פרשת השבוע- פרשת חוקת- פרשת המים (או: בזכות נשים זכו וזוכים בני ישראל למים)

[ז'ק]

השבת נקרא בפרשה על פטירתה של מרים ועל הסתלקותה של הבאר עקב פטירתה. כידוע- הבאר שסיפקה מים לבני ישראל כל ארבעים השנים שהם היו במדבר היתה בזכותה של מרים (תענית ט' ע"א, מובא ברש"י בפרשה).

למעשה, הבאר היתה אחד מעשרה הדברים שנבראו בבין השמשות של ערב שבת הראשונה של הבריאה (אבות פ"ה מ"ו). לפי מדרש אחד (פרקי דרבי אליעזר פרק ל') היה כבר שימוש בבאר עוד קודם שהבאר התחילה לשמש את ישראל במדבר, והיא היתה הבאר שנגלתה להגר לאחר גירושה מבית אברהם אבינו עם ישמעאל בנה, ומאותה באר שתה ישמעאל. ואותה הבאר הוא הסלע שהיכה משה בחורב (שמות י"ז, ו'), והיא סיפקה מים לישראל במדבר במשך ארבעים השנים שהם היו במדבר, וכאמור קיומה של הבאר במדבר היה בזכותה של מרים.

וכבר נשאלה השאלה מדוע דוקא בזכות מרים זכו בני ישראל לבאר שתספק להם מים במדבר, ומדוע לא היתה הבאר בזכות משה ואהרן כפי שהיה באמת לבסוף לאחר פטירת מרים שהבאר חזרה בזכותם. וכמה וכמה פירושים ותירוצים נאמרו בענין, ולא כאן המקום להאריך. ומ"מ בשורה התחתונה- הבאר שסיפקה מים לבני ישראל במדבר היתה עוד אחד מהדברים שזכו להם ישראל בזכות נשים צדקניות שבהם.

[ז'ק]

איזה עוד מים יש לנו בזכות הנשים ?

על שמחת "בית השואבה" שמעתם? בודאי- מי לא שמע ולא מכיר. איך אפשר את חג הסוכות בלי "שמחת בית השואבה" ?

אז היום "שמחת בית השואבה" שאנו עושים היא רק זכר לשמחת בית השואבה שהיתה בזמן שבית המקדש היה קיים. את שמחת בית השואבה המקורית שהיתה בזמן שבית המקדש היה קיים מתארת המשנה במסכת סוכה (פרק חמישי): מי שלא ראה את שמחת בית השואבה לא ראה שמחה מימיו. במוצאי יום טוב הראשון של חג הסוכות היו הכהנים והלוים מעזרת ישראל לעזרת נשים, והיו עושים סביב לעזרת נשים גזוזטראות דהיינו כמין מירפסות (גלריות בשפה של היום) בכדי שהנשים תוכלנה לעמוד באותן גזוזטראות ולראות את שמחת בית השואבה שהיתה מתקיימת למטה בעזרה.

וכאן המקום להבהיר. למרות שהמקום שבו היתה מתקיימת "שמחת בית השואבה" במקדש היה נקרא "עזרת נשים", אין זה משום שהמקום היה מיוחד עבור הנשים, שהרי אדרבה- הצורך לעשות גזוזטראות-מירפסות סביב לעזרת נשים לצורך הנשים (כעין עזרות הנשים בימינו) היה משום שהגברים היו מרוכזים למטה באותו מקום שהיה נקרא במקדש "עזרת נשים", ולכן עשו מירפסות מסביב כדי שהנשים תוכלנה לעמוד שם ולראות את השמחה מבלי שתהיה תערובת של גברים ונשים, ולדבר זה קראו חז"ל "תיקון גדול" (סוכה נ"א ע"ב).

וכאן נשאלת השאלה. הרי כל תכליתן של אותן גזוזטראות שהיו עושים היתה בשביל למנוע תערובת בזמן שמחת בית השואבה, וכמו שהגמרא בסוכה מאריכה בזה (דף נ"א ע"ב- נ"ב ע"ב). ובשביל זה היו מטריחים את הכהנים והלוים במוצאי יו"ט של סוכות ללכת ולהתקין את אותן גזוזטראות שהנשים תוכלנה לעמוד עליהם ולראות את שמחת בית השואבה. הרי היה מדובר בגזוזטראות ענקיות באורך כולל של כ- 240 מטר וברוחב של כמה מטרים, ומן הסתם הקרשים ששימשו כריצפה לגזוזטרה היו עבים מאוד וכבדים כדי שיהיו מספיק חזקים לשאת את המשקל של ציבור הנשים הגדול מאוד שהיה עומד עליהם. בקיצור- חתיכת פרוייקט בכל קנה מידה ! האם לא היה יותר פשוט לעשות את מה שעושים היום- להכריז שהאירוע הוא "לגברים בלבד" ולחסוך בכך את כל החששות לתערובת ואת כל הבלגן והטורח שכרוך בהתקנת גזוזטראות גדולות כאלה? רואים מזה שהשתתפותן של הנשים בשמחת בית השואבה היתה חשובה מאוד. אך כאן נשאלת השאלה- מדוע היה כה חשוב לחכמים שהנשים תוכלנה להשתתף בשמחת בית השואבה?

[ז'ק]

התשובה: תכלית "שמחת בית השואבה"- שיתברכו גשמי השנה, והשתתפות הנשים בשמחה היתה גורמת להגעה לתכלית הזאת בשלימות.

