיו, כי אין אנו יודעים איזה חלק נוסף להר בעלייתו של משה, כנלענ"ד. (הדברים כמובן נכתבו לעיון ולא להלכה ולא למעשה).
-
עוד משהו שעלה ברעיוני תוך כדי הכתיבה
כפי שהבאנו לעיל בפוסט, האמוריים קראו לחרמון שניר ע"ש השלג שעל ההר, וכפי שתירגמו אונקלוס ורבי יונתן בן עוזיאל את המילה שניר- "הר השלג". לעומת זאת הצידונים קראו לחרמון "שריון", שלפי הפירושים השונים מדובר בשם המתייחס לאיכות הפירות שבו, או לעובדת היותו שומם מישוב (רמב"ן), אך לא על שם השלג שעליו. בטעם הדבר נראה לומר, שהאמוריים ישבו כידוע בחלקו הדרומי של החרמון, כך שזה היה "הר השלג" היחידי שבכל ארצות האמורי, וכפי שהמציאות במדינתינו הקטנה גם היום, ולכן ייחדו לו האמוריים שם על שם השלג שבראשו. לעומת זאת לצידונים תושבי הלבנון בכל הקשור לשלג היה החרמון עוד הר משרשרת הרים שראשם היה מכוסה בשלג (הרי מול הלבנון, הר הלבנון), ולכן לא ייחדו לו שם מיוחד על שם השלג שבראשו, אלא על שם דברים אחרים שהיו בו.
