הפטרת פרשת כי תשא- עצירת גשמים- מידת הדין או שמא מידת הרחמים (תוכן תורני)
-
בשבת הקרובה פרשת כי תשא יקראו בכל המקומות שאינם מוקפים חומה מימות יהושע בן נון את הפטרת פרשת כי תשא. (בירושלים יקראו השבת שוב את הפטרת פרשת זכור כמו בשבת הקודמת). ברבות מן השנים לא יוצא לנו לקרוא את ההפטרה הזאת, כי שבת פרשת כי תשא פעמים רבות היא אחת משבתות ארבע פרשיות, כך שקוראים את ההפטרה של ארבע פרשיות. אבל השנה כאמור יקראו את ההפטרה של פרשת כי תשא.
כידוע- ההפטרה של פרשת כי תשא עוסקת ומספרת על המעמד המפורסם של אליהו הנביא ונביאי הבעל בהר הכרמל. המעמד בהר הכרמל הוא אחד מהמעמדים המכוננים שהיו בתולדות עמנו בכל הקשור לאמונה. המעמד מתרחש בדור שהגיע לשפל המדרגה בכל הקשור לאמונה, דור שטוף בעבודה זרה ושאר עבירות, ואז באותו מעמד היסטורי בהר הכרמל מכריז העם את הכרזת האמונה "ה' הוא האלוקים, ה' הוא האלוקים",- הכרזה שעד היום אנו מסיימים בה את תפילת נעילה ביוה"כ וכן את תפילת יום כיפור קטן ושאר מעמדות שאנחנו מקבלים בהם עול מלכות שמים. המעמד בהר הכרמל כאמור הוא מעמד מכונן בכל הקשור לאמונה, ואנחנו מבקשים "עננו כשענית לאליהו בהר הכרמל", "מי שענה לאליהו בהר הכרמל הוא יעננו", ובתעניות בברכה החמישית שמוסיפים אומרים "מי שענה את אליהו בהר הכרמל הוא יענה אתכם וישמע בקול צעקתכם היום הזה".
ומה כל זה קשור לנושא מזג האויר שבגלל זה אני פותח כאן פוסט על ההפטרה ? התשובה: מי שלמד תנ"ך יודע שהמעמד של אליהו ונביאי הבעל בהר הכרמל היה לאחר שלוש שנים שבהם לא ירד גשם בכלל,- לא מילימטר ולא חצי מילימטר ולא עשירית המילימטר, פשוט כלום ! מדובר באירוע עצירת הגשמים הגדול ביותר שהיה בארץ מאז ומעולם, כי כאמור לא רק שהיה מדובר בשלוש שנים רצופות של עצירת גשמים, אלא היה מדובר בשלוש שנים רצופות שאפילו טיפה אחת של גשם לא ירדה ! המאורע בהר הכרמל עליו נקרא בהפטרת השבת הקרובה (כי תשא) היה המאורע שבעיקבותיו חזר הגשם לרדת, וכפי שנראה בהמשך בעז"ה זאת היתה אחת המטרות המרכזיות למעמד,- להביא לחזרתו של הגשם. אם נלמד את כל השתלשלות המעשה עם מדרשי חז"ל ודברי המפרשים בנידון, נוכל לקבל הרבה מאוד תובנות בנושא הזה של ירידת הגשמים או עצירת גשמים, ובלי גוזמא נוכל למלא את הקיץ הקרוב בעיסוק בנושא מרוב הדברים שנכתבו ונאמרו בנושא, אך עוד חזון למועד.
אך בשביל להבין את השתלשלות המאורעות שהביאו לאותה עצירת גשמים חסרת תקדים ועד לאותו מעמד בהר הכרמל שבעיקבותיו חזר הגשם לרדת, עלינו לחזור במנהרת הזמן כחמש מאות וארבעים שנים קודם לאותו מעמד בהר הכרמל, וללמוד כמה פרקים בהיסטוריה של עמנו ע''פ מה שמסופר בתנ''ך וכן בספרות חז''ל והמפרשים.
אז בואו ותצטרפו אלי למסע במנהרת הזמן, ולשם כך נחזור כמה אלפי שנים לאחור.
-
שנת ב' אלפים תמ''ח, בני ישראל יוצאים ממצרים, ובאותה שנה זוכים לקבל את התורה. ה' יתברך מבטיח לנו ע''י משה עבדו "וְהָיָה אִם שָׁמֹעַ תִּשְׁמְעוּ אֶל מִצְוֺתַי אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוֶּה אֶתְכֶם הַיּוֹם לְאַהֲבָה אֶת ה' אלוקיכם וּלְעָבְדוֹ בְּכָל לְבַבְכֶם וּבְכָל נַפְשְׁכֶם, וְנָתַתִּי מְטַר אַרְצְכֶם בְּעִתּוֹ יוֹרֶה וּמַלְקוֹשׁ". ומאידך מזהיר אותנו הקב''ה ע''י משה עבדו: "הִשָּׁמְרוּ לָכֶם פֶּן יִפְתֶּה לְבַבְכֶם, וְסַרְתֶּם וַעֲבַדְתֶּם אֱלֹהִים אֲחֵרִים וְהִשְׁתַּחֲוִיתֶם לָהֶם. וְחָרָה אַף ה' בָּכֶם וְעָצַר אֶת הַשָּׁמַיִם וְלֹא יִהְיֶה מָטָר וְהָאֲדָמָה לֹא תִתֵּן אֶת יְבוּלָהּ, וַאֲבַדְתֶּם מְהֵרָה מֵעַל הָאָרֶץ הַטֹּבָה''.
