בעוד שבוע- ה"מודל" העונתי הראשון לשנת תשפ"ה הבעל"ט
-
ומה אומרים המודלים המוכרים לנו על הצפוי ביום "מודל ראש השנה" ?
את האמת אומר שברגע שראש השנה נכנס לטווח התאריך של המודלים התחלתי לעקוב בסקרנות על הצפי ליום הראשון של ראש השנה. אך כרגיל- חוסר העקביות המוכר כ"כ של המודלים חזר על עצמו גם הפעם, כאשר לפני כמה ימים הצפי היה למזג אויר נוח יחסית לאורך החוף עם טמפרטורות של סביב ה- 28 מעלות, אך באיזורים הפנימיים היה הצפי למז"א חם מהרגיל עם טמפרטורות של מעל 30 מעלות (31 בירושלים, 32 בצפת). אך אז בפירסום הבא המגמה כבר הספיקה להתהפך לגמרי, כאשר הצפי הפך פתאום להיות לטמפרטורות נמוכות מהרגיל ואף לגשם בחלק מהמקומות לפי כמה מהמודלים. חלף יום ושוב התהפכה התחזית, כאשר הצפי הוא שהטמפרטורות הנמוכות מהרגיל יהיו דוקא ביום שלפני ראש השנה (יום רביעי), ואילו בר"ה צפויה עליה ניכרת של הטמפרטורות שיהיו גבוהות מהרגיל בפנים הארץ ובהרים (שם צפויה עליה של 4- 5 מעלות יותר מהיום שלפניו). בקיצור- מהנדנדה של המודלים א"א לדעת כלום.
אז אני לא אתייחס לצפי של המודלים ליום הראשון של ראש השנה, כי מלבד העובדה שהמודלים מתגלים כמאוד לא עקביים כמו שכתבתי, ומפרסום לפרסום המודלים משתנים ואפילו מתהפכים מן הקצה אל הקצה, ואף בתחזית לטווח המיידי הם טועים לא פעם, אך גם בלאו הכי כאדם מאמין אני יודע שביום חמישי הבא מתקיים דיון מכריע בבית הדין הגבוה לצדק של הקב"ה שבו יקבע מה שצפוי בשנה הקרובה, ובין השאר גם מה יהיה אופיה של השנה הבאה מבחינת מזג האויר, ומזג האויר ביום הראשון של ראש השנה יהיה מושפע בסופו של דבר מפסק הדין שיתקבל בבית דין של מעלה באותו היום. שאם יפסק שהשנה הבאה צפויה להיות חמה (ח”ו), אז מזג האויר ביום הראשון של ר"ה יהיה בהתאם, ומאידך אם יפסק שהשנה הבאה צפויה להיות קרירה אז מזג האויר בר"ה יהיה בהתאם, כך שהצפי של המודלים לאותו יום אינו מחייב, כי המודלים מבוססים על מה שאמור להיות בדרך הטבע. אך כאמור היום הראשון של ראש השנה כפוף למה שיגזר למעלה בעוד שבוע ולאו דוקא כפוף לחוקי הטבע.
-
האם "מודל ראש השנה" הוא בלתי הפיך?
מהגמרא במסכת בבא בתרא שהבאנו לעיל מבואר שמה שנגזר בר"ה הוא בגדר "מגמה" אשר היה בכוח הכהן הגדול לשנות בתפילתו לפני ולפנים ביוה"כ. ומזה אנחנו לומדים שאע"פ שבראש השנה נגזר מה תהיה המגמה במשך השנה, מ"מ הדבר עדיין אינו "נעול", ויש בכוחה של תפילתו של הכהן הגדול ביוה"כ לשנות את המצב.
אז נכון שבעוונותינו בית המקדש חרב ואין לנו כהן גדול בעבודתו שיתפלל לפני ולפנים, אך עדיין יש באפשרותו של כל יחיד ויחיד מאיתנו להתפלל, וגם זכויותיו של כל יחיד ויחיד מאיתנו יכולים לשנות את גזר הדין שיחתם ביוה"כ, כך שאף אם נגזר בר"ה ח"ו משהו לא טוב, עדיין יש את הימים שלאחר ר"ה, ובכל הנוגע לדברים הנוגעים לכלל ישראל תפילות עם ישראל יצטרפו יחד ויעלו למעלה ויקרעו רוע גזר דיננו.
