פרשת דברים- שבת "חרמון"
-
מקור ושורש השם "חרמון"
מדברי הרמב"ן בפרשה (פרק ג' פסוק ט') מתבאר שהשם "חרמון" שורשו הוא בלשון "חרם", דהיינו דבר שאין משתמשים בו, קרי איזור לא מיושב, "ובעבור שהוא הר השלג ומפני הקרירות יהיה חרם יקרא חרמון והוא לו שם כנוי" (לשון הרמב"ן). ובילקוט מעם לועז כתב שחרמון מלשון חורבן, שמפני הקור העז א"א לגור בו והוא שומם.
אך בילקוט שמעוני (רמז תת"י) כתב שנקרא "חרמון" משום שהוא יושב מלא כרימון. ופירש בזית רענן שהכוונה היא שהרבה אנשים דרו בו. ובילקוט מעם לועז פירש הכוונה היא שחרמון היינו הר רימון, שהיתה עיר מלאה כל טוב כרימון. וזה להיפך ממה שפירש הרמב"ן.
(בויקיפדיה הביאו ציטוט מתוך הספר החיצוני "חנוך א'” שתוכנו הוא שהחרמון נקרא כן ע"ש החרם והשבועה שעשו המלאכים על ראש ההר. אבל מכיון שהיחס לספרים חיצוניים אינו ברור (חוץ מספר בן סירא), ואדרבה- א"ר עקיבא שמי שקורא בהם אין לו חלק לעוה"ב, לכן העדפתי להתעלם ממה שכתוב שם ולא לצטט את הדברים, וביותר שמה שמסופר שם אינו עולה בקנה אחד עם המידרשים שלפנינו על הפסוקים בבראשית "ויראו בני האלוהים את בנות האדם כי טובות הנה ויקחו להם נשים מכל אשר בחרו").
-
מהו שמו העיקרי של ההר ואלו מהשמות הם רק כינויים של ההר, וכן- האם מדובר בכלל בשמות שונים לחלקים שונים של ההר
הרמב"ן כתב "והאמורי וכו' יקראו לו שניר והוא שלג בלשון כנען כמו שרש"י מעיד עליו וכן תרגם אונקלוס. ובעבור שהוא הר השלג ומפני הקרירות יהיה חרם יקרא חרמון, והוא לו שם כנוי, ואולי גם לשון שריון בלשון הצידונים שם שיורה על כך, ושם ההר שיאון". ומתבאר מדבריו שהשם "שניר" הוא כינוי של ההר בגלל היותו הר השלג, וגם "חרמון" וכן "שריון" הם כינוי של ההר מצד היותו דבר שאין משתמשים בו כמו חרם. ושמו המקורי של החרמון הוא "הר שיאון".
ובהמשך דבריו כתב הרמב"ן לפרש שאפשר שראשו של ההר היה נקרא "שניר" ושאר ההר היה נקרא "חרמון". ולפי פירוש זה נמצא ש"חרמון" אינו רק כינוי, אלא שמו העיקרי של ההר.
ובמלבי"ם כתב ג"כ לפרש שההר נחלק לשני חלקים, רק שהוא פירש שחלק אחד היה נקרא "שריון" וחלק שני נקרא "שניר", ו"חרמון" היה שם כולל לשני חלקי ההר. ויש בדבר הגיון מסוים, משום שחלק מההר היה בחלקם של הצידונים, וחלק אחר בחלקם של האמוריים, וכל אחד קרא להר בכללותו בשם שונה (שריון, שניר), אך יתכן שבפועל הכינוי של כל אחד הוקבע לפחות באותו חלק של ההר שהיה בחלקו של כל אחד מהם, כך שחלקו של ההר שהיה בחלקם שלך הצידונים הוקבע בשם "שריון", ואילו החלק של ההר שהיה בחלקם של האמוריים הוקבע בשם "שניר". אך כאמור חרמון הוא שמו המקורי והעיקרי של כלל ההר. וכן מצאתי ברש”י במסכת חולין (דף ס' ע”ב ד”ה תנא), וז”ל: תנא שניר ושריון הרי ארץ ישראל הן, וחרמון קרוב לצידונים ולאמורי, ובנו עליו כרכים, זה קרא לו שריון וזה קרא לו שניר, עכ"ל. נמצא לפי דבריו של רש"י ששם ההר היה חרמון, רק שבנו עליו שתי ערים- אחת בשם שריון ואחת בשם שניר.
