פרשת דברים- שבת "חרמון"
-
מה מתאים יותר בשיאו של הקיץ מאשר לעסוק בדבר שהכי מזכיר את הקור ואת היפה שבקור, והיינו "החרמון", בבחינת ''כְּצִינַּת שֶׁלֶג בְּיוֹם קָצִיר'' (משלי כ''ה, י''ג), ופירש המלבי''ם, וז''ל: ''כמו שביום קציר שהיום בוער כתנור ומכה על ראש הקוצר עד שנפשו מתעלפת, אם תבוא צינת שלג תשיב את נפשו''.
והפעם העיסוק יבוא בעיקבות פרשת השבוע שבה נקרא (דברים ג', ט'): "צִידֹונִים יִקְרְאוּ לְחֶרְמוֹן שִׂרְיֹון וְהָאֱמֹורִי יִקְרְאוּ לוֹ שְׂנִיר". ובפרשת השבוע הבא (ואתחנן) נקרא בעז"ה (דברים ד', מ"ח) “הַר שִׂיאֹון הוּא חֶרְמוֹן". א"כ מצאנו ארבעה שמות להר חרמון: (א) חרמון. (ב) שִׂיאֹון. (ג) שִׂרְיֹון. (ד) שְׂנִיר.
ורש"י בפרשתינו פירש, וז"ל: "הרי לו ארבעה שמות, למה הוצרכו ליכתב, להגיד שבח ארץ ישראל שהיו ארבעה מלכויות מתפארות בכך, זו אומרת על שמי יקרא וזו אומרת על שמי יקרא". ובספרי בפרשת עקב מובא כך: כיוצא בו אומר "צידונים יקראו לחרמון שריון" ובמקום אחר הוא אומר "עד הר שיאון הוא חרמון", נמצא קרוי ד' שמות. וכי מה צורך לבאי העולם בכך? אלא שהיו ד' מלכיות מתכתשות, זו אומרת יקרא על שמי וזו אומרת יקרא על שמי. והלא דברים ק"ו- פסולת ארץ ישראל ד' מלכיות מתכתשות עליה, ק"ו לשבחה של ארץ ישראל, עכ"ל.
לאחר דברי המבוא הללו יש כמה דברים שיש לעיין בהם: (א) מה עומד מאחורי השמות שבהם נקרא החרמון. (ב) מהו שמו העיקרי של ההר ואלו מהשמות הם רק כינויים של ההר. (ג) אולי בכלל השמות הם שמות של חלקים שונים של ההר ? (ד) הר חרמון- מקום משובח או לאידך גיסא- מקום שאינו משובח (וכדברי הספרי שהבאנו לעיל "פסולת ארץ ישראל").
על כל זה ועוד בעז"ה בפוסט שלפנינו. (בשילוב מידי פעם של תמונות שצילמתי בהם את החרמון).
-
מקור ושורש שמותיו השונים של החרמון
ונתחיל עם השם "שניר". על השם "שניר" שנתנו האמוריים לחרמון פירש רש"י ש"שניר" הוא שלג בלשון אשכנז ובלשון כנען (והאמוריים היו מצאצאי כנען). ובאמת גם בימינו "שְׁנֵיי" באידיש ו-SNOW באנגלית פירושם שלג. וכפירוש זה משמע גם מתרגום אונקלוס שתירגם את מילת "שניר"- טור תלגא, והיינו הר השלג. וכן בתרגום יונתן בן עוזיאל תרגם: “טוור תלגא דלא פסיק מיניה תלגא לא בקייטא ולא בסתוא", פירוש "הר השלג שלא פוסק ממנו שלג לא בקיץ ולא בחורף". וכן במדרש אגדה מובא: “ולמה נקרא שמו שניר? שהוא הר השלג, כי לעולם ימצא בו השלג, ובלשון כנען אומר לשלג שנר".
אך בתרגום ירושלמי פירש את השם "שניר"- ארעא מרבי פירי אילנא, דהיינו ארץ מגדלת פירות האילן.
ובילקוט שמעוני (רמז תת"י) כתב: “שניר- שהוא שונא הניר", דהיינו שהוא שונא את החרישה (ניר= חרישה), ופירש ה''זית רענן'' שבגלל שהיתה הקרקע שמינה ופוריה לא היה זקוק כ"כ לחרישה.
-
מקור ושורש השם "שִׂרְיוֹן"
את השם "שִׂרְיוֹן" תרגם בתרגום יותן בן עוזיאל "טוורא (הר) דמסרי פירוי (פירותיו)". וכן תרגם בתרגום ירושלמי "ארעא (ארץ) מסרי פירוהי (פירותיה)".
