פרשת השבוע- פרשת חוקת- פרשת המים (או: בזכות נשים זכו וזוכים בני ישראל למים)
-
והיום ? היכן נמצאת בארה של מרים ? (וגם: הבאר שפותחת את הלב לחכמה)
כאמור בפרשה- לאחר פטירת מרים הנביאה הסתלקה הבאר, ולאחר האירוע הידוע כ"מי מריבה" חזרה הבאר בזכות משה ואהרן, עד לפטירת משה, אז נסתלקה הבאר ונגנזה בים. באיזה ים מדובר?
בתלמוד ירושלמי (כלאים פ"ט ה"ג, כתובות פי"ב ה"ג) ובמדרש רבה (ויקרא פרשה כ"ב פיסקא ד' ובמדבר פרשה י”ט פיסקא כ”ו) וכן במדרש תנחומא (הו"ד ברש"י בפרשה פרק כ"א פסוק כ') מובאת הדעה כי באר מרים נגנזה בתוך ים כנרת. ועיקרי הדברים- על הפסוק בפרשה "ונשקפה על פני הישימון" (במדבר כ"א, כ') דרשו שהבאר נגנזה בימה של טבריה, וכל מי שעולה להר הישימון רואה כמין כברה קטנה בים טבריה, וזו היא בארה של מרים.
וידוע המעשה עם רבי חיים ויטאל זצוק"ל ורבו האר"י הקדוש כפי שהוא מופיע בהקדמת ספר "נגיד ומצוה", וז"ל: "כשאני חיים, באתי אצל מורי זלה״ה ללמד ממנו זאת החכמה, הלך מורי זלה״ה לטבריה והוליכני עמו ושם היתה ספינה קטנה. וכשהיינו מהלכים בספינה, בתוך המים כנגד העמודים של בית הקברות הישן, אז לקח מורי זלה״ה כוס אחד ומילא אותו מים מבין העמודים והשקה לי אותם המים ואמר לי עכשיו תשיג בזאת החכמה, כי אלו המים ששתית היו מבארה של מרים, ומאז ואילך התחלתי ליכנס בעומק החכמה הזאת".
ובספר "שער הגלגולים" בהקדמה הז' כתב, וז"ל: "בלכתך דרך ים טבריה אל חמי טבריה באמצע הדרך ממש במקום שיש דקלים רבים בשפת הים ההוא מכוון כנגד מגדל אחד אשר בראש ההר, שם הוא בארה של מרים".
אז כאמור מכל המקורות הנ"ל מתבאר שבארה של מרים נמצא בימה של טבריה והיינו בכנרת, וכן היא הדעה המקובלת מאז ומתמיד.
אבל בתלמוד הבבלי מסכת שבת (דף ל"ה ע"א) מובא: "אמר רבי חייא- הרוצה לראות בארה של מרים יעלה לראש הכרמל ויצפה ויראה כמין כברה בים, וזו היא בארה של מרים”. משמע מזה שבארה של מרים ניגנזה בים התיכון מול הר הכרמל. וזה סותר את כל מה שהבאנו לעיל מדברי הירושלמי והמידרשים וכמה מקומות, ואת אשר מקובל בידינו מדורי דורות שבארה של מרים גנוז בימה של טבריה. ולפרש שהכוונה שאפשר לעמוד על הכרמל ולראות כמין כברה בימה של טבריה (הכינרת) בודאי שלא שייך. ולכן יש שכתבו שצריך להגיה את נוסח הגמרא במסכת שבת ולגרוס "יעלה לראש הישימון" כמו שהגירסא בירושלמי ובמידרשים. (הגהות הרד"ל). ובאמת שכך מסתבר לכאורה, שהרי דברי הגמרא במסכת שבת הם משמו של רבי חייא, ובירושלמי במסכת כלאיים (פ"ט ה"ג) מובא שרבי חייא אמר שכל מי שהוא עולה להר ישימון ומצא כמין כברה בים טבריה זו היא בארה של מרים. וא"כ מסתבר שצריך להגיה את דברי הגמרא במסכת שבת ולגרוס "ישימון" במקום "כרמל". (רק שיש מקום לעיין אם בשני המקומות מדובר באותו רבי חייא). ועוד יתכן שההר המכונה "ישימון" נקרא גם "כרמל" (ואין זה הכרמל שלנו), ויש לזה סימוכין מדברי הר"ח במסכת שבת (ל"ה ע"א), שם נאמר שיעור זמן ש"יניח חמה בראש הכרמל וירד ויטבול בים ויעלה", ופירש הר"ח שאותו ים שטובל בו הוא ימה של טבריה. משמע שאותו "כרמל" שנזכר במסכת שבת היה ליד ימה של טבריה.