דברים מעניינים מאוד בנושא מצאתי בספר "עזרת כהנים" (על מסכת מדות פ"ב מ"ה - בני יוסף בד"ה שהנשים), שם כתב שהטעם שחכמים ייחסו חשיבות כה גדולה להשתתפות הנשים בשמחת בית השואבה, היא בגלל שכל תכליתה של שמחת בית השואבה היתה משום שע"י השמחה בזמן שאיבת המים מתברכים גשמי השנה. ובגמרא במסכת תענית (דף כ"ה ע"ב) וכן במדרש רבה (בראשית פרשה י"ג פיסקא י"ג) מבואר שכל טפח של גשם שיורד מלמעלה, עולה התהום לקראתו שני טפחים, ונמצא שהקרקע מקבלת לחות של טפח מלמעלה ושני טפחים מלמטה. וניסוך המים שמנסכים בחג הסוכות עם השירה והשמחה שעושים הם שגורמים למים העליונים (גשם) לרדת ולמים התחתונים (מי התהום) לעלות לקראתם, ושניהם יחד משקים את הארץ, והשילוב של שניהם יחד הוא הדבר הטוב ביותר לארץ מבחינת השקייתה- גם גשם שבא מלמעלה, וגם מי התהום שעולים מלמטה כלפי מעלה ומוסיפים לחות מלמטה לארץ. (עיין ברש"י ובמהרש"א בתענית שם). ובמדרש רבה (שם) מבואר שהמים העליונים (הגשם) מכונים "מים זכרים", והמים התחתונים (מי התהום) מכונים "מים נקבות". ומהטעם הזה טרחו כ"כ לבנות את אותן גזוזטראות, כדי שגם הנשים תהיינה רואות את שמחת בית השואבה, וגם הן תהיינה שמחות ועי"ז יעוררו "מים נקבות”, והיינו שעי”ז כאשר ירדו גשמים (מים זכרים) יעלו מי התהום (מים נקבות) לקראתם, ובכך תושקה הארץ באופן הטוב ביותר. וסיים ה"עזרת כהנים", וזו לשונו: “ועי"ז כשהיו כולם בשמחה האנשים והנשים, אזי יעוררו גשמי ברכה ונדבה בשלימות, שמחת האנשים יעוררו מים זכרים, ושמחת הנשים יעוררו מים נקבות, כדי שיחד יפרו ישע וצדקה תצמיח מהר”.

[ז'ק]

ונחזור לפרשת השבוע- עד כמה היו גדולים הניסים שהיו בבארה של מרים

כדי להבין עד כמה גדולה היתה זכותה של מרים, צריך לדעת עד כמה הניסים שהיו בבארה של מרים היו גדולים ומרובים. גם מבלי לדעת את דברי המפרשים ודברי חז"ל והמדרשים בענין הניסים הגדולים שהיו בבארה של מרים, כל אחד יכול להבין לבד שמדובר פה בנס ענק שליוה את ישראל במדבר במשך ארבעים שנה, שהרי גם אם הסלע/ הבאר ממנה יצאו המים היה נותן את מימיו רק באופן חד פעמי, הרי היה מדובר בהספקת מים למליוני אנשים לכל הצרכים שלהם וכן לעדרי צאן ובקר ענקיים שהיו להם. וכשנצרף לזה את העובדה שהבאר סיפקה מים באופן קבוע במשך ארבעים שנה הנס נהיה כפול ומכופל. וכנצרף לזה את העובדה שהבאר היתה מתניידת עם בני ישראל ממקום למקום אז הנס נהיה כפול ומכופל ומשולש ומרובע.

אבל מדברי המדרשים והמפרשים מתבאר שהנס לא הסתיים רק בכמות המים העצומה שהבאר סיפקה בכל רגע נתון בכל מקום ובמשך ארבעים שנה ללא הפסקה. בבאר נעשו ניסים רבים נוספים. (מובא מתוך הספר הנפלא "אוצרות פלאות התורה").

(1) במדרש תנחומא (פרשת קדושים, סימן ז') מבואר שהבאר היתה מהלכת אצל כל שבט ושבט, והיו נוטעים תאנים ורימונים, והיו עושים פירות באותו יום.

(2) במדרש רבה (בראשית פרשה ס"ו פיסקא ג') מבואר שבמי הבאר היו דגים שמנים.

(3) רבותינו בעלי התוס' בספר "הדר זקנים" (במדבר פרק כ"א פסוק י"ז) כתבו, וזו לשונם: "הבאר היתה תוך המחנה כמו נהר, והיו אילנות גדלין ממנו, והיתה מריחה ריח טוב, וגם התכלת נראה מתוכו, והיו המראות יפות מאוד, וכל אחד מן השבטים חופר לתוך אהלו להכניס מים לתוך אהלם".

(4) הבאר היתה משמשת לצורכי קוסמטיקה לנשים, וזו לשון המדרש רבה שיר השירים (פרשה ד' פיסקא י"ד): “ומהיכן היו בנות ישראל מתקשטות (דהיינו לשון איפור והתבשמות) ומשמחות לבעליהן כל ארבעים שנה שעשו ישראל במדבר? ר' יוחנן אמר מן הבאר".