ומה הפירוש המילה "מסרי" שכתבו שני התרגומים? בלשון הארמית מצאנו שתי משמעויות למילה "מסרי". או שפירושו "מַשִּׁיר", או שפירושו "מסריח" (“סרי" בארמית- סרוח). וגם בדברי המפרשים מצאנו שפירשו את כוונת התרגום יונתן והתרגום ירושלמי בשתי הדרכים. המנחת שי פירש שהכוונה ב"מסרי" הוא שהיו הפירות מסריחין, (ו"שִׂרְיֹון" שנכתב בשי"ן שמאלית הוא כמו "סריון", ו"סריון" בארמית הוא סירחון). אבל בילקוט שמעוני (רמז תת"י) כתב: “שריון- שפירותיו משירין".
ומצאנו א"כ שני פירושים בביאור כוונת התרגום, או שהכוונה שהשם היה ע"ש שהיו הפירות מסריחים, או שהכונה שהשם היה ע"ש שהיו הפירות נושרים (“שריון" מלשון נשירה).
והנה על פניו זה נשמע ממש לא טוב. (תתארו לעצמיכם את הדרוזים שמוכרים פירות בגולן מכריזים על הסחורה: “פירות חרמון נשירים מסריחים א' א'”...). אך בדברי המפרשים מבואר שאדרבה- הכל הוא לשבח, והכוונה היא שמרוב שהיו הפירות מרובים ושמנים הם באו לידי סירחון. (יעוין ברשב"ם בב"ב קכ"ב ע"ב (ד"ה ולבסוף) שפירש, וז"ל: פירותיה מסריחין מרוב שומנן כשמשמרין אותן יותר מדאי ומעליותא היא משום שומן, עכ"ל. ועל דרך זו פירשו גם כאן). וכן מה שמובא בילקוט שמעוני שהיה נקרא "שריון" משום שפירותיו משירין, פירש בזית רענן שזה מרוב שומנן, וזה בא לתאר שבח הפירות, שמרוב שהיו שמנים היו נושרים. וכן בפירוש "העמק דבר" (דברים ג',ט') כתב, וז"ל: צידונים יקראו לחרמון שריון שהוא הר מבורך מאד עד שנמשלה ברכת הר ציון בו כדכתיב "כטל חרמון שיורד על הררי ציון כי שם צוה ה' את הברכה" וכתיב "על כן אזכרך מארץ ירדן וחרמונים מהר מצער". וסיבת ברכתו הוא השלג שעליו תמיד, ושלג טוב לפירות, ומשום הכי קראו הצידונים בלשונם בשם שמורה בלשון הקודש שריון, וכן תרגם יונתן דמסרי פירי מרוב שומן".
פירוש נוסף מדוע הצידונים קראו לחרמון בשם "שריון", פירש הרמב"ן שהוא בא להורות על כך שההר היה שמם מישוב בגלל היותו הר השלג ומפני הקרירות שבו, ולשון "שריון" בלשון הצידונים מורה על כך. וראיתי מי שכתב לפרש בכוונת הרמב"ן שהוא מתכוין לדברי התרגום ששריון הוא על שם שהוא משיר פירותיו, וסובר הרמב"ן שהוא לגריעותא- שמפני הקור והשלג הפירות נושרים, ועל כן שמם הוא מישוב.
ויש שפירשו שנקרא "שריון"- משום שהוא מגן על סביבתו כשיריון.
-
מקור ושורש השם "שיאון"
בפשטות מקור השם הוא מחמת גובהו של החרמון, שהוא גבוה יותר מכל ההרים שסביבותיו.
אחרי שבת נזדמן לידי הספר "טעמא דקרא" של מרן הגר"ח קנייבסקי זצוק"ל, ומצאתי שם דבר פלא המסביר מדוע נקרא ההר בשם "שיאון". הגר"ח מביא את דברי רש"י בפרשה (שהבאנו לעיל בתחילת הפוסט) שארבעה שמות יש לחרמון, להודיע שבחה של ארץ ישראל וכו'. והקשה הגר"ח, הרי בפרשת דברים ניזכרו רק שלושה מן השמות- חרמון, שריון, שניר, אבל השם "שיאון" לא נזכר בפרשת דברים אלא בפרשה הבאה פרשת "ואתחנן". וזה קשה, שהרי כל הטעם לזה שטרח הכתוב להודיע באיזה שם קראה כל אומה להר החרמון הוא להודיע שבחו שארבעה שמות היו לו וכו', וא"כ מדוע לא נזכר גם השם "שיאון" ?
וכתב הגר"ח ליישב ע"פ מדרש מופלא שמספר: "כשאמר הקב"ה למשה "כי לא תעבור את הירדן", אמר משה א"כ אעלה דרך הר חרמון, והיה עולה וההר עולה עמו והגביה ההר כו' ולכך קורין אותו שיאון שהי' תולה עצמו ועולה מלשון "אם יעלה לשמים שיאו", ע"כ. ולכן בפרשת דברים כשהזכיר את הר חרמון בתוך סיפור כיבוש סיחון ועוג, אז עדיין לא נקרא שמו שיאון עד שעלה עליו משה לאחר מכן. אבל בפ' ואתחנן שמדובר כששנה להם את התורה ואז כבר נקרא שיאון ולכן כתוב שם עד הר שיאון, עכתו"ד ודפח"ח.
