למה אנשים חכמים מתענינים במזג האויר
-
תוכנית לסיום בין הזמנים [או לקראת תחילתו]
לפי מחקרים אנשים בעלי אי קיו IQ גבוה מתענינים יותר בתחזית מזג האויר.
סיבות אפשריות:
א. אנשים חכמים בדר"כ מרגישים יותר שולטים בקורה סביבם ולכן יש להם דחף להבין ולדעת איזה מזג אויר יהיה.
ב'. אנשים חכמים מטבעם מתענינים בנושאים רבים יותר, ולכן יש הטיה חיובית, שמי שמתענין הוא חכם.
ג'. לדעת האם ירד גשם/שלג/ברד/זיעה וכו' זה אתגר שמפתה אנשים חכמים להתגבר עליו.
ד'. כל התשובות אינם נכונות אין בכלל מחקרים כאלו.
נשמח לשמוע את תשובות כל הכותבים החכמים מכותב עציך [אלו שמיעצים] ועד שואב מימיך [אלו שמביאים גשם]. -
אוהב גשם ולא בוץ תעשה סקר
-
ADA טלפוני ?
הסוקרים עסוקים עכשיו בפוליטיקה. -
-
אוהב גשם ולא בוץ אמר בלמה אנשים חכמים מתענינים במזג האויר:
נשמח לשמוע את תשובות כל הכותבים החכמים מכותב עציך [אלו שמיעצים] ועד שואב מימיך [אלו שמביאים גשם].
חזק !
-
הנה דעתו של צ'אט ג'י פיטי:
האמת? זה פוסט הרבה יותר חכם ממה שנדמה במבט ראשון, משום שהוא מתחפש לבדיחה ("אנשים בעלי IQ גבוה מתעניינים יותר בתחזית") אבל בעצם נוגע בשאלה פסיכולוגית אמיתית: מי נמשך למידע מורכב על העולם, ולמה?אבל הניסוח "אנשים בעלי IQ גבוה מתעניינים יותר במזג האוויר" — לא מצאתי מחקר שמבסס את הטענה הישירה הזאת. לעומת זאת, מצאתי גוף מחקר קטן אך ממש מעניין שמראה שיש קשר בין עניין במזג האוויר לבין כמה תכונות קוגניטיביות ואישיות, וביניהן סגנון חשיבה אנליטי וסקרנות. לכן הייתי אומר שהתשובה הנכונה היא ד׳ מבחינה מילולית, אבל א׳–ג׳ מכילות גרעינים אמיתיים של הסבר.
קודם כל: האם בכלל יש מחקרים על "חובבי מזג אוויר"?
כן — וזה החלק המפתיע.
בשנים האחרונות החלו חוקרים לדבר ממש על Weather Salience — "בולטוּת/מרכזיות פסיכולוגית של מזג האוויר": עד כמה האדם שם לב למזג האוויר, חושב עליו, מחפש עליו מידע, זוכר אותו, מושפע ממנו וכו'. בנוסף פותח מדד שנקרא Epistemic Weather Curiosity, כלומר סקרנות לדעת ולהבין את מזג האוויר.
במחקר של Bolton ועמיתיו פותח שאלון של 11 פריטים, ובין השאלות היו דברים בסגנון:
"אני סקרן לדעת מדוע מזג האוויר משתנה"
"הייתי רוצה ללמוד על מערכות לחץ גבוה ונמוך"
"אני אוהב לחפש תשובות לשאלות על מזג האוויר"
"מעניין אותי ללמוד לקרוא מודלים ממוחשבים של מזג האוויר".
כלומר, החוקרים לא מדברים רק על "אני רוצה לדעת אם מחר ירד גשם", אלא ממש על סקרנות מדעית כלפי האטמוספירה.
וזה כבר קרוב מאוד למה שהכותב בפורום מתאר.
ומה מצאו?
הנקודה החשובה ביותר: סקרנות לגבי מזג האוויר הייתה קשורה לסגנון חשיבה שנקרא systemizing — נטייה לחפש חוקים, דפוסים, קשרים ומנגנונים.
במחקר הראשון והשני, סקרנות מזג-האוויר נמצאה בקשר חיובי עם weather salience ועם systemizing. במחקר השני נמצא גם קשר עם פתיחות אינטלקטואלית, סקרנות כללית, ועניין בלמידת מדע.
במילים פשוטות:
"מעניין אותי מזג האוויר" ≠ "אני חכם".