(5) במדרש תלפיות (ענף יין, דף קנ"ט ע"ב) כתב, וזה לשונו: “באר מרים היה טעם יין, טעם חלב, טעם דבש, כסגולת המן שכל הטעמים היו בו כדאיתא בילקוט. וכיון שכן לא היו צריכים ליין מבחוץ, כי כשהיו שותים מי הבאר- אם היה כוונתם ליין מתהפך להם ליין, ובודאי שהיה פועל שכרות יין, שאם לא כן נמצא שהיו חסרים מיין, ובמדבר מילא להם הקב"ה כל תאוותם". וכן במכילתא דרבי ישמעאל (פרשת יתרו) כתב, וז"ל: ויחד יתרו על כל הטובה וגו', ר"א המודעי אומר, בטובת הבאר הכתוב מדבר, אמרו לו [ליתרו]- הבאר שנתן לנו המקום אנו טועמין בו טעם יין ישן וטעם יין חדש וטעם חלב וטעם דבש טעם כל ממתקין שבעולם".

(6) בילקוט שמעוני (שמות רמז תכ"ו) מבואר שמהבאר היו נוצרים נחלים שהיו מבדילים בין שבט לשבט, והיו מתאחדים לנהר גדול שהקיף את כל מחנה ישראל. ובמדרש רבה (במדבר פרשה י"ט פיסקא כ"ו) משמע שבשביל לעבור משבט לשבט היו צריכים ספינות, ואשה שרצתה לבקר את חברתה משבט אחר היתה מהלכת בספינה. והנהר שנוצר מחוץ למחנה ישראל היה מגדל מיני דשאים ואילנות.

(7) בהמשך הפוסט נביא שלבארה של מרים היו גם סגולות של ריפוי וכן של פתיחת הלב בחכמה.

סיכומו של דבר, מה היה לנו שם במדבר בזכותה של מרים? שפע של מים בלי סוף שמגיעים אליך עד לבית בנהרות והופכים לכל מה שאתה רוצה, רצית קולה רגילה או זירו? קיבלת. רצית XL במבחר טעמים? קיבלת. נקטר תפוזים, אפרסק, תות- בננה וכו'? קיבלת. בירה שחורה, לבנה וכו'? קיבלת. ויסקי, שיבס, ערק, וודקה, יין מתוק- חצי יבש- יבש, מרלו, קברנה סוביניון? קיבלת. שוקו, קפה עם חלב או בלי חלב, עם קפאין או נטול קפאין, תה עם לימון ונענה, פרנץ ונילה וכו' וכו' וכו'- הכל קיבלת.

ואם את אשה ואת בדייטה ושותה רק מים ולא נוגעת חס וחלילה באלכוהול, וממילא כל הדברים הנ"ל מיותרים לך, אין בעיה ! הכל טוב! בכל זאת עדיין יש לנו מה להציע לך. בושם או איפור את לא צריכה ? בודאי! אז רק תחליטי איזה בושם את רוצה, CK מתאים לך? רוצה בושם אחר? תיבחרי איזה בושם שאת רוצה, ועל הדרך תקבלי גם מייק-אפ וסומק. איך ? הוראות שימוש פשוטות מאוד- קחי מים מהבאר ושימי על הפנים וקבלי שניים בחבילה אחת- גם איפור וגם בושם.

אמא ואבא יקרים- הילד שלכם סובל מבעיית קשב וריכוז וצריך ריטלין? אתם לא צריכים לחפש בית מרקחת פתוח. פשוט תנו לו כוס של מים מהבאר ובאותו רגע הכל יסתדר, הילד יהיה גם מרוכז וגם המים יפתחו את מוחו,- קבלו את הגאון הבא. לילדים שלכם משעמם בבית ואתם רוצים לצאת ולבלות קצת עם הילדים ? אין בעיה. קחו סירה וצאו לשייט חוויתי בנהר הסמוך לחניית השבט שלכם עד שתגיעו לנהר הגדול המקיף את מחנה ישראל, שם מחכים לכם דשאים ואילנות- בקיצור "פארק מחנה ישראל". אם הילדים יבקשו להתפנק באיזה פחית קולה או תפוזים פשוט תמלאו כוס מהמים ותנו להם,- ההנאה מובטחת !

אומנם היצגתי את הדברים בצורה קלילה והומוריסטית, אך זאת בדיוק היתה המציאות! ובזכות מי היה את כל הטוב המופלא והבלתי נגמר הזה במשך כל הארבעים שנה? בזכות מרים הנביאה. אז רק תבינו איזו זכות עצומה היתה למרים ! לגרום למציאות שמליוני בני אדם יקבלו בזכותך- ואך ורק בזכותך- טובות עד אין קץ !

[ז'ק]

והיום ? היכן נמצאת בארה של מרים ? (וגם: הבאר שפותחת את הלב לחכמה)

כאמור בפרשה- לאחר פטירת מרים הנביאה הסתלקה הבאר, ולאחר האירוע הידוע כ"מי מריבה" חזרה הבאר בזכות משה ואהרן, עד לפטירת משה, אז נסתלקה הבאר ונגנזה בים. באיזה ים מדובר?

בתלמוד ירושלמי (כלאים פ"ט ה"ג, כתובות פי"ב ה"ג) ובמדרש רבה (ויקרא פרשה כ"ב פיסקא ד' ובמדבר פרשה י”ט פיסקא כ”ו) וכן במדרש תנחומא (הו"ד ברש"י בפרשה פרק כ"א פסוק כ') מובאת הדעה כי באר מרים נגנזה בתוך ים כנרת. ועיקרי הדברים- על הפסוק בפרשה "ונשקפה על פני הישימון" (במדבר כ"א, כ') דרשו שהבאר נגנזה בימה של טבריה, וכל מי שעולה להר הישימון רואה כמין כברה קטנה בים טבריה, וזו היא בארה של מרים.