-
מקור ושורש השם "חרמון"
מדברי הרמב"ן בפרשה (פרק ג' פסוק ט') מתבאר שהשם "חרמון" שורשו הוא בלשון "חרם", דהיינו דבר שאין משתמשים בו, קרי איזור לא מיושב, "ובעבור שהוא הר השלג ומפני הקרירות יהיה חרם יקרא חרמון והוא לו שם כנוי" (לשון הרמב"ן). ובילקוט מעם לועז כתב שחרמון מלשון חורבן, שמפני הקור העז א"א לגור בו והוא שומם.
אך בילקוט שמעוני (רמז תת"י) כתב שנקרא "חרמון" משום שהוא יושב מלא כרימון. ופירש בזית רענן שהכוונה היא שהרבה אנשים דרו בו. ובילקוט מעם לועז פירש הכוונה היא שחרמון היינו הר רימון, שהיתה עיר מלאה כל טוב כרימון. וזה להיפך ממה שפירש הרמב"ן.
(בויקיפדיה הביאו ציטוט מתוך הספר החיצוני "חנוך א'” שתוכנו הוא שהחרמון נקרא כן ע"ש החרם והשבועה שעשו המלאכים על ראש ההר. אבל מכיון שהיחס לספרים חיצוניים אינו ברור (חוץ מספר בן סירא), ואדרבה- א"ר עקיבא שמי שקורא בהם אין לו חלק לעוה"ב, לכן העדפתי להתעלם ממה שכתוב שם ולא לצטט את הדברים, וביותר שמה שמסופר שם אינו עולה בקנה אחד עם המידרשים שלפנינו על הפסוקים בבראשית "ויראו בני האלוהים את בנות האדם כי טובות הנה ויקחו להם נשים מכל אשר בחרו").
-
מהו שמו העיקרי של ההר ואלו מהשמות הם רק כינויים של ההר, וכן- האם מדובר בכלל בשמות שונים לחלקים שונים של ההר
הרמב"ן כתב "והאמורי וכו' יקראו לו שניר והוא שלג בלשון כנען כמו שרש"י מעיד עליו וכן תרגם אונקלוס. ובעבור שהוא הר השלג ומפני הקרירות יהיה חרם יקרא חרמון, והוא לו שם כנוי, ואולי גם לשון שריון בלשון הצידונים שם שיורה על כך, ושם ההר שיאון". ומתבאר מדבריו שהשם "שניר" הוא כינוי של ההר בגלל היותו הר השלג, וגם "חרמון" וכן "שריון" הם כינוי של ההר מצד היותו דבר שאין משתמשים בו כמו חרם. ושמו המקורי של החרמון הוא "הר שיאון".
ובהמשך דבריו כתב הרמב"ן לפרש שאפשר שראשו של ההר היה נקרא "שניר" ושאר ההר היה נקרא "חרמון". ולפי פירוש זה נמצא ש"חרמון" אינו רק כינוי, אלא שמו העיקרי של ההר.
ובמלבי"ם כתב ג"כ לפרש שההר נחלק לשני חלקים, רק שהוא פירש שחלק אחד היה נקרא "שריון" וחלק שני נקרא "שניר", ו"חרמון" היה שם כולל לשני חלקי ההר. ויש בדבר הגיון מסוים, משום שחלק מההר היה בחלקם של הצידונים, וחלק אחר בחלקם של האמוריים, וכל אחד קרא להר בכללותו בשם שונה (שריון, שניר), אך יתכן שבפועל הכינוי של כל אחד הוקבע לפחות באותו חלק של ההר שהיה בחלקו של כל אחד מהם, כך שחלקו של ההר שהיה בחלקם שלך הצידונים הוקבע בשם "שריון", ואילו החלק של ההר שהיה בחלקם של האמוריים הוקבע בשם "שניר". אך כאמור חרמון הוא שמו המקורי והעיקרי של כלל ההר. וכן מצאתי ברש”י במסכת חולין (דף ס' ע”ב ד”ה תנא), וז”ל: תנא שניר ושריון הרי ארץ ישראל הן, וחרמון קרוב לצידונים ולאמורי, ובנו עליו כרכים, זה קרא לו שריון וזה קרא לו שניר, עכ"ל. נמצא לפי דבריו של רש"י ששם ההר היה חרמון, רק שבנו עליו שתי ערים- אחת בשם שריון ואחת בשם שניר.
-
החרמון מקום משובח או מקום שאינו משובח
לפי מה שנתבאר לעיל נמצא שיש בזה מחלוקת, שלפי חלק מן הפירושים והמדרשים היה החרמון מקום משובח ביותר עם פירות משובחים ביותר, ועובדת היותו מקום קר היתה דוקא דבר שהיה מועיל מאוד לאיכות הפירות (וכידוע כן גם היום שהקור החזק מועיל מאוד לסוגים מסוימים של עצים וכפי שנביא בהמשך הפוסט). ולפי חלקם היה החרמון גם מקום מיושב שבנו עליו ערים מפני חשיבותו.