-
ונעבור ל"מודל" השני- שלצורך הענין נקרא לו בשם "מודל שמיני עצרת"
בעוד שה"מודל" הקודם "מודל ראש השנה" היה "מודל" שבא להורות על המגמה במשך השנה מבחינת הטמפרטורה (חום, קור), “מודל שמיני עצרת" הוא "מודל" שבא להורות על המגמה הצפויה במשך השנה מבחינת כמויות הגשם במשך השנה, האם השנה תהיה גשומה מהרגיל או שמא שנת בצורת חלילה, או שתהיה שנה ממוצעת.
וכך מובא בגמרא במסכת בבא בתרא (דף קמ"ז ע"א) וכן במסכת יומא (דף כ"א ע"ב): מוצאי יום טוב האחרון של חג (שמיני עצרת) הכל צופין לעשן המערכה. נטה כלפי צפון- עניים שמחים ובעלי בתים עצבין מפני שגשמי שנה מרובין ופירות מרקיבין. (דהיינו- שאם היו רואים בשמיני עצרת שהעשן של המערכה נוטה לצד צפון, הרי זה מראה שכיוון הרוח הוא מצד דרום דהיינו רוח דרומית, ורוח דרומית בשמיני עצרת מורה על כך שבאותה השנה יהיו רוחות דרומיות הגורמות לריבוי גשמים, דבר המביא לכך שהפירות של העשירים הנמצאים במחסנים מרקיבים, ואז הם נאלצים להוציא ולמכור אותם בזול, ולכן העניים שמחים ובעלי הבתים דהיינו העשירים עצבים).
נטה כלפי דרום- (דהיינו שהרוח היא רוח צפונית) עניים עצבים ובעלי בתים שמחין מפני שגשמי שנה מועטין ופירות משתמרין.
נטה כלפי מזרח (דהיינו שהרוח היא רוח מערבית)- הכל שמחין (כי רוחות מערביות מביאות גשמים במידה הראויה,- לא יותר מידי ולא פחות מידי).
נטה כלפי מערב (דהיינו שהרוח היא רוח מזרחית)- הכל עצבין (כי רוח מזרחית מונעת מטר ומביאה בצורת).וכתב המאירי (יומא) שכך היה מקובל הסימן בידם, שכיוון הרוח ביום זה מורה על כל השנה. ומלשון הר"ח (יומא) משמע שכיוון הרוח בשמיני עצרת מורה על מגמת כיוון הרוחות במשך השנה, וממילא גם על הגשם שבא בעקבות אותן רוחות.
-
מדוע ה"מודלים" הם דוקא בתאריכים הללו ?
המהרש"א (בחידושי אגדות בבא בתרא קמ"ז ע"א) מפרש שבמוצאי יו"ט האחרון של חג היה הסימן המורה על הגשמים, משום שאז היה אחר גמר דין המים שהיה בחג הסוכות, והכל הולך אחר גמר הדין. ובראש השנה היה הסימן המורה על החום והקור, משום שבר"ה כל באי עולם נידונין, והחום והקור הם השני מקריים אשר החיים והמיתה תלוי בהם, שע"כ היה הכהן הגדול מתפלל עליהם ביוה"כ שתהא שנה זו שחונה וגשומה, כי העולם נידון בר"ה וגזר דין שלו ביוה"כ.
-
מודל "שמיני עצרת", בשמיני עצרת או במוצאי שמיני עצרת ? (או: מתי הוא גמר הדין של הגשמים?).