-
החרמון מקום משובח או מקום שאינו משובח
לפי מה שנתבאר לעיל נמצא שיש בזה מחלוקת, שלפי חלק מן הפירושים והמדרשים היה החרמון מקום משובח ביותר עם פירות משובחים ביותר, ועובדת היותו מקום קר היתה דוקא דבר שהיה מועיל מאוד לאיכות הפירות (וכידוע כן גם היום שהקור החזק מועיל מאוד לסוגים מסוימים של עצים וכפי שנביא בהמשך הפוסט). ולפי חלקם היה החרמון גם מקום מיושב שבנו עליו ערים מפני חשיבותו.
אך מדברי חלק מן המדרשים והפירושים מתבאר שאדרבה- שהחרמון היה הפסולת של ארץ ישראל, דהיינו המקום הפחות משובח, והיה חרב מישוב ואפשר שגם מפירות מחמת הקור העז והשלג התמידי שהיה עליו.
תמונות של החרמון מאיזור שאר ישוב
-
האם הדברים הנ"ל עומדים בסתירה ?
לכאורה כן- לפי חלק מן הפירושים החרמון הוא מקום שאינו ראוי לישוב (ולכן נקרא "חרמון" מלשון "חרם"), ומאידך לפירושים האחרים הוא מקום עם פירות משובחים ביותר ועם ערים שבנו במיוחד עליו. לכאורה פירושים סותרים.
אך לענ"ד נראה שאפשר שאין סתירה בין הפירושים, ואלו ואלו דברי אלוקים חיים, שהרי בחרמון יש איזורים רבים וגבהים שונים. ואה"נ שעל חלקו היותר עליון של החרמון לא ניתן לנהל אורח חיים תקין (ובודאי בתנאי המגוןרים של פעם ובתנאי מזג האויר של פעם שהיו קשים בהרבה ממה שמוכר לנו היום), והאיזור הגבוה של החרמון אינו ראוי ליישוב בני אדם ולא לגידול פירות כפי שהדבר הוא גם היום. אבל בחלקים היותר נמוכים של החרמון אפשר בהחלט לנהל חיים (מג'דל שאמס ועין קנייא- מכירים?), וגם לפתח חקלאות שמתאימה לאותו איזור וכפי שקורה גם היום, שבגבהים שבין 1300- 1900 מטר יש גידולי פירות כגון שקדים אגסים ושזיפים ועוד סוגי פירות. ואדרבה- הפירות שגדלים באיזורים הללו הם פירות משובחים גם היום וזה האיזור המתאים להם ביותר בגלל מנות הקור שהם זקוקים לו בשביל להתפתח. אז יתכן שאותם שמות שנתנו הצידונים והאמוריים שמשמעותם היא לשבח, היתה ביחס לאותו חלק בהר שבו היתה ברכה ושפע. ואותם שמות שיש להם משמעות שלא לשבח היא ביחס לאותו חלק של ההר שלא היה ראוי כ"כ לישוב.
מג'דל שאמס בשלג (באדיבות ויקיפדיה).
-
ומה נשאר היום מארבעת שמותיו של החרמון ?
שניים מן השמות ממשיכים לשמש את ההר גם היום (חרמון, שיאון), ואילו שם נוסף "שניר" משמש כשם נחל (וגם כשם קיבוץ), כאשר למעשה שלושה מארבעת שמותיו של החרמון הם כיום שמות של נחלים המגיעים מאיזור החרמון. (א) “נחל חרמון"- הוא הבניאס הידוע. (ב) “נחל שניר"- או בשמו האחר "החצבאני", הארוך שביובלי הירדן. (ג) “נחל שיאון"- מתחיל בין החרמון להר דב ומתחבר בהמשך לבניאס.
