על הר חרמון ששמם

[ביתר ירושמיים]

"הר שיא˙ן הוא חרמון"(דברים ד' מ"ח).

פסגתו הצחורה רווית ההוד, בה נשזר בינות לעננים הנקרעים אל הצלע, הקשר העתיק והעמוק, המאחד את העם היהודי וארצו. במעמד הבתרים המתואר, והבטחת הא-ל את ארץ כנען לצאצאיו של אברהם.

"צידונים יקראו לחרמון שרי˙ן והאמורי יקראו לו שניר"(דברים ג' ט').

גאוות האומות בהר המופלא, המתנשא אל על, אך מנדב הוא מהשפע הרב לו זוכה משמים, ומפזר מכל הטוב שבו על האזור כולו. "ארץ ירדן וחרמונים"(תהילים מ"ב ז')... ההיסטוריות העשירות שנחרטו עליו, האמונות הרבות שעוטפות אותו, המלחמות רוויות הדם שאפפוהו, מתקופות הרפאים והכנעני, עד כוחות גולני והאויב הסורי, חושפות אולי טפח, מן ההילה השמיימית העוטפת אותו, משל מגוננת היא כעת עליו.

וכך, בהיסטוריה המתגלגלת לה כיום, המציבה אותו שוב בחזית. ההיאחזות האסטרטגית המשמעותית שלו, חושפת אותו בקו האש. אולי מגן הוא ממאות הכטבמים, הטילים ושאר מפגעים, המתרסקים להם למרגלות אבן הגיר הספוגית שלו. וכך, מבויש, חרוך ואומלל, זועק הוא בצחיחותו שעולה לשמיים. מבקשת היא לרפא את האזור כולו. חבל ארץ מדהים כל כך, שעזוב לו בשדה הקרב. שלוגיותיו האחרונות הנמסות ונמוגות להם, משל מסמלות הם על ימים קשים יותר, העומדים בפתח על המחוז כולו, שננטש לו במלחמת הצפון.

[איש השלגים]

כשרון כתיבה מדהים!
זה שלך?

[זלמן]

ביתר ירושמיים כתמיד קוראים את דבריך בשקיקה ומתפלאים מכשרון הכתיבה, והיכולת להביע דברים ברמה גבוהה ומושכלת