ומענין לענין באותו ענין: "יום השיויון"- האומנם ?
"יום השיויון" חל כידוע ב- 21 במרץ וב- 23 בספטמבר. משמעות היום היא שמשך הזמן שהשמש נמצאת מעל האופק ("יום") והזמן שהשמש מתחת לאופק ("לילה") שווה. אך אם תבדקו את שעת הזריחה והשקיעה בימי השיויון תגלו שבשני הימים היום ארוך יותר מהלילה, ורק כמה ימים לפני או לאחר מכן משתווים היום והלילה.
אז מתי באמת יום השיויון ? התשובה: תלוי. יום השיויון האסטרונומי הוא באמת ב-21 במרץ ו-23 בספטמבר. סיבת הדבר- מכיון שמבחינה אסטרונומית אנו מחשבים את הזריחה וכן השקיעה לפי הרגע שבו מרכז רדיוס השמש נמצא במישור בגובה פני הים ללא ההקדמה והאיחור שמחמת הרפרקציה. בצורת חישוב זאת באמת אורך היום והלילה משתווה בתאריכים הנ"ל.
אבל הלוחות שלנו שבהם מופיעה שעת הזריחה והשקיעה מבוססים על הזריחה והשקיעה הנראית. וכאן יש שני שינויים לעומת הזריחה והשקיעה האסטרונומית: (א) הזריחה הנראית נמדדת לפי הרגע שבו אנו מתחילים לראות את ראשה של השמש, ואילו השקיעה נמדדת לפי הזמן שהיא נעלמת לגמרי מעינינו, וזאת בשונה מהזריחה והשקיעה האסטרונומית שנמדדות תמיד בנקודת מרכז השמש. דבר זה גורם לתוספת של כדקה ורבע בבוקר ועוד כדקה ורבע בערב בימי השיויון. (ב) הזריחה והשקיעה הנראית נמדדת לפי הזמן שבו אנו רואים את השמש בפועל, וזמן זה מוקדם בבוקר בכשתי דקות וחצי וכן מתאחר בערב בכשתי דקות וחצי (ביום השיויון) ביחס לזמן הזריחה והשקיעה האסטרונומי, וזאת מחמת הרפרקציה.
בגלל שני השינויים האלו אנו מקבלים תוספת של כשבע וחצי דקות של יום ביחס למשך היום האסטרונומי, ולכן ביום השיויון האסטרונומי עדיין היום ארוך יותר מהלילה.