לשם "שריון" שקראו הצידונים (הלבנונים) לחרמון לא נשאר כיום שום זכר, לא על ההר ולא בתור שם של איזה נחל או אפילו של איזו שלולית. כמה סימלי. ויה"ר שגם לממשיכיהם היום תושבי לבנון לא ישאר שום זכר ושארית.
כאמור- השם "חרמון" ממשיך לשמש את ההר עד היום, והוא חשוב כשמו העיקרי של ההר ושם כולל לכלל חלקיו של ההר. יש חלק של ההר שנקרא "שיאון", וזהו למעשה החרמון הסורי. יש חלק נוסף שנקרא "כתף שיאון", וזהו "הר דב" המפורסם שהוא השלוחה המערבית של החרמון.
-
ומה השם הנוסף של "כתף שיאון/ הר דב"? הר הבתרים.
כשהיה אברהם בן שבעים שנה הוא הולך מחרן ומגיע למקום שבו נגלה אליו ה', ושם מתקיימת ברית בין הבתרים. "וַיֹּאמֶר אֵלָיו אֲנִי ה' אֲשֶׁר הוֹצֵאתִיךָ מֵאוּר כַּשְׂדִּים לָתֶת לְךָ אֶת הָאָרֶץ הַזֹּאת לְרִשְׁתָּהּ. וַיֹּאמַר ה' אלוקים בַּמָּה אֵדַע כִּי אִירָשֶׁנָּה. וַיֹּאמֶר אֵלָיו קְחָה לִי עֶגְלָה מְשֻׁלֶּשֶׁת וְעֵז מְשֻׁלֶּשֶׁת וְאַיִל מְשֻׁלָּשׁ וְתֹור וְגוֹזָל. וַיִּקַּח לוֹ אֶת כָּל אֵלֶּה וַיְבַתֵּר אֹתָם בַּתָּוֶךְ וַיִּתֵּן אִישׁ בִּתְרוֹ לִקְרַאת רֵעֵהוּ וְאֶת הַצִּפֹּור לֹא בָתָר. וַיֵּרֶד הָעַיִט עַל הַפְּגָרִים וַיַּשֵּׁב אֹתָם אַבְרָם. וַיְהִי הַשֶּׁמֶשׁ לָבוֹא וְתַרְדֵּמָה נָפְלָה עַל אַבְרָם וְהִנֵּה אֵימָה חֲשֵׁכָה גְדֹולָה נֹופֶלֶת עָלָיו. וַיֹּאמֶר לְאַבְרָם יָדֹעַ תֵּדַע כִּי גֵר יִהְיֶה זַרְעֲךָ בְּאֶרֶץ לֹא לָהֶם וַעֲבָדוּם וְעִינּוּ אֹתָם אַרְבַּע מֵאוֹת שָׁנָה. וְגַם אֶת הַגּוֹי אֲשֶׁר יַעֲבֹודוּ דָּן אָנֹכִי וְאַחֲרֵי כֵן יֵצְאוּ בִּרְכֻשׁ גָּדוֹל. וְאַתָּה תָּבוֹא אֶל אֲבֹותֶיךָ בְּשָׁלוֹם תִּקָּבֵר בְּשֵׂיבָה טוֹבָה. וְדוֹר רְבִיעִי יָשׁוּבוּ הֵנָּה כִּי לֹא שָׁלֵם עֲוֹן הָאֱמֹורִי עַד הֵנָּה. וַיְהִי הַשֶּׁמֶשׁ בָּאָה וַעֲלָטָה הָיָה וְהִנֵּה תַנּוּר עָשָׁן וְלַפִּיד אֵשׁ אֲשֶׁר עָבַר בֵּין הַגְּזָרִים הָאֵלֶּה. בַּיּוֹם הַהוּא כָּרַת ה' אֶת אַבְרָם בְּרִית לֵאמֹר לְזַרְעֲךָ נָתַתִּי אֶת הָאָרֶץ הַזֹּאת מִנְּהַר מִצְרַיִם עַד הַנָּהָר הַגָּדֹל נְהַר פְּרָת. אֶת הַקֵּינִי וְאֶת הַקְּנִיזִּי וְאֵת הַקַּדְמֹונִי. וְאֶת הַחִיתִּי וְאֶת הַפְּרִיזִּי וְאֶת הָרְפָאִים. וְאֶת הָאֱמֹורִי וְאֶת הַכְּנַעֲנִי וְאֶת הַגִּרְגָּשִׁי וְאֶת הַיְבוּסִי".
