התחזית יבש בכל המפות

[אוהב שלג על הים]

ז'ק אמר בהתחזית יבש בכל המפות:

דוד 4 אני ישראלי בני-ברקי שבשבילו שלג זה פסגת החלומות, ולכן מוכן להטריח את עצמו ע''מ לראות ולחוש את הלבן הלבן הזה. ובכל זאת- גם למי למפנטז קשות על השלג, יש סף מסוים של סבל שמעבר אליו החוויה הופכת לסיוט.

לפני כמה שנים הטרחתי את עצמי לביקור בחרמון. הביקור היה לאחר ארבעה ימים שבהם האתר היה סגור עקב שלגים. לאחר שהאתר חזר לפעילות, הגעתי לחרמון עם עוד כמה משוגעים בודדים שהטריחו את עצמם. ההר היה עטוף בערפל כבד מאוד, ועדיין ירד שלג מידי פעם. משום מה התעקשתי לעלות למפלס העליון למרות הערפל הכבד והשלג. (בקושי אפשר היה לראות משהו). באותו זמן הרכבלים עדיין היו פתוחים (כמו ספסל תלוי באויר), והנסיעה איטית (בין 15- 20 דקות לכל כיוון). בזמן העליה ברכבל נשבה בחרמון רוח חזקה, כאשר במפלס התחתון הטמפרטורה היתה סביב האפס מעלות, ובעליון 2-3 מתחת לאפס. למרות שהייתי לבוש ומצוייד היטב, וגם באופיי אני טיפוס שחם לו, הסבל שהתלווה לעליה ואח''כ לירידה ברכבל הפתוח, וכן הסבל שהתלווה לשהות בחרמון העליון עם הטמפרטורה הנמוכה והרוחות החזקות,- כל אלה לא ישכחו ממני כ''כ מהר. פשוט סבל נטו, כשההנאה מהמראות לא הצליחו להאפיל על הסבל. כך שלא תמיד עצם החוויה של ירידת השלג מחפה על הסבל שמתלווה לירידה שלו. מה שקורה כרגע בארה''ב זה אירוע שכאן בארץ אנחנו לא היינו יודעים כיצד להתמודד איתו בכלל, כך שלאחר ההנאה הראשונית הריגעית, מהר מאוד הוא היה הופך לסיוט אחד גדול.

זה לא דומה למערכת קיצון באזור מיושב שאתה יכול לצאת ולהנות כמו שצריך מהשלג ואפילו לקפוא מקור ואתה יודע שכל רגע אתה יכול להיכנס הביתה ולהפשיר בחימום שזה לא כמו להיות בריבוע מתוחם כמו החרמון שאין לאן לברוח ומהשניה שיצאת מהרכב הקור והרוח מתלבשים עליך ללא הרף.