הפטרת פרשת כי תשא- עצירת גשמים- מידת הדין או שמא מידת הרחמים (תוכן תורני)
-
מיד לאחר שנמסר מפתח הגשמים בידיו של אליהו הנביא, ואליהו גזר שלא ירד גשם, ה' מצווה את אליהו ללכת לנחל כרית ולהסתתר שם מפני נקמת אחאב ואיזבל אשתו. אליהו מסתתר שם, ובמשך כל זמן שהותו שם הוא שותה מים ממימי הנחל, ואילו את האוכל מביאים לו העורבים, אשר מביאים לו לחם ובשר בבוקר ולחם ובשר בערב.
לאחר תקופה מתייבש הנחל כתוצאה מעצירת הגשמים, והקב"ה שראה שיש צער בעולם מחמת הרעב, חפץ היה להוריד גשם על הארץ. אך מכיון שה' מסר את מפתח הגשמים ביד אליהו, היה צריך ה' לגלגל את הדברים עד שיצטרך אליהו להחזיר את המפתח של הגשמים. ולכן מצווה ה' את אליהו ללכת לעיר "צרפת" הסמוכה לצידון, שם הוא עתיד למצוא אישה אלמנה אשר דרכה תהיה כלכלתו. אליהו מגיע לצרפת כדבר ה' ומוצא שם אשה אלמנה מקוששת עצים, ומבקש ממנה שתתן לו מעט מים לשתות. כשהלכה האשה להביא לו מים ביקש ממנה אליהו גם לחם לאכול. עונה לו האשה כי לא נשארה לה אלא כמות קטנה מאוד של קמח ומעט שמן, ובזה היא צריכה לזון את עצמה ואת בנה היתום, וזה האוכל האחרון שנשאר להם קודם שימותו ברעב. אליהו שומע את דבריה ומצוה עליה להכין לו עוגה קטנה מהקמח והשמן, וממה שישאר תכין לה ולבנה, ומבטיח "כַּד הַקֶּמַח לֹא תִכְלָה וְצַפַּחַת הַשֶּׁמֶן לֹא תֶחְסָר עַד יוֹם תֵּת ה' גֶּשֶׁם עַל פְּנֵי הָאֲדָמָה". עושה האשה כדברי אליהו, ובאמת כד הקמח לא כלה וצפחת השמן לא חסרה בכל אותם ימים.
וה' יתברך שהיה חפץ שאליהו יחזיר את מפתח הגשמים מגלגל שבנה היתום של האלמנה יחלה, עד שלבסוף מת בנה היתום מחוליו. האלמנה פונה לאליהו וקובלת לפניו כי בגלל שהותו בביתם נתגלגל הדבר שבנה מת, כי שהותו בביתם גרמה להזכיר את עוונם. אליהו מבקש ממנה לתת לו את בנה המת, והוא מעלה אותו לעליה שם הוא מקום מושבו, והוא משכיב את הבן במיטתו. אליהו מתפלל לה' על בנה של האלמנה שיקום לתחיה. עונה לו הקב"ה- שלוש מפתחות לא נמסרו לשליח- של חיה (הריון) ושל גשמים ושל תחיית המתים. והנה את המפתח של גשמים מסרתי בידך לפני שלוש שנים, ועכשיו אתה מבקש ממני שאני אמסור בידך גם את המפתח של תחיית המתים כדי שתןכל להחיות את בנה של האלמנה ? נמצא שביד התלמיד יהיו שני מפתחות ואילו בידו של הרב ישאר רק מפתח אחד. אם אתה רוצה את המפתח של תחיית המתים עליך להשיב את המפתח של הגשמים הנתון בידך. השיב אליהו לקב"ה את מפתח של גשמים ונטל מפתח של תחיית המתים והחייה את בן האלמנה.
לאחר שהשיב אליהו לקב"ה את מפתח הגשמים, מצווה ה' את אליהו "לֵךְ הֵרָאֵה אֶל אַחְאָב וְאֶתְּנָה מָטָר עַל פְּנֵי הָאֲדָמָה". ובאותו הזמן- כבר שלוש שנים שלא ירדה אפילו טיפה אחת של גשם, ובשומרון שורר רעב כבד. המלך אחאב קורא לעובדיהו אשר היה ממונה על ביתו ומצוה אותו ללכת ולחפש בכל הארץ אם נשאר מקום כלשהוא שנשאר שם קצת צמחיה להאכיל את הבהמות. עובדיהו יוצא לדרכו, ובמהלך הדרך הוא פוגש את אליהו שמצווה עליו ללכת למלך אחאב ולהודיע לו שאליהו הולך לקראתו. לאחר המפגש הטעון בין אליהו לאחאב, מצווה אליהו לאחאב לקבוץ את נביאי הבעל ואת כל עם ישראל להר הכרמל בכדי לערוך מעמד שבו יתברר עם מי האמת, האם עם אליהו או שמא עם נביאי הבעל.