יש מסורת שהמקום שבו היתה ברית בין הבתרים הוא בהר דב, ולכן קיבל המקום את השם "הר הבתרים". במקום זה ניגזר כאמור שנשתעבד במצרים וכן ובשאר שיעבוד מלכויות, ומאידך הובטחה לאברהם שזרעו יירש את ארצם של עשרה העממים. בפועל ירשו בני ישראל את ארצם של שבעה עממים, ועתידים במהרה בימינו לרשת את ארץ שלושת העממים הנוספים, אכי"ר.
-
הר חרמון- “הר השלג"- האומנם ?
כפי שהבאנו לעיל, כינויו של החרמון היה "הר השלג", כיון "שלא פוסק ממנו שלג לא בקיץ ולא בחורף" (תרגום יונתן בן עוזיאל), "ולעולם ימצא בו השלג" (מדרש אגדה).
היום זה נשמע קצת מוזר, עד כדי כך שאם מאור גליל העליון הצליח לפני כחודשיים לקלוט במצלמתו כמה שלוגיות קטנות ששרדו בחרמון, זאת היתה סיבה לשיתוף נירגש ולתגובות אפילו מצד אקלימוס מנהל האתר. המציאות העגומה נכון לשנות העשרים של המאה העשרים ואחת היא שבמשך רוב השנה החרמון עומד חשוף וחרב, ובהמשך הקיץ הלבן נעלם לגמרי אף מפיסגתו הגבוהה ביותר של החרמון (להוציא שלוגיות קטנות ששורדות, אך כאלה שלא נראות בעין ממרחק). זאת התוצאה של התחממות מזג האויר שחם היום בכמה מעלות יותר ממה שהיה בעבר, דבר שגורם להתאחרות הזמן שבו מתחילים השלגים לרדת על החרמון, וגם לירידה במספר אירועי השלג במשך העונה ובעוצמתם. ומאידך הטמפרטורה היותר גבוהה מביאה לתהליך הפשרה מוקדם יותר של השלג, וכן לתהליך הפשרה מואץ יותר.
זכורני לפני כארבעים שנה עת למדתי כשנה וחצי בישיבת צפת (ברשות הגאונים רבי שמחה קפלן זצ"ל והגאון האדיר רבי חיים מיליקובסקי זצ"ל- אביו של האדמו"ר מאמשינוב שליט”א), ובאותו הזמן מזג האויר היה קריר בהרבה ממה שהוא היום, וגם הראות היתה טובה לעין ערוך ממה שהיא היום שברוב הזמן יש כמין אובך באויר המקשה על הראות למרחק. באותה תקופה כשהייתי נוסע מביתי בת"א לישיבה בצפת, כאשר האוטובוס היה נוסע בעליות מפרוד לכיוון מירון, היית יכול לראות בקטעים מסוימים של הדרך בצורה ממש ברורה את הכינרת מימינך ואת החרמון ממולך. וזה היה מראה טבעי לגמרי בשיא הקיץ ואפילו באלול שפיסגת החרמון הרחוקה והגבוהה עדיין היתה קצת לבנה, מראה שא"א בכלל לדמיין אותו היום אפילו בסוף האביב, כי כאמור חוץ מכמה שלוגיות קטנות שקשה להבחין בהם ממרחק לא נשאר כלום. עצוב.