-
בארה של מרים- באר הרפואות
במדרש תנחומא (פרשת חקת סימן א') וכן במדרש רבה (ויקרא פרשה כ"ב פיסקא ד', במדבר פרשה י”ח פיסקא י”ח) מסופר על מוכה צרעת ועיוור שירדו לטבול, נזדמנה להם שם באר מרים ונתרפאו מיד לאחר הטבילה. עוד מובא בכמה מספרי הראשונים: "מעשה באדם אחד שהיה מוכה שחין, הלכה אשתו במוצ"ש לשאוב מים, ונתעכבה שעה אחת או שתי שעות. נעשה לה נס ונזדמן לה מי בארה של מרים ומילאה כדה מאותן המים. כיוון שבאה אצל בעלה כעס עליה- אמר לה: היכן היית? והיא מרוב כעסה נפל כדה משכמה ונשבר. ונפלו טיפין על בשרו. בכל מקום שנגע בו מאותן הטיפין נתרפא. ועל דבר זה אמרו חכמים לא עלתה בידו של רגזן אלא רגזנותו, לפיכך צריך אדם שינהג עם אשתו בנחת רוח". ובספר "כלבו" (סימן מ"א) כתב, וזו לשונו: “ונהגו הנשים לדלות מים במוצאי שבת תיכף ששמעו "ברכו", שמצינו באגדה שבארה של מרים בימה של טבריה, וכל מוצאי שכת מחזירין על כל מעיינות ועל כל בארות וכל מי שהוא חולה ויזדמן לו מים וישתה אפילו כל גופו מוכה שחין מיד נרפאת. ומעשה באדם אחד שהיה מוכה שחין, והלכה אשתו במוצאי שבת לשאוב מים ונתעכבה יותר מדאי ונזדמן לה בארה של מרים ומלאה כדה מאותן המים. כיון שבאה אצל בעלה כעס עליה ומרוב כעסו נפלה כדה משכמה ונשבר הכד, ונפלו מטיפי המים על בשרו ובכל מקום שניתזו המים נרפא השחין, ועל זה אמרו חכמים לא עלתה בידו של רגזן אלא רגזנותו, ולכך נהגו לשאוב מים בכל מוצאי שבת". וכן הרמ"א (או"ח סימן רצ"ט סעיף י') כתב: “ויש אומרים לדלות מים בכל מוצאי שבת, כיבארה של מרים סובב כל מוצאי שבת כל הבארות, ומי שפוגע וישתה ממנו יתרפא מכל תחלואיו".
-
ומה אפשר עוד ללמוד מהפרשה ? שגם אם אתה צודק, מהפגנות ("מי מריבה") לא יוצאים דברים טובים
התאריך: י' בניסן בתחילת שנת הארבעים לצאת בני ישראל ממצרים. מרים נפטרה, אחיה משה ואהרן לבדם מתעסקים בקבורתה.
המדרש (ילקוט שמעוני במדבר רמז תשס"ג) מספר שבזמן הזה שמשה ואהרן מתעסקים באבלה של מרים הם רואים המון שהולך לקראתם. שואל משה את אהרן: "מה הכינוס הזה"? עונה אהרן למשה: "אשריהם ישראל שהם גומלי חסדים בני גומלי חסדים, והם באים לגמול חסד עם מרים". אומר משה לאהרן: "האם אינך יודע להבדיל בין כינוס לכינוס? אין זה כינוס של תקנה אלא של קלקלה”. ובאמת זה מה שהיה,- ''וירב העם עם משה''- מי מריבה. והתוצאה? משה בא לידי כעס ואינו עושה כפי שה' ציוה עליו להוציא מים מהסלע ע''י דיבור, אלא הוא מוציא את המים ע''י שהוא מכה אותו, וה' גוזר בגלל זה שמשה ואהרן לא יכנסו לארץ ישראל, ובאמת אהרן נפטר כשלושה וחצי חודשים לאחר מכן בר''ח אב, ומשה נפטר כאחד עשר חודשים לאחר מכן בז' באדר.
וכך בתוך פחות מאחד עשר חודשים עם ישראל מאבד את שלושת האנשים הגדולים ביותר שהיו בקירבו באותו זמן, ''שלושת הפרנסים'' כמו שהגמרא במסכת תענית מכנה אותם, שבזכותם היו הבאר ועמוד הענן והמן. כתוצאה מפטירת אהרן גם מתרחשת מלחמה- ''ויבוא הכנעני מלך ערד יושב הנגב וכו' וילחם בישראל וישב ממנו שבי''. עם ישראל לא זוכה שמנהיגים כמשה ואהרן יכנסו איתם לארץ, וכפי שמדובר בספרים הקדושים שאם היה זוכה משה להיכנס הכל היה נראה אחרת.