בגמרא בבבא בתרא ובמסכת יומא שהבאנו לעיל לשון הגמרא היא: "במוצאי יו"ט האחרון של חג הכל צופין" וכו'. ובפשטות "מוצאי יו"ט האחרון של חג", היינו מוצאי שמיני עצרת, דהיינו הלילה שלאחר שמיני עצרת. וכן מתבאר מתוך דברי המהרש"א בבבא בתרא. והנה רש"י ביומא (כ"א ע"ב) כתב, וז"ל: מוצאי יו"ט האחרון של חג- שמאתמול נחתם גזר דינם על גשמי השנה כדתנן בחג נידונין על המים, עכ"ל. וכתב בחידושי הרש"ש ביומא (שם) שמדברי רש"י מוכח שבשמיני עצרת נידונים על המים. אך כתב שבטור (או"ח סי' תרס"ד) מבואר שהושענא רבה הוא יום גמר הדין על המים. וכוונתו היא לדברי הטור שכתב: "ביום חמישי של חול המועד שהוא הושענא רבה נוהגין באשכנז שמרבים במיזמורים כמו ביום טוב, ואומרים קדושה רבה במוסף, ומרבים קצת בנרות כמו ביום הכיפורים, לפי שבחג נדונין על המים, והכל הולך אחר החיתום, וכל חיי האדם תלויין במים, עכ"ל. וכן המהרש"א בתענית ב' ע"ב כתב שהושענא רבה הוא גמר הדין והמשפט על המים. וכן בביאור הגר"א על שו"ע (או"ח סי' תרס"ד ס"ק ה'- ו') כתב שבהושענא רבה הוא גמר דינם של האדם ושל המים, שהמים חיים לעולם. ועוד כתב שהסימן שיש בהושענא רבה בצל הלבנה על קורות האדם וקרוביו במשך השנה, הוא משום שהלבנה היא ממונההעל המים, והם מתרבים ןמתחסרים בחסרונה של הלבנה ובתוספתה.
ומצינו א"כ שתי דעות מתי הוא גמר הדין על המים, האם בהושענא רבה או שמא בשמיני עצרת.
אך יש מי שכתב שלכל הדעות יום חיתום גזר הדין של הגשמים הוא ביום הושענא רבה. ומה שנאמר במסכת בבא בתרא ובמסכת יומא "מוצאי יו"ט האחרון של חג", אין הכוונה לשמיני עצרת, אלא להושענא רבה, שהוא הנקרא "יום טוב אחרון של חג". ומוצאי יו"ט האחרון הכוונה היא לשמיני עצרת ביום, כי מצאנו בכמה מקומות שגם היום שאחרי נקרא "מוצאי". ולפי פירוש זה לכו"ע יום חיתום הדין על הגשמים הוא ביום הושענא רבה, כאשר ביום שלאחריו שהוא סמוך ליום החיתום יש את הסימן בכיוון הרוחות המורה על אופי השנה מבחינת הגשמים.
-
קצת ראיה שבשמחת תורה גמר החיתום - מתפילת הגשם, וכן איתא בגמ' דשמיני עצרת חלוק מהחג רק לענין פז"ר קש"ב שאינו ענין לדין על המים, כך שמשמע דלעניין שאר דברים הוא המשך החג.
מעניין לבדוק אם בחו"ל מתפללים תפילת גשם בשמיני עצרת או בשמחת תורה, דאם בשמחת תורה אז אין מכאן ראיה. -
מתי נידונים על הגשם, בראש השנה או בחג הסוכות ?
במשנה במסכת ראש השנה (דף ט"ז ע"א) מובא שבחג (דהיינו חג הסוכות) נידונים על המים. ובגמרא שם אמר רבי עקיבא: מפני מה אמרה תורה נסכו מים בחג ? מפני שהחג זמן זמן גשמי שנה הוא (דהיינו זמן הסמוך לתקופת הגשמים), אמר הקב"ה נסכו לפני מים בחג כדי שיתברכו לכם גשמי שנה. וכפי שהבאנו לעיל, יתכן ויש שתי דעות במפרשים מתי הוא גמר הדין על המים, האם בהושענא רבה, או שמא בשמיני עצרת. ובכל מקרה, לפי כל הדעות הנ"ל הזמן שנידונים בו על המים היה בחג הסוכות. ומדברי הגמרא במסכת ראש השנה (ט"ז ע"א) מתבאר שהמשנה היא כדעת תנא דבי רבי ישמעאל הסובר שתחילת הדין (וצ"ל גם גמר הדין) על הגשמים היה בחג הסוכות.
