התחזית יבש בכל המפות

[אור אין סוף]

בא נדבר ברור, כשלא מונחים בלמוד כראוי הכל מעניין וכשלומדים אז גם בשלג עושים בובה קטנה אם הילדים, "ויחזור לתלמודו",

[שלג מטר בירושלים]

אור אין סוף לא רק יש כאלה שיש להם נטיה חזקה לזה וגם כשהם מונחים בלימוד זה מענין אותם זה אנשים שאוהבים מתח

[איש השלגים]

שלג מטר בירושלים אמר בהתחזית יבש בכל המפות:

אור אין סוף לא רק יש כאלה שיש להם נטיה חזקה לזה וגם כשהם מונחים בלימוד זה מענין אותם זה אנשים שאוהבים מתח

ליתר דיוק אנשים שלא אוהבים שגרה, וכל יציאה מהשגרה מפיחה בהם חיים.
זה בסדר, זה מום עובר. עם הגיל וככל שמתבגרים, למעט ידידנו ז'ק (שעשוי מחומר של צעירים)

[ז'ק]

דוד 4 אמר בהתחזית יבש בכל המפות:

חובב שלגים אמר בהתחזית יבש בכל המפות:

(אולי תמונות ממזרח ארה"ב למי שיש גישה)

לא נראה לי שכדאי לגרות אנשים סתם

תאמין לי שאין לך מה לקנא באמריקאים. לא היית רוצה לקבל אפילו 50% ממה שעובר עליהם שם. מבחינתם מדובר בסבל נטו (ומדובר בכאלה שרגילים לשלג וקור).

[דוד 4]

ז'ק בגלל שהם רגילים
אם הם היו ישראלים הם היו מנצלים כל טיפה בשביל ההנאה

[טברייני]

דוד 4

[ז'ק]

דוד 4 אני ישראלי בני-ברקי שבשבילו שלג זה פסגת החלומות, ולכן מוכן להטריח את עצמו ע''מ לראות ולחוש את הלבן הלבן הזה. ובכל זאת- גם למי למפנטז קשות על השלג, יש סף מסוים של סבל שמעבר אליו החוויה הופכת לסיוט.

לפני כמה שנים הטרחתי את עצמי לביקור בחרמון. הביקור היה לאחר ארבעה ימים שבהם האתר היה סגור עקב שלגים. לאחר שהאתר חזר לפעילות, הגעתי לחרמון עם עוד כמה משוגעים בודדים שהטריחו את עצמם. ההר היה עטוף בערפל כבד מאוד, ועדיין ירד שלג מידי פעם. משום מה התעקשתי לעלות למפלס העליון למרות הערפל הכבד והשלג. (בקושי אפשר היה לראות משהו). באותו זמן הרכבלים עדיין היו פתוחים (כמו ספסל תלוי באויר), והנסיעה איטית (בין 15- 20 דקות לכל כיוון). בזמן העליה ברכבל נשבה בחרמון רוח חזקה, כאשר במפלס התחתון הטמפרטורה היתה סביב האפס מעלות, ובעליון 2-3 מתחת לאפס. למרות שהייתי לבוש ומצוייד היטב, וגם באופיי אני טיפוס שחם לו, הסבל שהתלווה לעליה ואח''כ לירידה ברכבל הפתוח, וכן הסבל שהתלווה לשהות בחרמון העליון עם הטמפרטורה הנמוכה והרוחות החזקות,- כל אלה לא ישכחו ממני כ''כ מהר. פשוט סבל נטו, כשההנאה מהמראות לא הצליחו להאפיל על הסבל. כך שלא תמיד עצם החוויה של ירידת השלג מחפה על הסבל שמתלווה לירידה שלו. מה שקורה כרגע בארה''ב זה אירוע שכאן בארץ אנחנו לא היינו יודעים כיצד להתמודד איתו בכלל, כך שלאחר ההנאה הראשונית הריגעית, מהר מאוד הוא היה הופך לסיוט אחד גדול.

[איש השלגים]

ז'ק
כבר סיכמנו מי שאוהב שלג ומצבי קיצון במזג אויר הם אנשים שאוהבים יציאה משגרה
ומהבחינה הזו כמה שהאירוע יותר הזוי ויותר משוגע ויותר מעיק ויותר מסייט = יותר שבירת השגרה המשעממת. ומשכך הכל מתקבל בברכה...
אתה לא מכיר את האנשים הללו שששים עלי קרב? נהנים ממלחמות למרות הקרבנות היקרים שאנו משלמים? כל פיגוע בר מינן מפיח בהם חיות (נייעס, אקשיין) מה לעשות, זה שיגעון שאין לו תרופה. רק הגיל... (אני אישית כבר בתהליכי התבגרות מתקדמים בקטע הזה, אתה יודע אין לך הרבה ברירות כשיש לך אחריות למשפחה עם ילדים קטנים וכו' וכו' אתה מסתכל על כל התמונה בעיניים של זקנים, ומעבר לזה עם הגיל החיות והאקשין כידוע דועכים, אתה הופך להיות אדיש לדברים. וכו' וכו')