אך מדברי חלק מן המדרשים והפירושים מתבאר שאדרבה- שהחרמון היה הפסולת של ארץ ישראל, דהיינו המקום הפחות משובח, והיה חרב מישוב ואפשר שגם מפירות מחמת הקור העז והשלג התמידי שהיה עליו.
תמונות של החרמון מאיזור שאר ישוב
-
האם הדברים הנ"ל עומדים בסתירה ?
לכאורה כן- לפי חלק מן הפירושים החרמון הוא מקום שאינו ראוי לישוב (ולכן נקרא "חרמון" מלשון "חרם"), ומאידך לפירושים האחרים הוא מקום עם פירות משובחים ביותר ועם ערים שבנו במיוחד עליו. לכאורה פירושים סותרים.
אך לענ"ד נראה שאפשר שאין סתירה בין הפירושים, ואלו ואלו דברי אלוקים חיים, שהרי בחרמון יש איזורים רבים וגבהים שונים. ואה"נ שעל חלקו היותר עליון של החרמון לא ניתן לנהל אורח חיים תקין (ובודאי בתנאי המגוןרים של פעם ובתנאי מזג האויר של פעם שהיו קשים בהרבה ממה שמוכר לנו היום), והאיזור הגבוה של החרמון אינו ראוי ליישוב בני אדם ולא לגידול פירות כפי שהדבר הוא גם היום. אבל בחלקים היותר נמוכים של החרמון אפשר בהחלט לנהל חיים (מג'דל שאמס ועין קנייא- מכירים?), וגם לפתח חקלאות שמתאימה לאותו איזור וכפי שקורה גם היום, שבגבהים שבין 1300- 1900 מטר יש גידולי פירות כגון שקדים אגסים ושזיפים ועוד סוגי פירות. ואדרבה- הפירות שגדלים באיזורים הללו הם פירות משובחים גם היום וזה האיזור המתאים להם ביותר בגלל מנות הקור שהם זקוקים לו בשביל להתפתח. אז יתכן שאותם שמות שנתנו הצידונים והאמוריים שמשמעותם היא לשבח, היתה ביחס לאותו חלק בהר שבו היתה ברכה ושפע. ואותם שמות שיש להם משמעות שלא לשבח היא ביחס לאותו חלק של ההר שלא היה ראוי כ"כ לישוב.
מג'דל שאמס בשלג (באדיבות ויקיפדיה).
-
ומה נשאר היום מארבעת שמותיו של החרמון ?
שניים מן השמות ממשיכים לשמש את ההר גם היום (חרמון, שיאון), ואילו שם נוסף "שניר" משמש כשם נחל (וגם כשם קיבוץ), כאשר למעשה שלושה מארבעת שמותיו של החרמון הם כיום שמות של נחלים המגיעים מאיזור החרמון. (א) “נחל חרמון"- הוא הבניאס הידוע. (ב) “נחל שניר"- או בשמו האחר "החצבאני", הארוך שביובלי הירדן. (ג) “נחל שיאון"- מתחיל בין החרמון להר דב ומתחבר בהמשך לבניאס.
לשם "שריון" שקראו הצידונים (הלבנונים) לחרמון לא נשאר כיום שום זכר, לא על ההר ולא בתור שם של איזה נחל או אפילו של איזו שלולית. כמה סימלי. ויה"ר שגם לממשיכיהם היום תושבי לבנון לא ישאר שום זכר ושארית.
כאמור- השם "חרמון" ממשיך לשמש את ההר עד היום, והוא חשוב כשמו העיקרי של ההר ושם כולל לכלל חלקיו של ההר. יש חלק של ההר שנקרא "שיאון", וזהו למעשה החרמון הסורי. יש חלק נוסף שנקרא "כתף שיאון", וזהו "הר דב" המפורסם שהוא השלוחה המערבית של החרמון.
-
ומה השם הנוסף של "כתף שיאון/ הר דב"? הר הבתרים.