התמונה ששיתף מאור גליל העליון כאן בפורום לפני כחודשיים
-
ועל תועלת הקור לגידול פירות (ועל הקשור לפוסט- תפוח עץ "חרמון")
לעיל הזכרנו את דברי הנצי”ב ב"העמק דבר" שכתב "וסיבת ברכתו הוא השלג שעליו תמיד, ושלג טוב לפירות". אז נכון שלא לכל הפירות השלג טוב, ואדרבה- להרבה מהפירות שאנו מכירים (כגון פירות הדר, מנגו, בננות, ליצ'י, אבוקדו ועוד) קור חזק מידי אינו טוב ואף יכול להזיק לעץ. אך יש כמה מינים שהקור ממש הכרחי להם להתפתחות העץ והפירות, כי לתהליך הפריחה חשוב שיוקדם מצב של "תרדמת חורף", ולתהליך ה"תרדמה" מה שיותר קור יותר טוב. אותם מינים זקוקים לכל הפחות ל- 600 שעות של טמפרטורה שתהיה מתחת ל- 7 מעלות, ובכל מקרה לא יותר מ- 10 מעלות, וישנם מינים שזקוקים אף לטמפרטורה של מתחת ל- 5 מעלות. אותם מינים גדלים בעיקר בגליל ובגולן ששם יש את התנאים הללו, וזה כולל מינים כמו תפוחים, שזיפים, דובדבנים, אגסים, שקדים. גם הגפנים מניבים ענבים באיכות טובה יותר כתוצאה מחשיפה לקור במשך החורף (קישור מצורף https://www.taligrapes.co.il/כמה-קר-לגפן/).
-
אז מי הם הגידולים שהכי "אוהבים" קור ?
בראש ניתן למצוא את עצי הדובדבן (בעיקר זני הסטלה, סוויט הארט, לפינס וצ'ינוק), כמו גם התפוח (זהוב, וסטרקינג- תפוח העץ הידוע בשמו “חרמון”) אשר זקוקים לכ-1,200 שעות קור המצטברות בחורף בין החודשים דצמבר לפברואר; השזיף האירופי והקיווי דורשים עד ל-1,000 שעות קור, האגס מזן "קוסציה" זקוק לכ-900 שעות קור, בחזית הנקטרינות והאפרסקים מובילים זני ה"ארטיק פרייד", ה"הארטיק מיסט" ו"קווין גיאנט" שזקוקים לכ-750 שעות קור. (ע"פ נתוני אתר AGRONET). ועל צורת החישוב של "שעות קור"- בהמשך.
-
ה"חרמון"- לא רק הר, גם תפוח
וכיון שבפוסט העוסק ב"חרמון" עסקינן, וגם עסקנו בעצים נשירים "אוהבי קור", אז כמובן נציין את תפוח העץ הנקרא על שם ההר, דהיינו תפוח עץ "חרמון". למעשה הוא ידוע בשמו האחר "סטארקינג" או “רד דלישס”, אך הוא קיבל את הכינוי "חרמון" מכיוון שהגידול המסחרי שלו החל לראשונה בשנות ה-70 במורדות הר חרמון שבגולן, שם האקלים הקריר והלח אידיאלי לגידול תפוחים איכותיים.
-
על תרדמה והתעוררות בנשירים ועל "שעות קור"
(מאת: ענת זיסוביץ, מדריכת מטעים, שה"ם)
תארו לכם שהלכתם לישון ב 22:00 בלילה והעירו אתכם לאחר שעתיים לקום לעבודה…. אין ספק שתהיו עייפים ותצטרכו לפחות כמה כוסות קפה טובות כדי להתחיל לתפקד. כך גם העצים הנשירים שמקורם באזורים הממוזגים וחייבים בחשיפה לקור ("מנות צינון") על מנת לסיים את שלב תרדמת הפקעים החורפית, להתעורר ולהתחיל לפרוח.
