סוכות מול אתגרי מזג האוויר- שם האתגר- רוח (א')- תוכן תורני
-
סוכה ורוח הולכים ביחד? תלוי- אם מדובר ברוח מתונה, אז רוב הסיכויים הם שלסוכה לא יגרם נזק מהרוח, וכך נרוויח סוכה כשירה ושלימה מצד אחד, ומאידך נרוויח סוכה מאווררת ונעימה. אבל מה קורה כשהרוח חזקה יותר? כאן כבר נוצרות בעיות, ונוצר הצורך לגרום לסוכה לא להגיע למצב של "סוכת... הנופלת". אך האם בכל מצב שבו נביא את הסוכה למצב שהיא מצליחה "לשרוד" ברוח מתונה אכן הסוכה תהיה סוכה כשירה? ובמידה ולא דאגנו לחזק את הסוכה כפי הצורך, האם הסוכה נחשבת כסוכה כשירה, או שמא היא סוכה פסולה אע"פ שכשאין רוח הסוכה עומדת בשלימותה.
ובמציאות היום שבו רוב רובם של האנשים משתמשים במחצלות לצורך הסיכוך השאלה חמורה יותר, כי כידוע שבשונה מהעבר בו היו מסככים בעיקר בענפי עצים, ואז בגלל משקלם וצורת הנחתם לא היה מצוי כ"כ שהם יעופו ברוח, היום המציאות היא שמסככים בעיקר במחצלות אשר מתעופפות בקלות ברוח אם לא קושרים אותם או מניחים עליהם דבר כבד וגדול. ונמצא שהיום רוח חלשה יותר יכולה לגרום לסכך לעוף ממקומו אם לא יעשו לו קשירות וחיזוקים. אז מה הוא הדין, האם הסוכה כשרה באופן שלא חיזקו את הסכך, ובאופן שחיזקו- באיזה אופנים הדבר מותר ובאלו אופנים הדבר אסור.
על כל זה ועוד בפוסט שלפניכם.
-
התנאי לכשרות הסוכה- היכולת לעמוד ברוח מצויה
המשנה בסוכה (כ"ב ע"ב) אומרת: העושה סוכתו בראש העגלה או בראש הספינה כשרה. ובגמ' שם (כ"ג ע"א) מביאה הגמ' שנחלקו בזה בברייתא ר"ע ור"ג, שר"ע מכשיר סוכה ע"ג העגלה או הספינה, ואילו ר"ג פוסל. ומספרת הברייתא: מעשה בר"ג ור"ע שהיו באים בספינה, ועשה ר"ע סוכה בראש הספינה. למחרת נשבה הרוח ועקרה את הסוכה, אמר לו ר"ג: "עקיבא, היכן סוכתך?".
ומפרש שם אביי, שבאופן שהסוכה אינה יכולה לעמוד ברוח מצויה (רגילה) ביבשה היא בודאי פסולה לכו"ע. והטעם- מכיון שאינה חשובה אפילו כדירה עראית. (רש"י). או משום שאם המחיצות לא יכולות לעמוד ברוח מצויה, אז הן לא חשובות כמחיצות, וסוכה ללא מחיצות פסולה. (חידושי רבי אברהם מן ההר). [והנפק"מ בין הטעם של רש"י לטעם של רבי אברהם מן ההר תהיה במקום שהמחיצות יכולות לעמוד ברוח מצויה, אך הסכך אינו יכול לעמוד, שבאופן זה החסרון הוא רק מצד שאינה חשובה אפילו כדירה עראית, כי דירה ללא גג אינה חשובה דירה, אבל מצד המחיצות אין חסרון, ואכמ"ל].
ובאופן שהסוכה יכולה לעמוד ברוח שאינה מצויה ביבשה (שהיא מקבילה לרוח מצויה בים), אז בודאי שהסוכה כשירה לכו"ע, אע"פ שהיא לא יכולה לעמוד ברוח שאינה מצויה בים (שהיא חזקה יותר מאשר ביבשה).
והמחלוקת של ר"ג ור"ע היא באופן שהסוכה יכולה לעמוד ברוח מצויה ביבשה, אך אינה יכולה לעמוד ברוח מצויה בים (שהיא כמו רוח שאינה מצויה ביבשה), שר"ג פוסל מכיון שהוא סובר שסוכה צריכה להיות "דירת קבע", ולכן רק אם היא עומדת ברוח מצויה בים (שהיא כמו רוח שאינה מצויה ביבשה) אז היא נחשבת ל"דירת קבע" וכשרה. אבל ר"ע סובר שסוכה צריכה להיות "דירת עראי", ולכן מספיק מה שהיא עומדת ברוח מצויה ביבשה. ולהלכה אנו פוסקים כר"ע, ולכן מספיק מה שהסוכה יכולה לעמוד ברוח מצויה ביבשה, אע"פ שהיא אינה יכולה לעמוד ברוח מצויה בים שהיא בדרגה של רוח שאינה מצויה ביבשה.