בעקבות חטא המרגלים נודדים בני ישראל במדבר במשך ארבעים שנה, וכעבור ארבעים שנה של נידודים במדבר, בתאריך ז' באדר שנת ב' אלפים תפ''ח נפטר משה רבינו, ויהושע בן נון משרת משה ותלמידו המובהק מתמנה להיות למנהיגם של עם ישראל תחת משה רבו. לאחר שלושים ימי אבלו של משה מצווה ה' את יהושע להתכונן לחציית הירדן כעבור שלושה ימים, ובתאריך י' בניסן חוצים בני ישראל את הירדן, תוך כדי שנעשה להם הנס המפורסם של בקיעת מי הירדן והצטברותם לגובה רב ביותר עד שסיימו כולם לעבור את הירדן. לאחר שסיימו עם ישראל לעבור את הירדן חנו בני ישראל בגלגל, ועשו את קרבן הפסח בי''ד בניסן.
ובאותו הזמן,- ביריחו הסמוכה עסוקים אנשי העיר בהכנות לקראת המלחמה הצפויה עם בני ישראל. מדובר בעיר שבנויה עם ביצורים וחומות ברמת ההבטחה הגבוהה ביותר, וכ''ז בכדי להבטיח שלא יקרה להם אירוע דוגמת השביעי באוקטובר. ובתוך העיר- מתבצרים מלך יריחו ואנשי צבאו שהם גיבורי חיל ביחד עם שאר אנשי העיר. בדרך הטבע אין נראית שום אפשרות להבקיע את חומות ושערי העיר.
ה' מצווה את יהושע להורות לאנשי הצבא להקיף את העיר במשך ששה ימים, בכל יום הקפה אחת, כאשר אליהם מצטרפים שבעה כהנים שנושאים שבעה שופרות וגם את ארון הברית, ובכל יום בשעת ההקפה יתקעו הכהנים בשופרות. וביום השביעי יקיפו את העיר שבע פעמים, והכהנים יתקעו בשופרות, ולאחר התקיעה האחרונה של הכהנים יריעו כל העם תרועה גדולה, ואז תיפול חומת יריחו ואנשי הצבא יוכלו להכנס לעיר ולהלחם באנשיה. ואכן לאחר ששה ימים בהם הקיפו את העיר פעם אחת בכל יום, ביום השביעי בעלות השחר הקיפו את העיר שבע פעמים, ולאחר הפעם השביעית הריעו העם בחצוצרות וחומת יריחו נפלה, ואנשי הצבא נכנסו וכבשו את העיר והיכו את כל יושביה. לאחר כיבוש העיר העלו את יריחו באש, ואז משביע יהושע את העם: ''אָרוּר הָאִישׁ לִפְנֵי ה' אֲשֶׁר יָקוּם וּבָנָה אֶת הָעִיר הַזֹּאת אֶת יְרִיחוֹ, בִּבְכוֹרוֹ יְיַסְּדֶנָּה וּבִצְעִירוֹ יַצִּיב דְּלָתֶיהָ''. דהיינו- מי שיקום וישוב ויבנה את יריחו או אפילו עיר אחרת בשם יריחו, כאשר הוא יתחיל לבנות את העיר ימות בנו הבכור, וכאשר הוא יסיים לבנות את העיר ימות בנו הקטן ביותר, כי כל בניו ימותו במשך בנין העיר.
-
וכעבור חמש מאות וארבעים שנה
חולפים להם כחמש מאות וארבעים שנה מכיבוש יריחו וקללת יהושע למי שיבנה עיר בשם יריחו, ובאותו הזמן מולך על ישראל המלך אחאב בן עמרי. אחאב עושה את הרע בעיני ה' יותר מכל המלכים הרשעים שהיו לפניו, כאשר הוא דואג לכך שתהיה עבודה זרה בכל מקום בישראל, ובכך גרם להכעיס את ה' אלוקי ישראל יותר מכל המלכים הרשעים שהיו לפניו.
ובימי אחאב, הולך איש בשם "חיאל בית האלי", שהוא גם גיסו ומקורבו הקרוב של המלך אחאב, ומתחיל לבנות עיר הנקראית בשם "יריחו". ומה קורה אז? מיד עם תחילת בניית העיר מת בנו בכורו הנקרא אבירם. חיאל בית האלי לא מפסיק את בניית העיר, וכך מתים במהלך בניית העיר כל בניו, עד שבסיום בניית העיר מת בנו הצעיר ביותר הנקרא שגוב.