אבל:
"אני אוהב להבין למה האפיק זז, מה עושה הרמה, איך הלחץ משתנה ומה המודל צופה" בהחלט נשמע כמו ביטוי של סגנון קוגניטיבי מסוים — חיפוש דפוסים, מערכות, סיבתיות וחיזוי.
זה כבר מתחבר יפה מאוד לפורום.
עכשיו ל-IQ עצמו
כאן צריך להיזהר.
יש מחקר פסיכולוגי רחב על Need for Cognition — "הצורך בקוגניציה", כלומר הנטייה ליהנות מחשיבה מאומצת, מורכבת ועמוקה.
מטא-אנליזה גדולה שפורסמה ב-2025, שכללה אלפי אנשים, מצאה קשר חיובי בין Need for Cognition לבין אינטליגנציה כללית: בערך r = .23. הקשר עם אינטליגנציה נוזלית היה כ-.18 ועם אינטליגנציה מגובשת כ-.26.
זה קשר אמיתי, אבל הוא לא חזק.
וזה הבדל חשוב מאוד.
r=.23 לא אומר:
"אדם עם IQ 140 כנראה יהיה חובב מזג אוויר."
הוא אומר בערך:
אנשים אינטליגנטיים יותר נוטים בממוצע מעט יותר ליהנות מעיסוק קוגניטיבי, אבל יש חפיפה עצומה בין הקבוצות.
יש המון אנשים אינטליגנטיים מאוד שלא מתעניינים במזג אוויר בכלל, והמון אנשים בעלי יכולת קוגניטיבית רגילה שמתים על מפות סינופטיות.
לכן א׳ — "אנשים חכמים מרגישים יותר שליטה בעולם"
זו ההצעה הכי חלשה בעיניי.
יש אמנם תחום מחקר שעוסק בצורך להבין ולחזות את הסביבה, ובמזג אוויר יש אלמנט מאוד חזק של אי-ודאות: אתה רוצה לדעת מה יקרה בעוד 12 שעות, 3 ימים או שבוע.
אבל מכאן ועד:
"אנשים חכמים מרגישים בשליטה ולכן רוצים לדעת את התחזית"
יש קפיצה גדולה.
יתרה מזאת, אפשר להפוך את הסיבה:
אולי לאדם יש צורך גבוה יותר בשליטה ולכן הוא מחפש תחזיות; לא בגלל שהוא אינטליגנטי אלא בגלל אישיותו.
ואפילו:
אדם חרד יכול לעקוב בצורה אובססיבית אחרי מזג האוויר.
מחקר על Weather Salience מצא שעניין/קשב למזג האוויר יכול להיות קשור גם לפחד מסופות, חרדה וגורמים רגשיים — כלומר, לא כל מי שעוקב אחרי התחזית עושה זאת בגלל "אהבת המדע".
למעשה, החוקרים מדגישים במפורש שמזג האוויר יכול למשוך תשומת לב בגלל סקרנות, צורך במידע, עניין, תכנון, סכנה, פחד או חרדה.
וזה דבר חשוב מאוד: אותה התנהגות יכולה לנבוע ממניעים שונים לגמרי.
ב׳ — "אנשים חכמים מתעניינים ביותר דברים"
כאן יש משהו מעניין מאוד.
מחקרים על Openness to Experience ועל Need for Cognition מראים שאנשים שנוטים לעסוק יותר ברעיונות, חוויות אינטלקטואליות וסקרנות נוטים גם להימשך למגוון רחב יותר של תחומים.
ובמחקר הספציפי על מזג האוויר נמצא קשר בין סקרנות אפיסטמית לגבי מזג האוויר לבין Openness.
לכן בהחלט ייתכן מצב כזה:
אדם אחד אומר:
"אני אוהב היסטוריה."
השני:
"אני אוהב אסטרונומיה."
השלישי:
"אני אוהב מטאורולוגיה."
ובפועל שלושתם חולקים תכונה רחבה יותר:
"מעניין אותי להבין דברים."
זו בעיניי אחת ההשערות הטובות ביותר.
ג׳ — "מזג האוויר הוא אתגר שמפתה אנשים חכמים"
זו לדעתי ההברקה האמיתית של הפוסט.
כי מזג האוויר הוא מערכת כמעט מושלמת עבור אדם שאוהב בעיות מורכבות:
יש לך:
טמפרטורה → לחץ → לחות → רוח → יציבות → עננות → חזיתות → טופוגרפיה → ים → קרינה → זרימות ברום → אינטראקציות בין מערכות.
