חידה לפרשת השבוע- פרשת "אחרי מות"
-
מאור גליל העליון תשובה נכונה כמובן.
-
ז'ק 2 אמר בחידה לפרשת השבוע- פרשת "אחרי מות":
איש השלגים אתה על הדרך, תמשיך.
מה שכתבת על הטלת חמין לתוך המקווה אינו קשור בהכרח למזג האוויר, אלא יותר למזגו של הכהן הגדול שהוא זקן או איסטניס. אתה מכיר את הזקנים שניכנסים למקוה רותח וצועקים שהמקווה קר ? זה קורה בכל עונות השנה וגם בשיא הקיץ. (בביהמ"ד שבו אני לומד ומתפלל אנחנו סובלים מזה קשות, שיש כאלה שתמיד קר להם, והמזגנים בקיץ מבחינתם נועדו נטו לגרום להם סבל). כך שענין חימום המקווה אינו קשור בדוקא למצב מזג האוויר, למרות שמסתבר כמובן שבמזג אויר קר היה מתרחב הצורך בחימום המקוה.כן צודק,
היה זכור לי במעומעם מה שמאור הגליל אמר
וערבבתי כי זה גם בנוגע לחום מימי המקווה -
הפיתרון- הקשר הראשון בין פרשת השבוע "אחרי מות" לבין נושא מזג האויר- עיבור השנה
כאמור- הנושא המרכזי הראשון בפרשה הוא עבודת הכהן הגדול ביום הכיפורים. וכיצד זה מתקשר לנושא מזג האויר ? ובכן- הגמ' במסכת סנהדרין דף י"ח ע"ב אומרת שאין מושיבים כהן גדול בעיבור השנה. דהיינו- שלצורך עיבור השנה היו מושיבים בי"ד מיוחד שהיה דן אם לעבר את השנה או לא. (וכבר הארכנו בפוסט אחר בענין זה של עיבור השנה והתנאים שבגללם מעברים את השנה). ואומרת הגמ' שכהן גדול לא יכול להיות אחד מן הדיינים המחליטים אם לעבר את השנה או לא. והטעם- משום צינה, ופירש רש"י שכהן גדול אינו רוצה שתתעבר השנה מפני הצינה, שהרי הוא צריך לטבול חמש טבילות וכן לקדש ידיים ורגליים עשרה קידושין. ואם תתעבר השנה, הרי שיום הכיפורים יידחה בחודש וישרור בו קור של תחילת החורף. ולכן יש לחוש שהכהן הגדול ימנע מלעבר את השנה כדי שלא תהיה צינה ביוה"כ הבא. וכן כתב הרמב"ם (הלכות קידוש החודש פרק ד' הלכה י"א), וז"ל: אין מושיבין לעיבור השנה לא מלך ולא כהן גדול וכו', וכהן גדול מפני הצינה שמא לא תהיה דעתו נוטה לעבר כדי שלא יבוא תשרי בימי הקור והוא טובל ביום הכיפורים חמש טבילות.
-
הקשר השני בין פרשת השבוע "אחרי מות" לבין נושא מזג האויר- תפילת הכהן הגדול בצאתו מבית קדשי הקדשים
השיא של עבודת יוה"כ היה כניסתו של הכהן הגדול לפני ולפנים לבית קודש הקדשים. והמשנה במסכת יומא (פרק ה' משנה א') אומרת שביציאתו היה מתפלל תפילה קצרה בבית החיצון. ובגמ' ביומא דף נ"ג ע"ב מבארת הגמ' שהתפילה היתה " יהי רצון מלפני ה' אלהינו, שאם תהיה שנה זו שחונה תהיה גשומה" (לשון הרמב"ם בפירוש המשניות), וכן היה מתפלל שלא תכנס לפניך תפילתם של עוברי דרכים שמתפללים שלא ירדו גשמים.
ותפילה זו כפי שהיא מובאת במחזורים, נוסח אשכנז (אמיץ כח): "יהי רצון מלפניך ה' אלוקינו ואלוקי אבותינו שתהא השנה הזאת הבאה עלינו ועל כל עמך בית ישראל וכו' שנה טלולה וגשומה אם שחונה". ולפי נוסח ספרד (אתה כוננת): "יהי רצון מלפניך ה' אלוקינו ואלוקי אבותינו שתהא שנה זו הבאה עלינו ועל כל עמך בית ישראל בכל מקום שהם אם שחונה גשומה, ואל יכנס לפניך תפילת עוברי דרכים לענין הגשם בשעה שהעולם צריך לו".
-
קישור להרחבה בנושא תפילת הכהן הגדול
מה הפירוש "אם שחונה תהא גשומה" (או "גשומה אם שחונה" לפי הנוסח האחר).
האם נוסח התפילה של הכהן הגדול היה קבוע ?
מדוע התפילה הראשונה שהיה מתפלל הכהן גדול בצאתו מבית קודש הקדשים ביום הכיפורים היתה "שאם תהיה שנה זו שחונה תהיה גשומה" ?
איזה קשר אקטואלי לשנת תשפ"ד אפשר למצוא בנוסח תפילת הכהן הגדול ?
