השלג כמשל
-
ש-ל-ג
הציפייה מורטת העצבים התחלפה בתחושת התרגשות, במקביל לגשמי הזעף שהפכו לשלג חרישי אילם, הצובע אט אט את שולי המדרכה קלופת הצבע.
הקור חודר, הרוח נושבת בעוז, אך הלב מתרחב אל מול הסם הלבן, שטרם נמצא אי מי שיוכל להבין את פשרו.
השכבה הלבנה הוסיפה הצטברה על הקרקע, סנטימטר אחר סנטימטר נמדדו בקפידה.
השמים אפורים קודרים, כשהטבע כולו לובש לבן חגיגי.
הצמחיה שבגינה עברה עיצוב מחדש, כל ענף בעץ הפך מרשים, בלתי שגרתי. כלי הרכב והציוויליזציה נקברו תחת מעטה השלג, העולם עצר מלכת.
מרבד צמרירי כיסה את היקום.
הצירים נחסמו, התחבורה הופסקה, הלימודים בוטלו.
גן עדן לחובבי השלג.
ההווי, האווירה, הקסם. -
האמנם?
הטמפרטורות טיפסו והכבישים שנפתחו מחדש הפכו את השלג שחור, בוצי ומוכתם. קרעי עננים משייטים תחת שמי התכלת, החגיגה כנראה הסתיימה.
הרחובות כזירת קרב, נואשים לסלק את המטרד הקפוא.
בוקה ומבולקה.
הציפייה וההתרגשות נמוגו אל שלוליות התחב על שביל החצר הישן שהפך כולו בוץ.
כזה הוא השלג -
מתעתע שכמותו.עולם חולף.
-
ביתר ירושמיים יפה מאוד.
אכן נקודה נכונה.
אגב, כשרונותיך בכתיבה ממש ברוכים.
תודה שאתה מהנה אותנו ככה.נ.ב. אנחנו מחכים ומצפים למוצא פיך לשלג כנמשל... אמיתי.
מזג האוויר היא חוויה שמסוגלת להשכיח את רוב הטרדות!
-
ביתר ירושמיים אמר בהשלג כמשל:
ש-ל-ג
הציפייה מורטת העצבים התחלפה בתחושת התרגשות, במקביל לגשמי הזעף שהפכו לשלג חרישי אילם, הצובע אט אט את שולי המדרכה קלופת הצבע.
הקור חודר, הרוח נושבת בעוז, אך הלב מתרחב אל מול הסם הלבן, שטרם נמצא אי מי שיוכל להבין את פשרו.
השכבה הלבנה הוסיפה הצטברה על הקרקע, סנטימטר אחר סנטימטר נמדדו בקפידה.
השמים אפורים קודרים, כשהטבע כולו לובש לבן חגיגי.
הצמחיה שבגינה עברה עיצוב מחדש, כל ענף בעץ הפך מרשים, בלתי שגרתי. כלי הרכב והציוויליזציה נקברו תחת מעטה השלג, העולם עצר מלכת.
מרבד צמרירי כיסה את היקום.
הצירים נחסמו, התחבורה הופסקה, הלימודים בוטלו.
גן עדן לחובבי השלג.
ההווי, האווירה, הקסם.וואו
פשוט הכנסת אותי לשם...
לא יפה ככה לעשות לנו בפתחו של חורף שאיננו יודעים מה טומן בחובו
הגדלת את הציפיות שלנו עשרת מונים.
לפחות בהודעה השנייה קצת מסמסת את האוירה ואת החשק.... -
והנמשל?
לפי מה שהבנתי מדברי ידידנו היקר ברוך הכשרונות המושך בעט סופר והנותן אמרי שפר ביתר ירושמיים , ברצונו היה לדמות במשל שלו את תהליך ירידת השלג והפשרתו לאחר מכן לתהליכים בעולם ובחיינו שבהם מגיע הפסד וכליון לדבר שהיה טוב ויפה מתחילה, ואותו דבר עצמו שהיה כ''כ טוב וחביב מתהפך ומאבד את יופיו ואף הופך למיטרד. ''עולם חולף'' כלשונו.