וידוע המעשה עם רבי חיים ויטאל זצוק"ל ורבו האר"י הקדוש כפי שהוא מופיע בהקדמת ספר "נגיד ומצוה", וז"ל: "כשאני חיים, באתי אצל מורי זלה״ה ללמד ממנו זאת החכמה, הלך מורי זלה״ה לטבריה והוליכני עמו ושם היתה ספינה קטנה. וכשהיינו מהלכים בספינה, בתוך המים כנגד העמודים של בית הקברות הישן, אז לקח מורי זלה״ה כוס אחד ומילא אותו מים מבין העמודים והשקה לי אותם המים ואמר לי עכשיו תשיג בזאת החכמה, כי אלו המים ששתית היו מבארה של מרים, ומאז ואילך התחלתי ליכנס בעומק החכמה הזאת".

ובספר "שער הגלגולים" בהקדמה הז' כתב, וז"ל: "בלכתך דרך ים טבריה אל חמי טבריה באמצע הדרך ממש במקום שיש דקלים רבים בשפת הים ההוא מכוון כנגד מגדל אחד אשר בראש ההר, שם הוא בארה של מרים".

אז כאמור מכל המקורות הנ"ל מתבאר שבארה של מרים נמצא בימה של טבריה והיינו בכנרת, וכן היא הדעה המקובלת מאז ומתמיד.

אבל בתלמוד הבבלי מסכת שבת (דף ל"ה ע"א) מובא: "אמר רבי חייא- הרוצה לראות בארה של מרים יעלה לראש הכרמל ויצפה ויראה כמין כברה בים, וזו היא בארה של מרים”. משמע מזה שבארה של מרים ניגנזה בים התיכון מול הר הכרמל. וזה סותר את כל מה שהבאנו לעיל מדברי הירושלמי והמידרשים וכמה מקומות, ואת אשר מקובל בידינו מדורי דורות שבארה של מרים גנוז בימה של טבריה. ולפרש שהכוונה שאפשר לעמוד על הכרמל ולראות כמין כברה בימה של טבריה (הכינרת) בודאי שלא שייך. ולכן יש שכתבו שצריך להגיה את נוסח הגמרא במסכת שבת ולגרוס "יעלה לראש הישימון" כמו שהגירסא בירושלמי ובמידרשים. (הגהות הרד"ל). ובאמת שכך מסתבר לכאורה, שהרי דברי הגמרא במסכת שבת הם משמו של רבי חייא, ובירושלמי במסכת כלאיים (פ"ט ה"ג) מובא שרבי חייא אמר שכל מי שהוא עולה להר ישימון ומצא כמין כברה בים טבריה זו היא בארה של מרים. וא"כ מסתבר שצריך להגיה את דברי הגמרא במסכת שבת ולגרוס "ישימון" במקום "כרמל". (רק שיש מקום לעיין אם בשני המקומות מדובר באותו רבי חייא). ועוד יתכן שההר המכונה "ישימון" נקרא גם "כרמל" (ואין זה הכרמל שלנו), ויש לזה סימוכין מדברי הר"ח במסכת שבת (ל"ה ע"א), שם נאמר שיעור זמן ש"יניח חמה בראש הכרמל וירד ויטבול בים ויעלה", ופירש הר"ח שאותו ים שטובל בו הוא ימה של טבריה. משמע שאותו "כרמל" שנזכר במסכת שבת היה ליד ימה של טבריה.

[ז'ק]

בארה של מרים- באר הרפואות

במדרש תנחומא (פרשת חקת סימן א') וכן במדרש רבה (ויקרא פרשה כ"ב פיסקא ד', במדבר פרשה י”ח פיסקא י”ח) מסופר על מוכה צרעת ועיוור שירדו לטבול, נזדמנה להם שם באר מרים ונתרפאו מיד לאחר הטבילה. עוד מובא בכמה מספרי הראשונים: "מעשה באדם אחד שהיה מוכה שחין, הלכה אשתו במוצ"ש לשאוב מים, ונתעכבה שעה אחת או שתי שעות. נעשה לה נס ונזדמן לה מי בארה של מרים ומילאה כדה מאותן המים. כיוון שבאה אצל בעלה כעס עליה- אמר לה: היכן היית? והיא מרוב כעסה נפל כדה משכמה ונשבר. ונפלו טיפין על בשרו. בכל מקום שנגע בו מאותן הטיפין נתרפא. ועל דבר זה אמרו חכמים לא עלתה בידו של רגזן אלא רגזנותו, לפיכך צריך אדם שינהג עם אשתו בנחת רוח". ובספר "כלבו" (סימן מ"א) כתב, וזו לשונו: “ונהגו הנשים לדלות מים במוצאי שבת תיכף ששמעו "ברכו", שמצינו באגדה שבארה של מרים בימה של טבריה, וכל מוצאי שכת מחזירין על כל מעיינות ועל כל בארות וכל מי שהוא חולה ויזדמן לו מים וישתה אפילו כל גופו מוכה שחין מיד נרפאת. ומעשה באדם אחד שהיה מוכה שחין, והלכה אשתו במוצאי שבת לשאוב מים ונתעכבה יותר מדאי ונזדמן לה בארה של מרים ומלאה כדה מאותן המים. כיון שבאה אצל בעלה כעס עליה ומרוב כעסו נפלה כדה משכמה ונשבר הכד, ונפלו מטיפי המים על בשרו ובכל מקום שניתזו המים נרפא השחין, ועל זה אמרו חכמים לא עלתה בידו של רגזן אלא רגזנותו, ולכך נהגו לשאוב מים בכל מוצאי שבת". וכן הרמ"א (או"ח סימן רצ"ט סעיף י') כתב: “ויש אומרים לדלות מים בכל מוצאי שבת, כיבארה של מרים סובב כל מוצאי שבת כל הבארות, ומי שפוגע וישתה ממנו יתרפא מכל תחלואיו".