-
וכאן נביא את דברי הכתוב המתאר את המעמד בהר הכרמל כפי שנקרא בהפטרת השבת הקרובה
וַיִּשְׁלַח אַחְאָב בְּכָל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, וַיִּקְבֹּץ אֶת הַנְּבִיאִים אֶל הַר הַכַּרְמֶל. וַיִּגַּשׁ אֵלִיָּהוּ אֶל כָּל הָעָם וַיֹּאמֶר, עַד מָתַי אַתֶּם פֹּסְחִים עַל שְׁתֵּי הַסְּעִיפִּים, אִם ה' הָאֱלֹוקים לְכוּ אַחֲרָיו, וְאִם הַבַּעַל לְכוּ אַחֲרָיו, וְלֹא עָנוּ הָעָם אֹתוֹ דָּבָר.
וַיֹּאמֶר אֵלִיָּהוּ אֶל הָעָם- אֲנִי נוֹתַרְתִּי נָבִיא לַה' לְבַדִּי, וּנְבִיאֵי הַבַּעַל אַרְבַּע מֵאוֹת וַחֲמִשִּׁים אִישׁ. וְיִתְּנוּ לָנוּ שְׁנַיִם פָּרִים, וְיִבְחֲרוּ לָהֶם הַפָּר הָאֶחָד וִינַתְּחֻהוּ וְיָשִׂימוּ עַל הָעֵצִים וְאֵשׁ לֹא יָשִׂימוּ, וַאֲנִי אֶעֱשֶׂה אֶת הַפָּר הָאֶחָד וְנָתַתִּי עַל הָעֵצִים וְאֵשׁ לֹא אָשִׂים. וּקְרָאתֶם בְּשֵׁם אֱלֹהֵיכֶם וַאֲנִי אֶקְרָא בְשֵׁם ה', וְהָיָה הָאֱלֹהִים אֲשֶׁר יַעֲנֶה בָאֵשׁ הוּא הָאֱלֹהִים, וַיַּעַן כָּל הָעָם וַיֹּאמְרוּ- טוֹב הַדָּבָר.
וַיֹּאמֶר אֵלִיָּהוּ לִנְבִיאֵי הַבַּעַל- בַּחֲרוּ לָכֶם הַפָּר הָאֶחָד וַעֲשׂוּ רִאשֹׁנָה כִּי אַתֶּם הָרַבִּים וְקִרְאוּ בְּשֵׁם אֱלֹהֵיכֶם וְאֵשׁ לֹא תָשִׂימוּ. וַיִּקְחוּ אֶת הַפָּר אֲשֶׁר נָתַן לָהֶם וַיַּעֲשׂוּ, וַיִּקְרְאוּ בְשֵׁם הַבַּעַל מֵהַבֹּקֶר וְעַד הַצָּהֳרַיִם לֵאמֹר הַבַּעַל עֲנֵנוּ, וְאֵין קוֹל וְאֵין עֹנֶה, וַיְפַסְּחוּ עַל הַמִּזְבֵּחַ אֲשֶׁר עָשָׂה. וַיְהִי בַצָּהֳרַיִם, וַיְהַתֵּל בָּהֶם אֵלִיָּהוּ וַיֹּאמֶר- קִרְאוּ בְקוֹל גָּדוֹל כִּי אֱלֹהִים הוּא כִּי שִׂיחַ וְכִי שִׂיג לוֹ וְכִי דֶרֶךְ לוֹ, אוּלַי יָשֵׁן הוּא וְיִקָץ. וַיִּקְרְאוּ בְּקוֹל גָּדוֹל, וַיִּתְגֹּדְדוּ כְּמִשְׁפָּטָם בַּחֲרָבוֹת וּבָרְמָחִים עַד שְׁפָךְ דָּם עֲלֵיהֶם. וַיְהִי כַּעֲבוֹר הַצָּהֳרַיִם וַיִּתְנַבְּאוּ עַד לַעֲלוֹת הַמִּנְחָה, וְאֵין קוֹל וְאֵין עֹנֶה וְאֵין קָשֶׁב.