ובאותם ימים היה בישראל הנביא אליהו התשבי. ה' מצווה את אליהו ללכת לבית חיאל בית האלי ל"ניחום אבלים", מכיון שחיאל היה אדם חשוב ומכובד. אליהו אינו רוצה ללכת לבית חיאל בית האלי, כי הוא יודע שהוא עלול לשמוע מהנמצאים שם דברי כפירה, והוא אומר לה' שאינו רוצה ללכת מכיון שהוא לא יוכל לסבול לשמוע מהיושבים שם דברים המכעיסים את ה'. ה' מצווה אותו ללכת בכל זאת, ומבטיח לו שאם הוא ישמע איזה דבר שאינו ראוי, יוכל הוא אליהו לגזור מה שירצה וה' יקיים את דבריו.
כשמגיע אליהו לנחם בבית חיאל בית האלי, הוא מוצא במקום גם המלך אחאב שבא לנחם את חיאל גיסו ומקורבו. כשנכנס אליהו, הוא מוצא את אחאב וחיאל עסוקים בפסוקים המספרים על קללת יהושע למי שיבנה את יריחו. כאמור לעיל- חיאל בית האלי לא בנה את יריחו עצמה, אלא בנה עיר אחרת וקרא לה בשם "יריחו". ואז שואל המלך אחאב את אליהו: האם כשקילל יהושע את מי שיבנה את יריחו הוא התכוין גם למי שיבנה עיר אחרת שנקראית על שם יריחו? ענה לו אליהו: אכן כן, גם את מי שיבנה עיר אחרת בשם יריחו קילל יהושע, וברוך ה' אלוקי הצדיקים שמקיים את דברי הצדיקים, ועל כן קרה מה שקרה לחיאל בית האלי.
שומע אחאב את דברי אליהו, ושואל: מי היה גדול וחשוב יותר, האם משה או יהושע ? ענה לו אליהו: בודאי שמשה היה גדול וחשוב יותר מיהושע. אומר לו אחאב: הרי בתורתו של משה נאמר "הִשָּׁמְרוּ לָכֶם פֶּן יִפְתֶּה לְבַבְכֶם וְסַרְתֶּם וַעֲבַדְתֶּם אֱלֹהִים אֲחֵרִים וְהִשְׁתַּחֲוִיתֶם לָהֶם. וְחָרָה אַף ה' בָּכֶם וְעָצַר אֶת הַשָּׁמַיִם וְלֹא יִהְיֶה מָטָר וְהָאֲדָמָה לֹא תִתֵּן אֶת יְבוּלָהּ", ואילו אני לא הינחתי עבודה זרה בעולם שלא עבדתי אותה ולא הנחתי פינה בארץ שלא הצבתי שם עבודה זרה או נטעתי אשרה, ובכל זאת בימי באו לנו כל הטובות שבעולם, וגם ירד כ"כ הרבה גשם עד שהדרכים נהיו משובשות מרוב גשם. אז אם דברי משה לא התקיימו, כיצד יתכן שדברי יהושע תלמידו כן יתקיימו ? אין זה אלא שהכל הוא בדרך מקרה ולא משמים.
כששומע אליהו את הדברים אומר אליהו לאחאב, אם כדבריך- "חי ה' אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר עָמַדְתִּי לְפָנָיו אִם יִהְיֶה הַשָּׁנִים הָאֵלֶּה טַל וּמָטָר כִּי אִם לְפִי דְבָרִי". ואכן ה' מוסר ביד אליהו את מפתח הגשמים, ומתחילה עצירת גשמים מוחלטת שעתידה להימשך שלוש שנים.
-
מיד לאחר שנמסר מפתח הגשמים בידיו של אליהו הנביא, ואליהו גזר שלא ירד גשם, ה' מצווה את אליהו ללכת לנחל כרית ולהסתתר שם מפני נקמת אחאב ואיזבל אשתו. אליהו מסתתר שם, ובמשך כל זמן שהותו שם הוא שותה מים ממימי הנחל, ואילו את האוכל מביאים לו העורבים, אשר מביאים לו לחם ובשר בבוקר ולחם ובשר בערב.
לאחר תקופה מתייבש הנחל כתוצאה מעצירת הגשמים, והקב"ה שראה שיש צער בעולם מחמת הרעב, חפץ היה להוריד גשם על הארץ. אך מכיון שה' מסר את מפתח הגשמים ביד אליהו, היה צריך ה' לגלגל את הדברים עד שיצטרך אליהו להחזיר את המפתח של הגשמים. ולכן מצווה ה' את אליהו ללכת לעיר "צרפת" הסמוכה לצידון, שם הוא עתיד למצוא אישה אלמנה אשר דרכה תהיה כלכלתו. אליהו מגיע לצרפת כדבר ה' ומוצא שם אשה אלמנה מקוששת עצים, ומבקש ממנה שתתן לו מעט מים לשתות. כשהלכה האשה להביא לו מים ביקש ממנה אליהו גם לחם לאכול. עונה לו האשה כי לא נשארה לה אלא כמות קטנה מאוד של קמח ומעט שמן, ובזה היא צריכה לזון את עצמה ואת בנה היתום, וזה האוכל האחרון שנשאר להם קודם שימותו ברעב. אליהו שומע את דבריה ומצוה עליה להכין לו עוגה קטנה מהקמח והשמן, וממה שישאר תכין לה ולבנה, ומבטיח "כַּד הַקֶּמַח לֹא תִכְלָה וְצַפַּחַת הַשֶּׁמֶן לֹא תֶחְסָר עַד יוֹם תֵּת ה' גֶּשֶׁם עַל פְּנֵי הָאֲדָמָה". עושה האשה כדברי אליהו, ובאמת כד הקמח לא כלה וצפחת השמן לא חסרה בכל אותם ימים.