-
מה הגדר של "רוח מצויה" ?
כפי שנתבאר בגמ', התנאי לכשרות הסוכה היא יכולת העמידה שלה ברוח שהיא מצויה (רגילה) ביבשה, ובלא זה לכו"ע הסוכה פסולה. אבל כאן נשאלת השאלה- איך אנחנו קובעים מהי "הרוח המצויה" ביבשה? הרי לא בכל המקומות ביבשה משטר הרוחות זהה. כאן בבני- ברק ה"רוח מצויה" היא רוח מתונה בדרך כלל, בעוד שבאיזורי פנים הארץ ועמקי הצפון נושבות מידי יום בשעות אחה"צ רוחות ערות עד עזות. וכן באיזורי ההרים נושבות רוחות ערות באופן רגיל. (לדוגמא- בני שיחי' מתגורר בשכונת נווה יעקב בקומה גבוהה, והרוחות שם הם ממש חזקות, במיוחד בשעות הערב והלילה. הנחת הסכך ע"ג הסוכה דורש תכנון ותזמון מתי הרוח תהיה פחות חזקה ואפשר יהיה להניח את הסכך מבלי שהוא יעוף תוך כדי נסיון ההנחה והקשירה. הרוחות שנושבות שם דרך קבע דבר יום ביומו הם רוחות שכאן בבני- ברק חווים בעיקר בחורף).
וגם- סוכות כידוע יוצא פעמים רבות בעונת המעבר, כך שמצוי פעמים רבות שבתקופה זאת ינשבו רוחות חזקות יותר מהרגיל. כיצד אנחנו קובעים מהי הרוח המצויה? האם ע"פ משטר הרוחות הרגיל בחודשי הקיץ, או שמא אנו צריכים להתחשב באיזה שלב של העונה אנחנו נימצאים, והרוח המצויה תיקבע ע"פ הרגיל והמצוי באותה תקופה של השנה ?
בספר חוט שני (הגר"נ קרליץ זצוק"ל, סוכות פ"ד ס"ק א') כתב שאפשר שהולכים אחר אותה עונה. בקומות הגבוהות, או שמא לפי המקום המישורי שבאותו מקום, ונשאר בצ"ע. אך בשם הגרי"ש אלישיב (סוכה כהלכתה הוספות ותיקונים לעמ' 54) כתבו שסוכה העומדת על גבי גג ואינה יכולה לעמוד ברוח המצויה שם בגג, אע"פ שהיא יכולה לעמוד ברוח המצויה בקרקע בכ"ז הרי היא פסולה. וכן בספר נטעי גבריאל (חג הסוכות פ"ו סעיף ט' והערה י"ב) הביא בשם הגרש"ז אויערבך זצוק"ל שסוכה העומדת ע״ג דבר שהרוח המצויה בו יותר חזקה מהרוח ע״ג קרקע, צריך שהסוכה תוכל לעמוד ברוח המצויה שם, שמשערים כל מקום לפי הרוח המצויה בו.
נמצא לפי"ז שסוכה הנבנית בירושלים לדוגמא צריכה להיות חזקה בהרבה מאשר סוכה הנבנית בבני- ברק, ויתכן שסוכה שהיא למהדרין מן המהדרין בבני- ברק תחשב כסוכה פסולה בירושלים.
-
אז מה עושים בכדי להבטיח שהסוכה תהיה כשרה? מחזקים וקושרים את הסכך. אבל איך?
וכאן הפיתרון יכול לבוא בכמה דרכים. או שנדאג לקשור את הסכך, כך שהוא לא יוכל לעוף ברוח המצויה באותו מקום. או שנניח משהו כבד על הסכך שימנע ממנו מלעוף. אך כאן יש תנאי- שהדבר שבו אנחנו קושרים את הסכך או מניחים ע"ג הסכך יהיה דבר שאינו מקבל טומאה ושכשר לסכך בו. אבל אם קשירת הסכך נעשתה ע"י דבר שאינו כשר לסכך בו, או שהנחנו ע"ג הסכך דבר כבד שאינו כשר לסכך בו, אז באופן שהסכך לא היה ראוי לעמוד ברוח מצויה מבלי אותה קשירה או הנחת הדבר ע"ג הסכך, ה"ז נחשב כמי שמעמיד בדבר המקבל טומאה או שאינו כשר לסכך בו והדבר אסור. ולגבי אזיקונים או חוטי ניילון- כתב בספר חוט שני (סוכות עמ' ר"י) שאין לקשור בחוטי ניילון או אזיקונים, וכן אין להניח אבן ע"ג הסכך, כיון שכל אלו הם ממין שאין מסכסכים בו. אך בשו"ת שבט הלוי (ח"ט סימן קל"ז, ח"י סימן צ"ה) כתב להתיר להניח אבן ע"ג הסכך שלא יעוף ברוח. והטעם- שמכיון שכל האיסור להעמיד את הסכך בדבר שאינו כשר לסיכוך הוא בגלל החשש שמא יבואו לטעות ולחשוב שמותר אף לסכך בו, א"כ באבן אין את החשש הזה. (ולפי"ז יש לדון שמא אף באזיקונים יתכן שיש מקום להתיר להעמיד בהם אע"פ שהם דבר שאין מסככים בו, כי מסתמא הדבר ידוע לכולם שאין מסככים בדברים העשויים מפלסטיק, וצ"ע).
