ישיבת בין הזמנים- שו''ת בנושא ברכת האילנות (תוכן תורני והומוריסטי)
-
תשובה לשאלה ג'
האם הברכה היא דוקא על ליבלוב האילנות או שמא אף על ליבלוב ירקות ? הפרי מגדים כתב לדייק מדברי הרמב"ם שכתב "היוצא לשדות או לגנות וראה אילנות פורחות", משמע שמברכים דוקא על אילנות. אבל מאידך הגר"ח קנייבסקי זצוק"ל (הו"ד בספר מעשה חמד סימן ח') כתב לדייק מאותם דברי הרמב"ם לאידך גיסא, שהרמב"ם נקט "היוצא לשדות או לגנות", ובגינות הדרך הוא שגודלים ירקות. ומש"כ הרמב"ם לשון "וראה אילנות", מצינו שגם דברים כגון תבואה או אזוב או פשתן נקראו בלשון הגמרא והמשנה "אילן".
אומנם העולם תפסו כעיקר את הדעה שאין לברך אלא על לבלוב האילנות דוקא ולא על פריחת הירקות, כי הברכה ניתקנה דוקא על האילנות ולא על הירקות. וכמה טעמים מצאנו בזה. (א) אפשר להסביר ע''פ מה שפירש הרא''ה. הרא''ה מסביר שטעם הברכה הוא לשבח את הקב"ה על ההתחדשות שבעצים שהיו יבשים ועתה הם פורחים. דהיינו- בחורף העצים נימצאים במצב של שלכת ולא ניכר הבדל בין עץ חי לעץ יבש. וכעת שהעצים מתחילים לפרוח ניכרת בהם ההתחדשות, ואנחנו מודים לה' על ההתחדשות. ולפי''ז יובן מדוע הברכה לא שייכת על ירקות וכדומה, כי בהם לא ניכרת שום התחדשות. (ב) הערוך השולחן (או''ח רכ''ו, א') כתב שהברכה לה' היא על ההנאות שמגיעות לאדם על אף שהן לא נצרכות לו. האדם מברך על הנאות שאינן הכרחיות כמו פירות האילנות שנועדו רק ליהנות בהן בני אדם (משא''כ הירקות שחשובים כדבר הכרחי, שהרי אמרו בעירובין נ"ה ע"ב שעיר שאין בה ירק אין ת"ח רשאי לדור בה).
והנה טעמו של הערוך השולחן לא יספיק ביחס לסוגי ירקות שאין בהם הכרח לחיי האדם והם דומים בזה לפירות האילן, וכגון תות שדה או מלון או אבטיח. וכאן נצטרך לסברא שכתבנו לעיל ע"פ דברי הרא"ה. ועוד ראיתי מש"כ שברכה זו נתקנה דוקא על אותם דברים המתקיימים משנה לשנה דוגמת העצים, שדוקא בהם ניכרת ההתחדשות. אבל בירקות כגון תותים ואבטיח ומילון שאין מתקיימים משנה לשנה אין ניכרת ההתחדשות, שהתחדשות היא דוקא בדבר קיים שמתחדש. אבל דבר שהוא חדש לגמרי אינו מתחדש אלא חדש.
-
ז'ק סוף סוף הצלחתי לתת לך יותר מלייק אחד על הפוסטים המרתקים
אולי תשלח תמיד כפול? -
פוסט זה נמחק! -
פוסט זה נמחק! -
פינקי אמר בישיבת בין הזמנים- שו''ת בנושא ברכת האילנות (תוכן תורני והומוריסטי):
ז'ק סוף סוף הצלחתי לתת לך יותר מלייק אחד על הפוסטים המרתקים
אולי תשלח תמיד כפול?לא שלחתי כפול, אלא עקב החסימה בנטפרי נאלצתי ללחוץ כמה פעמים על ''שלח'' כאשר בכל פעם אני מקבל תשובה באנגלית ''חסום ע''י נטפרי''. לא ידעתי שבפועל ההודעות נשלחו.