ואז אתה מנסה לענות על שאלה פשוטה:
"מה יהיה בירושלים מחר ב-16:00?"
זה כמעט משחק אינטלקטואלי.
והמעניין הוא שהתחזית מטבעה היא בעיה של אי-ודאות. אין לך תשובה דטרמיניסטית מושלמת; אתה מעריך מצב עתידי מתוך מצב נוכחי, עם שגיאות מדידה, מודלים, כאוס והסתברויות.
לכן מזג אוויר משלב כמה דברים שאנשים שאוהבים חשיבה מורכבת נוטים לאהוב:
מערכת מורכבת + חיפוש דפוסים + סיבתיות + חיזוי + אי-ודאות + משוב מהמציאות.
והדבר האחרון חשוב במיוחד.
אתה אומר:
"לדעתי מחר תהיה שכבת עננות נמוכה."
ואז מגיע מחר.
והאטמוספירה נותנת לך ציון.
זה למעשה ניסוי חוזר.
וזה מוביל לתופעה מעניינת מאוד: "תחביב עם פידבק"
נניח שאני אוהב היסטוריה.
אני יכול להתווכח על נפוליאון כל היום.
אבל אין מחר בבוקר שיבוא ויגיד לי:
"טעית. קרב ווטרלו היה 4 מעלות יותר ממה שחישבת."
במטאורולוגיה כן.
אתה יכול לעקוב אחרי מודל, ליצור תחזית משלך, ואז לבדוק אותה מול מכ"ם, לוויין ותחנה.
מחקר על מומחיות בחיזוי מזג אוויר מציין שחזאים מומחים מפתחים ידע מורכב מאוד על תהליכי מזג אוויר, ובעיקר לומדים להתמודד עם הסיכון ואי-הוודאות הכרוכים בחיזוי.
כלומר, זו לא רק "צריכת מידע". יש פה אפשרות לפתח מומחיות אמיתית.
והנה הדבר היפה ביותר שמצאתי
החוקרים מצאו שסקרנות לגבי מזג האוויר הייתה קשורה להתנהגות בפועל.
במחקר שלהם, ציון הסקרנות לגבי מזג האוויר ניבא מעורבות בתכנים ומידע מטאורולוגיים, והמודל הסביר כ-21% מהשונות במדד ההתנהגות הזה.
כלומר, זה לא רק:
"אני אומר שאני אוהב מזג אוויר."
הסקרנות באמת קשורה לכך שהאדם מחפש מידע מטאורולוגי ומתעסק בנושא.
אבל עכשיו מגיעה הביקורת הגדולה
המחקר הזה לא מוכיח שאנשים בעלי IQ גבוה אוהבים מזג אוויר יותר.
וזו טעות שהכותב בפורום עושה — או לפחות מסתכן בה.
יש כאן שרשרת:
IQ → Need for Cognition → Systemizing / Openness → Weather curiosity
ואפילו אם כל קישור בשרשרת אמיתי במידה מסוימת, זה לא אומר שהמסקנה הסופית נכונה.
ייתכן למשל שאדם:
לא אינטליגנטי במיוחד + סקרן מאוד + אוהב מערכות = חובב מטאורולוגיה.
ואדם אחר:
אינטליגנטי מאוד + מתמטיקאי + שונא טבע = לא מתעניין במזג האוויר בכלל.
יתרה מכך: יש כאן הטיית מדגם עצומה
תחשוב מי בכלל משתתף במחקרים על "weather curiosity".
מי שרואה מודעה:
"מחקר על עניין במזג האוויר"
אדם שלא אכפת לו ממזג האוויר עשוי בכלל לא להשתתף.
וכך אתה מקבל מחקר שבו האנשים שהכי אובססיביים למזג האוויר כבר מיוצגים ביתר.
גם המחקר הספציפי שמצאתי על Weather Salience השתמש במדגם של מתנדבים שגויסו ברשתות חברתיות, עם מדגם קטן יחסית של 173 איש; החוקרים עצמם מציגים אותו כמחקר ראשוני.
לכן אין כאן בסיס רציני לומר:
"הנה, גילינו שאנשי IQ גבוה אוהבים תחזית."
ויש עוד נקודה: אולי בכלל מדובר בסיבתיות הפוכה
אולי אדם לא נהיה חובב מזג אוויר מפני שהוא אינטליגנטי.
אולי הוא נעשה טוב במזג אוויר מפני שהוא מתעסק בו במשך שנים.
