פרשת דברים- שבת "חרמון"

[זלמן]

@ז-ק-2 קראתי את הכל שוב ושוב ושוב, כ"כ הרבה תוכן יהודי, תורני, וידיעות על העולם מסביבינו, שאפו ענק

[ז'ק]

זלמן יישר כח שוב על פירגון אין סופי. מאז שהצטרפת לכאן הבאת איתך רוח מרעננת של פירגון לשאר החברים, וזה מחמם את הלב.

ולא רק, כי בודאי אתה יכול לשער שפוסט כזה שאני מעלה כאן זה לא ענין של כמה דקות וזהו. זה לפעמים ישיבה של ערב שלם כדי לערוך ולנסח את הדברים, ובמיוחד שיש כאן גם הרבה מאוד טקסט, ורק ההקלדה בפני עצמה לוקחת זמן לא קטן. (מה לעשות- אני עדיין לא משתמש בהשבעת קולמוס/ מיקלדת...). אז נכון שכשאני ניגש לכתיבה ולעריכה זה לאחר שכבר יש לי את הבסיס/ מראי מקומות למה שאני מתכנן לכתוב, ובחלק התורני אני יושב קודם לכן ועורך לעצמי את מראי המקומות למה שאני עומד להעלות, אך כאמור הכתיבה והעריכה הסופיים לוקחים זמן, ובפוסטים כמו הפוסט הזה אפילו זמן לא מבוטל של כמה שעות. (איש-השלגים, עכשיו אתה מבין מדוע פלשתי הלילה למשמרת שלך?). אז מה נותן לי את הכוח והסבלנות לעשות את כל זה? התשובה- חברי פורום כמוך שמתייחסים למה שהאחרים מעלים כאן וגם יודעים לומר לפעמים מילה טובה או לתת לייק , למרות שזה לא חסר לי, אבל בודאי כשזה קורה אז זה נותן לך את ההרגשה הטובה שיש מישהו שהפיק טובה או תועלת או הנאה ממה שעשית, ובשביל זה שווה המאמץ. אז אומר שוב- יישר כח!

[ז'ק]

זלמן גשם עד בלי די וכל השאר. רק שתבינו- מה שכתבתי לעיל לא היה הזמנה או בקשה ללחוץ לייק על כל מילה שכתבתי ושאכתוב להבא בעז''ה. אל תטריחו את עצמכם ללחוץ לייק על כל פוסט, אא''כ מדובר במשהו באמת מיוחד מבחינתכם.

[ז'ק]

עוד מהחרמון באותה שנה (תשע''ט/ 2019)

כאמור- חורף תשע''ט (2019) היה אחד מהחורפים הגשומים ביותר מאז תחילת המדידות. אותה שנה היתה שנה מעוברת, אך למרות הכל החורף המשיך במלוא העוצמה אל תוך ימי הפסח, וביומיים הראשונים של פסח ירד בחרמון שלג כבד שהוסיף עוד כמה ס''מ מכובדים של שלג לחרמון, מה שהפך את החרמון למוקד עלייה מרכזי בימי חוה''מ פסח.

לפניכם שתי תמונות של החרמון שצילמתי בחוה''מ פסח באותה שנה ממטולה (שמורת נחל עיון). להזכירכם- תאריך הצילום הוא 23 באפריל ! אפשר להבחין במעטה השלג העוטף את החרמון עד מרגלותיו. מראה נדיר ביותר לתאריך זה בשנה !

[גשם עד בלי די]

@ז-ק-2 חלק לחצתי אתמול בלילה עד שפשוט נרדמתי

[ז'ק]

גשם עד בלי די אמר בפרשת דברים- שבת "חרמון":

@ז-ק-2 חלק לחצתי אתמול בלילה עד שפשוט נרדמתי

אם הקריאה של הדברים שאני כותב עוזרת למישהו להירדם והיה זה שכרי !

[איש השלגים]

@ז-ק-2 פעמיים בחיי הייתי בחרמון הפעם השנייה הייתה אכן באותו חוה''מ פסח תשע''ט וזה היה ממש כאי' שיא החורף. שלגים בגובה לא מבוטל וקור.

[איש השלגים]

זלמן אמר בפרשת דברים- שבת "חרמון":

@ז-ק-2 קראתי את הכל שוב ושוב ושוב, כ"כ הרבה תוכן יהודי, תורני, וידיעות על העולם מסביבינו, שאפו ענק

אני גם מצטרף לפרגון על הפרגונים הבלתי פוסקים של אחד מגדולי המפרגנים
באמת מוסיף הרבה
מי שניחון בעין שרואה תמיד טוב אצל זולתה
זה אומר שהוא אדם טוב. כי כל אחד רואה באחרים את מה שיש בתוכו פנימה...
וכמו שנאמר טוב עין הוא יבורך, אל תקרי (רק) יבורך אלא יברך.
ואם כבר בברכות עסקינן נשמח שתברך אותנו בהצלחה וס''ד בכל הדברים, ובגאולה קרובה....
(כי מהפסוק הזה גם משמע שיש לך כח ברכה יותר מסתם אדם... כי אמנם במובן אחד הפסוק מתאר מציאות, אך במובן אחר זה גם הענקת כח הברכה למי שהוא טוב עין)

[גשם עד בלי די]

@ז-ק-2 השעה רצתה להרדים אבל המלל לא נתן.....