תשובות לכל הנ"ל הבאתי בתוך הפיתרון לחידה לפרשת תזריע- מצורע, מצו"ב קישור לחידה הנ"ל.
https://weather-forum.co.il/topic/1751/חידה-לפרשת-תזריע-מצורע/7 -
הקשר השלישי בין פרשת "אחרי מות" לבין נושא מזג האוויר- כפרת עוונות
עבודת יוה"כ וכל מהותו של יוה"כ הם לכפר עוונות, החל מכפרת עוון טומאת מקדש וקדשיו, וכלה בכפרת כלל העוונות של כלל ישראל. "והקריב אהרן את פר החטאת אשר לו וכיפר בעדו ובעד ביתו" (ויקרא ט"ז, ו', י"א), "וכיפר על הקודש מטומאות בני ישראל ומפשעיהם לכל חטאתם" (שם שם פסוק ט"ז), "וכיפר בעדו ובעד ביתו ובעד כל קהל ישראל" (שם פסוק י"ז), "וכפר בעדו ובעד העם" (שם פסוק כ"ד), "כי ביום הזה יכפר עליכם לטהר אתכם מכל חטאתיכם לפני ה' תטהרו" (שם פסוק ל'), "וכיפר את מקדש הקודש ואת אהל מועד ואת המזבח יכפר ועל הכהנים ועל כל עם הקהל יכפר" (שם פסוק ל"ג), "והיתה זאת לכם לחוקת עולם לכפר על בני ישראל מכל חטאתם אחת בשנה" (שם פסוק ל"ד). ובשתי מילים "מחילת עוונות".
אבל מצינו מחילת עוונות לא רק ביום הכיפורים, אלא גם ביום הגשמים. בגמרא במסכת תענית דף ז' ע"ב אמר רבי תנחום בר חנילאי: אין הגשמים יורדים אלא אם כן נמחלו עוונותיהן של ישראל, שנאמר: "רצית ה' ארצך שבת שבות יעקב נשאת עוון עמך כסית כל חטאתם סלה". ופירש רש"י שם: רצית ה' ארצך- במים, נשאת עוון עמך מיד. וזעירי אמר שלומדים את זה מהפסוקים של תפילת שלמה, שנאמר (מלכים א' פרק ח' פסוק ל"ו): "ואתה תשמע השמים וסלחת לחטאת עבדיך ועמך ישראל וגו' ונתתה מטר על ארצך אשר נתתה לעמך לנחלה".
נמצא שמחילת עוונות היא ענין משותף ליום הכיפורים וליום הגשמים.
-
מחילת עוונות תחילה ואח"כ גשם או גשם ואח"כ מחילה ?
הרי"ף בספר עין יעקב מפרש שהדרשות של רבי תנחום בן חנילאי ושל זעירי חלוקות, שלפי דרשת רבי תנחום בן חנילאי אין מחילת העוונות באה דוקא לפני ירידת הגשם, אלא היא יכולה לבוא אף מיד לאחריה. אבל מדרשת זעירי נלמד שאין הגשם יורד עד שנמחלים העוונות.
-
האם הדבר נכון בכל גשם ?
התשובה- לא ! אנחנו לא משלים את עצמינו שבכל חורף כשיורד גשם זה סימן שהקב"ה מחל לנו על כל העוונות, כי המציאות היא שבעוונותינו רבים עוברים על אותם דברים שעליהם נאמר בפסוקים בתורה העונש של עצירת השמים. אז דיינו במה שמשמים מרחמים עלינו ולא עוצרים את השמים, אבל מחילת עוונות מנלן ?
והתשובה- בגמרא במסכת תענית דף ז' ע"ב אמר רבי תנחום בריה דרבי חייא איש כפר עכו- אין הגשמים נעצרין אלא אם כן נתחייבו שונאיהן של ישראל (לשון סגי נהור) כליה, שנאמר: "ציה גם חום יגזלו מי שלג שאול חטאו". (ופירש רש"י שכהיובש והחום גוזלים מי שלג דהיינו שאין הגשם יורד, אז בידוע ששאול חטאו, והיינו שחטאו עד שראויים לרדת לגיהינום). וזעירי אמר שלומדים זאת מהפסוק "ועצר את השמים ולא יהיה מטר וגו' ואבדתם מהרה". ומדבריהם משמע שרק כשישראל מתחייבים כליה חלילה אז הגשמים נעצרין, אבל אם לא נתחייבו ישראל כליה, אע"פ שיש בידיהם עוונות בכ"ז יורדים גשמים. וזה סותר לכאורה את הדרשות שהגמרא הביאה קודם לכן בסמוך שאין הגשמים יורדים אלא אם כן נמחלו עוונותיהן של ישראל. (ובמיוחד שיש את זעירי שדרש את שתי הדרשות, והדרשות סותרות לכאורה).
ובישוב הסתירה כתב השפת אמת לפרש שיש שני אופנים של ירידת גשמים: (א) גשמים שה' בעצמו מוציא מ"אוצרו הטוב" כמו שכתוב בספר דברים פרק כ"ח פסוק י"ב, ואותם גשמים מבורכים מאוד. (ב) גשמים שה' שולח בידי שליחים, שהם אינם מבורכים כל כך. ולפי"ז יש לפרש שאותם הגשמים שעליהם דרשו שאינם יורדים אא"כ נמחלו עוונותיהם של ישראל, מדובר באותם גשמים מבורכים הבאים מידי הקב"ה בעצמו. אבל גם באופן שלא נמחלו עוונותיהם של ישראל, בכ"ז יתכן שירד גשם כל זמן שלא נתחייבו כליה, רק שאותו גשם יהיה ע"י שליחים ולא ע"י הקב"ה עצמו.
-
ז'ק 2 תלמיד חכם (אבל באמת!)
-
הקשר הרביעי בין פרשת "אחרי מות" לבין נושא מזג האוויר- איסור עריות
אחד הנושאים המרכזיים בפרשת "אחרי מות" היא פרשת עריות שבסוף הפרשה שנקראית גם במנחה ביוה"כ.
והקשר לנושא מזג האוויר- מדברי רש"י בפרק י"ט פסוק ל' מתבאר שהעונש על עריות הוא "וימנעו רביבים", דהיינו עצירת גשמים.