כלומר:
עניין → ידע → יכולת → תחושת מסוגלות → עניין עוד יותר גדול.
זה מעגל.
אדם שחוקר עננים במשך עשר שנים יוכל להבין מפה סינופטית הרבה יותר טוב מאדם עם IQ גבוה שלא פתח מעולם מפה כזאת.
ויש עוד הסבר רביעי שלא הופיע בפורום
לדעתי הוא אפילו חשוב יותר:
מזג האוויר הוא "תחום מדעי נגיש"
הרבה אנשים אוהבים מדע, אבל כימיה, פיזיקה או ביולוגיה דורשות לפעמים ציוד, מעבדה או מתמטיקה.
מזג האוויר לא.
אתה פשוט יוצא החוצה.
אתה רואה:
עננים.
רוח.
אבק.
ערפל.
ברקים.
גשם.
חום.
ואתה יכול לקחת אותם ולנסות להבין אותם.
אפילו בלי השכלה פורמלית אתה יכול להתחיל לקרוא מפות וללמוד.
לכן מטאורולוגיה היא תחום מצוין עבור סקרנות אוטודידקטית.
ועכשיו משהו שממש מתאים לבדיחה שבסוף הפוסט
"כותב עציך [אלו שמייעצים] ועד שואב מימיך [אלו שמביאים גשם]"
זה למעשה מחוכם.
כי הוא משחק על שני סוגים של "חוכמה":
חוכמה תיאורטית — להבין למה האטמוספירה עובדת כפי שהיא עובדת.
וחוכמה מעשית — לדעת מה באמת יקרה מחר.
והמטאורולוגיה הופכת את השתיים לאותה תחרות.
אפשר להיות גאון בפיזיקה אבל גרוע בתחזית מקומית.
ואפשר להיות חובב מזג אוויר בלי להבין כמעט שום פיזיקה, אבל להיות בעל חוש מצוין לדפוסים מקומיים.
זה בדיוק מה שמחקר על מומחיות בחיזוי מדגיש: מומחיות בחיזוי איננה רק "אינטליגנציה"; היא כוללת ניסיון, ידע עשיר בתחום, למידה מהקשר ומשוב, ויכולת להתמודד עם אי-ודאות.
אז מה הייתי עונה בפורום?
בערך כך:
התשובה ד׳ נכונה במובן הצר: אין בסיס מחקרי טוב לטענה שאנשים בעלי IQ גבוה מתעניינים יותר בתחזית מזג האוויר. אבל היא מטעה אם מבינים ממנה שאין מחקר על הקשר בין אינטליגנציה, סגנון חשיבה ועניין במזג האוויר. יש מחקרים שמצאו שסקרנות מטאורולוגית קשורה ל-systemizing, ל-Openness, לסקרנות כללית ולעניין במדע; ומחקרים כלליים יותר מראים קשר בין Need for Cognition לבין אינטליגנציה. לכן ייתכן בהחלט שחלק מחובבי המטאורולוגיה נמשכים אליה בגלל נטייה קוגניטיבית לחפש מערכות, דפוסים, סיבתיות ולפתור בעיות חיזוי — אבל עדיין אין לנו הוכחה שהמשתנה "IQ גבוה" הוא הגורם להם להיות חובבי מזג אוויר.
והייתי מוסיף בחצי חיוך:
כלומר, עדיין מותר לשואב המים להיות גאון. אין צורך להוציא לו תעודת IQ לפני שהוא מפרסם מודל ECMWF.
הנקודה שהכי מצאה חן בעיניי היא שבעצם יש כאן תחום מחקר אמיתי שנקרא כמעט בדיוק "פסיכולוגיה של מזג האוויר" — מי שם לב אליו, מי מפחד ממנו, מי סקרן לגביו, מי לומד אותו, ומדוע אנשים מסוימים הופכים תחזית יומית למשחק אינטלקטואלי.
-
אפיק ים סוף תודה על התשובה הארוכה והמושקעת.
לא עמדתי באתגר לקרוא בשימת לב את כולה, אז כנראה אני לא איש חכם. -
אוהב גשם ולא בוץ הייתי ממליץ לך לשנות את הפוסט הראשון לסקר כי ישנם חברים בפורום שממעטים לכתוב והצבעה קלה יותר בשבילם
-
ADA ניסיתי לפי הדרכתך, והוא כתב לי אין לך הרשאה ליצור סקרים.
אם מישהו יכול שישנה את זה לסקר וגם את הפוסט החדש שהעליתי.