-
ז'ק אדרבה ואדרבה
-
ז'ק אמר בישיבת בין הזמנים- שו''ת בנושא ברכת האילנות (תוכן תורני והומוריסטי):
תשובה לשאלה ג'-|
(ב) הערוך השולחן (או''ח רכ''ו, א') כתב שהברכה לה' היא על ההנאות שמגיעות לאדם על אף שהן לא נצרכות לו. האדם מברך על הנאות שאינן הכרחיות כמו פירות האילנות שנועדו רק ליהנות בהן בני אדם (משא''כ הירקות שחשובים כדבר הכרחי, שהרי אמרו בעירובין נ"ה ע"ב שעיר שאין בה ירק אין ת"ח רשאי לדור בה).רש"י מסביר אין תלמיד חכם כו' לפי שהירק טוב למאכל ונלקח בזול ויכול לעסוק בתורה. השאלה מה נקרא ירק? רק העשבים כמו חסה פטרוזליה שמיר וכד'? או גם מה שאנחנו קוראים להם ירקות, כמו מלפפון עגבניה פלפל וכד'?
ואולי הרש"י הוא רמז לתשובה על השאלה אם צריך לבטל מלימודו עבור ברכת האילנות...??? -
תשובה לשאלה ד'
הנה הסכמת כמעט כלל הפוסקים היא שברכת האילנות אינה אלא אך ורק על אילני פרי ולא על אילני סרק, שהרי הברכה עיקרה הוא על הטוב וההנאה שיגיעו לאדם מהאילנות בכך שעתידים לתת פרים, וזה שאנו מסיימים "להנות בהם בני אדם". וזה ג"כ הטעם לברך עליהם בשעת הפריחה, כי אז ניכר שהם עתידים להוציא פירות. (ערוך השולחן או"ח סימן רכ"ו).
אבל האשל אברהם (בוטשאטש) סימן רכ"ו כתב להסתפק שמא אפשר לברך גם על אילני סרק. והיעב"ץ בספר מור וקציעה (סימן רכ"ה) כתב שיש לברך גם על אילנות סרק מלבלבין.
ובשו"ת שבט הלוי (ח"ו סימן נ"ג) נשאל על מי שבירך על אילן סרק האם צריך לחזור ולברך, כי הברכה היא דוקא על אילני מאכל, או שמא יש לחוש לדעת המור וקציעה שגם על אילני סרק אפשר לברך. כתב השבט הלוי שלא יחזור לברך, ולא בגלל ספק ברכה, אלא שברכה זו ברכת שבח על בריות טובות ואילנות טובות- מאכל וסרק, וכיון שנתן הודאה עליהם לא צריך לברך עוד. ועוד-שגם יש להסתפק שמא אפשר לברך על סמך ידיעה אף בלא ראייה ממש, וא"כ גם על הצד הזה אפשר שנפטר בברכה שבירך מחמת הידיעה.
ולכן נאמר להרשל שלאחר שבירך על אילני סרק לא יחזור ויברך. (וכן כתב גם בספר הלכה ברורה חלק י"א סימן רכ"ו סעיף ט', וכן בספר ילקוט יוסף פסח ח"א הלכות ברכת האילנות סעיף ז').
ומ"מ ראוי שהרשל יחפש מישהו שעדיין לא בירך את ברכת האילנות ויבקש ממנו לכוין בברכתו להוציא גם אותו.
-
ז'ק
על הרעמים שנשמעים פה מעזה צריך לברך? -
פינקי אמר בישיבת בין הזמנים- שו''ת בנושא ברכת האילנות (תוכן תורני והומוריסטי):
ז'ק
על הרעמים שנשמעים פה מעזה צריך לברך?על שמועות טובות מברך ''הטוב והמטיב''
-
שאלה ט'
הגברת פורטונה אלמקייס (אשתו של ג'וג'ו אלמקייס מהשאלה הקודמת) שמעה מבעלה על חשיבות ברכת האילנות. בעוד בעלה עסוק במשך כל ימות השבוע בכל שעות היממה בלמכור גרוטאות שנקראות ''מכוניות'' בבוטיק האוטו, ולא מוצא זמן פנוי לברך את ברכת האילנות, לאשתו פורטונה יש זמן פנוי בשפע. וכך מוצאת פורטונה את עצמה מרימה טלפון למחותנת שלה מרת שרה באסה קופרשטיין, ושואלת אותה מה דעתה על הרעיון שהן תיפגשנה, ומרת שרה באסה תיקח אותה לברך את ברכת האילנות. מרת שרה באסה עונה לה שצריך לראות האם נשים חייבות או רשאיות בכלל לברך את ברכת האילנות.