וה' יתברך שהיה חפץ שאליהו יחזיר את מפתח הגשמים מגלגל שבנה היתום של האלמנה יחלה, עד שלבסוף מת בנה היתום מחוליו. האלמנה פונה לאליהו וקובלת לפניו כי בגלל שהותו בביתם נתגלגל הדבר שבנה מת, כי שהותו בביתם גרמה להזכיר את עוונם. אליהו מבקש ממנה לתת לו את בנה המת, והוא מעלה אותו לעליה שם הוא מקום מושבו, והוא משכיב את הבן במיטתו. אליהו מתפלל לה' על בנה של האלמנה שיקום לתחיה. עונה לו הקב"ה- שלוש מפתחות לא נמסרו לשליח- של חיה (הריון) ושל גשמים ושל תחיית המתים. והנה את המפתח של גשמים מסרתי בידך לפני שלוש שנים, ועכשיו אתה מבקש ממני שאני אמסור בידך גם את המפתח של תחיית המתים כדי שתןכל להחיות את בנה של האלמנה ? נמצא שביד התלמיד יהיו שני מפתחות ואילו בידו של הרב ישאר רק מפתח אחד. אם אתה רוצה את המפתח של תחיית המתים עליך להשיב את המפתח של הגשמים הנתון בידך. השיב אליהו לקב"ה את מפתח של גשמים ונטל מפתח של תחיית המתים והחייה את בן האלמנה.
לאחר שהשיב אליהו לקב"ה את מפתח הגשמים, מצווה ה' את אליהו "לֵךְ הֵרָאֵה אֶל אַחְאָב וְאֶתְּנָה מָטָר עַל פְּנֵי הָאֲדָמָה". ובאותו הזמן- כבר שלוש שנים שלא ירדה אפילו טיפה אחת של גשם, ובשומרון שורר רעב כבד. המלך אחאב קורא לעובדיהו אשר היה ממונה על ביתו ומצוה אותו ללכת ולחפש בכל הארץ אם נשאר מקום כלשהוא שנשאר שם קצת צמחיה להאכיל את הבהמות. עובדיהו יוצא לדרכו, ובמהלך הדרך הוא פוגש את אליהו שמצווה עליו ללכת למלך אחאב ולהודיע לו שאליהו הולך לקראתו. לאחר המפגש הטעון בין אליהו לאחאב, מצווה אליהו לאחאב לקבוץ את נביאי הבעל ואת כל עם ישראל להר הכרמל בכדי לערוך מעמד שבו יתברר עם מי האמת, האם עם אליהו או שמא עם נביאי הבעל.
-
וכאן נביא את דברי הכתוב המתאר את המעמד בהר הכרמל כפי שנקרא בהפטרת השבת הקרובה
וַיִּשְׁלַח אַחְאָב בְּכָל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, וַיִּקְבֹּץ אֶת הַנְּבִיאִים אֶל הַר הַכַּרְמֶל. וַיִּגַּשׁ אֵלִיָּהוּ אֶל כָּל הָעָם וַיֹּאמֶר, עַד מָתַי אַתֶּם פֹּסְחִים עַל שְׁתֵּי הַסְּעִיפִּים, אִם ה' הָאֱלֹוקים לְכוּ אַחֲרָיו, וְאִם הַבַּעַל לְכוּ אַחֲרָיו, וְלֹא עָנוּ הָעָם אֹתוֹ דָּבָר.
וַיֹּאמֶר אֵלִיָּהוּ אֶל הָעָם- אֲנִי נוֹתַרְתִּי נָבִיא לַה' לְבַדִּי, וּנְבִיאֵי הַבַּעַל אַרְבַּע מֵאוֹת וַחֲמִשִּׁים אִישׁ. וְיִתְּנוּ לָנוּ שְׁנַיִם פָּרִים, וְיִבְחֲרוּ לָהֶם הַפָּר הָאֶחָד וִינַתְּחֻהוּ וְיָשִׂימוּ עַל הָעֵצִים וְאֵשׁ לֹא יָשִׂימוּ, וַאֲנִי אֶעֱשֶׂה אֶת הַפָּר הָאֶחָד וְנָתַתִּי עַל הָעֵצִים וְאֵשׁ לֹא אָשִׂים. וּקְרָאתֶם בְּשֵׁם אֱלֹהֵיכֶם וַאֲנִי אֶקְרָא בְשֵׁם ה', וְהָיָה הָאֱלֹהִים אֲשֶׁר יַעֲנֶה בָאֵשׁ הוּא הָאֱלֹהִים, וַיַּעַן כָּל הָעָם וַיֹּאמְרוּ- טוֹב הַדָּבָר.