וַיֹּאמֶר אֵלִיָּהוּ לְכָל הָעָם גְּשׁוּ אֵלַי, וַיִּגְּשׁוּ כָל הָעָם אֵלָיו, וַיְרַפֵּא אֶת מִזְבַּח ה' הֶהָרוּס. וַיִּקַּח אֵלִיָּהוּ שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה אֲבָנִים כְּמִסְפַּר שִׁבְטֵי בְנֵי יַעֲקֹב אֲשֶׁר הָיָה דְבַר ה' אֵלָיו לֵאמֹר יִשְׂרָאֵל יִהְיֶה שְׁמֶךָ. וַיִּבְנֶה אֶת הָאֲבָנִים מִזְבֵּחַ בְּשֵׁם ה', וַיַּעַשׂ תְּעָלָה כְּבֵית סָאתַיִם זֶרַע סָבִיב לַמִּזְבֵּחַ, וַיַּעֲרֹךְ אֶת הָעֵצִים, וַיְנַתַּח אֶת הַפָּר וַיָּשֶׂם עַל הָעֵצִים. וַיֹּאמֶר מִלְאוּ אַרְבָּעָה כַדִּים מַיִם וְיִצְקוּ עַל הָעוֹלָה וְעַל הָעֵצִים, וַיֹּאמֶר שְׁנוּ וַיִּשְׁנוּ, וַיֹּאמֶר שַׁלֵּשׁוּ וַיְשַׁלֵּשׁוּ. וַיֵּלְכוּ הַמַּיִם סָבִיב לַמִּזְבֵּחַ וְגַם אֶת הַתְּעָלָה מִלֵּא מָיִם.
וַיְהִי בַּעֲלוֹת הַמִּנְחָה וַיִּגַּשׁ אֵלִיָּהוּ הַנָּבִיא וַיֹּאמַר- ה' אֱלֹהֵי אַבְרָהָם יִצְחָק וְיִשְׂרָאֵל, הַיּוֹם יִוָּדַע כִּי אַתָּה אֱלֹהִים בְּיִשְׂרָאֵל וַאֲנִי עַבְדֶּךָ וּבִדְבָרְךָ עָשִׂיתִי אֵת כָּל הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה. עֲנֵנִי ה' עֲנֵנִי וְיֵדְעוּ הָעָם הַזֶּה כִּי אַתָּה ה' הָאֱלֹהִים וְאַתָּה הֲסִבֹּתָ אֶת לִבָּם אֲחֹרַנִּית.
וַתִּפֹּל אֵשׁ ה' וַתֹּאכַל אֶת הָעֹלָה וְאֶת הָעֵצִים וְאֶת הָאֲבָנִים וְאֶת הֶעָפָר, וְאֶת הַמַּיִם אֲשֶׁר בַּתְּעָלָה לִחֵכָה. וַיַּרְא כָּל הָעָם וַיִּפְּלוּ עַל פְּנֵיהֶם וַיֹּאמְרוּ- ה' הוּא הָאֱלֹהִים ה' הוּא הָאֱלֹהִים. -
לאחר שקרא העם את קריאת "ה' הוא האלוקים, ה' הוא האלוקים" מצוה אליהו לתפוש את נביאי הבעל ולהרוג אותם בנחל קישון. לאחר מכן חוזר אליהו למלך אחאב ואומר לו להתכונן לקראת הגשם שעתיד לבוא, כי עוד קודם שיסיים לאכול ולשתות כבר יגיע הגשם.
אחאב פונה ללכת לאכול ולשתות, ואליהו חוזר לראש הר הכרמל, ונופל ארצה בתפילה לה' שימהר להוריד את הגשם בעוד שאחאב נמצא שם. אליהו מצוה על הנער שנמצא איתו להביט לכיוון הים כדי לראות אם יש עננים שמגיעים. הנער מביט ועונה שלא רואים מאומה. וכך שואל אליהו את נערו שש פעמים האם הוא רואה משהו, והנער עונה שלא רואים מאומה. ובפעם השביעית שואל אליהו את נערו האם רואים משהו, ואז עונה לו הנער "הִנֵּה עָב קְטַנָּה כְּכַף אִישׁ עֹלָה מִיָּם". ואז מצווה אליהו את נערו למהר לאחאב ולצוות אותו לאסור את מרכבתו ולמהר לדרכו לביתו ביזרעאל קודם שהגשם יגיע וימנע זאת ממנו. ובאמת בעוד שהנער הולך למלך אחאב והמלך אחאב עוסק בלאסור מרכבתו השמים התקדרו בעבים ורוח החלה לנשב וגשם חזק מאוד התחיל לרדת.