התוכלו לענות לשתי הגברות הנכבדות מה הדין ?
-
ירושלמית אמר בישיבת בין הזמנים- שו''ת בנושא ברכת האילנות (תוכן תורני והומוריסטי):
ז'ק אמר בישיבת בין הזמנים- שו''ת בנושא ברכת האילנות (תוכן תורני והומוריסטי):
תשובה לשאלה ג'-|
(ב) הערוך השולחן (או''ח רכ''ו, א') כתב שהברכה לה' היא על ההנאות שמגיעות לאדם על אף שהן לא נצרכות לו. האדם מברך על הנאות שאינן הכרחיות כמו פירות האילנות שנועדו רק ליהנות בהן בני אדם (משא''כ הירקות שחשובים כדבר הכרחי, שהרי אמרו בעירובין נ"ה ע"ב שעיר שאין בה ירק אין ת"ח רשאי לדור בה).רש"י מסביר אין תלמיד חכם כו' לפי שהירק טוב למאכל ונלקח בזול ויכול לעסוק בתורה.
את הראיה לדברי הערוך השולחן מהגמ' בעירובין (נ"ה ע"ב) לכך שהירקות נחשבים כדבר הכרחי ראיתי שהביא בספר חשוב מאחד ממחברי דורינו. אבל באמת נראה שאין שום ראיה מהגמ' בעירובין לכך שירק נחשב כדבר חיוני שא"א בלעדיו, וזה כפי שהבאת את דברי רש"י בסוגיא בעירובין שם שכתב שהענין הוא משום שהירק טוב למאכל ונלקח בזול, וממילא יכול לעסוק בתורה. (וכן כתבו בתוס' שם ד"ה כל). נמצא שזה בעיקר ענין פרקטי ולא ענין בריאותי- קיומי, משהו בסגנון "עיר שאין בה רשת מזון מוזלת" אסור לת"ח לגור בה כי היא לא מתאימה לו כלכלית.
ואדרבה- יש להביא ראיה שזה ענין פרקטי גרידא ולא נושא בריאותי- קיומי, שהנה הרמב"ם (פ"ד מהלכות דעות הכ"ג) כתב, וז"ל: כל עיר שאין בה עשרה דברים הללו אין ת"ח רשאי לדור בתוכה, ואלו הן: רופא, אומן, בית המרחץ, בית הכסא, מים מצויין כגון נהר או מעין, ובית הכנסת ומלמד תינוקות ולבלר, וגבאי צדקה, ובית דין מכין וחובשין, עכ"ל. ומקשים מדוע הרמב"ם לא מנה גם את מה שמובא בגמ' בעירובין שעיר שאין בה ירק אין ת"ח רשאי לדור בה. וכתב היד דוד (שם) ליישב שהרמב"ם העתיק את דברי הברייתא בסנהדרין (י"ז ע"ב), ושם לא מנו בתוך הדברים את זה שעיר שאין בה ירק אסור לת"ח לדור בה. וי"ל שהטעם הוא משום שהברייתא בסנהדרין מנתה רק דברים הנצרכים לאדם (עיר שעושים בה צדקה ומשפט, שיש בה רופא ומוסדות חינוך ובתי כנסת, ושאר דברים הנחוצים מבחינה בריאותית. אבל הענין לגור בעיר שיש בה ירק הוא רק משום שעי"ז יכול לעסוק בתורה. אבל מי שיכול לעסוק בתורה גם כשאין לו ירקות, יכול לדור בעיר שאין בה ירק.
ומאותה ברייתא במסכת סנהדרין אפשר שיש להעיר על דברי הערוך השולחן, שבסוף הברייתא מובא: משום רבי עקיבא אמרו שצריך שיהיה בעיר אף מיני פירות מפני שמיני פירות מאירים את העיניים. הנה אנו רואים שגם הפירות נחשבים כדבר חיוני ולא רק הירקות. וגם בלא"ה יש להעיר, שהרי בודאי שיש פירות שהם נחשבים כהכרחיים כגון הזית שממנו עושים שמן וכן הגפן שממנה עושים יין, וכן עוד כמה מיני פירות שהם טובים ומועילים לא פחות מהירקות ואף יותר, וכאותם פירות שהם משבעת המינים. ומאידך יש ירקות שהם בגדר של הנאה לא הכרחית, כגון תות שדה ומלון ואבטיח. ואולי י"ל שרוב הירקות הם קרובים להיות מאכל הכרחי, ולכן לא חילקו בהם. ומאידך רוב הפירות הם הנאה שמגיעה לאדם אע"פ שהיא לא נצרכת לו.