מהי תרדמה וכיצד היא מוגדרת? תרדמה הינה עיכוב זמני של גדילה הנראית לעין של כל מבנה צמחי המכיל מריסטמה (אזור היוצר תאים חדשים ונמצא בקדקודי הצמיחה של הנצר ושל השורש). אופי העיכוב מגדיר את סוג התרדמה, כאשר תרדמת החורף של עצי פרי נשירים נקראת Endodormancy, וזוהי תרדמה של מבנה צמחי המושרית מכוחו של סיגנל שמקורו באיבר הרדום עצמו. מצב זה גורם לחוסר יכולת של המבנה הצמחי לגדול גם כאשר תנאי הסביבה מתאימים לגדילה ולא קיים כל עיכוב שמקורו באיברים אחרים בצמח. תרדמה זו, המכונה תרדמת אמת, מאפשרת את שרידותם של העצים הנשירים באזורים בעלי חורף קר.
התקצרות היום בסתיו ו/או הירידה בטמפרטורות מובילים בשלב ראשון לעצירת התארכותו של קודקוד הצימוח, ולאחר מכן, בתהליך המתמשך על פני מספר שבועות, להתקשות הפקע וכניסה לתרדמה. יחד עם זאת, מהלך הכניסה לתרדמה של אוכלוסיית הפקעים אינו אחיד, ומיקום הפקע על העץ/הענף משפיע על מועד הכניסה לתרדמה ועל עומקה.היציאה מתרדמה בפקעים מותנית בצבירה מספקת של מנות קור. מנות קור נצברות בפקע במהלך התרדמה ומובילות להתעוררות. ישנם שני מודלים בארץ למניית "מנות הצינון" האחד המודל הדינמי אשר פותח ע"י פרופסור אמנון ארז והשני מודל צור-מירון-פרס בו משתמשים באזור הצפון. מודל זה המכונה גם 7-10-18 מבוסס על קביעת ערך לכל שעה על בסיס יומי של 24 שעות (אין הורדה מהיום שאחר במידה וישנו ערך שלילי לצבירה). מתחת ל 7 מ"צ ישנה צבירת שעת קור אחת, בין 7 ל 10 מ"צ מצטברת חצי שעת קורובין 10 ל 18 מ"צ אין צבירה. כל שעה בערך טמפרטורה מעל 18 מ"צ גורמת להורדת שעת קור אחת מהמצטבר היומי. סך כל צבירת שעות הקור היומיות מציג את הקור המצטבר העונתי.
באזורי גידול בעלי חורף חם, כמו רבים מאזורי הגידול בארץ, לא מתאפשרת הצבירה המתבקשת של "מנות צינון"ונדרש פתרון יזום ומלאכותי לשבירת התרדמה ע"י חומרים כימיים שיישומם בעיתוי הנכון גורם לשבירת התרדמה גם כשלא נצברה מכסת מנות הקור הדרושה להתעוררות הטבעית.יחד עם זאת, יש צורך בצבירה של לפחות 70% משעות הצינון הנדרשות בכדי ששוברי התרדמה יהיו יעילים.
-
עוד כמה תמונות מהחרמון המצדיקות את התואר "הר השלג" והסיפור שמאחוריהם
בתאריך 2 באפריל שנת 2019 נסענו לטיול לצפון, וזאת בכדי לחוות את המראות המדהימים של הצפון שהיה אז לאחר ארבעה ימי גשם רצופים עם כמויות גשם מצטברות של יותר מ- 100 מ"מ גשם. אותו חורף היה גשום במיוחד, ואחד מהגשומים ביותר שהיו מאז התחילו המדידות, והמראות היו בהתאם. זרימות אדירות בנחלים, מאגרים בגולן מלאים ובמצב גלישה מרוב מים וכו' וכו'. (יתכן שבעתיד אעשה כאן שיתוף עם המראות המדהימים שהיו באותו טיול).