[ז'ק]

ומה אפשר עוד ללמוד מהפרשה ? שגם אם אתה צודק, מהפגנות ("מי מריבה") לא יוצאים דברים טובים

התאריך: י' בניסן בתחילת שנת הארבעים לצאת בני ישראל ממצרים. מרים נפטרה, אחיה משה ואהרן לבדם מתעסקים בקבורתה.

המדרש (ילקוט שמעוני במדבר רמז תשס"ג) מספר שבזמן הזה שמשה ואהרן מתעסקים באבלה של מרים הם רואים המון שהולך לקראתם. שואל משה את אהרן: "מה הכינוס הזה"? עונה אהרן למשה: "אשריהם ישראל שהם גומלי חסדים בני גומלי חסדים, והם באים לגמול חסד עם מרים". אומר משה לאהרן: "האם אינך יודע להבדיל בין כינוס לכינוס? אין זה כינוס של תקנה אלא של קלקלה”. ובאמת זה מה שהיה,- ''וירב העם עם משה''- מי מריבה. והתוצאה? משה בא לידי כעס ואינו עושה כפי שה' ציוה עליו להוציא מים מהסלע ע''י דיבור, אלא הוא מוציא את המים ע''י שהוא מכה אותו, וה' גוזר בגלל זה שמשה ואהרן לא יכנסו לארץ ישראל, ובאמת אהרן נפטר כשלושה וחצי חודשים לאחר מכן בר''ח אב, ומשה נפטר כאחד עשר חודשים לאחר מכן בז' באדר.

וכך בתוך פחות מאחד עשר חודשים עם ישראל מאבד את שלושת האנשים הגדולים ביותר שהיו בקירבו באותו זמן, ''שלושת הפרנסים'' כמו שהגמרא במסכת תענית מכנה אותם, שבזכותם היו הבאר ועמוד הענן והמן. כתוצאה מפטירת אהרן גם מתרחשת מלחמה- ''ויבוא הכנעני מלך ערד יושב הנגב וכו' וילחם בישראל וישב ממנו שבי''. עם ישראל לא זוכה שמנהיגים כמשה ואהרן יכנסו איתם לארץ, וכפי שמדובר בספרים הקדושים שאם היה זוכה משה להיכנס הכל היה נראה אחרת.

וכדאי שתבינו- עם ישראל בתלונה שלו על המים צדק לגמרי. המדרש בילקוט שמעוני מספר: "הבאר היה עולה בזכות מרים, שנאמר: "ותמת שם מרים", ומיד- "ולא היה מים לעדה", וכיון שנסתלק הבאר התחילו מתכנסין על משה ועל אהרן, שנאמר "ויקהלו על משה ועל אהרן", והיו משה ואהרן יושבין ומתאבלין על מרים, אמר להם הקב"ה: "בשביל שאתם אבלים ימותו בצמא ?! עמוד וקח מטך והשקית את העדה ואת בעירם". "וירא כבוד ה'"- אמר להם הקב"ה למשרתי צבור צאו מכאן במהרה בני מתים בצמא ואתם יושבין ומתאבלין על הזקנה ?!, עכ"ל המדרש. אז רואים שעם ישראל בתלונה שלו על המים צדק, ואף הקב"ה אומר למשה ולאהרן שאין להתאבל בזמן שהעם צמא למים. אבל כאמור,- גם אם אתה צודק, שאלה איך מבקשים את אשר מגיע לך בצדק ובדין, האם בצורה של "מי מריבה", או בצורה של בקשה עניינית ללא התלהמות, כי כאמור ממריבות לעולם לא יכול לצאת משהו שהוא רק טוב ללא שיתלוו לזה גם תוצאות לא טובות !

[ז'ק]

ומאידך- מללכת בתלם ולא להיסחף בזרם של המתלהמים רק מרוויחים ! תשאלו את נשות דור המדבר !

דבר מופלא יש במדרשים, שהאירוע של פטירת מרים המתואר בפרשתינו היה אירוע יחיד מסוגו, כי מרים היתה האשה הראשונה והיחידה שמתה במשך כל ארבעים השנים שהיו ישראל במדבר! מכל שאר הנשים לא מתה אף אשה נוספת עד שניכנסו לארץ ישראל, וכל זה בשכר זה שהנשים הלכו נגד הזרם ולא השתתפו- לא בחטא העגל ולא בחטא המרגלים. בשעה שהגברים ערכו "הפגנות" לאחר חזרתם של המרגלים, הנשים לא היו חלק מזה, וכאמור- בשכר זה לא מתה אף אשה במשך כל ארבעים השנים שהיו ישראל במדבר חוץ ממרים.

[פינקי]

נראה לי שאחרי פוסט כזה לא צריך בחירות לרב ראשי

[ז'ק]

פינקי מה זה בחירות לרבנות ? בחירות שבהם בוחרים "מי הרב''- אותיות ''מריבה'' :

[ז'ק]

איש השלגים אדיב אוהב שלג לא ישבע מאור גליל העליון (חבורא קדישא)- אני מקפיץ שוב את הפוסט הזה שהתפרסם לפני שנתיים, בתקוה שיהיה לכם לתועלת.

[אוהב גשם ולא בוץ]

ז'ק לדבריו מובן למה העלו את הנשים לגזוזטראות למעלה והגברים היו למטה כי רצו לעשות פעולה שתדמה את עליית המי תהום הנוקבא ללמעלה והגברים למטה כנגד המים העליונים היורדים למטה.