ובזה תמו להם שלוש שנים שלא ירדה בהם אפילו טיפה אחת של גשם.
עד כאן סיפור המעשה כפי שהוא מובא בספר מלכים א' פרקים ט"ז- י"ח ובמפרשים שם, הגמ' בסנהדרין דף קי"ג ע"א, ירושלמי סנהדרין פרק י' הלכה ב' ועוד.
-
קושיות החתם סופר על הסיפור כפי שהוא מופיע בכתובים ובדרשות חז"ל
בדרשות "חתם סופר" (חלק ב', עמ' שע"ו ד"ה אחז"ל) הקשה כמה קושיות על הסיפור כפי שהוא מופיע בכתובים וכן בדברי חז"ל:
-
(א) מה ענה אליהו על טענתו של המלך אחאב שדברי משה שבעוון עבודה זרה לא יהיה מטר לא התקיימו.
-
(ב) לאחר שציוה ה' את אליהו ללכת ולהיראות לאחאב כי ה' רוצה לתת מטר על פני האדמה, מדוע התחכם אליהו לקבץ תחילה את כל עם ישראל לכרמל ובזה גרם עיכוב בירידת הגשם.
-
(ג) מה היא הלשון שאמר אליהו לאחאב שלא יהיה טל ומטר "כי אם לפי דברי".
-
(ד) מה הטעם שעלה "עב קטנה" דוקא.
-
-
עונה החתם סופר על הקושיות בדברים מופלאים. כידוע שהגשמים מתהווים בטבע כתוצאה מהאדים וההבל (לחות) העולים מן הארץ, וגם מהבל פיהם של אנשי העולם. אומנם ההבל היוצא מפיהם של האנשים הוא שולי למדי, ועיקר הגשם מגיע מההבל המגיע ממימי הים, אבל מ"מ יש איזה אחוזון קטנטן שמגיע גם מההבל המגיע מהארץ מהבל פיהם של האנשים. וכותב החתם סופר, וז"ל: "והיות כן, החוש והשכל יעיד כי אם בני אדם וההבל והאדים העולים מהם הוא מהבל פה דובר נבלה ולשון הרע ורכילות, הגשמים המתאוים מזה המה מלוכלכים מזוהמת קליפת עוונות ופשעים ההמה, והמאכלים המתאווים מזה מטמאים אוכליהם ביתר שאת באופן שיהיה הבל פיהם של שנה הבאה רע יותר משל אשתקד, ועל ידי זה גשמי שנה הבאה ותבואתה רע וגורם טומאה ומרי יותר ומגדל אנשים רעים וחטאים יותר, ושוב יעשו האנשים את הגשמים רע יותר בשנה השלישית מבשניה, וכן לעולם חוזר חלילה עד שחס וחלילה כל כך מושרשים בחטא וטומאה עד כי אין תרופה למכתם חלילה. ומטובו של אלוקי ישראל יתברך שמו לעצור השמים ולא יהיה מטר רע ולא יולידו פירות רעים עד שיכנע לבבם הערל וישובו אל ה' ויטהרו האויר ויהנו מזיו ה' ותפארתו. וזה מה שכתוב "ועצר את השמים ולא יהיה מטר והאדמה לא תתן את יבולה", או "ואבדתם מהרה",- או שיעצר השמים כדי שישובו ויטהר האויר, או אם לא יעצר ועל ידי זה יושרשו בטומאה חס וחלילה על ידי זה "ואבדתם מהרה". ובימי אחאב הגיעו לזה השיעור ובינתיים לא נעצר השמים. אומנם בהתלוצץ אחאב עם אליהו נשבע שלא יהיה מטר כי אם לפי "דברי" דוקא, כפי ההבל שיצא בקדושה על פי דברי אליהו הצדיק או כדומה לו, לא על פי הבל הרשעים. על כן כששלחו ה' ליתן מטר והיה יודע שהאויר מטומאה, קבץ את כל ישראל אל הר הכרמל וקדש שם שמים ברבים, וצעקו "ה' הוא האלוקים", ומההבל פה של אותה צעקה נעשה עב קטנה ככף איש, שהרי לא היה כי אם הבל של שני דיבורים שאמרו פעמיים "ה' הוא האלוקים", והם היו לברכה", עכ"ל של החת"ס בדרשות ודבריו המופלאים, ודפח"ח.