[אוהב שלג לא ישבע]

לאחר ששוחחתי עם קרוב משפחה שגר בארה"ב, אני שמח לחלוק עליך,
השלג לא היה כזה גרוע בכל פרמטר, גם במקומות הכי חזקים זה לא הגיע ל-30-40 ס"מ, ומבחינת הקור זה היה הקלה עצומה לעומת הקור של שבוע שעבר שהגיע ל-15 מעלות מתחת לאפס (צלזיוס),

הדרמה היא שזה היה מרחבי על רוב מדינות ארה"ב ולכן זה תפס את כל הכותרות,
מדובר בשלג של כ-15 שעות בלבד, והיום החיים כבר שבו לתקנם כשהכבישים כבר מפונים, ובמדרכות יש שביל להולכי רגל פנוי משלג,
כך שזה לא מגיע למה שקורה בירושלים כשיש שלג,

הסתייגות רצינית: כל זה מדובר במי שמסתגר בבית בשלג או יוצא קצת לשחק בחוץ, מי שהתעקש לעשות יום ראשון זה ליום עבודה רגיל (מה שאין אצלנו) הוא זה שהתמודד עם כל הקשיים שציינת.

[ז'ק]

מכיון שהפוסט עוסק מחד ביובש בכל המפות, ומאידך הוא מופיע תחת הקטגוריה של ''תחרות הצילום'', אז אני מציע משהו שיקשר בין הפוסט לבין הקטגוריה אליה הוא שייך. תמונה של המפות תלויות לייבוש.

[איש השלגים]

ז'ק אמר בהתחזית יבש בכל המפות:

מכיון שהפוסט עוסק מחד ביובש בכל המפות, ומאידך הוא מופיע תחת הקטגוריה של ''תחרות הצילום'', אז אני מציע משהו שיקשר בין הפוסט לבין הקטגוריה אליה הוא שייך. תמונה של היובש במפות.

המוח היצירתי שלך....
לא הייתי מתנגד ללמוד איתך חברותא...

[נתנאל דוד]

איש השלגים מצטרף להנ"ל
האמת הייתי שמח להכירך[ז'ק] ואולי זה עוד יקרה מתישהו!

[אוהב שלג על הים]

ז'ק אמר בהתחזית יבש בכל המפות:

דוד 4 אני ישראלי בני-ברקי שבשבילו שלג זה פסגת החלומות, ולכן מוכן להטריח את עצמו ע''מ לראות ולחוש את הלבן הלבן הזה. ובכל זאת- גם למי למפנטז קשות על השלג, יש סף מסוים של סבל שמעבר אליו החוויה הופכת לסיוט.

לפני כמה שנים הטרחתי את עצמי לביקור בחרמון. הביקור היה לאחר ארבעה ימים שבהם האתר היה סגור עקב שלגים. לאחר שהאתר חזר לפעילות, הגעתי לחרמון עם עוד כמה משוגעים בודדים שהטריחו את עצמם. ההר היה עטוף בערפל כבד מאוד, ועדיין ירד שלג מידי פעם. משום מה התעקשתי לעלות למפלס העליון למרות הערפל הכבד והשלג. (בקושי אפשר היה לראות משהו). באותו זמן הרכבלים עדיין היו פתוחים (כמו ספסל תלוי באויר), והנסיעה איטית (בין 15- 20 דקות לכל כיוון). בזמן העליה ברכבל נשבה בחרמון רוח חזקה, כאשר במפלס התחתון הטמפרטורה היתה סביב האפס מעלות, ובעליון 2-3 מתחת לאפס. למרות שהייתי לבוש ומצוייד היטב, וגם באופיי אני טיפוס שחם לו, הסבל שהתלווה לעליה ואח''כ לירידה ברכבל הפתוח, וכן הסבל שהתלווה לשהות בחרמון העליון עם הטמפרטורה הנמוכה והרוחות החזקות,- כל אלה לא ישכחו ממני כ''כ מהר. פשוט סבל נטו, כשההנאה מהמראות לא הצליחו להאפיל על הסבל. כך שלא תמיד עצם החוויה של ירידת השלג מחפה על הסבל שמתלווה לירידה שלו. מה שקורה כרגע בארה''ב זה אירוע שכאן בארץ אנחנו לא היינו יודעים כיצד להתמודד איתו בכלל, כך שלאחר ההנאה הראשונית הריגעית, מהר מאוד הוא היה הופך לסיוט אחד גדול.

זה לא דומה למערכת קיצון באזור מיושב שאתה יכול לצאת ולהנות כמו שצריך מהשלג ואפילו לקפוא מקור ואתה יודע שכל רגע אתה יכול להיכנס הביתה ולהפשיר בחימום שזה לא כמו להיות בריבוע מתוחם כמו החרמון שאין לאן לברוח ומהשניה שיצאת מהרכב הקור והרוח מתלבשים עליך ללא הרף.