כשהיה אברהם בן שבעים שנה הוא הולך מחרן ומגיע למקום שבו נגלה אליו ה', ושם מתקיימת ברית בין הבתרים. "וַיֹּאמֶר אֵלָיו אֲנִי ה' אֲשֶׁר הוֹצֵאתִיךָ מֵאוּר כַּשְׂדִּים לָתֶת לְךָ אֶת הָאָרֶץ הַזֹּאת לְרִשְׁתָּהּ. וַיֹּאמַר ה' אלוקים בַּמָּה אֵדַע כִּי אִירָשֶׁנָּה. וַיֹּאמֶר אֵלָיו קְחָה לִי עֶגְלָה מְשֻׁלֶּשֶׁת וְעֵז מְשֻׁלֶּשֶׁת וְאַיִל מְשֻׁלָּשׁ וְתֹור וְגוֹזָל. וַיִּקַּח לוֹ אֶת כָּל אֵלֶּה וַיְבַתֵּר אֹתָם בַּתָּוֶךְ וַיִּתֵּן אִישׁ בִּתְרוֹ לִקְרַאת רֵעֵהוּ וְאֶת הַצִּפֹּור לֹא בָתָר. וַיֵּרֶד הָעַיִט עַל הַפְּגָרִים וַיַּשֵּׁב אֹתָם אַבְרָם. וַיְהִי הַשֶּׁמֶשׁ לָבוֹא וְתַרְדֵּמָה נָפְלָה עַל אַבְרָם וְהִנֵּה אֵימָה חֲשֵׁכָה גְדֹולָה נֹופֶלֶת עָלָיו. וַיֹּאמֶר לְאַבְרָם יָדֹעַ תֵּדַע כִּי גֵר יִהְיֶה זַרְעֲךָ בְּאֶרֶץ לֹא לָהֶם וַעֲבָדוּם וְעִינּוּ אֹתָם אַרְבַּע מֵאוֹת שָׁנָה. וְגַם אֶת הַגּוֹי אֲשֶׁר יַעֲבֹודוּ דָּן אָנֹכִי וְאַחֲרֵי כֵן יֵצְאוּ בִּרְכֻשׁ גָּדוֹל. וְאַתָּה תָּבוֹא אֶל אֲבֹותֶיךָ בְּשָׁלוֹם תִּקָּבֵר בְּשֵׂיבָה טוֹבָה. וְדוֹר רְבִיעִי יָשׁוּבוּ הֵנָּה כִּי לֹא שָׁלֵם עֲוֹן הָאֱמֹורִי עַד הֵנָּה. וַיְהִי הַשֶּׁמֶשׁ בָּאָה וַעֲלָטָה הָיָה וְהִנֵּה תַנּוּר עָשָׁן וְלַפִּיד אֵשׁ אֲשֶׁר עָבַר בֵּין הַגְּזָרִים הָאֵלֶּה. בַּיּוֹם הַהוּא כָּרַת ה' אֶת אַבְרָם בְּרִית לֵאמֹר לְזַרְעֲךָ נָתַתִּי אֶת הָאָרֶץ הַזֹּאת מִנְּהַר מִצְרַיִם עַד הַנָּהָר הַגָּדֹל נְהַר פְּרָת. אֶת הַקֵּינִי וְאֶת הַקְּנִיזִּי וְאֵת הַקַּדְמֹונִי. וְאֶת הַחִיתִּי וְאֶת הַפְּרִיזִּי וְאֶת הָרְפָאִים. וְאֶת הָאֱמֹורִי וְאֶת הַכְּנַעֲנִי וְאֶת הַגִּרְגָּשִׁי וְאֶת הַיְבוּסִי".
יש מסורת שהמקום שבו היתה ברית בין הבתרים הוא בהר דב, ולכן קיבל המקום את השם "הר הבתרים". במקום זה ניגזר כאמור שנשתעבד במצרים וכן ובשאר שיעבוד מלכויות, ומאידך הובטחה לאברהם שזרעו יירש את ארצם של עשרה העממים. בפועל ירשו בני ישראל את ארצם של שבעה עממים, ועתידים במהרה בימינו לרשת את ארץ שלושת העממים הנוספים, אכי"ר.
-
הר חרמון- “הר השלג"- האומנם ?
כפי שהבאנו לעיל, כינויו של החרמון היה "הר השלג", כיון "שלא פוסק ממנו שלג לא בקיץ ולא בחורף" (תרגום יונתן בן עוזיאל), "ולעולם ימצא בו השלג" (מדרש אגדה).
היום זה נשמע קצת מוזר, עד כדי כך שאם מאור גליל העליון הצליח לפני כחודשיים לקלוט במצלמתו כמה שלוגיות קטנות ששרדו בחרמון, זאת היתה סיבה לשיתוף נירגש ולתגובות אפילו מצד אקלימוס מנהל האתר. המציאות העגומה נכון לשנות העשרים של המאה העשרים ואחת היא שבמשך רוב השנה החרמון עומד חשוף וחרב, ובהמשך הקיץ הלבן נעלם לגמרי אף מפיסגתו הגבוהה ביותר של החרמון (להוציא שלוגיות קטנות ששורדות, אך כאלה שלא נראות בעין ממרחק). זאת התוצאה של התחממות מזג האויר שחם היום בכמה מעלות יותר ממה שהיה בעבר, דבר שגורם להתאחרות הזמן שבו מתחילים השלגים לרדת על החרמון, וגם לירידה במספר אירועי השלג במשך העונה ובעוצמתם. ומאידך הטמפרטורה היותר גבוהה מביאה לתהליך הפשרה מוקדם יותר של השלג, וכן לתהליך הפשרה מואץ יותר.