מה שלא ידענו כשיצאנו לאותו טיול זאת העובדה שהחרמון גם הוא קיבל מנה גדולה של שלג באותם ארבעה ימים, כי אף אחד בכלל לא דיבר על זה שבחרמון אמור לרדת שלג. עונת הסקי כבר הסתיימה רישמית, הדיווחים על גובה השלג ברכבל העליון/ תחתון פסקו זה מכבר, שהרי אנחנו כבר בתחילת אפריל- חודש אביבי על פי רוב, האתר נפתח לכניסה חופשית ללא תשלום, שעון הקיץ גם הוא התחיל. בקיצור- לא היה נראה שיש איזה סיבה אמיתית להטריח את עצמינו לעלות לחרמון. מה עוד שבאותו יום שרר ערפל כבד ביותר בחרמון, כך שגם לראות הרבה א"א היה.
ובכל זאת מאיזה סיבה שאיני זוכר מהי, בשלב מסוים סובבתי את ההגה ועליתי על הכביש המוביל לאתר החרמון, תוך נסיעה בערפל כבד ביותר עם ראות של מטרים בודדים. עד היום אני לא מבין מה בדיוק עבר לי בראש כשהחלטתי לעלות לראש ההר תוך כדי נסיעה בתנאי ראות קשים ביותר, אך בסופה של נסיעה איטית של כמחצית השעה מצאתי את עצמי בחניון העליון סמוך לרכבל. למרות הערפל המאוד כבד, הבנתי שאני הולך לחוות משהו מיוחד. בירידה מהרכב מצאתי את עצמי בלב איזור שחטף מנת שלג גדולה מאוד בימים שלפני.
וכך מצאנו את עצמינו יושבים ברכבל הישן שהיה למעשה ספסל זוגי שתלוי באויר ונסע לאיטו עד לרכבל העליון, תוך כדי שרוחות חזקות וקפואות מנשבות במהלך הנסיעה ברכבל ומאיימות להקפיא כל איבר שחשוף לרוח. למרות הערפל- המראות תוך כדי הנסיעה ברכבל היו עוצרי נשימה, מכיון שכאמור היה מדובר במנת שלג גדולה וטריה שנוספה בארבעת הימים הקודמים.
בהגיענו לרכבל העליון מצאנו את עצמינו בלב אזור מכוסה בשכבת שלג עמוקה ביותר. איזור הרכבל העליון קיבל באותם ארבעה ימים מנת שלג של כמטר שנוספה לשלג שהיה שם כבר קודם לכן. ההליכה במקומות שבהם ירד שלג טרי ועדיין לא נידחס היתה ממש קשה, כאשר אנחנו שוקעים בשלג עד מעל לגובה הברך תוך כדי הליכה. המיבנים והביתנים באיזור היו מכוסים וקבורים בשלג, רוח חזקה נשבה כאשר מידי פעם יורד גם שלג. כאמור- הערפל המאוד כבד ששרר באותו יום קילקל את החויה, אך בכל זאת זאת היתה חויה חזקה בגלל ההפתעה שלא ציפינו לה כלל.
-
ועוד תמונה והסיפור שמאחוריה
כשהגענו למיפלס העליון וירדנו מהרכבל, התחלנו לחפש היכן נמצאת המסעדה/ חנות נוחות שאמורה להיות במקום. לא הצלחנו לראות את מבנה המסעדה, ותלינו זאת בערפל הכבד שכנראה מונע מאיתנו להבחין בה. ניגשנו לאחד החיילים שהיה מוצב במקום לשאול אותו היכן נמצאת המסעדה/ חנות, ותשובתו היתה- אתם עומדים עליה... התברר שעמדנו למעשה על גג המסעדה לאחר שהיא ניקברה בשלג. (כיום יש כבר מסעדה חדשה ומיבנים חדשים שלא היו אז).
-
ז'ק 2 היי מה אתה עושה כאן בשעה כזאת?