וַיֹּאמֶר אֵלִיָּהוּ לִנְבִיאֵי הַבַּעַל- בַּחֲרוּ לָכֶם הַפָּר הָאֶחָד וַעֲשׂוּ רִאשֹׁנָה כִּי אַתֶּם הָרַבִּים וְקִרְאוּ בְּשֵׁם אֱלֹהֵיכֶם וְאֵשׁ לֹא תָשִׂימוּ. וַיִּקְחוּ אֶת הַפָּר אֲשֶׁר נָתַן לָהֶם וַיַּעֲשׂוּ, וַיִּקְרְאוּ בְשֵׁם הַבַּעַל מֵהַבֹּקֶר וְעַד הַצָּהֳרַיִם לֵאמֹר הַבַּעַל עֲנֵנוּ, וְאֵין קוֹל וְאֵין עֹנֶה, וַיְפַסְּחוּ עַל הַמִּזְבֵּחַ אֲשֶׁר עָשָׂה. וַיְהִי בַצָּהֳרַיִם, וַיְהַתֵּל בָּהֶם אֵלִיָּהוּ וַיֹּאמֶר- קִרְאוּ בְקוֹל גָּדוֹל כִּי אֱלֹהִים הוּא כִּי שִׂיחַ וְכִי שִׂיג לוֹ וְכִי דֶרֶךְ לוֹ, אוּלַי יָשֵׁן הוּא וְיִקָץ. וַיִּקְרְאוּ בְּקוֹל גָּדוֹל, וַיִּתְגֹּדְדוּ כְּמִשְׁפָּטָם בַּחֲרָבוֹת וּבָרְמָחִים עַד שְׁפָךְ דָּם עֲלֵיהֶם. וַיְהִי כַּעֲבוֹר הַצָּהֳרַיִם וַיִּתְנַבְּאוּ עַד לַעֲלוֹת הַמִּנְחָה, וְאֵין קוֹל וְאֵין עֹנֶה וְאֵין קָשֶׁב.
וַיֹּאמֶר אֵלִיָּהוּ לְכָל הָעָם גְּשׁוּ אֵלַי, וַיִּגְּשׁוּ כָל הָעָם אֵלָיו, וַיְרַפֵּא אֶת מִזְבַּח ה' הֶהָרוּס. וַיִּקַּח אֵלִיָּהוּ שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה אֲבָנִים כְּמִסְפַּר שִׁבְטֵי בְנֵי יַעֲקֹב אֲשֶׁר הָיָה דְבַר ה' אֵלָיו לֵאמֹר יִשְׂרָאֵל יִהְיֶה שְׁמֶךָ. וַיִּבְנֶה אֶת הָאֲבָנִים מִזְבֵּחַ בְּשֵׁם ה', וַיַּעַשׂ תְּעָלָה כְּבֵית סָאתַיִם זֶרַע סָבִיב לַמִּזְבֵּחַ, וַיַּעֲרֹךְ אֶת הָעֵצִים, וַיְנַתַּח אֶת הַפָּר וַיָּשֶׂם עַל הָעֵצִים. וַיֹּאמֶר מִלְאוּ אַרְבָּעָה כַדִּים מַיִם וְיִצְקוּ עַל הָעוֹלָה וְעַל הָעֵצִים, וַיֹּאמֶר שְׁנוּ וַיִּשְׁנוּ, וַיֹּאמֶר שַׁלֵּשׁוּ וַיְשַׁלֵּשׁוּ. וַיֵּלְכוּ הַמַּיִם סָבִיב לַמִּזְבֵּחַ וְגַם אֶת הַתְּעָלָה מִלֵּא מָיִם.
וַיְהִי בַּעֲלוֹת הַמִּנְחָה וַיִּגַּשׁ אֵלִיָּהוּ הַנָּבִיא וַיֹּאמַר- ה' אֱלֹהֵי אַבְרָהָם יִצְחָק וְיִשְׂרָאֵל, הַיּוֹם יִוָּדַע כִּי אַתָּה אֱלֹהִים בְּיִשְׂרָאֵל וַאֲנִי עַבְדֶּךָ וּבִדְבָרְךָ עָשִׂיתִי אֵת כָּל הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה. עֲנֵנִי ה' עֲנֵנִי וְיֵדְעוּ הָעָם הַזֶּה כִּי אַתָּה ה' הָאֱלֹהִים וְאַתָּה הֲסִבֹּתָ אֶת לִבָּם אֲחֹרַנִּית.