[אוהב גשם ולא בוץ]

ז'ק אני חושב שגם הנשים של עדת קורח מתו לאחר שירדו חיים שאולה ויאבדו מתוך הקהל.

[ז'ק]

אוהב גשם ולא בוץ אמר בפרשת השבוע- פרשת חוקת- פרשת המים (או: בזכות נשים זכו וזוכים בני ישראל למים):

ז'ק לדבריו מובן למה העלו את הנשים לגזוזטראות למעלה והגברים היו למטה כי רצו לעשות פעולה שתדמה את עליית המי תהום הנוקבא ללמעלה והגברים למטה כנגד המים הליונים היורדים למטה.

רעיון יפה !

[ז'ק]

אוהב גשם ולא בוץ אמר בפרשת השבוע- פרשת חוקת- פרשת המים (או: בזכות נשים זכו וזוכים בני ישראל למים):

ז'ק אני חושב שגם הנשים של עדת קורח מתו לאחר שירדו חיים שאולה ויאבדו מתוך הקהל.

כמובן. הכוונה היא שהאישה הראשונה והיחידה שנפטרה מהעולם כדרך כל הארץ באותם ארבעים שנה היתה מרים. (חוץ מזה- יש דעה שהניבלעים באדמה לא מתו ועדיין הם חיים- עיין הרחבה לקמן).

[ז'ק]

אוהב גשם ולא בוץ אמר בפרשת השבוע- פרשת חוקת- פרשת המים (או: בזכות נשים זכו וזוכים בני ישראל למים):

ז'ק אני חושב שגם הנשים של עדת קורח מתו לאחר שירדו חיים שאולה ויאבדו מתוך הקהל.

על נשים שדוקא בגלל חטאן הן מאריכות ימים ולא מתו

דבריו של אוהב גשם ולא בוץ פותחים כאן נושא חדש ומרתק. לעיל הבאנו שבזכות הנשים (מרים) היה מים לבני ישראל במדבר (באר מרים), ובזכות השתתפות הנשים בשמחת בית השואבה הגיעו לתכלית הרצויה של ירידת הגשמים בשלימות, וגם הבאנו שבזכות זה שהנשים לא היו שותפות במעשה העגל ובחטא המרגלים ובעוד אירועים של תרעומות ומחלוקת, בשכר זה הן זכו שאף אשה לא מתה בכל ארבעים השנים שהיו ישראל במדבר עד שנכנסו לארץ, ולכן מיתת מרים במדבר קודם כניסתם לארץ היה אירוע חריג ומיוחד.

אבל כמו שהעיר ידידנו החשוב אוהב גשם ולא בוץ , היו במדבר גם נשים מסוג אחר. ידוע מה שנהגו להטעים על פי הפסוק בפרשת משפטים ודברי רש"י שם, דכתיב "מכשפה לא תחיה", ופירש"י שאחד זכרים ואחד נקבות, אלא שדיבר הכתוב בהווה שהנשים מצויות מכשפות. (ובימינו אנחנו רואים לדאבונינו כמה הדברים נכונים- ע"ע היועמשי"ת גב"מ ועוד כמה יועמשיו"ת וכן שופטות בערכאות העונים לכינוי בית המשפט ובג"ץ,- במילה אחת: "מכשפות" על מלא). אז גם במדבר היו כמה "נשמות טובות" כאלו, וכדברי חז"ל עה"פ במשלי "וְאִוֶּלֶת בְּיָדֶיהָ תֶהֶרְסֶנּוּ"- זו אשתו של קורח, שבגללה היה כל הבלגן הזה. ונזכיר דברי הגמ' והמדרשים שמהם נוכל ללמוד קצת על דמותה "הזוהרת" של אשתו של קורח.

הגמ' בסנהדרין (ק"י ע"א) מספרת: אשתו של קורח הסיתה אותו, אמרה לו: תראה איך שמשה מינה את עצמו למלך ואת אחיו אהרן מינה לכהן גדול, ואת בני אחיו מינה לסגני כהונה. ותראה איך הוא דואג רק לעצמו ולמקורביו: אם מביא חקלאי תרומה הוא דורש לתת אותה לכהן, ואם הוא מביא מעשר ללוי, אז הוא דורש מהלוי לתת עשירית ממנו לכהן. ועוד דבר הוא עשה לכם, שהוא ביזה אתכם בכך שגילחו כל שערותיכם והניף אתכם בבזיון כמו גללים, ונתן עינו בשערכם לכער אתכם, אמר לה קורח: והרי גם משה התגלח ?! ענתה לו אשתו: כיון שרצה לבזות אתכם הסכים גם לעצמו לעשות כן. ומספרת עוד הגמ', וכן אומר המדרש (מדרש משלי י"א, כ"ז, והובא ברבינו בחיי ט"ז א'), שבכל יום שהיה בא קורח היתה אשתו שואלת אותו: מה לימד אתכם משה? והיתה לועגת על משה רבינו. ושאלה את קורח מה למדתם היום? אמר לה מצוות ציצית שהיא נוהגת בבגד שיש לו ארבעה כנפות, ולמדנו שצריך להטיל בו שלוש חוטים של צמר לבן וחוט אחד של צמר צבוע בצבע תכלת. ואז אמרה לו: תלבש בגד שכולו צבוע בצבע תכלת ותשאל את משה- טלית שכולה תכלת חייבת בציצית או לא? וכן תשאל את משה: בית מלא בספרי תורה האם חייב במזוזה? (אז כל מה שאנחנו מכירים מרש"י ומהמדרשים שקורח ועדתו טענו כלפי משה במחלוקת קורח ועדתו- כל זה היה בהוראתה ובעצתה של "היועמשי"ת" דאז אשתו של קורח !).