וכדאי שתבינו- עם ישראל בתלונה שלו על המים צדק לגמרי. המדרש בילקוט שמעוני מספר: "הבאר היה עולה בזכות מרים, שנאמר: "ותמת שם מרים", ומיד- "ולא היה מים לעדה", וכיון שנסתלק הבאר התחילו מתכנסין על משה ועל אהרן, שנאמר "ויקהלו על משה ועל אהרן", והיו משה ואהרן יושבין ומתאבלין על מרים, אמר להם הקב"ה: "בשביל שאתם אבלים ימותו בצמא ?! עמוד וקח מטך והשקית את העדה ואת בעירם". "וירא כבוד ה'"- אמר להם הקב"ה למשרתי צבור צאו מכאן במהרה בני מתים בצמא ואתם יושבין ומתאבלין על הזקנה ?!, עכ"ל המדרש. אז רואים שעם ישראל בתלונה שלו על המים צדק, ואף הקב"ה אומר למשה ולאהרן שאין להתאבל בזמן שהעם צמא למים. אבל כאמור,- גם אם אתה צודק, שאלה איך מבקשים את אשר מגיע לך בצדק ובדין, האם בצורה של "מי מריבה", או בצורה של בקשה עניינית ללא התלהמות, כי כאמור ממריבות לעולם לא יכול לצאת משהו שהוא רק טוב ללא שיתלוו לזה גם תוצאות לא טובות !
-
ומאידך- מללכת בתלם ולא להיסחף בזרם של המתלהמים רק מרוויחים ! תשאלו את נשות דור המדבר !
דבר מופלא יש במדרשים, שהאירוע של פטירת מרים המתואר בפרשתינו היה אירוע יחיד מסוגו, כי מרים היתה האשה הראשונה והיחידה שמתה במשך כל ארבעים השנים שהיו ישראל במדבר! מכל שאר הנשים לא מתה אף אשה נוספת עד שניכנסו לארץ ישראל, וכל זה בשכר זה שהנשים הלכו נגד הזרם ולא השתתפו- לא בחטא העגל ולא בחטא המרגלים. בשעה שהגברים ערכו "הפגנות" לאחר חזרתם של המרגלים, הנשים לא היו חלק מזה, וכאמור- בשכר זה לא מתה אף אשה במשך כל ארבעים השנים שהיו ישראל במדבר חוץ ממרים.
-
נראה לי שאחרי פוסט כזה לא צריך בחירות לרב ראשי
-
פינקי מה זה בחירות לרבנות ? בחירות שבהם בוחרים "מי הרב''- אותיות ''מריבה'' :
-
איש השלגים אדיב אוהב שלג לא ישבע מאור גליל העליון (חבורא קדישא)- אני מקפיץ שוב את הפוסט הזה שהתפרסם לפני שנתיים, בתקוה שיהיה לכם לתועלת.
-
ז'ק לדבריו מובן למה העלו את הנשים לגזוזטראות למעלה והגברים היו למטה כי רצו לעשות פעולה שתדמה את עליית המי תהום הנוקבא ללמעלה והגברים למטה כנגד המים העליונים היורדים למטה.
-
ז'ק אני חושב שגם הנשים של עדת קורח מתו לאחר שירדו חיים שאולה ויאבדו מתוך הקהל.
-
אוהב גשם ולא בוץ אמר בפרשת השבוע- פרשת חוקת- פרשת המים (או: בזכות נשים זכו וזוכים בני ישראל למים):
ז'ק לדבריו מובן למה העלו את הנשים לגזוזטראות למעלה והגברים היו למטה כי רצו לעשות פעולה שתדמה את עליית המי תהום הנוקבא ללמעלה והגברים למטה כנגד המים הליונים היורדים למטה.
רעיון יפה !
-
אוהב גשם ולא בוץ אמר בפרשת השבוע- פרשת חוקת- פרשת המים (או: בזכות נשים זכו וזוכים בני ישראל למים):
ז'ק אני חושב שגם הנשים של עדת קורח מתו לאחר שירדו חיים שאולה ויאבדו מתוך הקהל.
כמובן. הכוונה היא שהאישה הראשונה והיחידה שנפטרה מהעולם כדרך כל הארץ באותם ארבעים שנה היתה מרים. (חוץ מזה- יש גם נידון האם הבלועים בעדת קורח מתו, או שמא נשארו בחיים, ובהתאם לזה יש נידון מה היה דינן של נשות הבלועים שלא השתתפו במחלוקת יחד עם בעליהן, ולא היו להן ילדים, האם הן זקוקות ליבום כדין אישה שמת בעלה ללא ילדים, או שמא בעליהן חשובים כחיים והן לא יכלו להתייבם. ועל הצד שהבלועים נשארו בחיים אז מסתמא גם הנשים שנבלעו נשארו בחיים).