זכורני לפני כארבעים שנה עת למדתי כשנה וחצי בישיבת צפת (ברשות הגאונים רבי שמחה קפלן זצ"ל והגאון האדיר רבי חיים מיליקובסקי זצ"ל- אביו של האדמו"ר מאמשינוב שליט”א), ובאותו הזמן מזג האויר היה קריר בהרבה ממה שהוא היום, וגם הראות היתה טובה לעין ערוך ממה שהיא היום שברוב הזמן יש כמין אובך באויר המקשה על הראות למרחק. באותה תקופה כשהייתי נוסע מביתי בת"א לישיבה בצפת, כאשר האוטובוס היה נוסע בעליות מפרוד לכיוון מירון, היית יכול לראות בקטעים מסוימים של הדרך בצורה ממש ברורה את הכינרת מימינך ואת החרמון ממולך. וזה היה מראה טבעי לגמרי בשיא הקיץ ואפילו באלול שפיסגת החרמון הרחוקה והגבוהה עדיין היתה קצת לבנה, מראה שא"א בכלל לדמיין אותו היום אפילו בסוף האביב, כי כאמור חוץ מכמה שלוגיות קטנות שקשה להבחין בהם ממרחק לא נשאר כלום. עצוב.
התמונה ששיתף מאור גליל העליון כאן בפורום לפני כחודשיים
-
ועל תועלת הקור לגידול פירות (ועל הקשור לפוסט- תפוח עץ "חרמון")
לעיל הזכרנו את דברי הנצי”ב ב"העמק דבר" שכתב "וסיבת ברכתו הוא השלג שעליו תמיד, ושלג טוב לפירות". אז נכון שלא לכל הפירות השלג טוב, ואדרבה- להרבה מהפירות שאנו מכירים (כגון פירות הדר, מנגו, בננות, ליצ'י, אבוקדו ועוד) קור חזק מידי אינו טוב ואף יכול להזיק לעץ. אך יש כמה מינים שהקור ממש הכרחי להם להתפתחות העץ והפירות, כי לתהליך הפריחה חשוב שיוקדם מצב של "תרדמת חורף", ולתהליך ה"תרדמה" מה שיותר קור יותר טוב. אותם מינים זקוקים לכל הפחות ל- 600 שעות של טמפרטורה שתהיה מתחת ל- 7 מעלות, ובכל מקרה לא יותר מ- 10 מעלות, וישנם מינים שזקוקים אף לטמפרטורה של מתחת ל- 5 מעלות. אותם מינים גדלים בעיקר בגליל ובגולן ששם יש את התנאים הללו, וזה כולל מינים כמו תפוחים, שזיפים, דובדבנים, אגסים, שקדים. גם הגפנים מניבים ענבים באיכות טובה יותר כתוצאה מחשיפה לקור במשך החורף (קישור מצורף https://www.taligrapes.co.il/כמה-קר-לגפן/).
-
אז מי הם הגידולים שהכי "אוהבים" קור ?
בראש ניתן למצוא את עצי הדובדבן (בעיקר זני הסטלה, סוויט הארט, לפינס וצ'ינוק), כמו גם התפוח (זהוב, וסטרקינג- תפוח העץ הידוע בשמו “חרמון”) אשר זקוקים לכ-1,200 שעות קור המצטברות בחורף בין החודשים דצמבר לפברואר; השזיף האירופי והקיווי דורשים עד ל-1,000 שעות קור, האגס מזן "קוסציה" זקוק לכ-900 שעות קור, בחזית הנקטרינות והאפרסקים מובילים זני ה"ארטיק פרייד", ה"הארטיק מיסט" ו"קווין גיאנט" שזקוקים לכ-750 שעות קור. (ע"פ נתוני אתר AGRONET). ועל צורת החישוב של "שעות קור"- בהמשך.
-
ה"חרמון"- לא רק הר, גם תפוח
וכיון שבפוסט העוסק ב"חרמון" עסקינן, וגם עסקנו בעצים נשירים "אוהבי קור", אז כמובן נציין את תפוח העץ הנקרא על שם ההר, דהיינו תפוח עץ "חרמון". למעשה הוא ידוע בשמו האחר "סטארקינג" או “רד דלישס”, אך הוא קיבל את הכינוי "חרמון" מכיוון שהגידול המסחרי שלו החל לראשונה בשנות ה-70 במורדות הר חרמון שבגולן, שם האקלים הקריר והלח אידיאלי לגידול תפוחים איכותיים.
-
על תרדמה והתעוררות בנשירים ועל "שעות קור"
(מאת: ענת זיסוביץ, מדריכת מטעים, שה"ם)
תארו לכם שהלכתם לישון ב 22:00 בלילה והעירו אתכם לאחר שעתיים לקום לעבודה…. אין ספק שתהיו עייפים ותצטרכו לפחות כמה כוסות קפה טובות כדי להתחיל לתפקד. כך גם העצים הנשירים שמקורם באזורים הממוזגים וחייבים בחשיפה לקור ("מנות צינון") על מנת לסיים את שלב תרדמת הפקעים החורפית, להתעורר ולהתחיל לפרוח.