אך מדברי הגמרא בראש השנה דף י"ז ע"ב מתבאר שהזמן שבו נידונים על הגשמים והזמן שבו נחתם גזר הדין על הגשמים הוא בראש השנה. וכך מובא שם בגמ': הפסוק אומר על ארץ ישראל "תמיד עיני ה' אלוקיך בה מרשית השנה ועד אחרית שנה", ודורשת הגמרא שאותה דרישה (דהיינו השגחה) שה' דורש אותה, לעיתים היא לטובה ולעיתים היא לרעה. עיתים לטובה כיצד ? הרי שהיו ישראל רשעים גמורים בראש השנה ופסקו להם גשמים מועטים, לסוף חזרו בהן, להוסיף עליהן אי אפשר שכבר נגזרה גזרה, אלא הקב''ה מורידן בזמנן על הארץ הצריכה להן הכל לפי הארץ. עתים לרעה כיצד ? הרי שהיו ישראל צדיקים גמורין בראש השנה ופסקו עליהן גשמים מרובין, לסוף חזרו בהן, לפחות מהן אי אפשר שכבר נגזרה גזרה, אלא הקב''ה מורידן שלא בזמנן על הארץ שאינה צריכה להן.
ומתבאר מדברי הגמרא שבראש השנה נידונים כמה גשמים ירדו במשך השנה, וגזר הדין הוא לפי מצבם של ישראל באותו זמן. ואותו גזר הדין שנגזר בר"ה מהי כמות הגשם שתרד באותה שנה אינו משתנה, אלא מה שנגזר הוא שירד. ומה שיכול להשתנות הוא רק "תפרוסת ועיתוי הגשמים", דהיינו באיזה מקום ירדו הגשמים ובאיזה זמן. אבל בכל הקשור לכמות הגשם שתרד במשך השנה, הכל נידון ונחתם בראש השנה וא"א לשנות את מה שנגזר.
אז יש כאן שתי דעות סותרות לכאורה. וכבר עמדו על הסתירה הפני יהושע והשפת אמת (ראש השנה ט"ז ע"א). והפני יהושע רצה לתרץ שאין כאן סתירה, והכוונה במה שנאמר שפסקו להם גשמים מרובים/ מועטים בראש השנה, אין הכוונה לראש השנה בא' תשרי, אלא לראשית השנה והיינו חודש תשרי, ובאמת הכוונה היא לחג הסוכות שבו נידונים ונחתמים על הגשמים.
אך השפת אמת כתב לדחות את דבריו. וכתב לפרש שיש כאן שתי דעות. התנא של המשנה סובר שנידונים על המים בחג הסוכות, ואילו התנא של הברייתא סובר כדעת רבי מאיר שסובר שעל הכל נידונים בראש השנה. והביא שבספר חסידים (סימן רנ"ח) מבואר שבראש השנה נידון העולם אף על הגשמים כמו שנאמר בפסוק "עיני ה' אלוקיך בה מראשית השנה".
ולמעשה מצאנו בגמרא דעה נוספת בענין זה של הזמן שבו נידונים ושבו ניגזר על המים. דעת ר' יהודה היא שהכל נידונין בר''ה וגזר דין שלהם נחתם כל אחד ואחד בזמנו- בפסח על התבואה, בעצרת על פירות האילן, בחג נידונין על המים, ואדם נידון בר''ה וגזר דין שלו נחתם ביוה''כ. (ר"ה ט"ז ע"א). ובירושלמי פירש שגם המשנה סוברת כן.
ולסיכום- מצינו שלוש דעות מתי נידונים ומתי נחתמים על הגשמים. (א) דעת הברייתא בר"ה י"ז ע"ב שנידונים ונחתמים על הגשמים בראש השנה. (ודעת השפת אמת שכ"ה דעת ר"מ, ואותה הברייתא היא כשיטתו). (ב) דעת רבי ישמעאל היא שנידונים (וכן נחתמים) על הגשמים בחג הסוכות. (ודעת הבבלי היא שכן היא דעת המשנה). (ג) דעת רבי יהודה שבראש השנה נידונים על המים, וגזר הדין (חתימה) היא בחג הסוכות. (ודעת הירושלמי היא שכן היא דעת המשנה).
ומ"מ בכל הנוגע ל"מודל שמיני עצרת" שהבאנו, נראה בודאי שזה מתאים אך ורק לשיטות הסוברות שגמר הדין על הגשמים הוא בחג הסוכות. אבל לדעה שהכל נכתב ונחתם בראש השנה, לכאורה לא מובן איזה קשר יש בין כיוון הרוחות בשמיני עצרת לכמויות הגשם שירדו באותה שנה.