-
מרתק ז'ק, תודה על ההשקעה!
-
ז'ק וואו מעניין מאוד החכמתני ממש!!!
יישר כוחך ,תמשיך לעשות חייל ולתרום לנו מהאוצרות הרבים שלך! -
ז'ק מדהים במיוחד, תשנה את הכותרת של האשכול ל"תוכן תורני מעניין"
תודה על השקעתך. באמת מאוד יפה. -
יישר כח גדול.
ממש שיעור כללי...
אפשר לקבל גם איזה שטיקל פורים תורה? אבל משהו רציני? -
למה המן רצה לתת דווקא עשרת אלפים כיכר כסף?
התשובה היא, כי רצה לתת "פדיון נפש" שלו בגימטריא, כלומר ה' כפול מ' כפול נ' ]10,000=50X40X5], אבל שכח פסוק מפורש מן התורה ולא תקחו כופר לנפש רוצח"...
❖ ❖ ❖
מפסוק זה ישנה ראיה כי המן שהיה קמצן הביא לאחשוורוש עשרת אלפים שקל בעשרות אגורות, שכתוב 'אשקול', ורק עשרות אגורות שוקלים במקום לספור.
מדוע שילם כך? כי חשב שאין זה מכבוד המלך ליטול תשלום בעשרות אגורות ומסתמא יחזיר לו, ואכן כך היה.
❖ ❖ ❖
נשאלת השאלה, מנין היו להמן עשרת אלפים כיכר כסף לשקול לאחשוורוש? אלא, שהיה התייעצות בין עשרת הבנים (ילקו"ש רמז תתרנ"ז) וכל אחד קיבל ע"ע לתת אלף שקל.
ויש להקשות, מהיכן לקח דלפון העני אלף שקל? וכיצד היה יכול ויזתא הטיפש להשתתף בהתייעצות זו?
אלא, (אומר המגיד מקלם), שבשביל להשמיד ולהרוג את היהודים, אפילו לדלפון יש כסף, ולויזתא שכל... ויש מפרשים שדלפון לווה כסף בערבותו של ויזתא. -
ירושלמית חזק, תמשיך- זה לא ליצנות כמו שאני עושה אלא שמחה אמיתית ! זאת ''סחורה'' עוברת לסוחר !
-
עכשיו משהו עוצמתי ורציני:
ה"חתם סופר" מיישב דברי התוספות (מגילה טז. ד"ה ודחי), על מה שאמר המן לאחשורוש (מגלה ג-ט): "אם על המלך טוב יכתב לאבדם ועשרת אלפים ככר כסף אשקול על ידי עושי המלאכה להביא אל גנזי המלך". וכתבו התוספות: "שמעתי שעשרת אלפים ככר כסף עולין חצי שקל לכל אחד מישראל, שהיו שש מאות אלף כשיצאו ממצרים, ואמר שיתן לאחשורוש כל פדיונם, ודוק ותשכח". ותמהו כל המפרשים, הלא מקרא מלא דיבר הכתוב בפרשת פקודי (שמות לח-כה): "וכסף פקודי העדה מאת ככר". ופירש רש"י (שם לח-כו): "מנין חצאי השקלים של שש מאות אלף, עולה מאת ככר כל אחד של שלשת אלפים שקלים, כיצד, שש מאות אלף חצאין הרי הן ג' מאות שלמים, הרי מאת ככר" הרי מבואר כי שש מאות אלף חצאי שקלים עולים רק מאת ככר, ואיך כתבו התוספות שהמן ביקש לתת לאחשורוש: "עשרת אלפים ככר כסף", כנגד שש מאות אלף חצאי שקלים שתרמו ישראל, הלא עשרת אלפים ככר כסף הם מאה פעמים כשיעור "מאה ככר" שתרמו ישראל במחצית השקל? מיישב ה"חתם סופר" שהמחצית השקל שכלל ישראל נתנו, היה עם צער של רצונות כיסופים הרי כתוב העשיר לא ירבה והדל לא ימעיט (כל אחד והקושי שלו......) והרי ידוע שאחד בצער ממאה שלא בצער, והמן ידע את החשיבות של צער רצונות וכיסופים של כלל ישראל, וצריך להיות שקול נגד המחצית השקל, לכן המן היה צריך להביא עשרת אלפים ככר כסף שהם מאה פעמים כשיעור "מאה ככר" שתרמו ישראל במחצית השקל. -
ירושלמית הווארט מתאים לכל השנה ולא רק לפורים, וזה לא רק ווארט חזק אלא אמת לאמיתה !!! יישר כח גדול !!!