וַתִּפֹּל אֵשׁ ה' וַתֹּאכַל אֶת הָעֹלָה וְאֶת הָעֵצִים וְאֶת הָאֲבָנִים וְאֶת הֶעָפָר, וְאֶת הַמַּיִם אֲשֶׁר בַּתְּעָלָה לִחֵכָה. וַיַּרְא כָּל הָעָם וַיִּפְּלוּ עַל פְּנֵיהֶם וַיֹּאמְרוּ- ה' הוּא הָאֱלֹהִים ה' הוּא הָאֱלֹהִים. -
לאחר שקרא העם את קריאת "ה' הוא האלוקים, ה' הוא האלוקים" מצוה אליהו לתפוש את נביאי הבעל ולהרוג אותם בנחל קישון. לאחר מכן חוזר אליהו למלך אחאב ואומר לו להתכונן לקראת הגשם שעתיד לבוא, כי עוד קודם שיסיים לאכול ולשתות כבר יגיע הגשם.
אחאב פונה ללכת לאכול ולשתות, ואליהו חוזר לראש הר הכרמל, ונופל ארצה בתפילה לה' שימהר להוריד את הגשם בעוד שאחאב נמצא שם. אליהו מצוה על הנער שנמצא איתו להביט לכיוון הים כדי לראות אם יש עננים שמגיעים. הנער מביט ועונה שלא רואים מאומה. וכך שואל אליהו את נערו שש פעמים האם הוא רואה משהו, והנער עונה שלא רואים מאומה. ובפעם השביעית שואל אליהו את נערו האם רואים משהו, ואז עונה לו הנער "הִנֵּה עָב קְטַנָּה כְּכַף אִישׁ עֹלָה מִיָּם". ואז מצווה אליהו את נערו למהר לאחאב ולצוות אותו לאסור את מרכבתו ולמהר לדרכו לביתו ביזרעאל קודם שהגשם יגיע וימנע זאת ממנו. ובאמת בעוד שהנער הולך למלך אחאב והמלך אחאב עוסק בלאסור מרכבתו השמים התקדרו בעבים ורוח החלה לנשב וגשם חזק מאוד התחיל לרדת.
ובזה תמו להם שלוש שנים שלא ירדה בהם אפילו טיפה אחת של גשם.
עד כאן סיפור המעשה כפי שהוא מובא בספר מלכים א' פרקים ט"ז- י"ח ובמפרשים שם, הגמ' בסנהדרין דף קי"ג ע"א, ירושלמי סנהדרין פרק י' הלכה ב' ועוד.
-
קושיות החתם סופר על הסיפור כפי שהוא מופיע בכתובים ובדרשות חז"ל
בדרשות "חתם סופר" (חלק ב', עמ' שע"ו ד"ה אחז"ל) הקשה כמה קושיות על הסיפור כפי שהוא מופיע בכתובים וכן בדברי חז"ל:
-
(א) מה ענה אליהו על טענתו של המלך אחאב שדברי משה שבעוון עבודה זרה לא יהיה מטר לא התקיימו.
-
(ב) לאחר שציוה ה' את אליהו ללכת ולהיראות לאחאב כי ה' רוצה לתת מטר על פני האדמה, מדוע התחכם אליהו לקבץ תחילה את כל עם ישראל לכרמל ובזה גרם עיכוב בירידת הגשם.
-
(ג) מה היא הלשון שאמר אליהו לאחאב שלא יהיה טל ומטר "כי אם לפי דברי".
-
(ד) מה הטעם שעלה "עב קטנה" דוקא.
-
-
עונה החתם סופר על הקושיות בדברים מופלאים. כידוע שהגשמים מתהווים בטבע כתוצאה מהאדים וההבל (לחות) העולים מן הארץ, וגם מהבל פיהם של אנשי העולם. אומנם ההבל היוצא מפיהם של האנשים הוא שולי למדי, ועיקר הגשם מגיע מההבל המגיע ממימי הים, אבל מ"מ יש איזה אחוזון קטנטן שמגיע גם מההבל המגיע מהארץ מהבל פיהם של האנשים. וכותב החתם סופר, וז"ל: "והיות כן, החוש והשכל יעיד כי אם בני אדם וההבל והאדים העולים מהם הוא מהבל פה דובר נבלה ולשון הרע ורכילות, הגשמים המתאוים מזה המה מלוכלכים מזוהמת קליפת עוונות ופשעים ההמה, והמאכלים המתאווים מזה מטמאים אוכליהם ביתר שאת באופן שיהיה הבל פיהם של שנה הבאה רע יותר משל אשתקד, ועל ידי זה גשמי שנה הבאה ותבואתה רע וגורם טומאה ומרי יותר ומגדל אנשים רעים וחטאים יותר, ושוב יעשו האנשים את הגשמים רע יותר בשנה השלישית מבשניה, וכן לעולם חוזר חלילה עד שחס וחלילה כל כך מושרשים בחטא וטומאה עד כי אין תרופה למכתם חלילה. ומטובו של אלוקי ישראל יתברך שמו לעצור השמים ולא יהיה מטר רע ולא יולידו פירות רעים עד שיכנע לבבם הערל וישובו אל ה' ויטהרו האויר ויהנו מזיו ה' ותפארתו. וזה מה שכתוב "ועצר את השמים ולא יהיה מטר והאדמה לא תתן את יבולה", או "ואבדתם מהרה",- או שיעצר השמים כדי שישובו ויטהר האויר, או אם לא יעצר ועל ידי זה יושרשו בטומאה חס וחלילה על ידי זה "ואבדתם מהרה". ובימי אחאב הגיעו לזה השיעור ובינתיים לא נעצר השמים. אומנם בהתלוצץ אחאב עם אליהו נשבע שלא יהיה מטר כי אם לפי "דברי" דוקא, כפי ההבל שיצא בקדושה על פי דברי אליהו הצדיק או כדומה לו, לא על פי הבל הרשעים. על כן כששלחו ה' ליתן מטר והיה יודע שהאויר מטומאה, קבץ את כל ישראל אל הר הכרמל וקדש שם שמים ברבים, וצעקו "ה' הוא האלוקים", ומההבל פה של אותה צעקה נעשה עב קטנה ככף איש, שהרי לא היה כי אם הבל של שני דיבורים שאמרו פעמיים "ה' הוא האלוקים", והם היו לברכה", עכ"ל של החת"ס בדרשות ודבריו המופלאים, ודפח"ח.