מהי תרדמה וכיצד היא מוגדרת? תרדמה הינה עיכוב זמני של גדילה הנראית לעין של כל מבנה צמחי המכיל מריסטמה (אזור היוצר תאים חדשים ונמצא בקדקודי הצמיחה של הנצר ושל השורש). אופי העיכוב מגדיר את סוג התרדמה, כאשר תרדמת החורף של עצי פרי נשירים נקראת Endodormancy, וזוהי תרדמה של מבנה צמחי המושרית מכוחו של סיגנל שמקורו באיבר הרדום עצמו. מצב זה גורם לחוסר יכולת של המבנה הצמחי לגדול גם כאשר תנאי הסביבה מתאימים לגדילה ולא קיים כל עיכוב שמקורו באיברים אחרים בצמח. תרדמה זו, המכונה תרדמת אמת, מאפשרת את שרידותם של העצים הנשירים באזורים בעלי חורף קר.
התקצרות היום בסתיו ו/או הירידה בטמפרטורות מובילים בשלב ראשון לעצירת התארכותו של קודקוד הצימוח, ולאחר מכן, בתהליך המתמשך על פני מספר שבועות, להתקשות הפקע וכניסה לתרדמה. יחד עם זאת, מהלך הכניסה לתרדמה של אוכלוסיית הפקעים אינו אחיד, ומיקום הפקע על העץ/הענף משפיע על מועד הכניסה לתרדמה ועל עומקה.היציאה מתרדמה בפקעים מותנית בצבירה מספקת של מנות קור. מנות קור נצברות בפקע במהלך התרדמה ומובילות להתעוררות. ישנם שני מודלים בארץ למניית "מנות הצינון" האחד המודל הדינמי אשר פותח ע"י פרופסור אמנון ארז והשני מודל צור-מירון-פרס בו משתמשים באזור הצפון. מודל זה המכונה גם 7-10-18 מבוסס על קביעת ערך לכל שעה על בסיס יומי של 24 שעות (אין הורדה מהיום שאחר במידה וישנו ערך שלילי לצבירה). מתחת ל 7 מ"צ ישנה צבירת שעת קור אחת, בין 7 ל 10 מ"צ מצטברת חצי שעת קורובין 10 ל 18 מ"צ אין צבירה. כל שעה בערך טמפרטורה מעל 18 מ"צ גורמת להורדת שעת קור אחת מהמצטבר היומי. סך כל צבירת שעות הקור היומיות מציג את הקור המצטבר העונתי.
באזורי גידול בעלי חורף חם, כמו רבים מאזורי הגידול בארץ, לא מתאפשרת הצבירה המתבקשת של "מנות צינון"ונדרש פתרון יזום ומלאכותי לשבירת התרדמה ע"י חומרים כימיים שיישומם בעיתוי הנכון גורם לשבירת התרדמה גם כשלא נצברה מכסת מנות הקור הדרושה להתעוררות הטבעית.יחד עם זאת, יש צורך בצבירה של לפחות 70% משעות הצינון הנדרשות בכדי ששוברי התרדמה יהיו יעילים.
-
עוד כמה תמונות מהחרמון המצדיקות את התואר "הר השלג" והסיפור שמאחוריהם
בתאריך 2 באפריל שנת 2019 נסענו לטיול לצפון, וזאת בכדי לחוות את המראות המדהימים של הצפון שהיה אז לאחר ארבעה ימי גשם רצופים עם כמויות גשם מצטברות של יותר מ- 100 מ"מ גשם. אותו חורף היה גשום במיוחד, ואחד מהגשומים ביותר שהיו מאז התחילו המדידות, והמראות היו בהתאם. זרימות אדירות בנחלים, מאגרים בגולן מלאים ובמצב גלישה מרוב מים וכו' וכו'. (יתכן שבעתיד אעשה כאן שיתוף עם המראות המדהימים שהיו באותו טיול).
מה שלא ידענו כשיצאנו לאותו טיול זאת העובדה שהחרמון גם הוא קיבל מנה גדולה של שלג באותם ארבעה ימים, כי אף אחד בכלל לא דיבר על זה שבחרמון אמור לרדת שלג. עונת הסקי כבר הסתיימה רישמית, הדיווחים על גובה השלג ברכבל העליון/ תחתון פסקו זה מכבר, שהרי אנחנו כבר בתחילת אפריל- חודש אביבי על פי רוב, האתר נפתח לכניסה חופשית ללא תשלום, שעון הקיץ גם הוא התחיל. בקיצור- לא היה נראה שיש איזה סיבה אמיתית להטריח את עצמינו לעלות לחרמון. מה עוד שבאותו יום שרר ערפל כבד ביותר בחרמון, כך שגם לראות הרבה א"א היה.