אך לדידי, אליבא דאמת השלג הוא משל לדבר הפוך ממש לגמרי ושלא כדברי המשורר. לדידי תהליך ירידת השלג והפשרתו לאחר מכן הם משל לדבר שנחשב מתחילה כיפה וטוב אבל אך ורק מצד הדמיון שרואה אותו כך, אבל אליבא דאמת אין בו בשלב הזה עדיין שום תועלת אמיתית ואף אפשר שיש בו נזק, ודוקא כאשר הוא מאבד את חינו וכל יופיו סר ממנו, אז מגיעה התועלת האמיתית ממנו.
ואקדים- בתפילת ''כל נדרי'' אנו אומרים: ''אָדָם יְסוֹדוֹ מֵעָפָר וְסוֹפוֹ לֶעָפָר, מָשׁוּל כְּחֶרֶס הַנִּשְׁבָּר, כְּחָצִיר יָבֵשׁ וּכְצִיץ נוֹבֵל כְּצֵל עוֹבֵר וּכְעָנָן כָּלָה וּכְרוּחַ נוֹשֶׁבֶת וּכְאָבָק פּוֹרֵחַ וְכַחֲלוֹם יָעוּף''. יש כאן 8 המשלות של האדם לדברים שכלים ועוברים. ושאלתי את עצמי, מדוע בנוסף לכל ההמשלות שהבאנו בפיוט לדברים שעוברים ומיתכלים לא הבאנו גם המשלה תשיעית ''כשלג יימס'' ? והתשובה: כי אדרבה- ''שלג יימס'' אינה בחינה של כילוי, אלא דוקא בחינה של הגעה לתכלית הדבר, ואילו ירידת השלג קודם להינמסותו דוקא היא דבר שדומה לחלום ודמיון בעלמא שאין לו תכלית במצבו הזה.
ונסביר- תארו את עולמינו מכוסה כולו בשלג באופן תמידי. האם היו חיים תקינים בארץ? התשובה- לא רק שלא היו חיים תקינים, אלא גם ספק אם היה בכלל קיום לעולם, כי גידולי הקרקע למיניהם פשוט לא היו קיימים, וגם המים לצרכים השונים לא היו זמינים אא''כ היינו לוקחים שלג וממיסים אותו, דבר שהיה מקשה מאוד על קיום חיים תקינים. כידוע שמקומות שמכוסים בשלג במשך ימות החורף הם מקומות שהטבע בהם יחסית "מת" בתקופת החורף, ורק עם תהליך הפשרת השלגים הוא מתעורר לחיים.
נביא דוגמא נוספת. תארו לעצמכם מה היה קורה עם על הרי החרמון היה יורד רק שלג, ואותו השלג לא היה נמס. נכון שאז היה לנו אתר סקי ובילוי במשך כל ימות השנה. אבל האם נחלי דן והבנייאס והחצבאני היו קיימים? כן- הם היו קיימים, אבל רק בתור ואדיות שמזרימים מי גשמים מיד לאחר ירידתם. אבל מיד עם סיום עונת הגשמים הם היו מתייבשים במהירות, כי המים שמגיעים אליהם מהמעיינות פשוט לא היו קיימים, שהרי אותם מים הם למעשה מים שמגיעים מהפשרת השלגים וחילחול המים בקרקע. אבל אם על החרמון היה יורד רק שלג ואותו השלג לא היה נמס, אז לא היה מקור הספקה של מים למעיינות שמזינים את אותם נחלים ידועים, אלא היה לנו רק מראות מרהיבים של לובן, ושום דבר לא יותר מזה. נמצא שדוקא הפשרת השלג לבסוף היא עיקר מקור הספקת המים לאותם מעיינות.
אז נכון שמבחינת המראה- מראה של שלג הוא מראה מרהיב, ואילו המראה של הארץ לאחר הפשרתו של השלג רחוקה מאוד מלהיות מרהיבה, אבל כל זה הוא רק בכל מה שנוגע למראית העין. אבל בכל הנוגע לתועלת האמיתית האמת היא הפוכה, שבשלג כמות שהוא אין שום תועלת אלא במקרה הגרוע רק נזק, ואילו בהפשרתו יש את התועלת האמיתית, גם אם היא לא באה כ"כ טוב בעין.