-
מרתק ז'ק, תודה על ההשקעה!
-
ז'ק וואו מעניין מאוד החכמתני ממש!!!
יישר כוחך ,תמשיך לעשות חייל ולתרום לנו מהאוצרות הרבים שלך! -
ז'ק מדהים במיוחד, תשנה את הכותרת של האשכול ל"תוכן תורני מעניין"
תודה על השקעתך. באמת מאוד יפה. -
יישר כח גדול.
ממש שיעור כללי...
אפשר לקבל גם איזה שטיקל פורים תורה? אבל משהו רציני? -
למה המן רצה לתת דווקא עשרת אלפים כיכר כסף?
התשובה היא, כי רצה לתת "פדיון נפש" שלו בגימטריא, כלומר ה' כפול מ' כפול נ' ]10,000=50X40X5], אבל שכח פסוק מפורש מן התורה ולא תקחו כופר לנפש רוצח"...
❖ ❖ ❖
מפסוק זה ישנה ראיה כי המן שהיה קמצן הביא לאחשוורוש עשרת אלפים שקל בעשרות אגורות, שכתוב 'אשקול', ורק עשרות אגורות שוקלים במקום לספור.
מדוע שילם כך? כי חשב שאין זה מכבוד המלך ליטול תשלום בעשרות אגורות ומסתמא יחזיר לו, ואכן כך היה.
❖ ❖ ❖
נשאלת השאלה, מנין היו להמן עשרת אלפים כיכר כסף לשקול לאחשוורוש? אלא, שהיה התייעצות בין עשרת הבנים (ילקו"ש רמז תתרנ"ז) וכל אחד קיבל ע"ע לתת אלף שקל.
ויש להקשות, מהיכן לקח דלפון העני אלף שקל? וכיצד היה יכול ויזתא הטיפש להשתתף בהתייעצות זו?
אלא, (אומר המגיד מקלם), שבשביל להשמיד ולהרוג את היהודים, אפילו לדלפון יש כסף, ולויזתא שכל... ויש מפרשים שדלפון לווה כסף בערבותו של ויזתא. -
ירושלמית חזק, תמשיך- זה לא ליצנות כמו שאני עושה אלא שמחה אמיתית ! זאת ''סחורה'' עוברת לסוחר !
-
עכשיו משהו עוצמתי ורציני:
ה"חתם סופר" מיישב דברי התוספות (מגילה טז. ד"ה ודחי), על מה שאמר המן לאחשורוש (מגלה ג-ט): "אם על המלך טוב יכתב לאבדם ועשרת אלפים ככר כסף אשקול על ידי עושי המלאכה להביא אל גנזי המלך". וכתבו התוספות: "שמעתי שעשרת אלפים ככר כסף עולין חצי שקל לכל אחד מישראל, שהיו שש מאות אלף כשיצאו ממצרים, ואמר שיתן לאחשורוש כל פדיונם, ודוק ותשכח". ותמהו כל המפרשים, הלא מקרא מלא דיבר הכתוב בפרשת פקודי (שמות לח-כה): "וכסף פקודי העדה מאת ככר". ופירש רש"י (שם לח-כו): "מנין חצאי השקלים של שש מאות אלף, עולה מאת ככר כל אחד של שלשת אלפים שקלים, כיצד, שש מאות אלף חצאין הרי הן ג' מאות שלמים, הרי מאת ככר" הרי מבואר כי שש מאות אלף חצאי שקלים עולים רק מאת ככר, ואיך כתבו התוספות שהמן ביקש לתת לאחשורוש: "עשרת אלפים ככר כסף", כנגד שש מאות אלף חצאי שקלים שתרמו ישראל, הלא עשרת אלפים ככר כסף הם מאה פעמים כשיעור "מאה ככר" שתרמו ישראל במחצית השקל? מיישב ה"חתם סופר" שהמחצית השקל שכלל ישראל נתנו, היה עם צער של רצונות כיסופים הרי כתוב העשיר לא ירבה והדל לא ימעיט (כל אחד והקושי שלו......) והרי ידוע שאחד בצער ממאה שלא בצער, והמן ידע את החשיבות של צער רצונות וכיסופים של כלל ישראל, וצריך להיות שקול נגד המחצית השקל, לכן המן היה צריך להביא עשרת אלפים ככר כסף שהם מאה פעמים כשיעור "מאה ככר" שתרמו ישראל במחצית השקל. -
ירושלמית הווארט מתאים לכל השנה ולא רק לפורים, וזה לא רק ווארט חזק אלא אמת לאמיתה !!! יישר כח גדול !!!
