נספח- מדוע חילקו חכמים את השעה ל-1080 חלקים
כפי שהבאנו לעיל, חלוקת השעה ע"פ חז"ל שונה מחלוקתה המקובלת היום, שבעוד שהיום השעה נחלקת לשישים דקות או ל- 3600 שניות, חז"ל חילקו את השעה ל- 1080 חלקים. מדוע עשו חכמים את חלוקת השעה בצורה זו? כתב הרמב"ם בהלכות קידוש החודש (פ"ו ה"ב), וז"ל: ולמה חילקו השעה למנין זה, לפי שמנין זה יש בו חצי ורביע ושמין ושליש ושתות ותשיע וחומש ועישור, והרבה חלקים יש לכל אלו השמות, עכ"ל. דהיינו- שהמספר 1080 מתחלק לכל המספרים מאחד ועד עשר (חוץ מלספרה 7) כאשר התוצאה שהיה במספרים שלמים בלי שארית, וגם הרבה מהחלקים שלו מתחלקים שוב לכמה מספרים שהתוצאה תהיה מספרים שלמים בלי שארית.
וכאן נשאלת השאלה, שהרי אם נבדוק נגלה שגם המספרים 360 ו- 720 מתחלקים לכל המספרים מ- 1 ועד 10 חוץ מל- 7, וא"כ מדוע לא חילקו את השעה ל- 360 חלקים או ל- 720 חלקים, אלא חילקו אותה למספר 1080 שהוא שלוש פעמים 360. והתשובה- החלוקה הזאת היא לענין חשבון המולד שהוא כ"ט ימים וי"ב שעות ותשצ"ג חלקים. ואם השעה היתה מתחלקת ל360 חלקים, אז מנין החלקים בחשבון המולד היה 264 חלקים ושליש, דהיינו מספר חלקים לא שלם אלא שכולל חלקי החלק. וכן אם היתה השעה מתחלקת ל- 720 חלקים, אז מנין החלקים שבחשבון המולד היה 528 חלקים ושני שליש החלק. ומכיון שחכמים רצו שחשבון החלקים של המולד יהיה במספרים שלמים, לכן חילקו את השעה ל- 1080 חלקים, שאז מספר החלקים שבחשבון המולד הוא שלם בלי שארית.
והנה בהרבה מהספרים כתבו שחלוקה זאת של השעה ל- 1080 חלקים נתקבלה בסוד העיבור והוא הלכה למשה מסיני. אך י"ל שכל שכתבנו לעיל (שהוא כמובן מדברי המפרשים) הוא כעין טעמא דקרא (או טעמא דהלכה למשה מסיני).