[ז'ק]

@ז-ק-2 אמר בפרשת דברים- שבת "חרמון":

מקור ושורש השם "שיאון"

בפשטות מקור השם הוא מחמת גובהו של החרמון, שהוא גבוה יותר מכל ההרים שסביבותיו.

אחרי שבת נזדמן לידי הספר "טעמא דקרא" של מרן הגר"ח קנייבסקי זצוק"ל, ומצאתי שם דבר פלא המסביר מדוע נקרא ההר בשם "שיאון". הגר"ח מביא את דברי רש"י בפרשה (שהבאנו לעיל בתחילת הפוסט) שארבעה שמות יש לחרמון, להודיע שבחה של ארץ ישראל וכו'. והקשה הגר"ח, הרי בפרשת דברים ניזכרו רק שלושה מן השמות- חרמון, שריון, שניר, אבל השם "שיאון" לא נזכר בפרשת דברים אלא בפרשה הבאה פרשת "ואתחנן". וזה קשה, שהרי כל הטעם לזה שטרח הכתוב להודיע באיזה שם קראה כל אומה להר החרמון הוא להודיע שבחו שארבעה שמות היו לו וכו', וא"כ מדוע לא נזכר גם השם "שיאון" ?

וכתב הגר"ח ליישב ע"פ מדרש מופלא שמספר: "כשאמר הקב"ה למשה "כי לא תעבור את הירדן", אמר משה א"כ אעלה דרך הר חרמון, והיה עולה וההר עולה עמו והגביה ההר כו' ולכך קורין אותו שיאון שהי' תולה עצמו ועולה מלשון "אם יעלה לשמים שיאו", ע"כ. ולכן בפרשת דברים כשהזכיר את הר חרמון בתוך סיפור כיבוש סיחון ועוג, אז עדיין לא נקרא שמו שיאון עד שעלה עליו משה לאחר מכן. אבל בפ' ואתחנן שמדובר כששנה להם את התורה ואז כבר נקרא שיאון ולכן כתוב שם עד הר שיאון, עכתו"ד ודפח"ח.

נידון שמתעורר לנוכח המדרש שהביא הגר"ח קנייבסקי זצוק"ל- האם אפשר לברך על ראיית החרמון את ברכת "עושה מעשה בראשית"?

בשו"ע או"ח סימן רכ"ח סעיף א' ניפסק: על ימים ונהרות הרים וגבעות ומדבריות אומר "ברוך אתה ה' אלוקינו מלך העולם עושה מעשה בראשית". ובסעיף ג' שם: "ולא על כל הרים וגבעות מברך, אלא דוקא על הרים וגבעות המשונים וניכרת גבורת הבורא בהם". והנה בודאי שהחרמון עומד ללא ספק בתנאי ההלכה לברכת "עושה מעשה בראשית", כי מאיזה הר "ניכרת גבורת הבורא" יותר מהחרמון ?

אך בסעיף ב' יש תנאי נוסף לברכת "עושה מעשה בראשית", שדבר שנוצר לאחר מעשה בראשית א"א לברך עליו את הברכה, שהרי אינו "מעשה בראשית". (ולכן להרבה דעות לא מברכים על ים המלח "עושה מעשה בראשית", כי לפי המדרש ים המלח נוצר כתוצאה ממהפיכת סדום ועמורה). ולפי המדרש שהביא הגר"ח קנייבסקי נימצא שיש חלק בחרמון שנוסף על מה שהיה קודם שעלה משה על ההר, ואותו חלק לא היה במעשה בראשית, וא"כ על אותו חלק א"א יהיה לברך ברכת "עושה מעשה בראשית". וא"כ במידה ואנו רוצים לברך ולצאת מידי כל ספק, יש לברך רק באופן שרואים ממש את ההר בכל גובהו, שאז בודאי רואים גם את אותם חלקי ההר שהיו במעשה בראשית, ואין להסתפק רק בראיית ראש ההר או לחילופין רק את מרגלותיו, כי אין אנו יודעים איזה חלק נוסף להר בעלייתו של משה, כנלענ"ד. (הדברים כמובן נכתבו לעיון ולא להלכה ולא למעשה).

[ז'ק]

עוד משהו שעלה ברעיוני תוך כדי הכתיבה

כפי שהבאנו לעיל בפוסט, האמוריים קראו לחרמון שניר ע"ש השלג שעל ההר, וכפי שתירגמו אונקלוס ורבי יונתן בן עוזיאל את המילה שניר- "הר השלג". לעומת זאת הצידונים קראו לחרמון "שריון", שלפי הפירושים השונים מדובר בשם המתייחס לאיכות הפירות שבו, או לעובדת היותו שומם מישוב (רמב"ן), אך לא על שם השלג שעליו. בטעם הדבר נראה לומר, שהאמוריים ישבו כידוע בחלקו הדרומי של החרמון, כך שזה היה "הר השלג" היחידי שבכל ארצות האמורי, וכפי שהמציאות במדינתינו הקטנה גם היום, ולכן ייחדו לו האמוריים שם על שם השלג שבראשו. לעומת זאת לצידונים תושבי הלבנון בכל הקשור לשלג היה החרמון עוד הר משרשרת הרים שראשם היה מכוסה בשלג (הרי מול הלבנון, הר הלבנון), ולכן לא ייחדו לו שם מיוחד על שם השלג שבראשו, אלא על שם דברים אחרים שהיו בו.