ולמה אשתו של קורח הסיתה אותו כנגד משה רבינו? מובא שקורח היה עשיר גדול והיה קונה לאשתו תכשיטים יקרים מאוד, ולעומת זאת אשתו של משה ציפורה חייתה בעניות, והיתה אשתו של קורח לועגת לציפורה אשת משה והיתה אומרת לה: תראי כמה תכשיטים יקרים הביא לי בעלי, ואת מה בעלך הביא לך? והיתה ציפורה עונה לה: בעלי הביא לי את הדבר היקר ביותר בעולם את התורה הקדושה, וזוהי התורה של משה רבנו שנקראת על שמו. ואשתו של קורח ליגלגה על הדברים. ואומר המדרש שבשעה שהקב"ה אמר למשה רבינו להכין את לוחות הברית שהיו עשויות מאבן יהלום היקרה ביותר (סנפירינון), אמר משה היכן אני אמצא מחצב של יהלומים? אמר לו הקב"ה בתוך האהל שלך תחפור באדמה ותמצא שם מחצב של יהלומים, ומשם תכין את לוחות הברית ומה שנשאר יהיה שלך, כמו שכתוב "פסול לך" ודרשו חז"ל (נדרים ל"ח, א) הפסולת יהיה שלך, ומזה נתעשר משה, ומשם נתן משה לאשתו יהלום יקר, ואמר לה לכי ותעשי לך טבעת אצל אהליאב. וכשראה אהליאב את אבן היהלום של ציפורה נדהם ואמר לה שזה היהלום היקר ביותר בעולם, ונתפרסם הדבר. כשענדה ציפורה את הטבעת, עזבו כל הנשים את אשתו של קורח ורצו לראות במו עיניהן את האבן המיוחדת בטבעת של ציפורה. והיתה אשתו של קורח מקנאת קנאה גדולה עד שהיתה מסיתה את בעלה יום יום נגד משה רבינו, עד שבסוף קורח בעלה שמע לה.

אז זאת היתה דמותה ה"זוהרת" של אשתו של קורח, ללא ספק "מכשפה" אמיתית. וכשפתחה הארץ את פיה לבלוע את קורח ועדתו, נבלעו יחד איתם גם אשתו של קורח ונשותיהם של דתן ואבירם.

אבל כאן נשאלת השאלה, האם אותן נשים מתו ע"י שנבלעו בארץ (וכפי שכתב ידידנו אוהב גשם ולא בוץ )? אז לפי המדרש יתכן שלא, ואדרבה- יתכן אף שהן ממשיכות לחיות אף ברגע זה! במדרש רבה (במדבר פרשה י"ח סימן י"ט) מובא: "חיים שאולה"- יש אומרים חיים וקיימים עד עכשיו, עכ"ל המדרש. וכן נראה מדברי הגמרא במסכת בבא בתרא (דף ע"ד ע"א) שנשארו חיים, שהרי רבה בר בר חנה היה במדבר במקום שנמצאים בלועי קורח ושמע אותם אומרים "משה ותורתו אמת והן בדאים". וכן כתב האור החיים הקדוש (במדבר ט"ז, ל"ג), וז"ל: וירדו חיים שאולה. פירוש שלא שלטה בהם הארץ להורגם אלא נשארו חיים, ונתנתן הארץ בפקדון לגיהנם וכו', ויכוין שאחר שירדו לשאול נתן ה' בהם כח ולא מתו, ע"ד אומרם ז"ל (סנהדרין ק:) שהקב"ה נותן כח ברשעים לקבל ענשם, כמו כן אלו נשארו חיים אחר שהיו בשאול עצמה כדי שירבה הרגשתם, עכ"ל האור החיים הקדוש. וממדרש זה הוכיח בספר "תפארת הגרשוני" (עה"ת פרשת קרח) לבעל שו"ת עבודת הגרשוני, שאם אחד מבלועי עדת קרח לא השאיר בנים אחריו, ואשתו נשארה בחוץ (מכיון שלא היתה במחלוקת) אין היא נופלת ליבום, משום שהוא עדיין חי. ולפי זה ביאר מה שאמרו בנות צלפחד למשה "אבינו מת במדבר והוא לא היה בתוך העדה הנועדים על ה' בעדת קרח כי בחטאו מת ובנים לא היו לו". ולכאורה קשה, מה איכפת לנו מאיזה סיבה הוא מת, האם מחמת שהיה בעדת קרח ונבלע, או שמת בגלל חטא אחר, סוף סוף הוא כרגע מת, והםרוצות לירש את נכסיו. אלא שבגמרא במסכת בבא בתרא (דף קי"ט ע"ב) מובא שכאשר באו בנות צלפחד למשה רבנו, משה היה שונה את פרשת ייבום, ואמרו לו שאם אנו חשובות כבן. ואם כן אמנו נפטרת מייבום כי אין הבדל אם השאיר בן או בת– ואם כן גם נירש את נכסי אבינו אפילו שאנחנו בנות, ואם אין אנו חשובות כמו בן לגבי לפטור את אמנו מייבום, ואם כן גם לגבי ירושה אין אנו יורשות את נכסי אבינו, אבל אם כך שתתייבם אמנו. ולפי זה מבואר מדוע הזכירו שאביהם לא היה מעדת קרח, משום שאם נבלע באדמה, הרי הוא כרגע חי, ואימם לא יכולה להתייבם. אבל מכיון שבחטאו מת, הרי הוא מת ממש ואם כן אמנו צריכה יבום, ודפח"ח.

