חידון הקיץ הגדול- חידה מס' 43

סורוצקין

ז'ק תראה מה כתבתי לך במייל

סורוצקין

ז'ק ב''ה עליתי על זה בטוח תסתכל במייל 100 אחוז

ז'ק

מה שקורה כאן מזכיר לי את הסיפור הידוע על הגראי''ל שטיינמן זצוק''ל

ולמי שלא מכיר את הסיפור: בחור בבני ברק, למרבה הצער, עזב את היהדות ועבר לגור יחד עם בן דודו החילוני. למרבה הצער, העניינים הידרדרו והוא התארס עם בחורה לא יהודיה. בן דודו החילוני כעס ומאד הוטרד מהעניין, אבל לא הצליח לשכנע אותו לבטל את האירוסין. בכל זאת, הוא הצליח לשכנע אותו שמכיון שהוא עכשיו מתנתק מהעם היהודי וממשפחתו - לפחות שילך ויגיד להוריו בשיחה פנים מול פנים מה התוכניות שלו. הבחור השתכנע והזמין את עצמו לשבת אצל הוריו לפי "התנאים שלו". הוא בילה את ליל השבת בעישון על המרפסת, וביום השבת שוב בילה על המרפסת עם האייפון שלו.

בשבת בצהריים אביו ניגש אליו והזמין אותו להצטרף לשיעור שהוא הולך אליו, אותו ימסור הרב אהרון לייב שטיינמן זצ"ל.

בצעד מפתיע, הבחור הסכים. אחרי השיעור הביא אותו אביו לרב שטיינמן להגיד שבת שלום, והודיע לגדול הדור שלמרבה הצער בנו אינו שומר שבת. הרב שטיינמן הביט בו ושאל, "כמה זמן אינך שומר שבת?". הבחור ענה "שנתיים". "ובמשך הזמן הזה היה לך הרהור תשובה?" "כן, בערך ארבע פעמים". "ולמשך כמה זמן הרהרת בתשובה בכל אחת הפעמים?". "בערך 10 דקות". "אה, אז יוצא שלמשך 40 דקות במשך השנתיים האחרונות היית במצב של "במקום שבעלי תשובה עומדים אין צדיקים גמורים יכולים לעמוד", ועל כך אני מקנא בך. שבת שלום".

דבריו של הרב שטיינמן מתחילים לחלחל...

הבחור הלך הביתה וחזר לדירה של בן דודו. המילים של הרב שטיינמן לא נתנו לו מנוח. הוא ביטל את האירוסין, ומשם העניינים התגלגלו, עד שכיום הוא ב"ה שומר תורה ומצוות.

שאלו אותו מה גרם לו ללכת לשיעור. הנה הוא מעשן ומשחק באייפון בשבת ר"ל, והוא הלך לשיעור? הוא השיב שכשהיה בכיתה ד' בחיידר, הכיתה שלו הלכה להיבחן אצל הרב שטיינמן. המלמד ביקש שהילדים יקבלו שאלות קלות, ואכן הרב שטיינמן שאל שאלות שכל ילד ידע. כל ילד, כשענה את תשובתו, קיבל סוכריה מהרב. כשהגיע תורו של ילד זה - הוא לא ידע את התשובה. הרב אהרון לייב שאל אותו שאלה קלה יותר. שוב לא ידע הילד לענות. משכך, גדול הדור שאל שאלה עוד יותר קלה, ושוב לא ידע הילד. כשהסתיימה הבחינה, לכולם היתה סוכריה חוץ מהילד הזה. תוך שהילדים יצאו מהחדר ביראת כבוד, הרב אהרון לייב סימן לילד לגשת אליו. הוא אמר לו - "בתורה וביידישקייט אנחנו מקבלים שכר לפי המאמץ, לא לפי התוצאות. כל הילדים התאמצו לענות על שאלה אחת, ולכן הם קבלו סוכריה אחת. אבל אתה התאמצת ב-3 שאלות, ולכן אתה תקבל 3 סוכריות". ובחיוך, הושיט לילד 3 סוכריות...!

עד כאן הסיפור המפורסם.

אז אנחנו כאן אומנם לא בדיוק מתעסקים בתורה וביידישקייט, אבל בחיי הפרטיים אני מאוד מעריך ומעריץ כאלה שהם נחושים להגיע למטרה ולא מוכנים לוותר, ומשקיעים כל מאמץ אפשרי עד שהם מגיעים למטרה. בשנות חיי היכרתי לא מעט אנשים כאלה, חלקם לאו דוקא מי יודע מה כישרוניים בלשון המעטה, אבל בזכות העקשנות והדביקות במטרה הם הגיעו רחוק רחוק. וידוע הסיפור על אותו גדול דור שהגיע לישיבת וולוז'ין לחפש חתן לבתו, ובתור מבחן הוא הקשה קושיא עצומה שאף אחד מהבחורים לא הצליח לענות עליה. כשהוא עזב באכזבה את הישיבה רץ אחרי העגלה בחור. אותו גדול היה בטוח שברצונו של הבחור לנסות לתרץ תירוץ, אך אז פנה הבחור לאותו גדול ואמר לו "כבוד הרב- אבל מה היא באמת התשובה על הקושיא"? התפעל אותו גדול מאותו בחור ואמר: ''אותו אני רוצה בתור חתן, כי הוא ''מבקש'' אמיתי, וא''כ מובטח שעוד יצא ממנו אדם גדול''.

סורוצקין

ז'ק איזה יופי ואיך זה קשור לתשובה שלי?

אוהב שלג לא ישבע

ז'ק זה קצת בעיה של "לא תחרוש בשווער וחמור יחדיו"....

(אם הייתי יכול לנקד כאן - הייתי מנקד שור בניקוד של שווער)

ז'ק

אוהב שלג לא ישבע אני ''שור וחמור יחדיו''. חמור- כמו שכבר כתבתי שחתני קורא לי ''הרב חמורי'', ואותו חתן וכן בני מספרים בגאווה לכל העולם שלשווער/ אבא שלהם יש ''דעת תורא''. אמור מעתה- שור וחמור יחדיו.