-
-
ז'ק אמר בהפטרת פרשת כי תשא- עצירת גשמים- מידת הדין או שמא מידת הרחמים (תוכן תורני):
ירושלמית שוב יישר כח על הווארטים החזקים. מכרתי אותם בכמה מקומות להנאת כולם, וכאשר נשאלתי מה המקור של הווארטים, עניתי: ירושלמית . המבטים של הנוכחים נעו ביני לבין בקבוקי האלכוהול הריקים שלפני בנסיון להבין האם יש קשר בין התשובה לבין הבקבוקים הריקים.
תזהר שלא יגידו שאתה מושפע באתר אקלימוס... ומהבינה ...
-
ז'ק אמר בהפטרת פרשת כי תשא- עצירת גשמים- מידת הדין או שמא מידת הרחמים (תוכן תורני):
עונה החתם סופר על הקושיות בדברים מופלאים. כידוע שהגשמים מתהווים בטבע כתוצאה מהאדים וההבל (לחות) העולים מן הארץ, וגם מהבל פיהם של אנשי העולם. אומנם ההבל היוצא מפיהם של האנשים הוא שולי למדי, ועיקר הגשם מגיע מההבל המגיע ממימי הים, אבל מ"מ יש איזה אחוזון קטנטן שמגיע גם מההבל המגיע מהארץ מהבל פיהם של האנשים. וכותב החתם סופר, וז"ל: "והיות כן, החוש והשכל יעיד כי אם בני אדם וההבל והאדים העולים מהם הוא מהבל פה דובר נבלה ולשון הרע ורכילות, הגשמים המתאוים מזה המה מלוכלכים מזוהמת קליפת עוונות ופשעים ההמה, והמאכלים המתאווים מזה מטמאים אוכליהם ביתר שאת באופן שיהיה הבל פיהם של שנה הבאה רע יותר משל אשתקד, ועל ידי זה גשמי שנה הבאה ותבואתה רע וגורם טומאה ומרי יותר ומגדל אנשים רעים וחטאים יותר, ושוב יעשו האנשים את הגשמים רע יותר בשנה השלישית מבשניה, וכן לעולם חוזר חלילה עד שחס וחלילה כל כך מושרשים בחטא וטומאה עד כי אין תרופה למכתם חלילה. ומטובו של אלוקי ישראל יתברך שמו לעצור השמים ולא יהיה מטר רע ולא יולידו פירות רעים עד שיכנע לבבם הערל וישובו אל ה' ויטהרו האויר ויהנו מזיו ה' ותפארתו. וזה מה שכתוב "ועצר את השמים ולא יהיה מטר והאדמה לא תתן את יבולה", או "ואבדתם מהרה",- או שיעצר השמים כדי שישובו ויטהר האויר, או אם לא יעצר ועל ידי זה יושרשו בטומאה חס וחלילה על ידי זה "ואבדתם מהרה". ובימי אחאב הגיעו לזה השיעור ובינתיים לא נעצר השמים. אומנם בהתלוצץ אחאב עם אליהו נשבע שלא יהיה מטר כי אם לפי "דברי" דוקא, כפי ההבל שיצא בקדושה על פי דברי אליהו הצדיק או כדומה לו, לא על פי הבל הרשעים. על כן כששלחו ה' ליתן מטר והיה יודע שהאויר מטומאה, קבץ את כל ישראל אל הר הכרמל וקדש שם שמים ברבים, וצעקו "ה' הוא האלוקים", ומההבל פה של אותה צעקה נעשה עב קטנה ככף איש, שהרי לא היה כי אם הבל של שני דיבורים שאמרו פעמיים "ה' הוא האלוקים", והם היו לברכה", עכ"ל של החת"ס בדרשות ודבריו המופלאים, ודפח"ח.
מעניין עוד דבר שכתוב " "אין העולם מתקיים אלא בשביל הבל תינוקות של בית רבן".
ולכאורה אפשר להוסיף על דברי החת"ס שאפשר להוסיף הבל של קדושה כנגד ההבל של הטומאה.
ואם ההבל של תינוקות של בית רבן או של אנשים טהוריפ יתגבר על ההבל של האנשים הטמאים, אז גם יירד גשם. (ואולי גם זה כוונת החת"ס)