-
תשובה לשאלה ה'
מלשון הגמרא בברכות מ"ג ע"ב וכן מלשון הרמב"ם והשו"ע משמע לכאורה שאין חובה לצאת ולחפש אחר אילנות מלבלבין כדי לברך עליהם, אלא שהיוצא ורואה הוא שמברך. וכן הוא הדין בברכות הראיה והשבח שאין ענין לחזר והשתדל במיוחד אחר הברכות, אלא שאם נזדמן לו מברך.
ובפרקי אבות פ"ג מ"ז רבי שמעון אומר- המהלך בדרך ושונה, ומפסיק ממשנתו ואומר מה נאה אילן זה מה נאה ניר זה מעלה עליו הכתוב כאילו מתחייב בנפשו. ופירש שם הברטנורא דאשמועינן רבותא, שאע"פ שהוא מפסיק בכדי לברך, אפ"ה מעלין עליו כאילו מתחייב בנפשו מפני שהפסיק ממשנתו.
ולפי"ז צדקו לכאורה דברי הגאון רבי אלחנן שטוען שלהפסיק מלימודו בכדי לברך ברכת האילנות הוא בבחינת ביטול תורה, שהרי אין חובה לכאורה להשתדל במיוחד אחר הברכות, ואפילו אם אדם כן נזדמן למקום שיש בו אילנות, מ"מ אם הוא באמצע לימודו אין לו להפסיק.
אך אנו נאמר לגאון רבי אלחנן שמנהג ישראל תורה הוא, והמנהג הוא בכל המקומות להשתדל בברכה זו, וגדולי עולם השתדלו בה מאוד ולא חששו לביטול תורה, אלא מיד בר"ח ניסן לאחר מוסף הזדרזו לצאת למקום בו יש אילנות מלבלבין בכדי לברך את הברכה ברוב עם, כי אם זה שחלקם לא הקפידו לברך את הברכה דוקא מחוץ לעיר, וסמכו על דעת המקילים לברך בתוך העיר וזאת בגלל הטורח וביטול התורה שיש ביציאה מחוץ לעיר. והאדר"ת כתב: הייתי זהיר וזריז לקיים דברי חז"ל הקדושים לברך בימי ניסן. גם חזרתי לברך בבוקר בעת תפילת שחרית שהיו בביתי המון להתפלל, וברכתיה אחר התפילה כדי לזכות את הרבים שאינם יודעים כלל מדין זה, עכ"ל. ובערוך השולחן כתב שברכה זו רפויה אצל ההמון, אבל כל ת"ח ויראי ה' נזהרין בברכה זו. וכן בספר תשובות והנהגות (ח"א סי' ק"צ) כתב שמידת חסידות לחפש לברך ברכה זו. ובשם מרן הגראי"ל שטיינמן זצוק"ל כתבו שמרגע שיודע מהתחדשות האילנות אפשר שיש חיוב לברך לפי הדעות הסוברות שסומא חייב לברך ברכת הלבנה.
ובמיוחד לפי דברי המקובלים יש ענין מיוחד בברכה זו שיש בה תיקון גדול לנשמות המגולגלות באילנות ובעשבי השדה, ואותן נשמות הבאות לידי תיקונן ע"י הברכה מכירות טובה גדולה למי שזכה לתקן אותן כמובא בספרים.
ועל כן אנו נאמר לגאון רבי אלחנן, אע"פ שמעיקר הדין יתכן שאינך חייב להשתדל אחר הברכה, ובמיוחד שאתה חושש לביטול תורה, אך פוק חזי מה עלמא דבר (צא וראה מה העולם נוהגים), ואל תהא צדיק הרבה במקום שגדולים מאיתנו לא חששו לביטול תורה, ואדרבה- הזדרזו וזירזו על הברכה הזאת מאוד.