-
איש רכסים אמר בבעוד שבוע- ה"מודל" העונתי הראשון לשנת תשפ"ה הבעל"ט:
קצת ראיה שבשמחת תורה גמר החיתום - מתפילת הגשם, וכן איתא בגמ' דשמיני עצרת חלוק מהחג רק לענין פז"ר קש"ב שאינו ענין לדין על המים, כך שמשמע דלעניין שאר דברים הוא המשך החג.
מעניין לבדוק אם בחו"ל מתפללים תפילת גשם בשמיני עצרת או בשמחת תורה, דאם בשמחת תורה אז אין מכאן ראיה.נענה על ראשון ראשון. מתפילת הגשם לכאורה אין ראיה, כי הסיבה שאנחנו אומרים את תפילת הגשם בשמיני עצרת ולא קודם לכן אינו בגלל שבשמחת תורה הוא גמר החיתום, אלא משום שהגשמים בחג סימן קללה הם, (עיין תענית ב' ע''א במשנה וכן בגמ' שם בהמשך).
שמיני עצרת חלוק מחג הסוכות בפז''ר קש''ב, אך חלוק בדבר נוסף והוא בניסוך המים שהיה נוהג כל שבעת ימי חג הסוכות אבל לא בשמיני עצרת. וידוע שניסוך המים בחג הוא משום שבחג נידונים על המים, אמר הקב''ה נסכו לפני מים בחג כדי שיתברכו לכם גשמי שנה. (ר''ה ט''ז ע''א). ומזה שניסוך המים היה נוהג כל שבעה ואילו בשמיני עצרת לא נהג, מוכח שהזמן שבו נידונים על המים הוא בשבעת ימי חג הסוכות.
ומ''מ כפי שהבאתי לעיל, דעת הרש''ש בדעת רש''י היא באמת שחיתום הדין על הגשמים הוא בשמיני עצרת.
-
@ז-ק-2 אמר בבעוד שבוע- ה"מודל" העונתי הראשון לשנת תשפ"ה הבעל"ט:
שמיני עצרת חלוק מחג הסוכות בפז''ר קש''ב, אך חלוק בדבר נוסף והוא בניסוך המים שהיה נוהג כל שבעת ימי חג הסוכות אבל לא בשמיני עצרת
מסכת סוכה פרק ד מ"ט
רבי יהודה אומר, בלג היה מנסך כל שמונה -
קיבלתי, צודק.
-
מאור גליל העליון כרגיל, הערה של ת''ח. אז כמובן שאני כתבתי את דברי כדעת ת''ק בתחילת הפרק (משנה א') שאומר ''ניסוך המים שבעה'', וההלכה היא כת''ק ולא כר' יהודה וכמ''ש הרע''ב בפ''ד משנה ט'.
אבל גם לדעת רבי יהודה הסובר שניסוך המים כל שמונה, בפשטות אין זה מפני שהוא סובר שנידונים על המים כל שמונה, שהרי ניסוך המים הוא הלכה למשה מסיני, וההלכה למשה היא שניסוך המים הוא שבעה ימים כמו שמבואר בתכנית ג' ע''א, ואין זה מסתבר שרבי יהודה יחלוק על זה וכמש''כ התיו''ט (סוכה פ''ד מ''ט). ולכן כתב התיו''ט שרבי יהודה לומד שניסוך המים נוהג גם ביום השמיני, שכמו שמצינו שהיום השמיני נתרבה לשמחת שלמים, כך יש לרבות אותו גם לניסוך המים מכיון שגם הוא נקרא שמחה.
והעולה מדברי התיו''ט שגם רבי יהודה למעשה מודה שניסוך המים מצד ההלכה למשה מסיני הוא שבעה ימים (ועניינו של אותו ניסוך כל שבעה בפשטות הוא משום שנידונים על המים כל שבעה וכדברי בגמ' בר''ה ט''ז ע''א). ואילו ביום השמיני ניסוך המים הוא מדין שמחה.
(אגב- אני עומד להעלות פוסט שבו אני זקוק במיוחד לעזרתך כתושב צפת. בתקוה שתהנו משקט וישוב הדעת ושלא יהיו מפריעים לענות ולהתייחס לדברים).