ובכל זאת מאיזה סיבה שאיני זוכר מהי, בשלב מסוים סובבתי את ההגה ועליתי על הכביש המוביל לאתר החרמון, תוך נסיעה בערפל כבד ביותר עם ראות של מטרים בודדים. עד היום אני לא מבין מה בדיוק עבר לי בראש כשהחלטתי לעלות לראש ההר תוך כדי נסיעה בתנאי ראות קשים ביותר, אך בסופה של נסיעה איטית של כמחצית השעה מצאתי את עצמי בחניון העליון סמוך לרכבל. למרות הערפל המאוד כבד, הבנתי שאני הולך לחוות משהו מיוחד. בירידה מהרכב מצאתי את עצמי בלב איזור שחטף מנת שלג גדולה מאוד בימים שלפני.
וכך מצאנו את עצמינו יושבים ברכבל הישן שהיה למעשה ספסל זוגי שתלוי באויר ונסע לאיטו עד לרכבל העליון, תוך כדי שרוחות חזקות וקפואות מנשבות במהלך הנסיעה ברכבל ומאיימות להקפיא כל איבר שחשוף לרוח. למרות הערפל- המראות תוך כדי הנסיעה ברכבל היו עוצרי נשימה, מכיון שכאמור היה מדובר במנת שלג גדולה וטריה שנוספה בארבעת הימים הקודמים.
בהגיענו לרכבל העליון מצאנו את עצמינו בלב אזור מכוסה בשכבת שלג עמוקה ביותר. איזור הרכבל העליון קיבל באותם ארבעה ימים מנת שלג של כמטר שנוספה לשלג שהיה שם כבר קודם לכן. ההליכה במקומות שבהם ירד שלג טרי ועדיין לא נידחס היתה ממש קשה, כאשר אנחנו שוקעים בשלג עד מעל לגובה הברך תוך כדי הליכה. המיבנים והביתנים באיזור היו מכוסים וקבורים בשלג, רוח חזקה נשבה כאשר מידי פעם יורד גם שלג. כאמור- הערפל המאוד כבד ששרר באותו יום קילקל את החויה, אך בכל זאת זאת היתה חויה חזקה בגלל ההפתעה שלא ציפינו לה כלל.
-
ועוד תמונה והסיפור שמאחוריה
כשהגענו למיפלס העליון וירדנו מהרכבל, התחלנו לחפש היכן נמצאת המסעדה/ חנות נוחות שאמורה להיות במקום. לא הצלחנו לראות את מבנה המסעדה, ותלינו זאת בערפל הכבד שכנראה מונע מאיתנו להבחין בה. ניגשנו לאחד החיילים שהיה מוצב במקום לשאול אותו היכן נמצאת המסעדה/ חנות, ותשובתו היתה- אתם עומדים עליה... התברר שעמדנו למעשה על גג המסעדה לאחר שהיא ניקברה בשלג. (כיום יש כבר מסעדה חדשה ומיבנים חדשים שלא היו אז).
-
ז'ק 2 היי מה אתה עושה כאן בשעה כזאת?
עכשיו זה שלי....
צ'מע ממש יפה אני צריך למצוא זמן לקרוא הכל
בכל אופן התמונה והסיפור של הגג של המסעדה חזק מאוד. -
ז'ק 2 קראתי את הכל שוב ושוב ושוב, כ"כ הרבה תוכן יהודי, תורני, וידיעות על העולם מסביבינו, שאפו ענק
-
זלמן יישר כח שוב על פירגון אין סופי. מאז שהצטרפת לכאן הבאת איתך רוח מרעננת של פירגון לשאר החברים, וזה מחמם את הלב.
ולא רק, כי בודאי אתה יכול לשער שפוסט כזה שאני מעלה כאן זה לא ענין של כמה דקות וזהו. זה לפעמים ישיבה של ערב שלם כדי לערוך ולנסח את הדברים, ובמיוחד שיש כאן גם הרבה מאוד טקסט, ורק ההקלדה בפני עצמה לוקחת זמן לא קטן. (מה לעשות- אני עדיין לא משתמש בהשבעת קולמוס/ מיקלדת...). אז נכון שכשאני ניגש לכתיבה ולעריכה זה לאחר שכבר יש לי את הבסיס/ מראי מקומות למה שאני מתכנן לכתוב, ובחלק התורני אני יושב קודם לכן ועורך לעצמי את מראי המקומות למה שאני עומד להעלות, אך כאמור הכתיבה והעריכה הסופיים לוקחים זמן, ובפוסטים כמו הפוסט הזה אפילו זמן לא מבוטל של כמה שעות. (איש-השלגים, עכשיו אתה מבין מדוע פלשתי הלילה למשמרת שלך?). אז מה נותן לי את הכוח והסבלנות לעשות את כל זה? התשובה- חברי פורום כמוך שמתייחסים למה שהאחרים מעלים כאן וגם יודעים לומר לפעמים מילה טובה או לתת לייק
, למרות שזה לא חסר לי, אבל בודאי כשזה קורה אז זה נותן לך את ההרגשה הטובה שיש מישהו שהפיק טובה או תועלת או הנאה ממה שעשית, ובשביל זה שווה המאמץ. אז אומר שוב- יישר כח!