והעולה מן הדברים- שיש שאומרים שהבלועים בעדת קורח לא מתו, ואדרבה- עדיין הם חיים וסובלים יסורי גיהנום בחייהם. וא"כ מסתמא גם הנשים שהיו במחלוקת מסתמא עדיין חיות ועומדות, ולא מתו במדבר. נמצא ממילא שמרים היא האשה היחידה שמתה בכל אותם ארבעים שנים שהיו בני ישראל במדבר עד שנכנסו לארץ.

[אוהב גשם ולא בוץ]

ז'ק להרב ז'ק ראשית תודה על ההתיחסות ועל כל דברי התורה הנפלאים.
כתוב במשנה בתחילת ברכות במקום שאמרו להאריך אינו רשאי לקצר, אז גם אני יבוא בארוכה בכמה הערות.
א. לגבי מה שכתבת שעדת קורח חיים בתוך האדמה הזכרתני וורט של בעל השפת אמת שהרעיש בזמנו את כל פולין.
השפ"א שואל, רש"י אומר קורח שפיקח היה מה ראה לשטות זו, ומתרץ שראה שלשלת גדולה וכו' שמואל ששקול וכו 24 משמרות ברוה"ק וכו' ולא ידע שיעשו תשובה ומשה היה רואה. שואל השפ"א אם קורח היה כזה פיקח יכל גם לחשבן שאולי בניו יעשו תשובה ?
עונה השפ"א שפגם קשה כ"כ כמחלוקת קורח, ממשיך לילדים, וגם אם יעשו תשובה עדיין נשאר רושם ולא יוכל לצאת שמואל הנביא, אבל מתי אדם מוריש את מהותו לבניו זה במיתתו, וכמאמר חז"ל שבק חיים לכל חי, כלומר בפטירתו האדם מוריש את חייו לבניו. ולכן קורח הבין שאם הוא טועה לא יעזור תשובה ובניו שיירשו את הפגם ממנו לא יוכלו להגיע לדרגות של שקול שמואל כמשה ואהרן.
אבל היות שקורח נבלע חי באדמה לכן לא הוריש את כוחו לבניו ועל כזה דבר שלא היה מעולם גם פיקח לא יכול לחשוב רק משה בנבואה היה רואה שכך יהיה .
תכננתי לכתוב עוד שתי הערות בענין היועמשית
ובענין אם נשים שהיו מעל גיל 60 וכן גברים זקנים לא מתו במדבר אבל נגמר לי כעת הכוח ובעזה"י המשך יבוא.
המשך
ב. בענין מה שכתבת שכדרך כל הארץ מתה רק אישה אחת, הנה יל"ע האם זקנים וזקנות לא מתו במדבר, ויש רמב"ן שמבאר לגבי שבשתי הספירות שהיו לעמ"י היה אותו מספר ומבאר שזההיה פלא עצום שלא מת שום זקן בין ספירה לספירה [וגם לא התרבו כי כולם קפצו בגיל בראש השנה וכדמבאר רש"י שם], ולפי הרמב"ן יל"ע האם זה היה נס רק בין ספירה לספירה או לכל ה40 שנה
ובסברא פשוטה אנשים שיצאו ממצרים זקנים מתו במהלך ה40 שנה במדבר, וא"כ גם זקנות בכלל.
ג'. היות שכל דבר צריך להסתכל את הנקודת אור, ראיתי להמליץ טוב על היועמשית המרשעת, שידעה שאם ילחצו את הציבור החרדי באופן כלכלי בלבד לאט לאט ישברו החלשים, ולכן הלכה בקיצוניות כדרבה בחול והכריחה לעשות מעצרים וכו' וכך הציבור מתלכד ונלחם וכו'.

[ז'ק]

אוהב גשם ולא בוץ מתגלה לנו כאן עוד ת''ח.

[ז'ק]

אוהב גשם ולא בוץ אמר בפרשת השבוע- פרשת חוקת- פרשת המים (או: בזכות נשים זכו וזוכים בני ישראל למים):

אבל נגמר לי כעת הכוח ובעזה"י המשך יבוא.

חילך לאורייתא ! וקוי ה' יחליפו כח !

[איש השלגים]

אוהב גשם ולא בוץ
יישר כח לכותבים
הזכרת לי גם ווארט נחמד
שואלים מה קורח ראה בזה שעתיד לצאת מבניו שמואל הנביא. וכי זה ראיה שמעשיו נכונים?
מה הקשר בין קורח לצאצא שלו?
שמעתי תירוץ נפלא. שקורח ידע שאין ממנין פרנס על הציבור אא''כ קופה של שרצים תלויה מאחורי גבו.
והוא עשה חשבון דהרי משה ואהרן יש להם "קופה של שרצים" - פגם ביחוס, שאביהם התחתן עם דודתו, מה שאסרה התורה. אך אני קורח מיוחס עד אברהם אבינו בן אחר בן בלי שום בעיות בדרך, ואיך אוכל להתמנות לפרנס.
ואז ראה שעתיד שמואל לצאת ממנו וממנו למד. הנה יש את שמואל שעתיד להיות פרנס על אף שאין לו שום "קופה של שרצים" מאחוריו, אם כן גם אני ראוי לגדולה.
מה שהוא לא לקח בחשבון זה שהוא עצמו ה"קופה של שרצים" של שמואל....