בין הזמנים אב, זמן שמנהג ה''עולם'' להקדיש אותו בעיקר לנופש ולטיולים ברחבי ארצנו הקדושה (וכמו כן גם לאכילה תוך כדי, כי מה לעשות- כבר מזמן שאוכל אינו רק ענין הקיים כדבר הכרחי לקיום הגוף, אלא הוא הפך להיות גם סוג של בילוי בפני עצמו וחלק בלתי נפרד מהחוויה של יציאה לטבע). ו''בין הזמנים'' נפגש תמיד עם ה''חופש הגדול'', ובדרך כלל גם עם החופשה השנתית במקומות העבודה שהיא לרוב בחודש אוגוסט, כך שנמצא שבשלושת השבועות שבין תשעה באב לבין ר''ח אלול, כמעט שכלל הציבור נמצא במצב של נופש, דבר שכאמור בא לידי ביטוי בטיולים ובנופש ברחבי ארצינו הקדושה.
חשבתי פעם לעצמי (ולא ממש ברצינות), כיצד זה נתגלגל המצב שדוקא בשלושת השבועות האלה עם ישראל נמצא "על גלגלים" וגולה מביתו כדי לנפוש באיזורים אחרים בארץ, תוך שהוא מקיים בעצמו את ציווי השי''ת לאברהם אבינו (בראשית י''ד, י''ז) "קום התהלך בארץ לארכה ולרחבה"? כיצד נתגלגל המצב שמיד אחרי שלושת השבועות של האבילות על החורבן (בין המיצרים), מגיעים אותם שלושה שבועות של בין הזמנים, וזאת קודם חודש אלול. הרי ידוע מה שאומרים ש''תמוז" הם ר''ת של ''זמני תשובה ממשמשים ובאים'', ו''אב'' הם ר''ת של ''אלול בא''? אז עכשיו לאחר שלושה שבועות של אבילות על החורבן וקודם חודש אלול שהוא חודש התשובה הרחמים והסליחות זה הזמן לנופש ולטיולים ברחבי הארץ ולאכילה ושתייה?! וצ''ב.
והנראה לענ''ד שאולי יש ליישב כיצד נתגלגל מנהג העולם בזה. שהנה ידוע שלתוכן הנקרא בתורה בזמן מסוים יכולה להיות השפעה על אשר יקרה באותו זמן, וכעין מה שמצאנו שביום שישי עש''ק פרשת חוקת נשרפו עשרים וארבעה קרונות של ספרים בצרפת, ובשאלת חלום שעשו גדולי אותו הדור נאמר להם בחלום ''ודא גזירת אורייתא'' שזה תרגום אונקלוס לפסוק "זאת חוקת התורה", ופירשו את הכוונה דהיינו שביום ו' לסדר ''זאת חוקת התורה''- גזירת אורייתא, דהיינו שזה זמן מועד לפורענות ל''גזירת אורייתא'' דהיינו גזירת-קריעת התורה. (ולכן יש שנהגו להתענות בעש''ק פרשת חוקת כמו שמובא במשנ''ב סי' תק''פ ס''ק ט''ז). והשתא דאתינן להכי, פוקו חזו מה נכתב בפרשות הנקראות בשבועות של בין הזמנים. בפרשת דברים (פרק א' פסוק ז') נאמר: "פְּנוּ וּסְעוּ לָכֶם וּבֹאוּ הַר הָאֱמֹרִי וְאֶל כָּל שְׁכֵנָיו בָּעֲרָבָה בָהָר וּבַשְּׁפֵלָה וּבַנֶּגֶב וּבְחוֹף הַיָּם אֶרֶץ הַכְּנַעֲנִי וְהַלְּבָנוֹן עַד הַנָּהָר הַגָּדֹל נְהַר פְּרָת". ובפרשת ואתחנן (פרק ג' פסוק כ''ה) נאמר: "אֶעְבְּרָה נָּא וְאֶרְאֶה אֶת הָאָרֶץ הַטּוֹבָה אֲשֶׁר בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן הָהָר הַטּוֹב הַזֶּה וְהַלְּבָנֹון". ובפרשת עקב (פרק ח' פסוק ז') נאמר: "כִּי ה' אֱלֹקֶיךָ מְבִיאֲךָ אֶל אֶרֶץ טוֹבָה אֶרֶץ נַחֲלֵי מָיִם עֲיָנֹת וּתְהֹומֹות יֹצְאִים בַּבקְעָה וּבָהָר וגו', וְאָכַלְתָּ וְשָׂבָעְתָּ וּבֵרַכְתָּ אֶת ה' אֱלֹהֶיךָ עַל הָאָרֶץ הַטֹּבָה אֲשֶׁר נָתַן לָךְ". ועוד נאמר (פרק י"א פסוק כ''ד): "כָּל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר תִּדְרֹוךְ כַּף רַגְלְכֶם בּוֹ לָכֶם יִהְיֶה מִן הַמִּדְבָּר וְהַלְּבָנוֹן מִן הַנָּהָר נְהַר פְּרָת וְעַד הַיָּם הָאַחֲרוֹן" וגו'.
אז כפי שאפשר לראות- הפרשות שנקראות ימי בין בזמנים מלאות מענין ציווי ירושת הארץ ושבח הארץ. אז כנראה שבגלל זה יש השפעה שמיימית שאנחנו בני העם הנבחר שלהם ניתנה הארץ יקיימו את ירושת הארץ בגופם, וגם יקיימו "וְאָכַלְתָּ וְשָׂבָעְתָּ וּבֵרַכְתָּ אֶת ה' אֱלֹהֶיךָ".
בגלריה הבאה אשתף אתכם במקצת ממראות ארצינו הקדושה כפי שזכיתי לראות בעיני בימי בין הזמנים, כך שמי שלא זכה להלך לאורכה ולרוחבה של הארץ הטובה ולראות את המראות היפים שלה, יהיה לכל הפחות בבחינת משה רבינו עליו השלום, שאף שלא זכה לבוא אל הארץ, אבל זכה לפחות לראותה.
פוסט זה הוא המשך של הפוסט ביום השלישי פעמיים כי טוב שבו התחלתי לשתף ממראות ארצינו הקדושה בימי ביה"ז אב. אז בתקוה שתהנו מהמראות.