אך כל מה שאסרנו להעמיד את הסכך בדבר שאינו כשר לסיכוך, כ"ז מדובר רק באופן שהסכך אינו ראוי לעמוד ברוח המצויה באותו מקום, ובלי אותה קשירה או הנחה הסכך לא יעמוד ברוח מצויה, שאז חייבים ע"פ דין לקושרו, ובלא הקשירה הסוכה פסולה, ונמצא שהסכך עומד ע"י דבר שאינו כשר לסיכוך והדבר אסור. אבל אם הסכך יכול לעמוד ברוח המצויה באותו מקום, והקשירה או ההנחה ע"ג הסכך נעשית רק ע"מ לתת לו חיזוק או יציבות כדי שיוכל לעמוד גם ברוחות חזקות יותר, הדבר מותר לכתחילה. (חזו"א או"ח סימן קמ"ג ס"ק ב', שו"ת אור לציון ח"ד פכ"ד, שו"ת בצל החכמה ח"ה סימן מ"ד ובעוד ספרים). וכן אם הסכך יכול לעמוד ברוח מצויה בגלל שהוא ניקשר בדבר הכשר לסכך בו או בגלל שהניחו עליו דבר שכשר לסכך בו, ואנחנו רוצים לתוספת חיזוק ויציבות לקשור גם בדברים שאינם כשרים לסיכוך (כגון אזיקונים כפי שמצוי היום), הדבר מותר לכתחילה. אך דעת הגר"נ קרליץ זצוק"ל שזה בתנאי שנתינת הדבר המעמיד הכשר קדמה לנתינת הדבר המעמיד הפסול. אבל אין לקשור באזיקונים ורק אח"כ לקשור בדברים הכשרים לסיכוך. אך בשם הגר"ש וואזנר זצוק"ל כתבו שאף באופן שהוא מניח או קושר את הדבר הכשר לסיכוך לאחר הדבר הפסול לסיכוך הדבר מותר לכתחילה. (קובץ מבית לוי ח"ד עמ' כ"ג).
אך יש לציין שמרן הגאון רבי ישראל יעקב פישר זצוק"ל (שו"ת 'אבן ישראל' ח', מ"ד) כתב כי "יש להעיר בענין המחצלת, דיש אנשים שקושרים המחצלת לסוכה בכדי שלא תיפול על ידי הרוח, ויש לחוש למה שכתב המג"א (תרכ"ז, ב') בשם האגודה בשם התוספות שהסכך צריך להיות דבר המטלטל ולא קבוע, וכ"ה בתוספות בסוכה (ב' ע"א ד"ה כי עביד) דתמהו והלא יכול לקבוע הנסרים במסמרים שלא ירדו גשמים בסוכה. ותירצו דנהי שלא חיישינן בדפנות אי עביד להו קבע, מכל מקום בסככה שעיקר הסוכה על שם הסכך לא מתכשרא עד דעביד לה עראי". והיינו שכפי המבואר בתוספות בתוס', אסור לחבר את הסכך במסמרים משום שאז הוא כדירת קבע, ולפי"ז אסור לחבר את הסכך בכל אופן שהוא. והגרי"י פישר מסיק כי אכן "לדינא צריך לחוש לדעת התוספות והאגודה ולא לקשור את המחצלת להדפנות, דבעינן שהסכך יוכל ליטלטל. ושמעתי עצה לזה שקושרין קורה בצידי המחצלת ומורידין הקורה לצד הדפנות של הסוכה וזה מכביד על המחצלת שלא תיפול על ידי הרוח, ונכון". וכן הביאו בספר אשרי האיש (פכ"ה אות ל') בשם הגרי"ש אלישיב זצוק"ל, ולכן אין לקשור בצורה מהודקת אלא ברפיון באופן שהסכך יוכל להתנענע מעט ע"י הרוח או בקשר עניבה.