-
-
ז'ק אמר בהפטרת פרשת כי תשא- עצירת גשמים- מידת הדין או שמא מידת הרחמים (תוכן תורני):
ירושלמית שוב יישר כח על הווארטים החזקים. מכרתי אותם בכמה מקומות להנאת כולם, וכאשר נשאלתי מה המקור של הווארטים, עניתי: ירושלמית . המבטים של הנוכחים נעו ביני לבין בקבוקי האלכוהול הריקים שלפני בנסיון להבין האם יש קשר בין התשובה לבין הבקבוקים הריקים.
תזהר שלא יגידו שאתה מושפע באתר אקלימוס... ומהבינה ...
-
ז'ק אמר בהפטרת פרשת כי תשא- עצירת גשמים- מידת הדין או שמא מידת הרחמים (תוכן תורני):
עונה החתם סופר על הקושיות בדברים מופלאים. כידוע שהגשמים מתהווים בטבע כתוצאה מהאדים וההבל (לחות) העולים מן הארץ, וגם מהבל פיהם של אנשי העולם. אומנם ההבל היוצא מפיהם של האנשים הוא שולי למדי, ועיקר הגשם מגיע מההבל המגיע ממימי הים, אבל מ"מ יש איזה אחוזון קטנטן שמגיע גם מההבל המגיע מהארץ מהבל פיהם של האנשים. וכותב החתם סופר, וז"ל: "והיות כן, החוש והשכל יעיד כי אם בני אדם וההבל והאדים העולים מהם הוא מהבל פה דובר נבלה ולשון הרע ורכילות, הגשמים המתאוים מזה המה מלוכלכים מזוהמת קליפת עוונות ופשעים ההמה, והמאכלים המתאווים מזה מטמאים אוכליהם ביתר שאת באופן שיהיה הבל פיהם של שנה הבאה רע יותר משל אשתקד, ועל ידי זה גשמי שנה הבאה ותבואתה רע וגורם טומאה ומרי יותר ומגדל אנשים רעים וחטאים יותר, ושוב יעשו האנשים את הגשמים רע יותר בשנה השלישית מבשניה, וכן לעולם חוזר חלילה עד שחס וחלילה כל כך מושרשים בחטא וטומאה עד כי אין תרופה למכתם חלילה. ומטובו של אלוקי ישראל יתברך שמו לעצור השמים ולא יהיה מטר רע ולא יולידו פירות רעים עד שיכנע לבבם הערל וישובו אל ה' ויטהרו האויר ויהנו מזיו ה' ותפארתו. וזה מה שכתוב "ועצר את השמים ולא יהיה מטר והאדמה לא תתן את יבולה", או "ואבדתם מהרה",- או שיעצר השמים כדי שישובו ויטהר האויר, או אם לא יעצר ועל ידי זה יושרשו בטומאה חס וחלילה על ידי זה "ואבדתם מהרה". ובימי אחאב הגיעו לזה השיעור ובינתיים לא נעצר השמים. אומנם בהתלוצץ אחאב עם אליהו נשבע שלא יהיה מטר כי אם לפי "דברי" דוקא, כפי ההבל שיצא בקדושה על פי דברי אליהו הצדיק או כדומה לו, לא על פי הבל הרשעים. על כן כששלחו ה' ליתן מטר והיה יודע שהאויר מטומאה, קבץ את כל ישראל אל הר הכרמל וקדש שם שמים ברבים, וצעקו "ה' הוא האלוקים", ומההבל פה של אותה צעקה נעשה עב קטנה ככף איש, שהרי לא היה כי אם הבל של שני דיבורים שאמרו פעמיים "ה' הוא האלוקים", והם היו לברכה", עכ"ל של החת"ס בדרשות ודבריו המופלאים, ודפח"ח.
מעניין עוד דבר שכתוב " "אין העולם מתקיים אלא בשביל הבל תינוקות של בית רבן".
ולכאורה אפשר להוסיף על דברי החת"ס שאפשר להוסיף הבל של קדושה כנגד ההבל של הטומאה.
ואם ההבל של תינוקות של בית רבן או של אנשים טהוריפ יתגבר על ההבל של האנשים הטמאים, אז גם יירד גשם. (ואולי גם זה כוונת החת"ס)