עכשיו זה שלי....
צ'מע ממש יפה אני צריך למצוא זמן לקרוא הכל
בכל אופן התמונה והסיפור של הגג של המסעדה חזק מאוד. -
ז'ק 2 קראתי את הכל שוב ושוב ושוב, כ"כ הרבה תוכן יהודי, תורני, וידיעות על העולם מסביבינו, שאפו ענק
-
זלמן יישר כח שוב על פירגון אין סופי. מאז שהצטרפת לכאן הבאת איתך רוח מרעננת של פירגון לשאר החברים, וזה מחמם את הלב.
ולא רק, כי בודאי אתה יכול לשער שפוסט כזה שאני מעלה כאן זה לא ענין של כמה דקות וזהו. זה לפעמים ישיבה של ערב שלם כדי לערוך ולנסח את הדברים, ובמיוחד שיש כאן גם הרבה מאוד טקסט, ורק ההקלדה בפני עצמה לוקחת זמן לא קטן. (מה לעשות- אני עדיין לא משתמש בהשבעת קולמוס/ מיקלדת...). אז נכון שכשאני ניגש לכתיבה ולעריכה זה לאחר שכבר יש לי את הבסיס/ מראי מקומות למה שאני מתכנן לכתוב, ובחלק התורני אני יושב קודם לכן ועורך לעצמי את מראי המקומות למה שאני עומד להעלות, אך כאמור הכתיבה והעריכה הסופיים לוקחים זמן, ובפוסטים כמו הפוסט הזה אפילו זמן לא מבוטל של כמה שעות. (איש-השלגים, עכשיו אתה מבין מדוע פלשתי הלילה למשמרת שלך?). אז מה נותן לי את הכוח והסבלנות לעשות את כל זה? התשובה- חברי פורום כמוך שמתייחסים למה שהאחרים מעלים כאן וגם יודעים לומר לפעמים מילה טובה או לתת לייק
, למרות שזה לא חסר לי, אבל בודאי כשזה קורה אז זה נותן לך את ההרגשה הטובה שיש מישהו שהפיק טובה או תועלת או הנאה ממה שעשית, ובשביל זה שווה המאמץ. אז אומר שוב- יישר כח! -
זלמן גשם עד בלי די וכל השאר. רק שתבינו- מה שכתבתי לעיל לא היה הזמנה או בקשה ללחוץ לייק
על כל מילה שכתבתי ושאכתוב להבא בעז''ה. אל תטריחו את עצמכם ללחוץ לייק על כל פוסט, אא''כ מדובר במשהו באמת מיוחד מבחינתכם. -
עוד מהחרמון באותה שנה (תשע''ט/ 2019)
כאמור- חורף תשע''ט (2019) היה אחד מהחורפים הגשומים ביותר מאז תחילת המדידות. אותה שנה היתה שנה מעוברת, אך למרות הכל החורף המשיך במלוא העוצמה אל תוך ימי הפסח, וביומיים הראשונים של פסח ירד בחרמון שלג כבד שהוסיף עוד כמה ס''מ מכובדים של שלג לחרמון, מה שהפך את החרמון למוקד עלייה מרכזי בימי חוה''מ פסח.
לפניכם שתי תמונות של החרמון שצילמתי בחוה''מ פסח באותה שנה ממטולה (שמורת נחל עיון). להזכירכם- תאריך הצילום הוא 23 באפריל ! אפשר להבחין במעטה השלג העוטף את החרמון עד מרגלותיו. מראה נדיר ביותר לתאריך זה בשנה !
-
ז'ק 2 חלק לחצתי אתמול בלילה עד שפשוט נרדמתי
אני זה לא מרשמלו
-
גשם עד בלי די אמר בפרשת דברים- שבת "חרמון":
ז'ק 2 חלק לחצתי אתמול בלילה עד שפשוט נרדמתי
אם הקריאה של הדברים שאני כותב עוזרת למישהו להירדם והיה זה שכרי !