אך כאמור מנהג העולם הוא לחזק את הסכך באופנים שכתבנו לעיל, וכ"ה דעת רוב הפוסקים, יש לציין כי דעה זו של הגרי"י פישר והגרי"ש אלישיב, היא דעה יחידאה בין פוסקי דורנו. ובספר פסקי תשובות (סימן תרכ"ט אות י"א) כתב שיש חילוק בין קובע את הסכך במסמרים לבין קושרו בחוטים ובמעמיד שאינו מקבל טומאה - שזה דבר קל ואין הדרך לעשות כן בדירת קבע, ועל כן אינו שייך לגזירת תקרה.
ומה שכתבנו לאסור להעמיד הסכך ע"י דבר שאינו כשר לסכך בו- כל זה הוא לכתחילה. אבל בדיעבד- מי שאכל בסוכה שהסכך שלה עומד ע"י דבר שאינו כשר לסיכוך, דעת החזו"א שאינו צריך לחזור ולאכול בסוכה אחרת (אורחות רבינו ח"ב עמ' רי"ח), ולדעת הגר"נ קרליץ זצוק"ל מי שהולך לבית חמיו, והסכך שם עומד ע"י דבר הפסול לסיכוך, מותר לו לאכול שם.
-
שאומרים שגשם לא טוב בסוכות הכוונה לדבר הזה?
מודלים אני רואה בmeteologix
-
גשם עד בלי די אמר בסוכות מול אתגרי מזג האוויר- שם האתגר- רוח (א')- תוכן תורני:
שאומרים שגשם לא טוב בסוכות הכוונה לדבר הזה?
איך הגשם נכנס לפוסט על הרוח?! לגשם יגיע פוסט נפרד.
-
ז'ק אז תביא אותו מהר, כי זה יעלם בעדכון הבא (או יקצין)
-
ז'ק אמר בסוכות מול אתגרי מזג האוויר- שם האתגר- רוח (א')- תוכן תורני:
והלא יכול לקבוע הנסרים במסמרים
לענ"ד רק לחבר הנסרים במסמרים לזה קורא תוס' סכך קבוע.
משא"כ מחצלת היא סכך עראי אף אם מחברים אותה בכל מיני דרכים כדי שלא תעוף.
כמובן שצריך להזהר ממעמיד. -
ז'ק אמר בסוכות מול אתגרי מזג האוויר- שם האתגר- רוח (א')- תוכן תורני:
ומה שכתבנו לאסור להעמיד הסכך ע"י דבר שאינו כשר לסכך בו- כל זה הוא לכתחילה. אבל בדיעבד- מי שאכל בסוכה שהסכך שלה עומד ע"י דבר שאינו כשר לסיכוך, דעת החזו"א שאינו צריך לחזור ולאכול בסוכה אחרת
בוא נדייק: להלכה מעמיד כשר. רק שהמג"א כמדומני כתב שלכתחילה יש לחשוש לדעות הראשונים שסוברים שמעמיד פסול. א"כ פשוט שבדיעבד לא צריך לאכול שוב.
-
מה זה אומר שהיה גשם בסוכות
????????????????.. -
ז'ק אמר בסוכות מול אתגרי מזג האוויר- שם האתגר- רוח (א')- תוכן תורני:
ונמצא שהסכך עומד ע"י דבר שאינו כשר לסיכוך והדבר אסור.
ז'ק אמר בסוכות מול אתגרי מזג האוויר- שם האתגר- רוח (א')- תוכן תורני:
ומה שכתבנו לאסור להעמיד הסכך ע"י דבר שאינו כשר לסכך בו- כל זה הוא לכתחילה. אבל בדיעבד- מי שאכל בסוכה שהסכך שלה עומד ע"י דבר שאינו כשר לסיכוך, דעת החזו"א שאינו צריך לחזור ולאכול בסוכה אחרת (אורחות רבינו ח"ב עמ' רי"ח), ולדעת הגר"נ קרליץ זצוק"ל מי שהולך לבית חמיו, והסכך שם עומד ע"י דבר הפסול לסיכוך, מותר לו לאכול שם.
הנוסח לא מדוקדק כלל, דאף שישראל קדושים הם ונהגו להיזהר ב'מעמיד' הוא אינו מעיקר הדין דמעיקר הדין קי"ל כרבנן דר' יהודה שהסומך סוכתו בדבר המקבל טומאה, כשירה, ואלם במשנ"ב כ' שלכתחילה ראוי להחמיר ב'מעמיד' דיש כמה פוסקים שכן החמירו בזה (ודעת החזו"א כידוע להחמיר גם ב'מעמיד דמעמיד' דאין הבדל בינם,) והדברים פשוטים וק"ל
